אגורה 3347
על המאבק האינסופי בין החשיבה המדעית לחשיבה הדתית-אמונית

"אגורה" 2009, במאי: אלחאנדרו אמנאבאר, תסריט: אלחאנדרו אמנאבאר ומתאו חיל, שחקנים ראשיים: רייצ'ל ווייס, מקס מינגלה, אשרף ברהום, אורך: 126 ד', הפקה ספרדית בשפה האנגלית.

מעט מאוד סרטים המבוססים על אירועים היסטוריים מצליחים לומר דבר בעל ערך גם על התקופה שהם ממחישים ובמקביל גם על זמננו אנו. אחד מהמעטים הללו הוא הסרט "אגורה".

"אגורה" (מקור: Lions Gate Home Entertainment).



קולנוע כתיעוד היסטורי

במציאות בה כוחות פוליטיים ואידיאולוגיים משפיעים במידה רבה על גבולותיה, תקפותה ומשמעותה של ההיסטוריוגרפיה, עולה שאלת תרומתו של הקולנוע ההיסטורי לידע שלנו על העבר. סרטים היסטוריים כמו "אגורה", מעלים כל פעם מחדש שאלות כגון נאמנות הקולנוע לתקופות אותן הוא מתאר, השפעתו על תפיסתנו ההיסטורית, תלותם של הדימויים הקולנועיים ברוח הזמן בו הם נוצרו, וכן השתנות האופן בו נתפסים דימויים אלו לאחר שנוצרו, בהתאם לזמנו של הצופה.

מאלו נובעת גם שאלה עקרונית, באשר מידת הלגיטימיות של הקולנוע והטלוויזיה כמתעדים היסטוריים. פרופ' היידן ווייט, מן ההוגים החשובים בחקר ההיסטוריוגרפיה, טבע את המונח "היסטוריופוטיה ("Historiophoty"), כדי להמשיג את פעולתו ההיסטוריוגרפית של הקולנוע. הוא טוען שכפי שההיסטוריוגרפיה האקדמית רושמת את ההיסטוריה באמצעות דימויים מילוליים ושפת הפרוזה, עושה זאת הקולנוע דרך דימויים ויזואליים, באמצעות השפה הקולנועית. ווייט רואה בהיסטוריופוטיה ענף לגיטימי של מחקר היסטורי, גם ביחס לתקופות שמהן לא שרדו דימויים ויזואליים ברורים, ובוודאי ביחס לתקופות שהשאירו תיעוד צילומי או קולנועי. ברור לכל שסרט קולנוע מציע דימויים מתוכננים ומסוגננים, ערוכים ומבוימים בהתאם למטרות ההפקה הקולנועית, ועם זאת, טוען ווייט, אין הבדל של ממש מבחינות אלה בינם לבין מונוגרפיות (חיבורים מחקריים ממוקדים) היסטוריות מילוליות למהדרין. לדעתו יש כמובן לבדוק כל מקרה לגופו, אבל גם מבחינה זו, הוא טוען, אין הבדל מהותי בין רישום היסטוריופוטי לרישום היסטוריוגרפי.

דיעה הפוכה מציג פרופ' יוסי מאלי. לדעתו הסרט ההיסטורי העלילתי אינו מסוגל למלא את תפקיד ההיסטוריון. סרט היסטורי עוסק בעיקר בייצוג ובסיפור ואילו ההיסטוריון מתרכז באינטרפרטציה, דיון והסבר. הקולנוע מציע בנייה של אשליה בעוד ההיסטוריון עוסק בהריסתה ובחשיפתה. מקומה של החוויה הקולנועית בתרומתה לתודעה היסטורית ולקשר עם העבר. בכך היא משלימה מימד חשוב שחסר בהיסטוריוגרפיה המסורתית, אך אין היא מהווה תחליף שלה.

הסרט "אגורה" יכול לשמש מקרה מבחן מעניין לדיון בשתי העמדות המנוגדות הללו. האם אפשר לראות בסרט מעין "מונופוטיה" היסטורית, המציעה משהו שהוא מעבר לאשליה הויזואלית־סיפורית, כלומר מציגה גם פרשנות, דיון והסבר המוטמעים ביצירה ואין לחמוק מהם, או שמדובר בעוד יצירה קולנועית שמציעה אמנם אשלייה של מציאות היסטורית רחוקה, אבל בלי ערך מוסף היסטוריוגרפי מעבר לכך? אמנם היידן ווייט יטען שגם האפשרות השנייה היא לגיטימית כתיעוד היסטורי, אבל ננסה לבדוק איך עומד הסרט בדרישה המחמירה יותר של מאלי מתיעוד היסטורי, והאם בכלל אפשר שסרט יציע וריאציה של היסטוריוגרפיה מסורתית.


הספריה הגדולה של אלכסנדריה (מקור: ויקיפדיה)



על הסרט

"אגורה" (כיכר העיר ביוונית קדומה) הוא סרט ספרדי משנת 2009. הסרט מציג דרמה היסטורית המתבססת על חייה של היפאטיה, פילוסופית, מדענית ומורה בת המאה הרביעית־חמישית לספירה, שנרצחה בידי המון נוצרי קנאי באלכסנדריה בשנת 415. במאי הסרט הוא אלחנדרו אמנאבאר, שיחד עם מתאו חיל כתב גם את התסריט. בתפקיד הראשי של היפאטיה משחקת רייצ'ל ווייס. הסרט דובר האנגלית צולם באי מלטה והפקתו עלתה כחמישים מיליון אירו. הסרט הוצג בהצלחה רבה בספרד, ועל אף קשיים ראשוניים בהפצתו לארצות אחרות, הוצג לבסוף במהלך 2010 בכל ארצות המערב וזכה בכמה פרסים.

עלילת הסרט עוקבת, כאמור, אחר חייה של המורה והפילוסופית היפאטיה באלכסנדריה הנמצאת תחת שלטון רומאי. היפאטיה היא פאגאנית במוצאה, אך עיקר עניינה הוא פילוסופיה ומדע והיא מתרחקת מפולחני הדת. ברקע הולך ומתעצם המאבק האלים בין הנוצרים לפאגאנים על השליטה בעיר. הנציב הרומאי, מתלמידי היפאטיה בעבר, מנסה להחזיר את הסדר על כנו, אך נאלץ, בסופו של דבר, להיכנע לכוח הנוצרי העולה. במקביל לתגליות מדעיות חשובות של היפאטיה על מבנה מערכת השמש, היא מסרבת לקבל עליה את הדת הנוצרית ונשארת חשופה לזעמו של המון נוצרי מוסת שרואה בה מכשפה וסכנה לערכיו הדתיים ולשאיפותיו הפוליטיות. ההמון רוצח אותה.

סיפור חייה של היפאטיה אינו מתועד בהרחבה במקורות ההיסטוריים המעטים המזכירים אותה. דבר מכתביה לא שרד, והמידע עליה מבוסס כולו על מקורות משניים. ידוע כי עיקר עניינה המדעי התרכז במתמטיקה ואסטרונומיה, אך לא ידוע מה היו תוצאות מחקריה בנושאים אלה. מקור קדום אחד מציין כי ההידרומטר והאסטרולאב הם המצאות שפיתחה היפאטיה, אך אין לכך כל עדות נוספת.

לתוך הוואקום ההיסטורי היחסי הזה יוצקים תסריטאי "אגורה" סיפור משלהם, שיש בו גם צדדים אישיים וגם צדדים מדעיים שחלקם פרי דמיונם של התסריטאים. ראוי, עם זאת, לציין שסיפורה של היפאטיה, שהוא בחלקו בדיוני, משולב בסיפור התקופה באלכסנדריה, שאכן מבוסס על מחקר היסטורי רציני. מבקרים אחדים של הסרט טוענים לאי דיוקים היסטוריים כאלה ואחרים, אף כי נראה שהתמונה ההיסטורית בכללותה מדוייקת למדי. הטענה העיקרית המופנית כלפי הסרט היא שהתפקיד של הנוצרים בהרס הספרייה של אלכסנדריה מוצג באופן מוגזם, וכי היו גורמים נוספים וחשובים יותר מהנוצרים שהביאו בסופו של דבר להיעלמה המוחלט של הספרייה, על כל אוצרות הידע שהיו בה.

מבחינת שפתו הקולנועית הסרט בנוי כאפוס רחב יריעה העובר בין תמונות המוניות עם מאות ניצבים לתמונות אינטימיות בחדרים פרטיים. תנועות המצלמה האיטיות בדרך כלל מתחלפות בתנועה מהירה ובעריכה תזזיתית יותר בסצנות המראות קרבות אלימים והסתערות המונים. מרחקי הצילום מגוונים ונעים בין תמונות ממעוף הציפור של העיר כולה או של חלקים ממנה ועד תמונות תקריב של פני הדמויות על הבעותיהן ומחוותיהן. העיצוב של האתרים השונים מוקפד והשחזור של אלכסנדריה מבוסס על מחקר היסטורי וארכיאולוגי. מבחינת עיצוב התלבושות הקפיד אמנאבאר להשתמש בביגוד כפריט מאפיין המחלק את הדמויות כולן לארבע קבוצות מובחנות: נוצרים, פאגאנים, יהודים ונציגי השלטון הרומאי (חיילים).


הטבלתו של קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון של האימפריה הרומית (ציור: ג'יאנפרנסיסקו פני)



הביקורות על הסרט

אחד המכנים המשותפים לביקורות העיתונאיות שליוו את יציאת הסרט לאקרנים הוא התחושה שמדובר בסרט הגותי. אתר בוסטון.קום (של העיתון "בוסטון גלוב") מיטיב לבטא זאת: "'אגורה' מייצג סוג קולנוע הולך ונעלם – האפוס ההיסטורי־הגותי, כמו 'ספרטקוס' או 'אדם לכל עת'... מלודרמה הגותית היא אף פעם לא צירוף קל לביצוע, וסרט זה על כוונותיו הנאצלות נאבק קשות להציע מיצג מרתק בצד הניסיון לשרטט לא פחות מאשר את תבוסת העולם הקלאסי בידי הנצרות העולה". המבקר של הבוסטון גלוב מצביע על כמה אי דיוקים היסטוריים, אבל אלה באים לשרת את המסר הפרשני של הסרט – הרס תרבות מדעית־ראציונאלית המבקשת להוסיף ידע לשירות האדם בידי קיצונים דתיים המבקשים להשמיד את המדע ולהשליט את אמונתם בכוח הזרוע.

המבקר באתר של ה"ניו יורק טיימס" מעריך מאוד את הסקפטיות של הסרט ביחס להתקדמותה של התרבות האנושית לעתיד טוב יותר: "אינני רוצה לגלות יותר מידי, רק אומר ש'אגורה' מטפל בשאיפות לניצחון הטוב על הרע בספקנות שהופכת את הסרט לא רק לעצוב אלא גם למקפיא ומפחיד. ללא דוגמטיות אך בעקשנות מצדד הסרט בתבונה, במדע ובליברליזם ומתנגד לדעות קדומות, פונדמנטאליזם וותרנות פוליטית".

אמצעי התקשורת הנאמנים לנצרות הפונדמנטאליסטית לא אהבו, כמובן, את הסרט. האב רוברט בארון, למשל, רואה בהצגת הנוצרים בסרט כסכנה לתרבות וכפונדמנטאליסטים מסוכנים עיוות עובדתי ומסוכן: "אני תמה אם עלה בדעתו של אמנאבאר שהסרט עלול לעורר אלימות נגד אנשים דתיים, נוצרים בעיקר, ושאותן שיטות ביקורתיות שהוא נוקט בהן שימשו את הרודפים האכזריים ביותר של הנצרות במאה הקודמת". הביקורת הנוצרית הממוסדת על הסרט רואה בו בעיקר הפניית אצבע מאשימה כלפי הנצרות כדת וממסד ריאקציוניים, ולכן ראוי לגינוי.

אין ספק, לסיכום, שהביקורת על הסרט, חיובית ושלילית כאחד, ראתה בו כעיקר את הצד המניפסטי־פרשני שלו, ואכן הצביעה על שלל האמצעים שננקטו כדי להבליט אותו.

המסר הפרשני

"אגורה" הוא סרט פסימי. במאבק האינסופי בין החשיבה המדעית והשיח הפתוח לבין החשיבה הדתית־אמונית והשיח החד־מימדי המאפיין אותה יש מנצח ברור בטווח הארוך. עקשנותם ויכולותיהם הרטוריות של הפונדמנטאליסטים הדתיים והממסד הכוחני של מחזיקי הדת סופם שהם גוברים בסרט על "יפי הנפש". אמנאבאר בוחר בנוצרים המתעוררים ברומא של המאה הרביעית לייצג את כלל הדתות, כולל פונדמנטאליסטים אידיאולוגיים שאינם נושאים דווקא את שם אלוהים על שפתיהם, אלא גם שמות חליפיים חילוניים כמו פאשיזם, ניטשהאיזם או הגליאניזם כאלה או אחרים. האב רוברט בארון מציין בביקורתו על הסרט כי תמונות הנוצרים המפנים גופות של יהודים שהם רצחו מזכירות את התמונות המוכרות ממחנות הריכוז וההשמדה הנאציים כמו דכאו ואושוויץ. למעלה מאלף שנים שלטה הדת הנוצרית ביד רמה על התרבות האירופית עד שהחלה התעוררות מדעית רציונאלית לבקוע מן החושך. והנה באה המאה העשרים על זוועותיה האידיאולוגיות והראתה שההיסטוריה חוזרת באופנים שונים. ומאבק הציוויליזאציות היום – אחריתו מי ישורנה? ומי ישלוט בעולם המוסלמי הסוער כיום? האלימות, מראה הסרט, היא באופן בלתי נמנע נחלתם של כל הצדדים. פאגאנים, נוצרים ויהודים אינם מהססים להגן על עצמם אך גם לקדם את מעמדם ואת רעיונותיהם באמצעים אלימים. ובתווך עומדים המעטים, ממשיכי דרכה של היפאטיה, ומבקשים להביא רציונאליות לחייהם של בני האדם שכנראה לעולם לא יוכלו לעכל זאת באופן ראוי.

נראה לי שאי אפשר להתעלם מכך שהסרט "אגורה" איננו עוד סרט "טוגה". ז'אנר סרטי הטוגה, מהותיקים והפורחים בתולדות הקולנוע, מציג בדרך כלל דרמה היסטורית מרגשת שיש בה סיפורים אישיים של דמויות היסטוריות נחשבות המשולבים ברקע התקופה הרומית. "אגורה" מבקש להתעלות מעל מאפייני המלודרמה ההיסטורית ולהציע ראייה או תפיסה היסטורית של האירועים, שהיא ערכית וגם עכשווית מאוד.

סיכום ומסקנות

אמנאבאר בחר בשם "אגורה" דווקא, ולא בשמות מסתברים אחרים כמו "היפאטיה" או "התרסקות". אגורה היא הכיכר שבתוכה כולם עוברים בדרך כלשהי, היא המרכז שממנו מסתעפות הדרכים אך גם הבחירות המוסריות של כל הדמויות, ובאופן משתמע של כל הצופים בסרט. בחירת השם כבר היא מייצגת את הפן ההגותי שביקש אמנאבאר לתת ליצירתו.

לדעתי גם הבחירה בדמות של אישה כדמות המרכזית אינה מקרית. ההיסטוריה מציעה מקרים רבים של הוגים, מדענים ואנשי מוסר ששילמו מחיר יקר על עקרונותיהם, אבל רובם ככולם גברים. בסרט הזה הגברים השולטים בעולמנו הם ברובם נציגי הדעות הקדומות והכוחנות הפוליטית, ואם למי מהם יש עמדה מוסרית בתחילה, הוא יוותר עליה בהמשך תמורת בצע כזה או אחר. האישה המדענית יכולה לייצג היטב את האנטיתזה לעולם הגברי הפונדמנטאליסטי שבין היתר מתמחה בדיכוי נשים.

כל הדמויות בסרט עומדות בפני הכרעות ערכיות בלתי פוסקות. הסרט מדלג על זמנים שבהם היחסים בין קבוצות ואנשים היו רגועים ומתמקד ברגעי משבר ועימות. לכל בחירה של הדמויות בצעד כזה או אחר יש משמעות ערכית שהסרט מתמקד בה והדמויות עוסקות בה. שוב ושוב עולות השאלות הערכיות־מוסריות של בחירת הדמויות באלימות, בבגידה, בדיעה קדומה, באיומים ולחצים, בהרג ורצח ובהשמדת ידע אנושי צבור לעומת אפשרויות של פתיחות וראציונאליות, נאמנות וכבוד הדדי, יושר והגינות וחיפוש האמת המדעית. הסרט אינו מאפשר טיול נינוח בעבר בלי להתמקד בבחירות המוסריות של הדמויות, ובכך הוא הופך אכן לדרמה היסטורית הגותית, ולא לעוד סרט "טוגה", כפי שציינו בצדק כל המבקרים.

ניתן לסכם ולומר ש"אגורה" עומד בכבוד בדרישה של פרופ' מאלי, ואינו מסתפק בייצוג, אלא מכריח את הצופה לקבל גם פרשנות והסבר של האירועים והמכלול כולו. הסרט הזה אינו מתרכז בקשר אל העבר ובשחזור חוויה היסטורית, אלא מכריח את הצופה להתמודד עם פרשנותו ההיסטורית והערכית מתוך תחושה ברורה של זיקה אל ההווה. ניתן לומר שאם יש קולנוע המתקרב מבחינת ערכו ההיסטוריוגרפי למחקר היסטורי פרשני מסורתי, הרי זה קולנוע בדמות "אגורה".

קישורים
אגורה בIMDb
אגורה בויקיפדיה
ביקורת בבוסטון גלוב
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תודה על המאמר 577016
התחלתי לצפות בסרט, אך לא התרשמתי שהוא מתרומם לרמה של שיקוף היסטורי. זה מתחיל כבר בשפה שבה משתמשות הדמויות, וממשיך בשיכפול של תובנות וקודים של התנהגות שנוצרו בתקופות מאוחרות. הגיבורה, כפי שהתרשמתי מוצגת כפמיניסטית עם צחות לשון שיודעת להתמודד עם רמיזות סקסיסטיות, וזה בוודאי שייך לזמן אחר. ובעיקר אפשר לסמן את הביקורת שעליה מצביע המאמר בעצמו- התסריט מגיע עם שורה של מסרים ותובנות שגורות מן העתיד אל העבר, מה שמופיע כבר בכותרת המאמר, כי כבר הרעיון שקיימים הפרדה ומאבק בין החשיבה המדעית לבין החשיבה הדתית אמונית, הוא עניין לזמן אחר. לפיכך אני מסכים עם האמירה של הכותב כי מבחינת היצירה לא מדובר ביותר מאשר ''מלודרמה...עכשווית..
תודה על המאמר 577070
לא ראיתי את הסרט, וייתכן מאוד שרוב הביקורות שלך מוצדקות, אך האחרונה לא - הרעיון שקיימת הפרדה ומאבק בין החשיבה המדעית לבין החשיבה הדתית-אמונית נוסח כבר הרבה קודם לכן. הרעיון מופיע בקרב היוונים - אצל דמוקריטוס, למשל, ובקרב הרומים - אצל לוקרטיוס (ויש עוד דוגמאות, הם לא היחידים).
תודה על המאמר 577074
הרושם שלי הוא שבמאות השנים האחרונות כבר אין מאבק כזה - החשיבה המדעית היא השולטת, ואין ערעור רציני על מעמדה.
אכן, כפי שכתוב במאמר, אנו רואים התעוררות של אידיאולוגיות שונות בשנים האחרונות, אך איני מבחין בהשפעה שלהם דווקא על המדע.

או שאולי פספסתי משהו?
תודה על המאמר 577077
התגובה שלי הייתה לכך ש-dd טענ\ה שרעיון המאבק בין התפיסות הוא רעיון עכשווי יותר, ומיקומו בתוך הסרט הוא אנכרוניסטי.

אך בתשובה לשאלתך, תלוי איך אתה מגדיר 'ערעור רציני'.למשל, מעמד הבריאתנות בקרב האוכלוסיה הכללית בארה"ב (בסביבות 40% מאמינים בבריאתנות לפי סקרים שנערכו לא מזמן) הוא לפי דעתי איום רציני על החשיבה המדעית מבחינה חברתית, אף שבקהילה המדעית אף אחד לא מתייחס לתנועה ברצינות.
תודה על המאמר 577086
נדמה לי שספספת.

בארה''ב - התקפות ישירות של בכירי המפלגה הרפובליקאית על הממסד המדעי לא התחילו אתמול בבוקר. אבל אפשר להזכיר את שרה פיילין ואת מישל בכמן, שתי מועמדות לנשיאות שהן אנטי-מדע דתיות קיצוניות. הכחשת ההתחממות הגלובאלית ב''קונספירציה גדולה של מדענים'' היא עוד תופעה דתית מדאיגה.
בארץ, למשל, המפלגות הדתיות מצליחות זה שנים לשבת על הברזים התקציביים המועצה להשכלה גבוהה ולצמצם אותם בהדרגה. העיתונות החרדית, שהיא לא מבוטלת בארץ, היא אנטי מדעית.

גם במדינות שבהן, לכאורה, המדע היה חשוב לשלטונות, כמו בגוש הסובייטי, האמת המדעית היתה כפופה לשגיונות פוליטיים, והעיסוק המדעי מסוכן.
המאבק לא הוכרע. בוודאי שלא ב''מאות השנים האחרונות''.
תודה על המאמר 577121
שים לב לכך שהיפאטיה עמדה בראש האסכולה הניאופלטונית. דווקא באסכולה זו במיוחד (אבל גם בעולם שסבב אותה) אין הפרדה ברורה בין פילוסופיה ואמונה, ואפילו אמונה מיסטית. האסכולה ידועה בכך שככל שהיא התרחקה בזמן מהמקור האפלטוני, היסוד המיסטי שבה הלך והתחזק. בשלב שבו עוסק הסרט מדובר בתפיסה דמויית הקבלה היהודית, שבה ליקום יש מקור, ומתחתיו דרגות שנובעות ממנו- אינטלקט, נשמה, המישור הפיזי. והמאמינים מנסים בדרכים מיסטיות שונות להתעלות ולהתאחד עם המקור.
גם הצדדים המדעיים כמו מתמטיקה ואסטרונומיה היו קשורים לחיפוש הזה. אסטרונומיה ואסטרולוגיה הם תחום אחד באותו זמן.
הניאופלטוניות גם סיפחה לתוכה הרבה מהחשיבה הפיתגוראית, שהיא מתמטיקה עם משמעויות מיסטיות.
מבחינות אלה החלוקה למדע שכלתני טהור מול אמונה לא-רציונלית היא אכן אנכרוניסטית, כמו שאמר דידי.
תודה על המאמר 577206
''מבחינות אלה החלוקה למדע שכלתני טהור מול אמונה לא-רציונלית היא אכן אנכרוניסטית, כמו שאמר דידי''.

לא ממש. תפיסות אונטולוגיות לגבי אופן הקיום של מספרים וישויות בכלל, ותפיסות אפיסטמולוגיות לגבי הדרכים השונות שבהן בני אדם יכולים לחוש, לחשוב ולהכיל ישויות מתמטיות או פיסיקליות, לא הפריעו למדענים כמו היפאטיה (ולמדענים דתיים לאורך הדורות עד זמננו) לחקור ולנסות להבין את כללי המשחק המתמטיים או הפיסיקליים. חלק מגדולי המדענים (ניוטון, למשל) היו מיסטיקנים וייחסו לתגליותיהם משמעויות טרנסנדנטיות כאלה ואחרות. ניוטון כתב הרבה יותר על מיסטיקה מאשר על מתמטיקה ופיסיקה. הדואליות הזו מלווה את המדע מראשיתו, ואין בה אנכרוניזם דווקא בעניין זה, אף כי כל מונוגרפיה היסטורית היא אנכרוניסטית בעיקרון.
תודה על המאמר 577293
במשך זמן רב תהיתי על דבקותו הקנאית של ניוטון בתפיסות הדתיות הפאנאטיות והפונדמנטליסטיות של הפוריטנים בני זמנו. מצד אחד אין ספק שניוטון סבל מבעיות נפשיות חמורות מאד שאולי עולות בקנה אחד עם קנאות דתית כמו זו שלו. מן הצד השני הביוגרפיה הפרטית של ניוטון עומדת בניגוד גמור לדבקות דתית (מדען, הומוסקסואל, אוקולטיסט ואלכימאי). נדמה לי שהתשובה הנכונה במקרה הספציפי הזה היא שמדובר כאן במקרה של אנכרוניזם: בתקופתו ובמקומו של ניוטון, העמדה הפוריטנית היתה האופוזיציה שבנמצא היחידה לדת הממוסדת כפי שיוצגה ע"י הכנסיה הקתולית. אדיקותו הפוריטנית של ניוטון ביטאה את שנאתו ההיסטרית לכנסייה הרומית, יותר מאשר אדיקות דתית אישית. גם עיסוקו באלכימיה ובשאר סוגי המיסטיקה ה"מעשית" מבטאת את העובדה שבתקופתו לא הייתה הפרדה בין ענפי מדע פיזיים (מתמטיקה, פיזיקה, אופטיקה) לבין הענפים היותר מטא-פיזיים (אלכימיה, מיסטיקה ונומריקות הנסתר). במובן הזה ניוטון היה קרוב יותר לנוסטראדמוס מאשר לרוג'ר בייקון. ניוטון ראה בעיסוקיו אלו פשוט חלק מעיסוקיו המדעיים.
את הסרט אגורה ראיתי ונראה לי שהבעיה הגדולה של הסרט מעבר לכל ערכיו ההיסטוריים והרעיוניים היא שמדובר בסרט משעמם (ואם להתוודות על האמת אפילו מרדים). השחקנית הראשית, כמנהג הימים האלו יפה מאד ורהוטה, אבל קשה ליחס לה כריזמה פילמאית מן הסוג העשוי לשאת עליו סרט כבד כל כך.
תודה על המאמר 577302
הערה קטנה: הכנסייה הקתולית? או אולי דווקא הכנסייה האנגליקנית?
תודה על המאמר 577335
אתה צודק חלקית. ניוטון עצמו היה אנגליקני באופן רשמי, אלא שדעותיו האישיות מציבות אותו בקצה היותר קיצוני של הפרוטסטנטיות.
חייו הבוגרים של ניוטון התנהלו לאחר שהסתיימה תקופת הרסטאורציה של המלכים מבית סטיוארט. הללו היו אנגליקנים לכאורה אך קתולים בנסתר ולעיתים גם בגלוי. הכנסייה האנגליקנית מייצגת בעצם את הזרם המרכזי של העם האנגלי ולכן היא ניצבת בתווך בין הצדדים הניצים: הכנסייה הקתולית הקונטיננטלית והפלגים הפרוטסטנטים היותר קיצוניים של אנגליה ששלטו בתקופת הרפובליקה של קרומוול.
בתחילה היתה הכנסיה האנגליקנית בחזית המאבק של העם האנגלי מול הכנסייה והמיעוט הקתולי באנגליה, כאשר בהמהלך הזמן הפלגים היותר קיצוניים דחקו אותה אל האמצע ואל מעמדה כיום ככנסייה קתולית שבה המלך האנגלי מחליף את האפיפיור הרומי. בתקופת ניוטון (לאחר המהפכה המהוללת) ראשי הכנסייה האנגליקנית (קריא המונרכים של בריטניה) היו לותרנים יבשתיים (הולנדים וגרמנים) שלא ממש התאימו לתפיסת העולם של יורשי הפוריטנים מסוגו של ניוטון שהיו הרבה יותר קרובים לפוריטנים והדיסנטרים שהיגרו לארה"ב מאשר לאנגליקנים או לאפיסקופלים היותר אורתודוקסיים.
דבקותו הדתית של ניוטון התבטאה בעיקר בשנאה היסטרית כלפי הפולחן הדתי מן הסוג שאפיין את הכנסייה הקתולית (השילוש הקדוש, הפסלים והקדושים) וקיימים במידה יותר מרוסנת גם בכנסייה האנגליקנית. קיצונים מן הסוג של ניוטון ראו בכך עבודת אלילים פאגאנית ושטניזם מן הסוג הגרוע ביותר.
הויקיפדיה האנגלית, למעשה מחזקת אותי בדעתי כי ניוטון הכל כך אדוק לכאורה, היה למעשה כפרני (הראטי) אלא שנאלץ להסתיר את דעותיו היותר ראדיקליות מפני שדעות כאלו בזמנו יכלו להוביל לנידוי, החרמת כל רכושו ואף הוצאה להורג. כפי שאמרתי אורח חייו החריג של ניוטון אינו מתיישב עם שמרנות מן הסוג האופייני למאמינים האדוקים של כנסייה ממוסדת כפי שה-COE התחילה להיות בזמנו של ניוטון.
תודה על המאמר 577448
עכש''י ה''כפרנות'' של ניוטון היתה בעיקרה ההתנגדות לפרשנות בענייני השילוש הקדוש שפגעה לדעתו בעקרון האל היחיד, ולא כפירה בעצם קיומו של אלהים או בנאמר בכתבי הקודש.
תודה על המאמר 577564
אכן, אלא שההתתנגדות לשילוש הקדוש היא חזית שמסתתרת מאחוריה התנגדות לכל הצד הפולחני-פאגאני (הפסילים, התמונות. שרידי הקדושים, לחם הקודש וכתבי המחילה) המאפיינים את הכנסיה הקתולית ואשר ההתנגדות אליהם הם קו משותף לכל הזרמים הפרוטסטנטיים. מאחר והכנסייה האנגליקנית קרובה למדי בעניינים אלו לכנסייה ממנה פרשה, ברור שניוטון היה ''כפרני'' גם ביחס לכנסייה אליה השתייך באופן רשמי.
תודה על המאמר 577408
אותי הסרט ריתק. התסריטאים השכילו לשלב בתוך הסיפור ההיסטורי אלמנטים דרמטיים כמו קונפליקטים במשפחה, סיפורי אהבה בין בני דתות מתחרות, דמויות מרתקות של תלמידים מאוהבים ומטיפים דתיים חסרי עכבות. המרקם האנושי בסרט מגוון וממחיש טוב את העימות האידיאולוגי המרכזי. גם השחקנים עושים עבודה מצויינת. רייצ'ל ווייס היא שחקנית אופי מעולה, זוכת אוסקר וגלובוס הזהב, ובהחלט איננה יפיופה הוליוודית מקובלת.
תודה על המאמר 577565
א. יכול להיות שעודף העלילות המשניות המקשה לעקוב אחר עלילת הסרט, היה בעוכרי הסרט מבחינתי.
ב. אין לי שום דבר נגד הכוכבת (יהודיה כשרה וכשחקנית בריטית בהוליווד בודאי מתוייגת למפרע כשחקנית אופי) אלא שכאריזמה אישית במידה הנדרשת כדי לשאת סרט כבד כל כך על גבה אין לה.
תודה על המאמר 577571
ב. יש לך נטיה מופרזת לגבב הבלים ודעות קדומות כאילו זה היה אמת יצוקה בבטון. מה לעזאזל הקשר ליהדותה? ויקופדיה אומרת שאמא שלה בכלל איטלקית קתולית. רק ישראלי יכול להדגיש עובדה חסרת חשיבות כזאת. איך בדיוק היא תוייגה כשחקנית אופי, בסרטי המומייה?
תודה על המאמר 577572
א. נו. בשביל זה יש את האייל הקורא. לא?
ב. יש לך נטיה מופרזת לגבב הבלים ודעות קדומות כאילו היו אלו אמת יצוקה בבטון.
ג. חשבתי שיהדותה היא רק לזכותה ואילו היתה לרחל-חנה וייץ אמא איטלקיה-קתולית (ואין לה. קראי שוב בויקיפדיה) הייתי נפגע מכך אישית. העובדה שכל שחקן בריטי נחשב אוטומטית בהוליווד לשחקן אופי אינה אומרת שהוא לא ובכלל לא אני אמרתי שרוחל'ה שלנו היא שחקנית אופי אלא שמטוב (אני אמרתי שהיא יפה). וחוץ מזה שאר דברייך נכונים.
ד. אני לא יכול להתאפק, לאמא של רייצ'ל קוראים רות-אדית (טייך) והיא ילידת וינה.

נ.ב. דוקא אהבתי אותה בסרט עם יו גרנט (רווק פלוס ילד או משהו כזה) שם נראה שדוקא הבמאי לא חיבב אותה וקיצץ את הופעתה למינימום הנדרש מתפקידה כחברתו של יו גרנט בסרט.
תודה על המאמר 577576
ד. ואם כבר הזכרת את השם טייך - אלכסנדר טייך, הסבא של רייצ'ל מצד האם, היה מזכיר ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודיים - ארגון-על שהורכב מארגונים רבים, שבהקמתו (1924) היה מעורב איינשטיין ומאוחר יותר עמדו בראשו חיים הרצוג ועמוס עוז.
תודה על המאמר 577400
כלל אצבע טוב להבחנה בין מדע ומה שאינו מדע: ככל שיש יותר מונחים "מקצועיים", רצוי בלועזית, כך זה פחות מדע.
תודה על המאמר 577127
''אך לא התרשמתי שהוא מתרומם לרמה של שיקוף היסטורי''

אשרנו שהוא לא התרומם לרמה של שיקוף היסטורי. אם בשיקוף היסטורי רצונך יש כמויות בלתי נגמרות של סרטי תעודה בערוצים שונים שישביעו את רצונך (בדרגה זו או אחרת).

אגורא, היותר משהו דרמה תקופתית, הוא סרט קולנוע שמטרתו המוצהרת היא בידור (ורווח כלכלי) - ומטרתו הלא מוצהרת היא לגרום למי שרואה אותו לחשוב על הדת, האמונה, פוליטיקה, פונדמנטליזם, ראציונאליות ומדע - ואולי אף להגיד משהו על התקופה בא אנו חיים.

האפוס התקופתי, לדעתי הוא תירוץ לאמר את מה שהסרט אומר - הוא איננו המטרה.
תודה על המאמר 577933
מי מ"בעלי" הסרט הצהיר שמטרתו היא בידור (ורווח כלכלי)?
תודה על המאמר 578070
"מי מ"בעלי" הסרט הצהיר שמטרתו היא בידור (ורווח כלכלי)? "

ההערה בהחלט במקום.

אם הייתי יכול למחוק את הפסקה הזאת הייתי בשמחה עושה זאת.
תודה על המאמר 577624
א. אני לא יודע הרבה על היפאטיה ההיסטורית, אבל פמיניסטית היא לבטח היתה. לא מדובר בתקופתנו בה יש לחשוד למפרע בכל מי שמתקשט בתואר "פמיניסט" (מישהו ראה אפילו קצה זנב של פמיניזם שתמך בהשוואת גיל הפרישה לנשים וגברים?). בתקופה ההלניסטית מדענית ומתמטיקאית אישה, היה חזיון נדיר ביותר ואני מנחש שהחריגות הזו תרמה לסופה הטראגי והאכזרי לצד הסיבה העיקרית של המאבק בין הנצרות העולה להלניזם הפאגאני השוקע.

ב. אולי לא ראוי בימינו להתנדב לשורות אלו המדקדקים קלה כחמורה בכל עוולות האיסלם, אבל עד כמה שאני יודע, לא הנוצרים החריבו את הספריה (שהיתה למעשה אקדמיה) המפורסמת של אלכסנדריה. הספריה הזו עברה שורה של שריפות וחורבנות (החל מיוליוס קיסר והמהומות הנוצריות-פאגאניות בימי היפאטיה), אבל ישנם מקורות היסטוריים המספרים לנו שבמאה ה-‏8 כמדומני, לאחר הכיבוש הערבי של מצריים, בתי המרחץ שם הוסקו במשך חודשים ושנים ע"י הבערת כתבים של הספרייה הנ"ל.
איזה מקורות? 585175
שלום רב,

כתבת "ישנם מקורות היסטוריים המספרים לנו שבמאה ה-‏8 כמדומני, לאחר הכיבוש הערבי של מצריים, בתי המרחץ שם הוסקו במשך חודשים ושנים ע"י הבערת כתבים של הספרייה הנ"ל. ".

אודה לך מאוד על הפניה למקורות אלה.

נריה

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים