C'est la vie 3353
שיר מאת איילת אוריון, בשיתוף האתר ''זוטא''

אֵלוּ הַחַיִּים
דָּבָר לֹא לָקַחְתִּי מִמְךָ

עַל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לָלֶכֶת, עָנִיתָ בִּפְסִיקַת הָרַבָּנוּת:
בַּיִת
מַעֲרֶכֶת קוֹל
טֶלֶוִיזְיָה (כֵּן, כֵּן, מִלְּכַתְּחִלָּה לֹא רָצִיתִי טֶלֶוִיזְיָה)
אֲבָל לָמָּה לְךָ מִכְתְּבֵי הָאַהֲבָה? לָמָּה לְךָ
תְּמוּנוּתַי בִבְגָדִים, בְּבִצְבּוּץ הַתְחָלָתִי שֶׁל כַּנְפֵי אֶפְרוֹחַ, וְכָל
הַחִיוּכִים הַהֵם שֶׁל הָעוֹלָם בְּכַף יָדִי?

אֵלוּ הַחַיִּים
מְאַהֲבִי בָּא עָלַי מֵאָחוֹר
וְרַק עַל אַרְבַּע אֲנִי שְׁקֵטָה, וְיֵשׁ לִי כְּנָפַיִם דִמְיוֹנִיּוֹת לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל כִּעוּר הַסּוֹף
(וְאֵינֶנִי צוֹעֶקֶת כְּשֶׁכּוֹאֵב
וְאֵינֶנִי מְבַקֶּשֶת שֶׁיֶּחְדָּל, לְהֶפֶךְ
שֶׁיִּגְבַּר, שֶׁיִּתְעַצֵּם, שֶׁיִּשְׁתַּלֵּט עַל הַשֵּׁדִים)

פָּנִים רַבּוֹת לַמָּוֶת, אֵלוּ הַחַיִּים
בִּכְנָפַיִם שִׁלַּמְתִּי עֲבוּר הַשִּׁנַּיִם, עֲבוּר הַזּנב לְכַשְׁכֵּש
בִּתְשׁוּבָה, כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִי:
כַּלְבָּה

בְּאֵין בְּעָלִים, אֲנִי
נוֹשֶׁכֶת- לֹא נוֹבַחַת, נוֹבַחַת- גַּם נוֹשֶׁכֶת
כָּךֵ אוֹ כָּךְ, בְּאֵין בְּעָלִים
פַּרְוַתִי אוֹרֶכֶת פֶּרֶא
פֶּרֶא הַמַּבָּט הַמְּקַדֵּם לִטּוּף
בְּאֵין בְּעָלִים, לַמִּלָּה "בַּיִת" יֵשׁ שַׁלְשְׁלָאוֹת קְצָרוֹת
וְֹאַהֲבָה עוֹשָׂה לִי פְּרִיחָה בַּצַּוָּאר, הֵיכָן שֶׁמִּתְהַדֶּקֶת הַטַּבַּעַת
קישורים
היצירה ב"זוטא"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  וואו. • dd
  ללא כותרת • כאילו דא, יש סקס אחר?
  מעניין לעניין • שם • 2 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • Gilad
  ללא כותרת • Dahlia Ephrat • 3 תגובות בפתיל
C'est la vie 707721
שיר מצוין. מזכיר לי תקופה שעברתי אני אחרי הגירושין, מעין שלב ''כלבתי'', אני שמחה שהשלב הזה נגמר, ובכל זאת השיר הזה מאוד נגע לליבי ודמיוני.
אחרי קריאת התגובה מ''הפמיניסטית'' ששלחה את המשוררת לטיפול פסיכולוגי באופן כל כך בריוני, ברצוני להזכיר למשוררת שיונה וולך הוגדרה כ''בהמה מיוחמת'', ע''י עוד אישה שלא חוותה סקס טוב.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים