הפוליטיקה של ההמונים 34
הסיבות הבסיסיות לרמת הנמוכה של הדיון הפוליטי בארץ. חלק שני: הימין.

נדמה שככל שעובר הזמן קולו של "הימין השפוי" אינו משתנה. דיעות סטטיות לחלוטין. אין הכרה בתהליכים העוברים על המדינות מסביבנו ב-‏50 השנים האחרונות ויש הרבה ליקויים בהבנה של העולם שמסביבנו. אפילו הביטויים לא משתנים בהרבה: זה תמיד 'שורשים', 'מרצחי אש"ף', 'הפקרת החיים', 'עיצומה של מלחמה!'.

נראה שראייה צרה זו נובעת מתוך גישה לאומנית למצב אנו עומדים בפניו.

הדבר הראשון שמאפיין דיעות ניציות כאלו הוא ההתייחסות הכוללת אל כל 320 מיליון האנשים (מדינות ערב + איראן) הסובבים אותנו כאל אישיות אחת. ובלי קשר, אישיות אחת המעוניינת לראות אותנו מתים כהלכה. אין כל התייחסות לאינדבדואל, לזרמים השונים, לבעיות המציקות באמת לעולם הערבי (שישראל היא בין הקטנות שבהן), למנטליות השונה. הטיפוס הימני אינו רואה בכל ערבי את המיצג של כל האומה הערבית, אלא אך ורק במבצעי הפיגועים ושולחיהם כמייצגיהם של אומה ענקית זו.

התכונה השניה המאפיינת את הימני הניצי הממוצע היא יכולת השקר והשכנוע העצמי. אם הנקודה הראשונה עסקה בהתעלמות המוחלטת של הימני מהעולם הלא־ישראלי במסביבנו, נקודה זו עוסקת בהתעלמותו, וגרוע מכך, מהניסיון להחדיר בעצמו אמונות שווא, בקשר למצבנו אנו - בתוך ישראל. הנסיון הזה מתבטא בכך שהוא מנסה לשכנע את עצמו בשורשיותה של החברה הישראלית, בקונספט שכולנו עם אחד, לאום אחד ומאוחדים תחת איזו שהיא מעטפת הכוללת יהדות, ישראליות, תורה וההכרה שכל עם ישראל אחים.

אין קשקוש גדול מכך - החברה הישראלית אינה כזו. היא גם אינה צריכה להתיימר להיות כזו ולדעתי, חסרת סיכוי לההפך לכזו. על איזה שורשים הוא מדבר? כששואלים אותו דברים כאלו, הוא יתחיל להזכיר נופי־ילדות, ערים שכולנו אוהבים ועוד רבים. אלו הם אינם שורשים אלא הוויה אישית. הדבר הקושר רבים וטובים לארץ הוא העובדה שגדלנו וחיינו פה - לא שורשיות עלומה, דת פאנאטית הקרויה 'יהדות' או מסורת מוזרה כלשהי.

שקר אחר שמשכנע הימני את עצמו בו הוא ביצירת סולמות ערכיות למוות בישראל. מוות בפיגוע הוא גרוע בהרבה ממוות בתאונת דרכים, בעיניו, שכן בעקבות הראשון יש לנקוט בשינויים אסטרטגים ומדיניים, ואילו לשני אינו מתייחס כלל. מוות של חיילים בשטח כבוש הוא פחות גרוע ממוות של אזרחים. עם הראשון הוא מסוגל להתמודד, אך השני אינו קביל בעיניו. אותו ימני משכנע את עצמו היטב שכשאזרחים מתים בפיגוע, או מופצצים בבתיהם ע"י קטיושות - יש לזה השלכות אסטרטגיות כוללות. אך כשמתים חיילנו ברצועת עזה ובלבנון, או כשמתים עשרות בתאונות דרכים - זוהי יד הגורל וזהו מחיר שצריך לשלם.

צביעות זו והעמדת פנים זו, שכמעט תמיד אינה בכוונה תחילה, מעידה על מסע ארוך של שכנוע עצמי וקבלתן של סתירות מסויימות לתוך מסכת שיקוליו.

האלמנט השלישי והאחרון שאזכיר, אם כי יש רבים נוספים המאפיינים את הימין האיתן, הוא הראייה הטקטית חסרת המעוף בה הם מביטים על המצב המדיני. עוד לא פגשתי ימני (ופגשתי רבים) שמסוגל להבהיר לי כיצד הוא רואה את המצב המדיני בסופו של דבר: כיצד לדעתו ניתן (או לא) להגיע למצב של שלווה עם שכנינו, לאיזשהו מצב של רוגע יחסי. אין בעיניו מטרה סופית וסט של יעדים בהם צריך לדגול בכדי לשפר את מצבנו - יש רק את ההווה. רק מה שעכשיו. אם עכשיו נהרגו שני סטודנטים במגידו - צריך לעצור הכל, להטיל סגר, להפסיק את הדיונים ולהתחיל לחמש את הטילים. העובדה שזה בכלל ישראלי שרצח אותם? חסרת משמעות. העובדה שפעולות מסוג זה אינן תורמות ולו במיליגרם אחד, למעט תחושת הנקמה? אין לכך קשר בעיניו. אין לו מטרות אסטרטגיות, רק טקטיות, וחבל שכך.

כמו ידידו השמאלני, גם הימני שופע בסיסמאות. יש לציין, בכל זאת, שמהבחינה האסתטית, אני מוצא את הסיסמאות הימניות הרבה יותר מעניינות ומוצלחות מאשר הסיסמאות השמאלניות שככל הנראה נוצרו ע"י הקופירייטרים המאד לא מוצלחים של מרצ ("כשאין שלום - באה מלחמה" - היש יותר אידיוטי?). בכל זאת, מכיוון שבניגוד לעמיתו מהצד השני, עוסק הימני במגננה, הוא מכיר את דיעות השמאל היטב, יחסית. דיעות הימין הן ברובן אנטי־תיזות: לא לסגת, לא להחזיר, לא להחתים, לא להאמין, לא להיפגש. מטבען, הן אינן יצירתיות במיוחד.

סיכום

בקרב שני המחנות ניתן לזהות התחפרות בעמדות - מצד אחד יש התעלמות מוחלטת מהצד השני, ואילו בכיוון ההפוך יש התנגדות כמעט אוטומאטית לכל נסיון לחידוש בצורת החשיבה המדינית. ההדברות בין שני הצדדים במצב הנתון היא כמעט בלתי אפשרית.

בסופו של דבר, מימין ומשמאל לא נוכל למצוא רבים שאוחזים בדיעות שלמות, מסודרות, אשר מעניקות פתרונות (ואפילו יהיו אלו תיאורטיים) למירב ההיבטים והקונפליקטים המצויים בלב הסכסוך הישראלי־פלסטינאי, ועל כך יש להצטער.
קישורים
החלק הראשון
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  ועוד תוספת • אסף נמרודי • 4 תגובות בפתיל
  הכותב כמשל • אדם קלין • 5 תגובות בפתיל
  אוביקטיביות היא מצרך יקר • צחי ברזיק
  ללא כותרת • רז אלקים
  חולק על האלמנט השלישי • ליאור גולגר • 7 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים