בראיון ל"כלכליסט" מתריע פרופסור מייקל סנדל מאוניברסיטת הרווארד מפני השתלטותם של שיקולים כלכליים טהורים כגון היצע וביקוש, על תחומים שהיו מקודשים ומוגנים מפניהם עד כה.
בראיון לקרן צוריאלי הררי מביא הפילוסוף הפוליטי, אשר נאם החודש בוועידת הנשיא, כמה דוגמאות המעוררות אי־נוחות, לכל הפחות. הוא פותח במקרה של קארי סמית, אם חד הורית אמריקנית שגייסה עשרת אלפים דולר בתמורה לקיעקוע לוגו מסחרי על מצחה, לאחר שנקלעה לקשיי פרנסה. גם אם זהו הסכם בין בוגרים, קובע סנדל, מדובר במעשה פסול הפוגע בערכים לא כלכליים כגון כבוד הגוף.
דוגמאות נוספות הנזכרות בראיון הן מימון טיסות לחלל, ספרים ואף בתי ספר על ידי גופים מסחריים בתמורה לאיזכור שמם או אף לנשיאת הלוגו שלהם; באחד מבתי הכלא בארה"ב יכולים אסירים לשכור תאים נוחים יותר; זרים מקבלים אישורי עבודה בתמורה להשקעה בכלכלה האמריקנית ויצירת מקומות עבודה; כרטיסי חינם נמכרים על־ידי ספסרים המקדימים להשיגם; מחירים מופקעים כאשר נוצר מחסור חריף במוצר חיוני; עובדים של וול־מארט מבוטחים על ידי החברה, שהיא גם המוטבת במקרה מוות; שיחוד ילדים על־ידי הוריהם כדי שאלו יבצעו משימות או ייטיבו את התנהגותם; תשלום לנרקומניות בתמורה לנטילת גלולות (כדי שלא יולידו תינוקות מכורים כל עוד הן במצב זה); רכישת אגרות חוב של פוליסות ביטוח חיים של חולים (אשר מתממשות כאשר בעל הפוליסה מת); וקידום בתשלום של מיקום בתורים בעניינים שונים.
סנדל אינו פוסל כלכלת שוק, ואף רואה בה כלי אפקטיבי שהביא שגשוג למדינות רבות בעולם. ואולם הוא חרד מפני השחתתם של ערכים ותחומים שאינם קשורים לשוק - כגון חיי משפחה, יחסים אישיים, בריאות, חינוך וביטחון לאומי ותובע מן החברה להגדיר את גבולות שמעבר להם איננו רוצים להניח לעקרונות השוק החופשי לחדור.
תודה לנועה ו. על הפניית המערכת למאמר
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש