 |
משרד הבריאות הורה לסגור את בנק הדם הטבורי ''ביוקורד''; הבנק מסרב | 3550 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
האם לקוח יכול, מבחינה טכנית, להגיע עם צידנית או מתקן דומה ולהעביר את הדם שהפקיד למקום אחר? מה רמת הסיכון במעבר הזה? מהם הטמפרטורות הנדרשות לשמירתו? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המתחרים מציעים ריביות גבוהות יותר? ___________ אם ההתעניינות שלך אינה נובעת מסקרנות אקדמית גרידא, יתכן שבבנק הדם ימצא מישהו שיאות להדריך אותך. בהצלחה (וד"ש לקרמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ידעתי מדובר בדם שנשמר בהקפאה של כ -270 מעלות בחנקן נוזלי. הדרך היחידה להעביר את המנה למקום אחר היא באמצעות מיכל חנקן נוזלי מתאים, ועל ידי בעלי מקצוע שיודעים מה הם עושים. זו לא שקית חלב מהפריזר. האפשרות הזו אינה מומלצת כיוון שכל פתיחה של המקפיא צריכה להיעשות בפיקוח. בנוסף, צריך למצוא מקום אחר השומר דגימות ביולוגיות בחנקן נוזלי, שיהיה מוכן לקבל את המנות לשמירה, ולדעתי הוא יצטרך בשביל זה מקפיא חנקן נוזלי נפרד כי המנות שיגיעו חשודות כמזוהמות כי אף אחד לא יודע מה עשו איתן. האמת חייבת להיאמר - שמירת דם טבורי פרטי היא מסוכנת ובזבוז כסף ברוב המכריע של המקרים. אפשר לספור על יד אחת את המקרים בהם נעשה שימוש בדם טבורי מבנק פרטי לטובת הילד או משפחתו - בכל העולם - וזה נעשה בד"כ במסגרת הליכים נסיוניים ולא טיפול מקובל. המקרים שמתפרסמים זה לרוב מקרים בהם בנק פרטי שומר דם טבורי עבור משפחה כשיש כבר ילד אחד חולה - ואז זה לא חלק מהסטטיסטיקה - ששואפת לאפס. בקיצור - הסיכוי שמישהו יצטרך אי פעם את הדם הטבורי מביוקורד שואף לאפס (וזה לפני שאפשר לבדוק בכלל אם הדם שווה משהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה הרצינית. בתנאים כאלו, נראה שהלקוחות של בנק הדם הטבורי הם בעצם בני ערובה. שיהיה להם בהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מניח שהטמפרטורה היא 196- ולא 270-, לא שזה באמת משנה לדיון. אולי שמירת דם טבורי היא בסיכוי מאד נמוך לשימוש, ועדיין אחוז ניכר ממכרי שילדו לאחרונה שלמו עבור השירות הנ"ל, ולא מעט - המחירים הם כ-7000 ש"ח, מה שהופך את זה להוצאה הכי גבוהה בתהליך הלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הטמפרטורה - יכול להיות. אני עורך דין, לא איש מעבדה.. אבל כמו שכתבת זה לא משנה את התוצאה הסופית - לא ניתן לבוא לקחת ונניח לשים את המנה בפריזר הבייתי.. אפילו לא בדיפ פריז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין לך שעד כה נעשה שימוש מועט מאוד בדם טבורי, אבל זה לא אומר שהסיכוי לשימוש עתידי שואף לאפס. טענת הבנקים היא שיש סיכוי טוב שבעתיד יהיו טיפולים רבים שמבוססים עליו. אני לא יודע עד כמה הטענה הזו מבוססת (יש פה ביולוג?), וממילא זה נשמע לי כמו משהו שקשה לכמת ברצינות, שלא לדבר על לתמחר בכסף, אבל זו הטענה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי לא ביולוגית כידוע, אבל המקורות לתאים עם פוטנציאל ''טיפולי'', ודרכי ההפקה של תאים כאלה, רק מתרבים ומתגלים כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כל חברה או עסק שלא מצליח להתקיים, גם הבנק הנ"ל נכשל כי (מחק את המיותר) ניהול כושל/שיווק לקוי/שוק רווי/אחר המדינה באמצעות משרד הבריאות עושה את תפקידה נאמנה ודורשת סגירה או תיקון ליקויים כשהעסק אינו עומד בסטנדרטים שהיא קבעה. כמו שלא מצופה מהמדינה שתפצה לקוחות על רהיטים שלא סופקו כי החברה לא הצליחה כלכלית, כך לא מצופה שהמדינה תציל דם טבורי. "הבנק מסרב" נשמע כמו עוד שטות של בעל עסק שחושב שמגיע לו. יש דרכים לאכוף סירוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לפני מספר ימים הורה משרד הבריאות לבנק הדם הטבורי ''ביוקורד'' להפסיק את פעילותו... בנובמבר האחרון נכנסו לתוקף תקנות רישוי לבנקי דם טבורי. לקראת מועד זה ערך משרד הבריאות ביקורת בבנקים הפרטיים, וגילה ליקויים קשים...'' - העסק מצליח להתקיים, הוא לא נכשל עסקית, זו הממשלה שהחליטה לסגור אותו. לדעתי ראוי היה שמשרד הבריאות יגלה ללקוחות את ממצאי הביקורת ויניח להם לשקול את צעדיהם ולשאת בעצמם בהוצאות אם יהיו כאלה. משרד הבריאות החליט לכפות את עצמו על הלקוחות ולהחליט במקומם. הסמכות הזו שמשרד הבריאות נטל לעצמו צריכה אולי להיות כרוכה גם באחריות להוצאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בכתבה אחרת מצאתי: "עוד נחשף כי מצבם הכלכלי של שחם וביוקורד קשה, חשבון החברה מוגדר ברשם החברות "מוגבל חמור", והוגשו נגדה תביעות על ידי עובדים וספקים שלא קיבלו תשלום בשנים האחרונות, כולל סכסוך עם המעבדה שבה עובדו ונשמרו בעבר מנות הדם." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עסק לא יכול ''להצליח להתקיים'' עסקית באמצעות כך שהוא נותן ללקוחותיו שירות לקוי ופגום ושאינו עומד בדרישות הרגולציה, ולמעשה מפר את החוק ומפר את החוזה עם הלקוחות, לכאורה. אילו היה מדובר בעסק חי רווחי ומשתלם שמישהו אחר יכול להיכנס ולנהל כמו שצריך - היה נמצא לו קונה בדקה וחצי, אלא שברור כנראה שהכספים ששילמו לקוחות או שאינם מספיקים או שנעלמו למקום לא ידוע, ולכן הבנק לא עומד בדרישות הרגולציה, ודינו להיסגר. אגב, כשמנהלים עסק שמתחייב לשמור ולתחזק לא-חשוב-מה עבור לקוחות לטווח של עשרות בשנים, לא ניתן להסתמך למימון רק על תזרים המזומנים השוטף מלקוחות חדשים. לזה קוראים בכלכלית - הונאת פונזי, או פירמידה. על זה נאמר - לא עושים עסקים לטווח ארוך, בכסף לטווח קצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה חשבתי שעניין איתנותו הפיננסית של בנק הדם הטבורי היא עניין רגולטורי בלבד, למשל שהבנק אינו עומד בדרישה להון עצמי מסויים. רק אחר כך התברר לי כפי שהערתי בתגובה 612067 שהעסק כנראה באמת מתקשה לעמוד בהתחייבויותיו. אם העסק אכן לא מצליח להתקיים, אז אין מקום לוויכוח. העניין שהטריד אותי הוא שדרישות הרגולציה נוספו לאחר שהעסק היה קיים וקשור כבר בחוזים עם לקוחות וספקים. חשבתי שהמודל העיסקי של הבנק מבוסס על שירות ברמה נמוכה והוצאות נמוכות; הבנק עומד בהתחייבויותיו בתנאים אלה; הבנק התמוטט בגלל שינוי כללי המשחק. לטעמי לגיטימי לחלוטין להציע ללקוחות שירות גרוע בהנחה שהלקוחות יודעים תמורת מה הם משלמים מפני לא כל לקוח יכול להרשות לעצמו מחלקה ראשונה, ומפני שעסק חדש יכול להתבסס בנישה הנמוכה של השוק ואחר כך להתפתח ולהציע גם שירותי פרמיום. לרגולציה יש יתרונות וחסרונות. היא מבטיחה שירות איכותי ובטוח יותר, אבל גם מדכאת תחרות וחדשנות ומגדילה ריכוזיות. בתחום "רגיש" כמו בנק דם טבורי, היא תוביל קרוב לוודאי ליחסי הון-שילטון קלאסיים: הממשלה תתפס כאחראית לאיכות השירות; לכן היא תהדק את הפיקוח שלה; העסקים יהפכו לזכיינים או קבלני ביצוע של הממשלה. אני מעדיף שמחירים יקבעו מה שהלקוחות מסוגלים ומוכנים לשלם ולא יהיו תוצאה של משא ומתן בין הגוף המפקח ובין העסקים בענף כאשר עיקר עניינו של המפקח לשמור על איתנותם של העסקים וכן גם על רווחיהם. אני לא סומך על הפיקוח של הרגולטור הממשלתי מפני שבסופו של דבר לא לו ובעיקר לא לשר הממונה יש אינטרס לחשוף פשלות שהן בתחום אחריותם. כמובן כל זה לפני שמגיעים לשחיתות ממש. הייתי מעדיף רגולציה שמחייבת שקיפות עסקית ומשאיר את ההחלטה בידי הלקוחות. כפי שכתבתי קודם, אם במקרה זה העסק באמת לא מתפקד וסגירתו אינה תוצאה של רגולציה, ביקורת זו אינה רלוונטית לעסק מסויים זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר לעסק הספציפי של שימור דם טבורי פרטי (לאו דוקא ביוקורד) - הרגולציה מניחה לשוק לנהל תחרות מסויימת על איכות השירות ועל המחיר, אך דורשת מינימום מסוים של פיקוח מקצועי ורפואי בשל העובדה שהמנות הללו נועדו בסופו של דבר להיות (תיאורטית לפחות) מושתלות באנשים הכי חולים שיש, ולהיות סוג של תרופה. אז בנק דם טבורי יכול לומר ללקוחותיו שהוא שומר את המנות לפחות זמן, או גם אם הן פחות איכותיות, אבל הוא צריך להבטיח שהמנות אינן מזוהמות, שהן מטופלות כיאות, ושאם יצטרכו אותן הן יהיו זמינות ושוות משהו. בזה הוא לא עמד. סוגיית האיתנות הפיננסית שלו (או היעדרה) היא אולי הסיבה לכך ואולי התוצאה של התנהלות קלוקלת - אבל החשוב יותר הוא איכות השירות שניתן, שבנושא כמו זה צריך להיות מינימום כלשהו שלא קשור להחלטת הלקוחות, שאין להם באמת כלים להבין במה מדובר. הרגולטור מגן על הלקוחות במצבים כאלה, של פערי ידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאתה צודק ואני דוגמטי מדי בהתנגדותי לרגולציה. האמת היא שאני לא ממש בטוח בכך, אבל מתחשק לי לסיים את השיחה במחווה של נדיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהבנק הזה מודיע ללקוחות אצל אחרים אתם מקבלים מינוס 200 מעלות, אצלי רק מינוס 150, זה אומר שאחת מכל 7 מנות תהיה לא ראויה לשימוש, עד כאן הכל בסדר, ומי שמסכים לעסקה זאת בעיה שלו. אבל יש כמה מקרים בעייתים, אם הבנק מבטיח מינוס 150 ומקיים מינוס 20, או לחילופין שהבנק אכן מקיים טמפרטורה של מינוס 150 אבל בטמפרטורה הזאת מדובר בברכה לבטלה כי בניגוד לטענת הבנק 9 מתוך 10 מנות יהיו לא ראויות לשימוש. בשני המקרים לכל הפחות, על משרד הבריאות לדרוש שהבנק לא יקבל מנות חדשות. והייתי אומר גם שיש פה מקום לפתיחת הליך פלילי. נדמה לי שבמקור פשוט משרד הבריאות לא הטריח עצמו לברר מה קורה בנישה של הבנקים הטבוריים, מרגע שהתחיל לברר וגילה שבנק מסויים לא עומד בקריטריונים שמבטיחים את מתן השירות ללקוחות, הרי שעליו להתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קרה לחוזים, לדיני חוזים ולתביעות אזרחיות? אבל לא משנה; ההמשך כמו בתגובה ל"עורך דין". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחוץ למקפיא" "בין השאר מספרים העובדים לשעבר כי בבנק הוקפאו מנות נגועות, מנות שלא עמדו בתקן נשמרו בכל זאת, נעשה שימוש חוזר בציוד חד-פעמי ונאספו מנות ללא צורך. ביוקורד: "סיפורי אלף לילה ולילה"" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול טוב ויפה ,בשנת 2005 היו שני בנקים שנתנו שירותי איחסון דם תבורי, ביוקורד הציגה את הכי הרבה אישורים כולל ד"ר מפורסמים שלקחו אחריות על הנושא,בנוסף היה אישור לשתפ עם מעבדה בחול כח שהדם יהיה מפוצל. כמו שאומרים הובטח הרים וגבהות. כול הפרסומים היו בתוך בתי החולים כולל של המדינה (ושיתופי פעולה עם חברת הביטוח כלל)וכך שכולם היו מעורבים בחגיגה. האם עשיתי טעות יתכן , אבל רכשתי שרות שבדקתי במיטב הבנתי ושאלתי הרבה שאלות נכונות בנושא תנאי האיחסום ומיקום האחסון. אבל לצערי לא עזר הרבה הוים לאחר 7 שנים אני לא יודע מה קורה עם המנה איפה היא ? האם פיצלו אותה? קיבלתי ביטוח ע"י חברת כלל. אם הנושא היה כול כך רקוב סימן שכולם ידעו וכולם חגגו לנו על הת.... לכן היום יש למצוא פתרון להמשך איחסון, תביעה אישית של כול נכסי מיקי (כולל חיפוש בעולם לאן נעלם הכסף) תביעה של הרופאים שחתמו והשתתפו בהצהרות ולאחר מכן הסירו אותם, תביעה של כול חברות הביטוח שהשתתפו בחגיגה והרוויחו מכול מנה,ותביעה של בתי החולים (והמדינה) על כך שאפשרו לעסק כזה לעבוד בתוך כתלי בתי החוליםובעזרת הרופאים. כן נראה שאני תוקף את כולם , גם אני כנראה מטומטם- ולכן צריך להפעיל גם את נושא הגנת הצרכן להגן עלינו המטומטמים שרוצים לשמור על אופציה לעתיד (במיוחד עקב מחלות במשפחה)ומשלמים ממיטב כספם לנושא. כרגע אנחנו מתאחדים ומגישים תביעות אפשר להתחבר לקבוצה בפייסבוק תחת השם נפגעי בנק החיים - ביוקורד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |