טחנות הצדק טוחנות שוב 3581
נפתוליו של האזרח הפשוט במערכת המשפט הישראלית – סאגה בארבעה חלקים
(צילום: סטיב קלנסי)
פרולוג

בחודש אוגוסט 2010 יצאתי לטיול משפחתי בן שבועיים במרכז אירופה. הטיול התחיל והסתיים בווינה ולשם כך, כחודשיים לפני מועד הטיול, הזמנתי רכב שכור דרך סוכנות ישראלית. במועד ההשכרה ציינתי במפורש שמסלול הטיול עובר במספר מדינות שחלקן נחשבות ל"מזרח אירופה", והסוכן הבטיח שאין שום בעיה.

הטיול היה מוצלח ומהנה, רק שבמעמד החזרת הרכב, נתבשרתי על ידי חברת ההשכרה שעקב המעבר למזרח אירופה עלי לשלם סכום נוסף בן 138 אירו. מכיוון שמספר כרטיס האשראי שלי היה ברשות חברת ההשכרה, לא הייתה תועלת רבה בוויכוח, והחלטתי לטפל בנושא מהארץ. פנייה טלפונית לסוכנות נענתה בדרישה לשלוח דואר אלקטרוני עם צילומי הקבלות וחוזה ההשכרה. שלחתי, אבל לא זכיתי לתגובה. לאחר מספר טלפונים נוספים קיבלתי את תגובת חברת ההשכרה, שלפיה לא נמסר להם מעולם על כוונה לצאת מגבולות אוסטריה עם הרכב. הסוכנים התחמקו מתשובה לשאלה מי אחראי לטעות וטענו תמיד שהמנהל לא נמצא. לאחר חודש וחצי של טלפונים שלחתי לסוכנות מכתב רשום עם דרישה לתשלום ההפרש ואיום בנקיטת הליכים משפטיים. גם פעולה זו לא זכתה לכל תגובה. לא נשארה לי ברירה ויצאתי למסע המשפטי.

חלק א': חפש את הנתבע

באוקטובר 2010 הגשתי תביעה קטנה נגד סוכנות ההשכרה. התהליך פשוט ביותר. מורידים מאתר בתי המשפט טופס הגשת תביעה, ממלאים אותו על פי ההוראות, מדפיסים, מצרפים את המסמכים הרלוונטיים ומביאים את הכול למזכירות בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. סכום התביעה עמד על פחות מ-‏700 ש"ח, כך שנדרשתי לשלם אגרת מינימום בסך 50 ש"ח. נאמר לי שאקבל בדואר תאריך למשפט והנחיות.

שבועיים עברו ואכן הגיע מכתב מבית המשפט ובו נכתב שהמשפט יתקיים במאי 2011, וכן שבאחריותי לברר האם הנתבע קיבל את כתב התביעה ששלח אליו בית המשפט. לאחר כשלושה חודשים בדקתי עם מזכירות בית המשפט האם אכן נמסר כתב התביעה ונאמר לי שהם לא מצליחים לאתר את הנתבע ושעלי לדאוג למסירת כתב התביעה בעצמי. נסעתי לבית המשפט בתל אביב וקיבלתי עותק רשמי של כתב התביעה עם אישור מסירה שעלי להחתים עליו את הנתבע ונסעתי למשרדי הסוכנות כפי שהופיעו באתר שלהם. גם אני לא הצלחתי למצוא אותם שם.

חקירה קצרה שערכתי ושכללה בעיקר חיפושים באינטרנט, טלפונים לגורמים שונים, קצת חיפוש רגלי וקצת תשאול של אנשים הצליחה לגלות את המשרד של הסוכנות בבניין משרדים מוזנח במזרח תל אביב, ללא שם על הדלת או על תיבת הדואר. כמובן שאיש מהעובדים במשרד לא הסכים לחתום על אישור המסירה או להסגיר את מיקומו של המנהל. השארתי את כתב התביעה על שולחנו של המנהל, צילמתי את המשרד מבפנים ומבחוץ וחתמתי בעצמי על אישור המסירה תוך שאני מצהיר בכתב ידי על גבי האישור שהעובדים במקום סרבו לחתום.

חלק ב': הנתבע מתעלם

ביום המשפט התייצבתי בבית המשפט. בעקבות ניסיוני עם מערכת בתי המשפט הנחתי שהשעה אליה זומנתי היא משוערת בלבד, ואכן ראיתי על דלת אולם המשפט שלאותה השעה זומנו מספר דיונים שונים. מהחקירה שערכתי אודות החברה ידעתי שהם לא נוהגים להופיע לדיונים בעניינם, ואכן, הם לא טרחו להתייצב. השופטת קיבלה את עדותי בדבר מסירת כתב התביעה (נראה היה שהיא כבר מכירה את החברה הזאת) ובהעדר כתב הגנה או נציג מהחברה קיבלה את תביעתי במלואה, הוסיפה עליה הוצאות משפט בסך 400 ש"ח וקבעה שהסכום גם יישא ריבית והצמדה. קיבלתי מהקלדנית עותק של פסק הדין ושמח וטוב לב שבתי לביתי.

כמובן שהשמחה הייתה מוקדמת. מספר טלפונים לסוכנות ולמנהלה (במהלך החקירות הצלחתי למצוא את שמו ואת מספר הטלפון הנייד שלו) זכו לתגובות מתחמקות (עוד לא קיבלנו את פסק הדין, אנחנו מטפלים בזה, הצ'ק בדואר) וכן לניסיון להגיע לפשרה (ניתן לך הנחה על ההזמנה הבאה). שלחתי להם בפקס את פסק הדין ואחרי שבוע שלחתי מכתב ופקס עם דרישה לתשלום מיידי ועם איום בפנייה להוצאה לפועל. גם מכתב זה לא זכה לתגובה.

מכיוון שפתיחת תיק בהוצאה לפועל (שנקראת למעשה "רשות האכיפה והגבייה") כרוכה בתשלום אגרה נוספת ובתהליך ביורוקרטי, רציתי להימנע מכך, וניסיתי לשכנע את המנהל (שעכשיו הייתה לי גישה ישירה אליו) לשלם. התגובה הטובה ביותר שהצלחתי להוציא ממנו הייתה "אני אחשוב על זה".

חלק ג': פתיחת תיק זה תיק

בחודש אוגוסט 2011 לקחתי את העותק של פסק הדין שקיבלתי ויצאתי ללשכת ההוצאה לפועל הסמוכה למקום מגוריי. הלשכה נמצאת במרתף בית משפט השלום (לא אותו בית המשפט שבו התנהלה התביעה), כך שרק הכניסה למקום היא סיפור לא קצר – רמת הבדיקות הביטחוניות בכניסה לא נופלת מזו שנהוגה בשדות תעופה ברחבי העולם. תור ארוך ופקידות אדישות, ובסופו של דבר גיליתי שאני צריך להביא אישור מרשם החברות שהחברה בכלל פעילה (תדפיס בעצמך מאתר האינטרנט. את לא יכולה לעשות את זה מהמחשב שלך? לא!) ולהביא עותק של פסק הדין עם חותמת של מזכירות בית המשפט (חותמת של השופטת זה לא מספיק טוב? לא! אפשר לקבל את זה בבית המשפט כאן? לא!).

נסעתי שוב לבית המשפט בתל אביב, אבל מסתבר שבקיץ הם עובדים רק עד הצהריים. לא נורא, נבוא ביום אחר. באתי שבוע לאחר מכן בבוקר, קיבלתי מהמזכירות שני עותקים חתומים בחותמו של מזכיר גדול, הדפסתי מבעוד מועד את תמצית הרישום של החברה באתר רשם החברות, ונסעתי ללשכת ההוצאה לפועל. הם בפגרה ולמעט מקרי חירום לא פותחים תיקים. תחזור בספטמבר.

חזרתי בספטמבר. מסתבר שיש שני מסלולים – הרגיל והמהיר. ברגיל אפשר לעשות הכול, אבל כל פעולה צריך לבקש במפורש מרשם ההוצאה לפועל ולשלם עבורה אגרה בנפרד. במסלול המהיר יש אגרה גלובלית, ועובדי המשרד עושים לבד את הפעולות המותרות, שהן עיקול חשבונות בנק או נכסים פיננסיים אחדים בלבד. לא ניתן לעקל רכוש, להוציא צווי מאסר או איסורי יציאה מהארץ וכדומה. הלכתי על המסלול המהיר; גם ככה כבר בזבזתי המון זמן על הסיפור הזה. צריך לשלם אגרה, לא מקבלים כרטיסי אשראי או צ'קים, רק מזומן, 170 ש"ח בבקשה, אין לך? לך תביא. הלכתי והבאתי. עכשיו נפתח את התיק.

חלק ד': חפש את הנתבע 2

תביעות במסלול המהיר אמורות להסתיים תוך שמונה חודשים, ככה הם מצהירים. אחרי חודשיים התקשרתי לשאול מה קורה. לא קורה כלום, אין אישור שהחייב קיבל התראה ובלי התראה לא ניתן לעקל. אחרי חודשיים נוספים המצב זהה – מכתבי ההתראה חזרו כלעומת שבאו. מבטיחים לנסות כתובות נוספות. במרץ 2012, בעקבות פניות נוספות שלי, ההוצאה לפועל מוכנה לעשות צעד נועז – הם מטילים עיקול על חשבון הבנק של הסוכנות, אבל הם לא יממשו את העיקול ללא הוכחה שהחייב אכן מודע לחובו, ולכך עדיין אין אישור. מסתבר שלעיקול אין ממש השפעה על החייב. ביולי 2012, אחרי שיחות עם פקידים קצת יותר בכירים, החלטתי להגיש בקשה להוצאה לפועל לבצע את מסירת ההתראה באופן אישי. הרשמת אישרה את הבקשה. ההתראה הגיעה אלי בדואר עם הנחיות ביצוע. ניגשתי למשרדי הסוכנות, עם ההתראה, אבל הם עברו דירה.

חקירה קצרה נוספת (אני כבר מנוסה) והכתובת החדשה התגלתה: כרגיל, בניין משרדים מוזנח בלי שמות. התחזיתי לשליח והצלחתי להיכנס למשרד, למסור את ההתראה ואפילו לשכנע את אחד העובדים לחתום על אישור המסירה. חזרתי עם האישור ללשכת ההוצאה לפועל. בדיקות, תור, והפקידה אומרת: לא עושים את זה ככה. איך אני יודעת שמי שחתם באמת עובד שם וזה לא חבר שלך או אפילו אתה בעצמך? אתה צריך לשכור על חשבונך חברה מיוחדת, מאושרת על ידי ההוצאה לפועל, שתעשה את זה עבורך. הקראתי לה את ההוראות שצורפו להתראה ושעל פיהן פעלתי. היא לא השתכנעה, אבל הסכימה להגיש את האישור לרשמת עם הצהרה שלי על אופן ביצוע המסירה. אחרי שבוע קיבלתי שני מכתבים: בראשון כתוב שהרשמת לא מאשרת את המסירה ודורשת מסירה נוספת שתבוצע על פי הנהלים. בשני כתוב שהרשמת מאשרת למסלול המהיר לממש את העיקולים. הללויה.

אפילוג

מסתבר שגם עם עיקול על חשבון הבנק וגם עם אישור למימוש העיקול, עדיין לא רואים את הכסף. הבנק טוען שיש לחייב חובות לבנק, ושהכספים שבחשבון מהווים בטוחה עבור החובות ולכן הוא מסרב להעביר את הכסף להוצאה לפועל. הפקידים במסלול המהיר כבר מכירים אותי והם מאוד נחמדים בטלפון ומבטיחים לחפש חשבונות בנק נוספים, לבדוק בחברות האשראי אם יש תשלומים שמגיעים לחברה וניתן לעקל, אבל הכול מוביל למבוי סתום. שלושה חודשים לאחר מכן, אחד הפקידים רומז לי שאם אני רוצה לראות את הכסף אני צריך לשקול לעבור למסלול הרגיל ולנסות לעקל רכוש. אני עושה תחקיר קצר ומציע לו הצעה נגדית – נסו לעקל החזרי מע"מ ומס הכנסה. הפקיד מבטיח לנסות. הניסיון מצליח.

אז מה היה לנו כאן? שנתיים וחצי, עשרות שיחות טלפון, פקסים, מכתבים רשומים, נסיעות ללשכת ההוצאה לפועל ולבית המשפט, סיורים וחיפושים בשטח שבין רחוב המסגר לנתיבי איילון, חיפושים באינטרנט, שיחות עם תובעים נוספים שזכו בתביעה נגד אותה סוכנות והצליחו לראות את הכסף או שלא הצליחו, ולבסוף, קיבלתי את סכום התביעה, שעליו נוספו החזר הוצאות משפט, הצמדה, ריבית והחזר האגרה. בסך הכול כמעט 1,500 ש"ח. לאדם מהשורה, ששיחות הטלפון, הנסיעות והזמן שלו עולים כסף, היה כנראה עדיף לוותר. העלויות וזמן העבודה פשוט שווים יותר. לאדם כמוני שעיתותיו בידיו, את הוצאות הרכב והטלפון שלו משלם מקום העבודה ויש לו סבלנות ונחישות, זה היה שיעור מאלף, ואולי אפילו קצת משתלם.
קישורים
טחנות הצדק טוחנות - מאמר קודם של איזי נבו ב"האייל הקורא"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

615656
והעיקר: מה שם סוכנות הרכב?
מי אני ומה שמי? 615670
למרות שיש לי כוח, כסף וסבלנות להתמודד עם תביעת דיבה, ל"אייל הקורא" אין ואני מנחש, לאור תקדימים בעניין, שבמקרה של איום בכזו אני אתבקש לממן את ההגנה המשפטית של האתר או להסכים להסרת התגובה ו/או המאמר. מסיבה זו שם הנתבע לא מופיע במאמר.
מצד שני, חיפוש קצר אחר שמי (כפי שמופיע בתעודת הזהות ולא כמו שקוראים אותי החברה) במאגר משפטי כזה או אחר ימצא את התיק המדובר די בקלות.
מי אני ומה שמי? 615672
תודה!
מי אני ומה שמי? 615686
במאגר בו אני חיפשתי (לא יכולתי להתאפק :) לא מצאתי עוד תביעות כנגד החברה המדוברת; אולי אתה הראשון שהייתה לו הסבלנות.
מי אני ומה שמי? 615693
חיפוש בגוגל דווקא כן מעלה פסקי דיון נוספים נגדם. זה כנראה בדי. אן. איי. שלהם לרמות את הלקוח.
מי אני ומה שמי? 615694
כפי שציינתי בסיפור עצמו, דיברתי עם מספר אנשים שתבעו גם כן את החברה וזכו.
מי אני ומה שמי? 615706
הפנייה לפסקי דין רלוונטיים יכולה להיחשב לדבר דיבה?
האם איום בתביעת דיבה, שזהו בסיסה, מפחיד את המערכת?
-----
אא, נחבאת מאחורי מסך אלמוניות כפול.
מי אני ומה שמי? 615707
כפי שכבר אמרתי, לי אין בעיה עם תביעת דיבה. למערכת האייל יש. בפעם האחרונה שקרה מקרה כזה הם דרשו מהכותבת להסכים להסרת דבריה או להתחייב לממן את ההוצאות המשפטיות של בעלי האייל.
מי אני ומה שמי? 615713
אתה בטח לא תסכים לענות ואולי תגיד בנימוס "אני לא יודע, תפנו למערכת", אבל בכל זאת, השאלה שמבחינתי היא בלתי נמנעת: ומה היה בסוף בסיפור עם התובעת ההיא?
מי אני ומה שמי? 615714
עד כמה שאני זוכר, התגובה הוסרה על ידי המערכת.
מי אני ומה שמי? 615746
ומי שלא יודע את שמך כפי שמופיע בתעודת הזהות?
מי אני ומה שמי? 615748
ייזהר
הקונה.

וייזהר
הקורא.

והכל בכתיב חסר.
מי אני ומה שמי? 615754
וואו, שם גנטי למהדרין
מי אני ומה שמי? 615826
נו באמת, מדובר בפסק-דין חלוט. אין שום אפשרות לתבוע לשון הרע על פרסום קביעות שיפוטיות נגד די.אן.איי. טכנולוגיות תיירות בע"מ.
מי אני ומה שמי? 615827
ולאחר שזכיתי באיום דיבה משלי (וזכיתי בתמורה לאזכור בדו"ח האגודה בנושא), אין לי בעיה להתחייב לשפות את מערכת האייל אם תוגש תביעת דיבה עקב ההערה דלעיל.
מי אני ומה שמי? 615839
‫23 מבוסס על פנייה שהתקבלה בתיבת הדוא"ל של האגודה לזכויות האזרח.‬

זה אזכור זה?
מי אני ומה שמי? 615830
המאמר מספר גם על דברים שקרו במהלך של שנה וחצי אחרי פסק הדין.
החוב של קונששטר 615661
אצל אפריים קישון הסיפור נגמר כשהוא הלך לעורך דין ממש טוב, שהמליץ לו פשוט להכות את קונששטר (אאל"ט). וזה עבד.
שקלת אלימות?
החוב של קונששטר 615671
כן.
רצה המקרה, והחברה הכי טובה של הבת שלי עוד מגן טרום-טרום-חובה היא גם בת הזקונים של אדם מסויים ששמו נקשר באמצעי התקשורת עם המונחים "משפחת פשע", "עולם תחתון", "בוררות" וכד'. באופן לא מפתיע, מספר הטלפון שלו מופיע בדף הקשר של הגן (אז, של הכתה היום) וכבר יצא לי לבקר בביתו (המרשים) מספר פעמים (ימי הולדת של הילדה, מסיבת פיג'מות, מסיבת בריכה - אין ספק שהם חיים טוב ומפנקים את הילדה), כך שהרעיון לבקש את עזרתו בהחלט עבר בראשי מספר פעמים.
בשורה התחתונה החלטתי שאני מעדיף שמישהו יהיה חייב לי 1,500 ש"ח ולא להיות חייב טובה לאבא של החברה של הבת שלי.
החוב של קונששטר 615794
משעשע מאוד לדמיין מייל מהגננת עם המשפט ''יעקב אלפרון יביא במבה''.
החוב של קונששטר 615736
מגיע לי שהתחלתי לחפש את הסיפור לפני שעברתי על התגובות.
615674
תודה שנהנית.
הרחבה 615684
הייתי שמח אם תוכל להרחיב על אותה "חקירה קצרה שערכתי ושכללה בעיקר חיפושים באינטרנט, טלפונים לגורמים שונים, קצת חיפוש רגלי וקצת תשאול של אנשים". איך מצאת את העסק הנעלם?
הרחבה 615695
חיפשתי כל מידע שניתן למצוא על החברה - מידע מרשם החברות, מידע על פסקי דין נגדה, מידע על הבעלים של שמות הדומיין שתחתם היא מפעילה אתרים, חיפוש על מספרי הטלפון שלה (איפה עוד הם מופיעים, באיזו כתובת הם רשומים) גיליתי שהחברה עובדת תחת שמות נוספים, שלהם אתרי אינטרנט עם שמות דומיין שונים וגם עליהם חיפשתי מידע. התקשרתי לטלפונים שמצאתי (למשל לטלפון ליצירת קשר שנמסר לרשם הדומיינים) וניסיתי להשיג מידע נוסף (לפעמים תוך התחזות ועל כך אין בכוונתי להרחיב) ניסיתי לאתר תובעים נוספים ולהתיעץ איתם ועוד חיפושים שונים שלא תרמו מידע רלוונטי. לבסוף השגתי כ-‏3 כתובות שונות, כולן באזור שבין רחוב המסגר ונתיבי איילון, כולם בנייני משרדים מוזנחים למדי. סרקתי את כולם, צלצלתי בכל דלת, תשאלתי את כל מי שהיה מוכן לדבר איתי (ולא כולם היו מוכנים) ובסוף באחת הכתובות מישהו הצביע על הדלת שלהם.

בפעם השניה זה כבר היה הרבה יותר קל.
נקמה? 615696
א. לפעמים קומבינטורים מהסוג הזה לא רק מרמים את הלקוחות אלה גם עובדים בשחור. אם כבר אספת עליהם מידע, ולפי מה שאתה מתאר המידע די מחשיד, אפשר לפנות ל"קו הצדק" של רשות המיסים.
ב. נראה שהם עובדים לפי שיטת מצליח ובונים על כך שהקרבנות לא יתלוננו . העובדה שמצאת עוד אנשים שנכוו אצליהם יכולה להעיד על הונאה מתוכננת ושיטתית. מה דעתך על לפנות למשטרה עם כל החומר שאספת?
נקמה? 615703
א. קשה לי להאמין. הם לא עובדים במזומן ורוב ההכנסות שלהם זה עמלות שהם מקבלים מספקי השירותים. אחד הדברים שגיליתי עליהם, זה שכל התשלומים שהם גובים (בכרטיסי אשראי) הולכים ישירות לספקים ולא עוברים דרכם, כך שלא היה ניתן לעקל כסף שלהם דרך חברות כרטיסי האשראי. הכסף שקיבלתי בסוף היה מהחזרי מס שהגיעו להם כך שהכיוון הזה לא נראה לי מבטיח.

ב. קשה לי להאמין שהמשטרה תמצא עניין בתלונה נגדם. אין פה הונאה של ממש אלא לכל היותר הטעייה של הלקוח. אני בכלל לא בטוח שאני יכול להראות כאן כוונה פלילית מצידם.
הרחבה 693893
היום אני במצב דומה .ניסיתי לאתר את משרדי החברה כדי להגיש להם זימון לבית משפט לתביעות קטנות
בעקבות תביעה שהגשתי נגדם על אי החזרת דמי השתתפות עצמית כתוצאה מתאונה בחו"ל.
הגענו למשרדי החברה ואפילו מצאנו שלט בקומת הקרקע אך בקומה עצמה דלתות פלדלת אטומות ואין קול ואין עונה
היינו בכתובת נוספת שרשומה ברשם החברות וגם שם אין כלום
אני נמצא בשיחות ווטסאפ סתמיות מול מנהל המשרד שטוען שאין לו בעיה לקבוע איתנו פגישה ואז הוא נמצא
בחו"ל ועוד ועוד ועוד ....
המסקנה שאסור לעשות עסקים עם החברה הזו!
אם אני אפרסם פוסט בפייסבוק בו אספר את הסיפור שלי ואזהיר אחרים מנפילה בפח ,אני עובר על חוק כלשהו?
בניו יורק 615685
גם אם מסתפקים בתביעות בבית הדין לתביעות קטנות (עד 5000 דולר), הנוהל הוא בד"כ:

1. הדיון נקבע לכ 3 חודשים אחרי הגשת התביעה. החברה המתגוננת שולחת עורך דין מהשורה האחרונה להודיע שעדיין לא הספיקו לעיין בחומר בעלות של 3 שעות המתנה (משום שכל הדיונים והבקשות נקבעים לאותה שעה).

2. בדיון השני, לרוב כ 3 חודשים מאוחר יותר, בית המשפט מציע לצדדים לערוך בוררות. החברה המתגוננת מסרבת ונקבע תאריך דיון לעוד 3 חודשים. עוד 3 שעות המתנה.

3. בדיון השלישי, אם ניצחת בתביעה, הגבייה היא בעיה שלך, לכן שווה להתעסק עם זה רק אם הנתבעת היא חברה גדולה ועדיף חברה ציבורית. עוד 3 שעות המתנה + חצי שעה דיון.

בסה"כ אתה צריך להחליט אם 9 שעות ועוד נסיעות הלוך חזור לבית המשפט לאורך שנה שוות לך את הכסף והסיפוק.

נדמה שהעברת בית הדין לתביעות קטנות ואחריו בתי דין אחרים למתכונת מקוונת בעיקרה, כך שכל התהליכים שמסתיימים בדחיית דיון או בוררות לא יצריכו המתנה ממושכת, אמורה להפוך את העניין ליעיל בהרבה, אבל כמובן שיש גורמים רבים שאין להם שום אינטרס ליעל תהליכים מסוג זה.
בניו יורק 615716
ככלל, בישראל עורכי דין לא מופיעים בדיוני תביעות קטנות והצדדים אמורים לייצג את עצמם.
בניו יורק 615717
אם זכרוני אינו מטעני בישראל אי אפשר להיות מיוצג ע"י עורך דין, אבל מותר להיות מיוצג על ידי אדם אחר. אני מנחש שחברות משתמשות לצורך העניין במי שהוא עורך דין לכל צורך ועניין אך אינו מורשה לפעול ככזה או אינו עושה זאת בפועל (מתמחים, עובדים בחברה שיש להם תואר במשפטים וכו')

טוב שיש ויקי:

בניו יורק 615719
נכון (למעט העובדה שמשפטנים ומתמחים בדרך כלל אינם עורכי דין ''לכל צורך ועניין'' גם ללא קשר להסמכה הפורמלית).
בניו יורק 615720
אם את כבר כאן, את יכולה לספר לנו אם איזי צודק בחששו שציטוט מתביעה משפטית עלול להיות נושא לתביעת דיבה?
בניו יורק 615722
סעיף 13(7) בצירוף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובעים שדין וחשבון "נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע תוך כדי דיון בפני שופט בישיבה פומבית, כשהפרסום לא נאסר, הוא פרסום מותר.
סעיף 13(10) קובע: "העתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם המתנהל על פי חיקוק או ממסמך אחר הפתוחים על פי חיקוק לעיון כל דורש". אני לא בטוחה למה הכוונה ב"מרשם" אבל יכול להיות שהפ"דים (מאגר הפסיקה הישראלית, מה שקרוי על ידי משפטנים זקנים "הספרים הכחולים") נחשבים למרשם כזה ואז ציטוט פסיקה מוגן גם לפי הסעיף הזה.

בכל אופן, מתוקף עקרון פומביות הדיון שהוא עקרון בסיסי שמעוגן בחוק יסוד נראה לי‏1 שפרשנות לפיה ציטוט מפס"ד חופשי לעיון מהווה לשון הרע היא פרשנות לא סבירה. ואם אתה כבר כאן, אתה יכול להביא לי גלידה?

1 בכפוף לכך שהתגובה הזו היא לא ייעוץ משפטי, אין להסתמך עליה כעל ייעוץ משפטי, וזה לא אחראי להסתמך על ייעוץ משפטי בלי להכיר את מלוא נסיבות העניין והפרטים.‏2
2 בהערת שוליים 1 לעיל, "ייעוץ משפטי" בין שהוא ייעוץ משפטי ובין שאינו.‏3
3 דג.
בניו יורק 615723
תודה. אני מוצא את זה מאד מדכדך שאדם לא מרגיש חופשי לחשוף שם של חברה אותה הוא תבע, אפילו אחרי שזכה בתביעה.

הגלידה בדרך.
בישראל 615724
להערכתי לא צריכה להיות עם זה בעיה - הרי גם ללא סעיף 13 (שמתייחס לפרסומים מותרים), מדובר במקרה קלאסי שבו יש עניין לציבור והגנת "אמת דיברתי".
בניו יורק 615725
רק כדי להבהיר, אני לא חושש מתביעת דיבה ולא חושב שלתביעה כזו יש סיכוי. לו היה לי בלוג פרטי, לא הייתי מהסס לציין בו את שם החברה.
הנקודה היא, שאם אני מציין את שם החברה, אני לא רק מביא את מה שנקבע לגביה בבית המשפט אלא גם טענות שלי לגבי מה שקרה אחרי זה וכמו כן אני לא מאפשר לחברה להגיב לטענות כלפיה. זה מאפשר לצד השני לאיים בתביעת דיבה (אפילו בלי שום כוונה לתבוע) ולאור ההתנהגות של מערכת האייל הקורא במקרה קודם, אני לא חושב שזה כדאי.

אני חושב שגם הסיפור שהיה לאקס-צ'יף עם חברה מסויימת מדגים את החשש מתביעות דיבה.
בניו יורק 615726
אני לא מאשים אותך אלא את המצב. אם הבנת אחרת אני מתנצל. אין לי אלא הערכה רבה כלפיך על מסעותיך הדון-קישוטיים למצוא צדק בסבך הביורוקרטיה המתסכלת במחוזותינו.

לדעתי המצב החוקי צריך להיות כזה שאם בית המשפט קובע שהתביעה חסרת שחר (כגון תביעת SLAP), מלבד הוצאות המשפט הוא יוכל לפסוק גם פיצויים לנתבע בשעור דומה לאלה שהתובע ביקש לעצמו. כשהעפרונית תגמור את הגלידה היא בטח תשמח להצביע על הפירכות ברעיון. אגב, התקדים שאתה מדבר עליו היה יותר רגיש מבחינת המערכת כי כותבת התגובה הבעייתית היתה בעצמה חברת מערכת, וגם שם זה נגמר כשהתביעה להסיר את התגובה ה"פוגענית" התמלאה (לצערי), בלי שום נזקים לכותבת או למערכת.
בניו יורק 615730
מכיוון שבסופו של יום התברר שתחנת הרוח אכן הייתה מפלצת סרוונטית, זה לא היה בכלל מסע דון קישוטי. אם כבר, ולאור זה שהיום חג שבועות, הרי זה מסע יציאת מצרים, וליתר דיוק - קריעת ים סוף.
בניו יורק 615731
זאת בדיוק הנקודה: לא רציתי להגיע למצב של בחירה בין מימון ההוצאות המשפטיות של האייל ובין הסרת המאמר.

בכל מקרה, כוונת המאמר לא היתה לדון בנושא של תביעות מסוג SLAP אלא ליצור דיון על אימפוטנטיות מערכת המשפט, ובפרט ההוצאה לפועל שמצהירה (למשל בפרסומות שלה) על יכולת גבייה ובפועל אני נאלצתי לעבוד במקומם.
דיון על אימפוטנטיות 615737
אז איזה כשלים היו לנו?

א. מערכת המשפט לא מצליחה למצוא חברה שהוגשה נגדה תביעה. ההוצאה לפועל כנ"ל.
ב. בירוקרטיה דוחה. (עניין רשם החברות)
ג. פקידים שלא יודעים את עבודתם, או לא עושים אותה בלי עידוד הציבור.

שכחתי משהו?

את ג' אפשר לנסות לפתור באמצעות בונוסים מתאימים לפקידים המוצלחים, את ב' אפשר לפתור באמצעות חריש עמוק בנהלים וסדנאות שירותיות. א' זה הנושא הקשה ביותר, ובעצם דורש שבית המשפט יפעיל על חשבונו חברת איתור.

משך הזמן בין הגשת התביעה לקבלת פסק הדין היה 8 חודשים, לי נדמה שתביעה שמתבררת בתוך פחות משנה זה דבר טוב. אבל תמיד אפשר לשאוף ליותר...

ובלי קשר לפתרונות, האימפוטנטיות הזאת היא אחת הבעיות הקשות בחברה הישראלית, היא גורמת לניצול (מצד חברות ויחידים שמתנהגים כמו החברה שציינת), והיא גורמת לאלימות ושחיתות מצד אלו שלא מצליחים לקבל את מבוקשם באמצעים הרשמיים.
דיון על אימפוטנטיות 615739
דווקא א' נראה לי הקל ביותר לפתרון, לפחות כשמדובר בחברה רשומה - סביר בעיני שהחברה תהיה אחראית לעידכון כתובתה אצל רשם החברות.
דיון על אימפוטנטיות 615740
אתה מעביר את האחריות לזה שרוצה להתחמק מהתביעה?

חברה א' קיימת, יום אחד היא עוברת מקום ומתוך זדון או רשלנות לא עומדת בחובתה ולא מעדכנת את רשם החברות, וגם אם עדכנה שהיא נמצאת ב"רחוב הנושה 31" מתברר שמדובר בבניין משרדים בין 7 קומות והם לא טרחו לשים פתק קטן על תיבת הדואר או שהם עשו "טעות" והם בכלל ב"נושה 30". מה עושים עכשיו?
דיון על אימפוטנטיות 615741
מה עושים עכשיו? אותו דבר שעושים עם דו"ח חניה שנשלח בדואר רשום לכתובתי הישנה ששכחתי לעדכן במשרד הפנים - זבש"י.
דיון על אימפוטנטיות 615745
נו, דוח תנועה והמקרה של איזי באמת דומים, בשני המקרים מדובר בסכום זניח, אבל מה קורה כשמדובר על סכום ניכר? לנהל משפט בלי שהצד השני יודע על קיומו ולחייבו בעשרות או מאות אלפי שקלים וכל זה רק בגלל שהוא שכח לעדכן כתובת ברשם החברות, קצת מוגזם.
דיון על אימפוטנטיות 615749
נו, אני בהחלט בעד שיעשה מאמץ מינימלי‏1 לאתר חברה לפני שידונו בתיק שלא בפניה, אבל בגדול זו נראית לי אחריות החברה שתהיה דרך נגישה ליצירת קשר והמצב המתואר במאמר נראה לי אבסורדי.

1חיפוש כתובת/טלפון/דואל בדפי זהב/אינטרנט.
דיון על אימפוטנטיות 615751
אני לא עורך דין ולכן אין לי מושג עד כמה נפוצה הסיטואציה המתוארת במאמר, כלומר מצב בו קשה לאתר את הנתבע, במיוחד מעניין האם ברוב המקרים נתבע שאין לאתרו הוא פשוט נוכל ידוע, המנסה בכוונה לערפל את מיקומו‏1. או האם זה קורה גם כאשר הנתבע הוא הגון, וישנן סיבות הגיוניות לכך שקשה למצוא אותו (החברה נסגרה, האיש בטיול מסביב לעולם וכו'). אם ברוב המוחלט של המקרים אי איתור נובע מהמקרה הראשון היחס צריך להיות שונה מאשר סיטואציה בה המקרים מתחלקים שווה בשווה.

נדמה לי (אלע"ד כאמור) שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו"ב, הם עדיין לא דרכים קבילות להודעות משפטיות מהסוג שאיזי דן בהם.

1 כל מי שצפה באחת ממליון תוכניות כלבוטק שעוסקות בנוכל קטן זה או אחר כבר שמע על הסיטואציה.
דיון על אימפוטנטיות 615752
אני לא מציע שטלפון, אי מייל, פייסבוק וכיו''ב ישמשו למסירת הודעות משפטיות, אלא שבמקרה ויש קושי למסור את ההודעה בדרך הרגילה (דואר רשום לפי הכתובת הרשמית) יעשה מאמץ (מינימלי, כאמור) ליצור קשר עם הנמען כדי לאפשר לו למסור את הכתובת העדכנית.

מצב שבו אין דרך ליצור קשר רשמי עם חברה רשומה המנהלת עסקים בארץ הוא בלתי נסבל בעיני (על אחת כמה וכמה אם לחברה יש מה להרויח מכך) ואת האחריות למניעת המצב הזה יש להטיל על החברה.
דיון על אימפוטנטיות 615753
קיבלתי, בהנחה שהנטל מוטל כתפי המדינה ולא על כתפי התובע...
דיון על אימפוטנטיות 615755
ומה לגביי המקרה בו הנתבע הוא אדם?
דיון על אימפוטנטיות 615756
שאלה טובה!
דיון על אימפוטנטיות 615742
אתה חושב שמערכת המשפט צריכה לספק על חשבון הציבור שירותי בילוש?
לשאלתך "מה עושים עכשיו?" - אני מציע שהרשויות יצמידו לרגלו של כל בעל עסק קטן צמיד אלקטרוני כך שתהיה להן אפשרות לאתר את העבריין בכוח ביעילות בשעת הצורך.
דיון על אימפוטנטיות 615744
ראה, יש חברה X, יישות משפטית המוכרת במדינת ישראל, שעשתה לי עוול, המדינה אינה מעוניינת (ובצדק) שאכה את בעל העסק עד שיחזיר לי את מעותיי, ולכן היא מספקת מנגנון שאמור להחזיר את כספי (בית המשפט וההוצאה לפועל). אני תובע את החברה, כעת, המדינה מטילה עליי את האחריות ליידע את נשוא התביעה, פעם אחת לפני המשפט ופעם אחת אחרי קבלת הצו, למה זאת אחריותי? בהינתן צו עיקול מטלטלין אני צריך ללכת לעסק עם שני בריונים ולעקל? בהינתן צו עיקול חשבון בנק מצופה ממני להיכנס למשא ומתן עם הבנק? ואם יהיה צו מעצר אני אצטרך להביא את האיש לתחנת המשטרה?

זה אינטרס של החברה שיהיה קל לקבל פיצוי על הפרת חוזה, אם זה הופך להיות עיסוק סיזיפי, אז יש לאנשים אינטרס לא למלא אחר החזוים שהם חתומים עליהם, מה שמקטין את הכדאיות של עשיית עסקים ומגדיל את הסיכון במשק. בנוסף זה עלול לגרור פנייה ל מסלולים עוקפי הוצאה לפועל, שכבר גולשים לתחום העבירות הפליליות.
דיון על אימפוטנטיות 615761
בקשר לנושא האיתור, אני באמת לא מצפה מבית המשפט לעשות מאמצים גדולים לאתר את הנתבע. גם בדין הפלילי זה תפקידה של המשטרה או של הפרקליטות לאתר את הנאשם. בית המשפט גם הסתפק בהצהרה שלי שמסרתי את כתב התביעה לנתבע. למעשה יכולתי לזרוק אותו לפח במקום להתאמץ.
הבעיה היותר משמעותית היתה עם רשות האכיפה והגביה. כפי ששמם מרמז, הם אמורים לעסוק באכיפה והצעד הראשון באכיפה הוא איתור החייב. מעבר לכך שהם לא עשו שום מאמץ משמעותי לאתר את החייב (מעבר לשליחת דואר רשום לכתובות שאני סיפקתי להם. ואפילו אם הכתובת מעודכנת ונכונה, מה האינטרס של החברה לקבל דואר רשום עם הלוגו של רשות האכיפה והגביה?) הם גם הקשו עלי כשניסיתי לעשות זאת בעצמי.
לעניות דעתי, כפי שעיריית תל אביב יכולה להסתפק באישור הדואר על משלוח התראה לפני עיקול בדואר רשום לכתובתו של החייב (כפי שהיא מופיעה ברישומי משרד הפנים), על מנת להטיל עיקול על חשבון הבנק של החייב, גם ההוצאה לפועל צריכה להסתפק בשליחת ההתראה בדואר רשום לכתובתה של החברה כפי שהיא מופיעה ברשם החברות על מנת להניח שהחייב מודע לחובו. אם החברה לא דואגת לעדכן את כתובתה, היא לא תוכל לבוא בטענות שהוטל עליה עיקול ללא התראה. אם זה עובד בגביית קנסות חניה, אין סיבה שזה לא יעבוד במימוש פסקי דין.
שאלה: 615762
בסופו של דבר, רוב אם לא כל העסקים בישראל מנהלים את הכספים שלהם באחד מ-‏16(?) הבנקים בישראל, נראה לי שאי אפשר לנהל עסק בלי לקבל מידי פעם הודעות מהבנק, אם ההוצאה לפועל תשלח הודעה לבנקים בנוסף לכתובת הרשומה, לא נראה לי שאפשר יהיה לטעון אחר כך שלא קיבלת את ההודעה. העלות, גם לבנק וגם להוצאה לפועל, נראית לי כמעט טריויאלית (בסדר גודל של שקל לנתבע). הפגיעה בפרטיות כבר קיימת ברגע שיש פסק דין. למה הם לא עושים את זה?
שאלה: 615766
שלא (כן) להזכיר שוב שכל החברות משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית.
שאלה: 615767
חברות במדינת ישראל משלמות מיסים ישירות לחברה ממשלתית?
שאלה: 615770
הן לא?
שאלה: 615771
הן משלמות חשבון חשמל, יתכן שחלקן מעבירות תשלומים כאלה ואחרים לחברות אחרות, אבל מיסים? מיסים משלמים לממשלה (באמצעות משרד האוצר), לא לחברות.
שאלה: 615772
כן. התיחסתי לאירגונים כמו מס הכנסה או מע"מ כחברות ממשלתיות, אני מקבל מראש שזו טעות גסה, אבל למה בעצם?
יש משרדים, יש משכורות, האירגונים נפרדים זה מזה (בתוך רשות המיסים).
שאלה: 615773
בגדול - משרדים, אגפים וכו' הם גופים מתוקצבים. שרות שהמדינה נותנת לאזרח.
חברות ממשלתיות - חברות עסקיות בבעלות המדינה.
שאלה: 615774
טוב, המלה 'חברות' לא נכונה משפטית. אבל הרעיון הוא שאירגון/שירות בתי-המשפט יצור קשר עם נציגי ארגוני גבית המיסים השונים.

עיקול מיסים לצורך הוצעה-לפועל עשוי לגרום אולי להסתבכות-יתר של חברה מורשעת (אולי), אבל בנושא איתור חברות?

(לי היה מקרה של חברה שטענה שאני צריך לתבוע את הנהג החמקן שלהם ושלחברה עצמה אין שום קשר למשאית שלה, ע"י עורך-דין לא רשמי, במשפט תביעות קטנות. אבל זה לא קשור.)
שאלה: 615775
חברה משלמת כל שנה אגרה של כמה אלפי שקלים לרשם החברות.
שאלה: 615777
חברה פעילה שומרת חוק, התכוונת.
שאלה: 615778
לחברה לא פעילה עדיין משתלם להחזיק עורך דין ולתבוע אחרי שנה? על איזה שם ומוניטין הם יכולים להגן?
דיון על אימפוטנטיות 615788
נראה לי שיש כאן עוד משהו משמעותי: היווצרותה של שכבה עסקית שלמה העומדת על הגבול שבין עסקי לגיטימי לנוכלות פלילית, מעין סמי-נוכלים. החברה שלך לא עושה רושם של נוכלים מקצועיים שהיו לבטח מכסים את עקבותיהם באופן שלמרות "נחישותך" לא היית מצליח לאתר את עקבותיהם ובודאי שלא היית מצליח להוציא מהם שום תגובה שהיא.
העובדה שהחברות האלו פושות כיבלית בשדות העסקיים שלנו, מעידה על מחדל כרוני וחוסר יעילות של המערכת המשפטית. עבריינים ונוכלים מקצועיים יהיו תמיד, אבל נוכלים לעת מצוא כגון אלו, הם עדות מובהקת לכישלון מערכת המשפט והעקיפה.
באשר למערכת ההוצאה לפועל, התרשמותי היא שאם אינך זקוק ממש לסכום המדובר, שלח את תביעתך על פני המים (בלא לבזבז את זמנך בנסיון לזרזה). ברבות הימים, ברוב המקרים תקבל את כספך בחזרה. אם אתה ממש זקוק לסכומים אלו, ירחם האלוהים על נשמתך.
דיון על אימפוטנטיות 615790
אני מסכים עם התרשמותך שלא מדובר בעסק המבוסס על הונאה אלא במקרה הטוב בהתרשלות ובמקרה הרע על שיטת "מצליח", בסך הכל הרכב המוזמן המתין לי בסוכנות ההשכרה והמחיר היה נמוך יחסית. נראה לי שמדובר בחברה שמנסה לחסוך בעלויות ככל שניתן על מנת לתת מחיר תחרותי והחיסכון הוא גם בהכשרת העובדים ובעיקר בשירות הלקוחות. אני גם נוטה להאמין שמעברי הדירה התכופים שלהם נועדו לחסוך בעלויות (אולי בעקבות שינויים עונתיים בהיקף העבודה ומספר העובדים) ולא על מנת להתחמק מלקוחות מתוסכלים. בהנחה שמרבית הלקוחות הלא-מרוצים לא ינקטו בהליכים משפטיים וגם אם כן לא יטריחו את עצמם לגבות את המגיע להם בנחרצות, משתלם לחברה לנקוט במדיניות של התעלמות. מן הסתם סך התביעות שהסתיימו בעיקול כספים לא מתקרב לעלות העסקתו של יועץ משפטי/עורך דין/איש שירות לקוחות, שיטפל בנושאים כאלה.
כפי שכבר נאמר, חברות שפועלות בצורה כזאת (לא מתוך כוונה פלילית אל מתוך רשלנות והתעלמות מתוצאותיה) הן הסימפטום של אימפוטנטיות מערכות המשפט והגבייה. לו בעל חברה שכזו היה יודע שרוב מקרי ההתרשלות היו מגיעים למשפט ומסתיימים במהירות בפיצוי ללקוח המתוסכל, הוא היה משקיע יותר בהדרכת העובדים, בבקרת איכות השירות ובטיפול בפניות של לקוחות.
בניו יורק 615733
רק הערה קטנה: מכיוון שהשגיאה הזו חזרה כבר פעמיים: סוג התביעות המרתיעות האמור הוא SLAPP - ראשי תיבות של Strategic Lawsuit Against Public Participation (תביעה אסטרטגית נגד ייצוג הציבור?)
או בעברית 615735
תאני''ה.
או בעברית 615779
ניסיתי למצוא ראשי תיבות מוצלחים יותר. לדוגמה: תביעה והטרדה אסטרגית נגד הציבור.
או בעברית 615795
במה תאני"ה נופל מזה?
או בעברית 615834
השם של האגודה לזכויות האזרח (תגובה 615827) - "תביעות משתיקות". ראשי תיבות פחות מוצלחים, אבל שם פשוט ומובן יותר.
בניו יורק 693911
חיכיתי עד עכשיו שהגלידה תגיע, אבל אחרי ארבע שנים הגעתי למסקנה שהיא בטח נשלחה לדירה הקודמת שגרתי בה.
בכל מקרה - אני אמנם יכולה להצביע על פירכות ברעיון אבל בגדול אני די בעדו.
בניו יורק 615785
לי עצמי היה ניסיון עם בית המשפט לתביעות קטנות, אלא שלהבדיל מהניסיון של איזי, נסיוני, על אף שהיה קצר בהרבה משלו, היה גם הרבה יותר מכאיב. לא זו בלבד שהפגיעה בי היתה חמורה הרבה יותר ממה שקרה לו, הנסיון שלי אף הסתיים בתבוסה כואבת שהנחילו לי ביה"מ וחברת התיירות המאד גדולה (נתור ימ"ש).
אני מזכיר את עוונותי, משום שלדעתי חלק מן ההסבר למה שקרה, נבע מכך שלא נעזרתי בע"וד. עד כמה שהבנתי מותר לכל צד לבקש אישור מביה"מ להיות מיוצג ע"י עו"ד וחברות תיור גדולות מחזיקות עורכי דין בריטיינר לצורך זה (כך שהשימוש בו לא עולה להן מאומה). ברגע שהצד מולך מיוצג ע"י עו"ד, זה עשוי להיות משגה קשה להופיע בביה"מ ללא ייצוג משפטי. עד כמה שהייתי מסוגל להבחין, מי שהופיע בשם החברה היה עו"ד לכל דבר.
בהזדמנות זו, כדאי להזכיר לכל מי שעשוי להזדקק לשרותי בתי המשפט לתביעות קטנות, שהאמונה המקובלת לפיה בתי משפט אלו מעדיפים את האינטרס של האזרח הפרטי (הקרוי במקומותינו "הקטן") על פני אלו של חברות ומוסדות, אינה אלא מיתוס. על אף כוונות טובות שאולי יש ואולי אין, הנחת היסוד היא שהתובע הישראלי הפרטי הוא רודף הדיינות משפטית ו"סחטן" חובב. המלצתי היא שמי ששוקל תביעה נגד חברה או מוסד, מוטב לו שיוודא קודם שתביעתו היא מוצדקת ב-‏100% וחסינה בפני כל ספק משפטי. אם לא כך, מוטב שיחסוך לעצמו את התהליך המתסכל ואת הסיכון הגדול מדי לצאת וידיך על ראשך.
בניו יורק 615787
פרטים?
בניו יורק 615789
אין צורך. בניגוד לאיזי, איני יכול לספר איך ניצחתי את המערכת. אותי המערכת לא רק ניצחה אלא גם הביסה וגם הוסיפה לי סטירה מצלצלת בדרך החוצה, כך שלא על סיפור זה אבנה את תפארתי. גם כך, מה שכתבתי נראה לי די ידוע בשערינו.
בניו יורק 615801
נו, אבל זה מעניין.
בניו יורק 615816
טוב, מלבד העניין שקרוב לודאי שרוב הקוראים יטענו שיש כאן עוד וריאציה על הקלישאה של "בתי הכלא מלאים אנשים חפים מפשע" אלא גם שאני הרבה יותר קרוב מאיזי לטענה של הוצאת דיבה ועוד על ביה"מ. מצידי, המערכת יכולה להוריד את הסיפור הזה.
תבעתי בב"מ לתביעות קטנות חברת תיור. לאחר שהנתבעת ביקשה להיות מיוצגת ע"י עו"ד, השופט (במקרה זה שופטת) אישרה את הבקשה ונקבע דיון לעוד חצי שנה. לדיון הזה אליו הופעתי עם עדה מטעמי, טען העו"ד ששולחתו לא עדכנה אותו לגבי התביעה ויתכן שהוא צריך להביא עדים מטעם הנתבעת. לאחר שהשופטת קבעה באופן כללי שנראה שיש ממש בתביעה היא הסכימה לקבוע מועד חדש לשמיעת העדים. הדיון החדש נקבע ע"י המזכירות לאחר חודש חדשיים לעוד כ-‏8 חודשים. לדיון הבא העדה שלי לא יכלה לבוא ועוה"ד הופיע עם העדה שלו. מאחר ושטחתי את טענותי בדיון הקודם, חשבתי שאין טעם שאחזור על הדברים מחדש מאחר ובטפשותי הנחתי שהשופטת עברה על התיק לפני הדיון. כך שבדיון השני נשמע רק הצד של העו"ד והשופטת פסקה לטובתו וחייבה אותי בכ-‏300 ש"ח הוצאות.
במקרה זה אני מניח, שאם הייתי נעזר בעו"ד ולו גם ממוצע בכישוריו, הוא היה מעיר את תשומת ליבי לכך ששופט בתביעות קטנות מטפל בעשרות תיקים בכל יום. ובלי קשר למה שיטענו באופן רשמי רשויות המשפט, אם השופטים היו קוראים בתיקים לפני הדיון, כל יום דיון היה מחייב לפניו לפחות יום של הכנות. הסיכוי שהשופטת תזכור בצורה משמעותית מה שנאמר בביה"מ שלה בתיק אחד לפני כמעט שנה הוא היפותטי במיוחד. לכל הפחות גם הצד שלי היה נשמע בביה"מ באותו יום.
רבים יאמרו שהבעיה כאן אינה העדר סיוע משפטי, אלא טפשותו של התובע. על כך אוכל רק לענות בקלישאה נוספת - "מי שבוחר לייצג את עצמו בבי"מ, בחר לעצמו עו"ד טיפש".
מוסר ההשכל הטמון בסיפורי, אני חושב, הוא שאם צד אחד בחר להעזר בעו"ד ואפילו המדובר בבי"מ לתביעות קטנות (והשופט אישר זאת) , כדאי לצד השני, לפחות לשקול להעזר גם הוא בשרותיו של עו"ד.
בניו יורק 615843
תודה.
בניו יורק 615799
האם אתה קובע שזה מיתוס ע"ס חוויית התביעה שלך?
בניו יורק 615815
יתכן שברמה התת-הכרתית כן. אלא שלדעתי לא טענתי פה משהו מהפכני ו/או חדשני במיוחד אלא דברים שהם פחות או יותר ידועים לכל. אני מניח שרוב הקוראים ממילא יודעים אותם. הקורא הנבון יודע מעצמו שביה"מ אינו המקום לחפש בו "אינסטנט" צדק. הצרה היא, כפי שמוכיח לנו איזי, שגם חוק, סדר ויעילות מתקבלת על הדעת לא מוצאים שם.
בניו יורק 615820
אתה דיברת על בימ"ש לתביעות קטנות באופן ספציפי, לא על ביה"ש בצורה כללית. ואני חושב שאתה סתם משליך את החוויה שלך על הכללה חסרת ביסוס. גילוי נאות: אני מצאתי סעד בבימ"ש לתביעות קטנות.
בניו יורק 615822
אתה יכול לראות את תאור המקרה ב-תגובה 615816
בכל מקרה אני חושב שאתה מבין אותי לא נכון. אני לא טוען שאי אפשר למצוא סעד בבימ"ש לתביעות קטנות. אני טוען שלא כדאי לסמוך על רצונו הטוב של ביה"מ למצות את ה"צדק הטבעי". הרצון הטוב יכול להמצא או לא להמצא. מה שתמיד תמצא הוא מערכת משפטית לא יעילה במיוחד ובמקום לסמוך על הבנתו ורצונו הטוב של ביה"מ לסייע לך במצוקתך, מוטב לך שתבדוק שטענתך מבוססת ועמידה. אותך אני שואל: האם במקרה שלך, אתה סבור, שהשופט יכל לפסוק אחרת ממה שפסק?
בניו יורק 615823
1. כדי שהטענה שלך "האמונה המקובלת לפיה בתי משפט אלו [בתי המשפט לתביעות קטנות] מעדיפים את האינטרס של האזרח הפרטי (הקרוי במקומותינו "הקטן") על פני אלו של חברות ומוסדות, אינה אלא מיתוס" אה צריך לעשות לפחות שני סקרים פשוטים: דעתם של אזרחים שתבעו וקיבלו פסק דין בבימ"ש לתביעות קטנות, מה חושב הציבור הכללי איזה אינטרס מעדיף בימ"ש לתביעות קטנות.

מבלי נתונים בסיסיים כאלה, אני לא מוצא סיבה שתקבע שיש או אין מיתוס לגבי העדפות ביהמ"ש הזה.

2. כמובן שהשופט היה יכול לקבוע אחרת (מה עוד שהנתבע, בעצת עורך דינו, שיקר במצח נחושה, ונחשף לשמחתי ע"י השופט העירני). זה לא אומר שאני יכול לקבוע שהציבור חושב בצורה שגוייה ("מיתוס") שביהמ"ש לתביעות קטנות ניצב לצד האזרח הקטן.
בניו יורק 615824
אני חושב שנוכל לסכם שכל אחד מאתנו סבור שהמקרה של רעהו הוא היוצא מן הכלל.
לגבי מהו המיתוס הרווח בציבור, אתה צודק. דעתך טובה כמו דעתי.
בבוסטון 615806
הסיפור שלך תואם מאוד את הניסיון הבודד שהיה לי עם בית המשפט לתביעות קטנות בבוסטון. סכום הכסף הוא קטן, התרשמתי שהשופט המתחיל מעדיף לא להסתבך עם עורך דין אמיתי שיכול לעשות צרות.

ויש לי גם מוסר השכל למעוניינים:
אם מכונית נכנסת בכם, ולא משנה אם הנהג הוא אמא תרזה בדרכה להציל יתומים רעבים‏1, הזמינו משטרה עוד לפני שאתם יוצאים מהרכב. ובזמן שאתם מחכים לניידת שלפו את הנייד ותעדו את הנזק לרכב על רקע ההתנצלויות והתחנונים של הנהג הפוגע.

__
1. או מישהו שנורא ממהר להוציא את הילדה מהגן‏2, כמו במקרה של הנהג שפגע בי.
2. בבית המשפט האידיוט גם טען להגנתו ש"אין דרך, לא יכול להיות שאמרתי את זה, הגן של הילדה בכלל פתוח עד חמש"‏3.
3. והטענה המרכזית של עורך דינו היתה "מאיפה אנחנו יודעים שיוסי לא עשה עוד תאונה בדרך בין מקום האירוע למוסך?". למותר לציין שהפגיעה שתועדה היטב על ידי המוסך (כחצי שעה אחר כך) היתה חריץ בודד לאורך הרכב מכף השלג במשאית בה נהג הצד השני - שעל פי הודאתו המלאה פגע בי אחרי שלא ציית לתמרור עצור‏4.
4. היה הזוי, ובכל זאת השופט קיבל את זה‏5. אולי יש פה איזשהו עקרון משפטי שאני מפספס (כמו ספק סביר - במשמעות המתמטית של המילה. האם למשפטנית האייל פתרונים?).
5. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל בבוסטון פסק הדין לתביעות קטנות ניתן בלי נימוקים וללא אפשרות ערעור. לתובע אסור להביא עורך דין, אך הנתבע רשאי. הזמן המוקצב לכל משפט הוא כרבע שעה ובית המשפט עושה כמיטב יכולתו להימנע ממשפט על ידי פשרה.
בבוסטון 615807
ממתי מזמינים משטרה בתאונת דרכים ללא נפגעים? תיעוד מהנייד זה באמת הכרחי בימינו, אבל בכל מקרה, הצד השני תמיד יכול לטעון, "האוטו היה ככה לפני התאונה"...
בבוסטון 615808
הפרברים של בוסטון הם לפלףלנד, ושוטרי העיירה המשועממים שמחים מאוד לגוון קצת את היום. לאירוע מסעיר כמו כמעט תאונה קטלנית עם מפלסת שלג יגיעו לא פעם גם מכבי האש של העיירה ''רק ליתר ביטחון''. אחר כך גם כותבים על זה בעיתון המקומי.
בבוסטון 615810
עד כמה שזכור לי, על פי החוק בישראל, יש לידע את המשטרה על כל תאונת דרכים, ובכלל זה תאונה עצמית ללא נפגעים. מיותר לציין שהיומנאי בתחנה יגרש אותך בעלבונות אם תבקש לקיים את החוק.
בבוסטון 615811
משטרת ישראל לא תגיע אם אין נפגעים. וזה, גם כשצד אחד בעליל עבריין, היינו - נסע שיכור כלוט.
הנהג הפוגע אינו צריך להתחנן. וממילא אין סיבה שהעניין יגיע לבית המשפט לתביעות קטנות. בשביל מה יש ביטוח, גם לך, גם לו?
בבוסטון 615817
ביטוח משובח היה לי, והתביעה הקטנה היתה על סכום ההשתתפות העצמית ושכירת הרכב החלופי (לא זכור לי מה נסגר בין שתי חברות הביטוח).
לנהג הפוגע יש אינטרס למזער את האירוע כדי להוריד את הסיכוי שיוגדר ''נהג מסוכן'', מה שיעלה משמעותית את הפרמיה שלו לביטוחי רכב (במקרה הנ''ל, הרכב הפוגע היה שייך לחברה שמפנה את השלג ועורך הדין ייצג אותה. אין לי מושג איך זה עובד בינה לחברת הביטוח).
מעבר לזה, מה שנאמר בסערת רגשות עשרים שניות אחרי תאונה לא בהכרח מציית להגיון הקר של יושבי הכורסא.
בבוסטון 615814
אני לא בטוח, אבל בישראל אפשר אני חושב לערער על פס''ד של ביה''מ לתביעות קטנות ע''י פנייה משפטית רגילה לבי''מ השלום, אלא שאז מדובר בהליך המשפטי הרגיל עם עו''ד, אגרות, שכר טרחה המתנה וכיוב'. מאחר ומדובר בסכומים קטנים, אפשר להניח שמספר הערעורים קטן.
בבוסטון 615913
בישראל, על פסק דין בתביעה קטנה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בדרך כלל המחוזי ייטה לא להתערב, בעיקר לא בממצאים העובדתיים שקבע ביהמ''ש לתביעות קטנות (אם יש טעות משפטית בפסק הדין הסיכוי קצת יותר טוב).
מתוחכם 615701
ענין עיקול תשלומי המיסים.
מאסר לחייבים בהוצאה לפועל 615711
היום פורסם שעבר חוק שמבטל אפשרות מאסר לחייבים בהוצאה לפועל.
יוזמת החוק - מירב מיכאלי - טענה שבדרך כלל נפגעים מכך החלשים ביותר ושלמרות שחובות צריך לשלם גם זה צריך להיעשות באנושיות וגם שעצם האיום במאסר יכול לגרום ללקיחת הלוואות נוספות והתדרדרות כלכלית.
מאסר לחייבים בהוצאה לפועל 615747
גם לפני כן, לא יכולת להושיב חברה בבית הסוהר.
מה אתה רוצה 615803
לקטר או לחפש פתרונות?

אם הראשון, אתה עושה זאת די יפה

אם השני, יש לך עוד 2 דרכי פעולה לפחות

א- לפנות במכתבים רשומים לחברות האשראי עם הודעה שהם עוסקים עם נוכלים (שם החברה ושם המנהל) המתחמקים מבתי המשפט ושאם ימשיכו לסלוק עבורם, הם מסתכנים שלא יוכלו לרחוץ בנקיון כפיהם מול התביעה הבאה

ב- לפרסם את הענין בתפוצת נאט"ו- בפייס, באמצעות המייל עם בקשה לכולם "העבר הלאה- זה יכול להיות הרבה כסף עבור החברים שלך". זה יגרום להם בפירוש הרבה נזק. אני לא רוצה להסתבך עם מישהו שלך תדע מה יהיה (צרף את העתקי המכתבים הרשומים לחברות כרטיסי האשראי כך שהקורבן הבא באמת יוכל לתבוע את חברת כרטיסי האשראי להחזרה)

אבל! תזכור שאז זה לקחת אחריות על עצמך ועל הסיפור. אתה מוכן לזה?
מה אתה רוצה 615812
א. נדמה לי שציינתי את זה, אבל החברה הזאת לא עובדת מול חברות האשראי. החיוב מתבצע מול חברת ההשכרה ישירות והיא בתורה מעבירה את העמלה לסוכן. את זה גיליתי כשהתברר לי שלא ניתן לעקל כסף דרך חברות האשראי. אולי ניתן לפנות לחברות ההשכרה עצמן, אבל אני לא רואה מה האינטרס שלהן בסיפור הזה.
ב. רעיון יפה, אפילו חשבתי לעשות את זה כשנזכרתי שאני לא פעיל באף רשת חברתית ויש לי בדיוק שלושה חברים בפייסבוק. החברים שלי הוזהרו כולם שלא להשתמש בשירותי אותה חברה, אבל כמוני, גם הם לא נוהגים להפיץ מיילים בתפוצת נאט״ו.
יוע מה? אני לא בדיוק מאמין לך 615818
הזמנת רכב דרך סוכנות ישראלית שלא לקחה פרטי כרטיס אשראי (איך הם ידעו שבכלל תגיע לסוכנות ו/או תכבד את ההזמנה?)
ונגיד שביצעת את הגיהוץ וההתחשבנות ישירות באוסטריה, לא עלה על דעתך לחזור שם על העובדה שאתה מטייל גם מחוץ לאוסטריה

נמשיך- חזרת לארץ ולא עלה על דעתך לפנות לחברת כרטיסי האשראי בתלונה שהם יבדקו מול חברת ההשכרה מה קרה?
תזכורת- על פי הפרטים שלך באייל, אתה בן 41, עם תואר שני כך שיש דברים מסויימים שאתה כבר צריך לדעת

אין לך פייסבוק ויש לך בדיוק שלושה חברים
וזה לא שווה הקמת חשבון ו/או הפצת מייל לכל העולם "נא העבירו הלאה" אלא רק כתיבת מאמר באייל הקורא

לגופו של ענין, אני לא בדיוק מאמין לך
או שאתה רק רוצה לקטר על מר גורלך (בסדר, מותר לך)
או שיש כאן עוד איזשהו משהו שאתה לא מספר
יודע מה? אתה נודניק 615825
הסוכנות לקחה גם לקחה את פרטי כרטיס האשראי שלי, לא עשתה בהם שום שימוש ורק העבירה אותם לחברת ההשכרה.
לא עלה בדעתי לעבור עם חברת ההשכרה על פרטי החוזה (בגרמנית!). עד היום לא נתקלתי בבעיות מיוחדות (ועשיתי זאת פעמים רבות, כולל באוסטריה). חוץ מזה, נגיד שהייתי שואל ביום שבת בבוקר (עכשיו בדקתי באיזה תאריך זה קרה) את חברת ההשכרה לגבי יציאה מגבולות המדינה ומגלה שזה כרוך בתשלום נוסף. מה היית מציע לי לעשות? לוותר על שכירת הרכב? להתחיל לבזבז זמן ושיחות טלפון בינלאומיות בנסיון לדבר עם הסוכן ולדרוש ממנו לתקן את המצב (אתה בטוח שהם היו בכלל עונים ואם כן, מסדרים את זה מייד ללא תשלום נוסף?) או אולי, לקחת את הרכב, לעשות את הטיול המתוכנן ובסוף לדרוש מהסוכן שיחזיר לי את ההפרש (שזה למעשה מה שעשיתי בסופו של דבר, רק בלי להתעכב בנמל התעופה של וינה ללא צורך).

מה הקשר של חברת האשראי לסיפור? יש לחברת ההשכרה חוזה שאני חתום עליו ושמתיר לה לחייב את כרטיס האשראי שלי בין השאר עבור יציאה מגבולות המדינה. מה בדיוק אני אמור לטעון מולם? פניתי לסוכנות והם פנו לחברת ההשכרה וחזרו אלי עם התשובה שלפיה הם לא יודעו מראש על הבקשה לצאת מגבולות המדינה. אני אמנם בן 41, אבל נסיון החיים שלי כולל לפחות 5 פעמים קודמות שבהן שכרתי רכב ויצאתי איתו מגבולות המדינה בה שכרתי אותו והתואר השני שלי הוא בכלל בפיזיקה אז יש דברים שאני יודע ויש גם הפתעות בחיים.

כאמור, המטרה של המאמר הזה היא לא לנקום בסוכן וגם לא לקטר על כל הרמאים והתחמנים שיש לנו במדינה. בשביל זה יש את כלבוטק. המטרה כאן היא לעורר דיון בהתנהלות של מערכת המשפט ושל מערכת האכיפה והגבייה, שעל רקע מחדליה, ספקי שירותים מרשים לעצמם להיות תחמנים, רשלנים ואולי אפילו רמאים. יש בדיון הזה גם קיטורים במידה מסויימת, אבל לא כלפי הנתבעת, אלא כלפי הביורוקטיה, חוסר היעילות, העצלות, האדישות ושאר הרעות החולות של השירות הציבורי בישראל. לו השירות הציבורי בישראל היה יעיל יותר, תופעות כמו זו שנתקלתי בה היו נדירות בהרבה (במצב הנוכחי אני מתפלא שהתופעה הזאת לא נפוצה יותר), אבל יעול השירות הציבורי לא יבוא משליחת מיילים בתפוצת נאט"ו או מסטטוס עוקצני בפייסבוק.
חברת די.אן.איי טכנולוגיות תיירות בע''מ 644475
אני נתקלתי בבעיה לאחר שהתברר שביטוח ביטול השתתפות עצמית אינו כולל מעמ מקומי (ואללה, איזה מין ביטוח?).
התחלתי לחפש פרטים על החברה כדי לנסות לתבוע עד שהבנתי שהאשמה היא שלי שלא ראיתי זאת באותיות הקטנות.
אני סבור שיש כאן חוסר הגינות ולכן רוצה להתריע.
קשה מאד מאד להשיג את החברה הזו אבל הצלחתי לדלות
את הפרטים החשובים על החברה: טלפון ישיר לדניאל פרוסמן, מספר חשבון בבנק, כתובת.
מי שמעוניין יכתוב לי ויקבל את כל הפרטים ללא צורך בחיפוש.
חברת די.אן.איי טכנולוגיות תיירות בע''מ 659942
שלום אבי.
אני "הבא בתור" של קורבנות החברה וכרגע עומד מול המשימה שלפי הפורום נראת כמעט בלתי אפשרית.
כמובן אשמח לקבל כל מידע שיכול לעזור.
איך ניתן ליצור קשר אתך?
חברת די.אן.איי טכנולוגיות תיירות בע''מ 659976
"avibigfoot at.sign yahoo.com"
חברת די.אן.איי טכנולוגיות תיירות בע''מ 660518
שלום.
שלחתי מייל לכתובת זו אך לא קיבלתי תשובה.
אולי יש כתובת אחרת.
תודה
חברת די.אן.איי טכנולוגיות תיירות בע''מ 706878
שלום
גם אני נפלתי קורבן לחברה הזאת זכיתי במשפט נגדם במעמד צד אחד ועכשיו מחפש את הבעלים כדי להגיש לו אזהרה מהוצאה לפועל אשמח לקבל כל מידע עם הבעלים דניאל פרוסמן
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 684864
טחנות הצדק אכן טוחנות לאט ועקום.

למשל הטרטורים במסירת אזהרת ההוצאה לפועל לחיב. הרי ברור שהחיב לא יסכים לקבל דואר רשום שנשלח ע"י ההוצאה לפועל. לכן לכל הפחות ההוצאה לפועל צריכה לידע את הזוכה שעדיף לא לשלוח דרך הדואר אלא במסירה אישית ורק דרך שליח שזו פרנסתו. צריך לכתוב זאת באתר האינטרנט שלהם, בכרזות התלויות על הקיר ובנספח לטופס הבקשה שהזוכה ממלא. פשוט, לא?

הבעיה היא שאין דרך להגיע למישהו בעל סמכות ולהסביר לו את הבעיה ומה ניתן לעשות כדי לפתור אותה. בארה"ב לעומת זאת, אפשר לפנות לקונגרסמן שלך שיטפל בכל מיני בעיות. גם בארץ צריך לעבור לבחירה אישית, חלר בבחירות אזוריות שבהם נבחר ח"כ אחד לכל אזור, וחלק ברשימות מפלגתיות כאשר סדר הח"כים ברשימה נקבח ביום הבחירות, כאשר הבוחר מסמן V לצד שם המועמד העדיף. כאשר הח"כ תלוי ישירות בבוחר הוא יקשיב לו ולא כמו היום שהבוחר לא מענין את הח"כ שזקוק לתמיכה של קבוצות לחץ כגון ועדי עובדים, לוביסטים ועוד.
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685112
יעוץ כזה, כלומר הצורך במסירה אישית על ידי שליח מוסמך, צריך להנתן על ידי עורך דין שמלווה את התובע.
יש בוודאי עוד מכשולים שאי אפשר לידע אודותיהם בהודעות מטעם הרשות המשפטים. זה עניין טכני לא פשוט.
חבל שרשות הדואר בישראל כל כך כושלת שהיא לא מספקת (בתשלום) דרך הדואר שירות של ''מסירת מסמך משפטית'', כיום יש שירותים פרטיים כאילו (של מסירה משפטית) שכנראה עולים המון כסף. מכתב רשום הוא עניין מגוכח לגבי ניתבע חמקן.
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685153
אני משלם 150 שח לשליחות משפטית.השליח הולך ומאתר את הנמען בכל דרך אפשרית שהוא מכיר-והוא מכיר. מוסר לו את המעטפה ותוך שניה מצלם אותו כשהנמען המום מחזיק את המעטפה. ואז מבקש ממנו לחתום.שיסרב לחתום או לא- זה לא רלוונטי שכן ישר הוא ממלא תצהיר שעו"ד כבר חתום עליו שהמעטפה נמסרה לנמען וזה מוגש להוצלפ/ביהמש תוך יום.

דרך הדואר? נו באמת.
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685155
150 שקל מחיר סביר ל"מסירה משפטית". אם הדואר היה מנוהל כיאות הוא היה נותן שירות כזה באותו מחיר, היה יכול להפעיל שירות חיצוני במיקור חוץ, לפחות בהתחלה עד שיתארגן.
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685176
אני שילמתי 50
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685177
אתה גר בארץ?
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685196
יתכן שהוא משתמש בשירות זול שאיכותו בהתאם (ללא חקירת שכנים, ללא צילומים בעת המסירה, וכדומה).
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685248
השירות ניתן בארץ, לאנשים שניתנו בארץ.
לא חקרתי את הפרטים אבל משרד עורכי הדין המטפל בנושא הוא משרד ותיק ומכובד ועורכי הדין עדכנו אותי בכל פרטי המסירה.
אני מניח שהשירות בוצע כהלכה.
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685296
שכאשר פתחתי תביעה בהוצאה לפועל, וביקשתי אישור למסירה דרך שליח, נאמר לי שאסור וחיבים לשלוח דרך הדואר, זאת בסתירה למדריך שנמצא באתר האינטרנט של ההוצאה לפועל.
רק כאשר התקבלה הודעת הדואר שאין דורש לדואר הרשום, רק אז אישרו לי לבקש מסירה דרך שליח. בבקשה זו דנה רשמת ההוצאה לפועל ולקח לה 14 יום כדי לאשר זאת. אבסורד.

למחרת השליח מסר לנמען, חברה בע"מ, שהמשרדים שלה פתוחים כל יום, ללא בעיה.
גם אני נתקל בטחנות הצדק, והתרופה היא , תתפלא, שינוי שיטת הבחירות 685343
רשות ההוצאה לפועל מתנהלת בצורה מחרידה.
כמו בג''צ, זה גוף שמחטיא לגמרי את מטרתו המקורית וצריך לפרק אותו לגמרי ולבנות משהו חדש ואחר לגמרי במקומו.
לי יש דווקא מספר ניסיונות טובים מאד עם בתי משפט בישראל 706885
שלום למתדיינים, רק עכשיו נתקלתי בפתיל המרתק הזה, מתנצל.
תרומתי הצנועה: גם לי יש שריטה קלה להופיע בבתי דין, בעיקר בעקבות דו"חות חניה של העיריה, ודו"חות תנועה קלים.
ניסיוני עם הקטגוריה השניה היה עד עתה רק נחמד ונעים. ייצגתי את עצמי פעמיים בשנים האחרונות בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, וטופלתי על ידי שופטים חביבים ומתחשבים מאד. בשני המקרים אפילו הופחת לי הקנס המקורי - דבר שלא קרה לי מעולם ולא ידעתי שהוא אפשרי בכלל. במקרה הראשון אני לפחות מבין מה קרה (היה לי איזה בדל-טענה), אבל השני הפתיע אותי עד כדי הלם. נפסק שעלי לשלם מחצית מהסכום, מבלי שטענתי כל טענה. יש גם אנשים נחמדים פה, ושלא תטעו בי - אני בכלל לא ציוני, ויש לי בטן מלאה ושמנה על המדינה הזאת. סתם שתדעו.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים