מחקרים רבים בעשורים האחרונים, מאז טברסקי וכהנמן דרך דן אריאלי ורבים אחרים, הראו כי קבלת ההחלטות של אנשים אינה רציונלית, והאי־רציונליות הזו היא עקבית. הם הראו כי ניתן באמצעות תכסיסים שונים לכוון את החלטתם החופשית (או חופשית־לכאורה) של אנשים, למשל על־ידי ניסוחים שונים של השאלה הנשאלת, קביעת ברירת מחדל כזו או אחרת, או מסגור הבחירה בהקשר מסוים.
בספר Nudge: שיפור החלטות בנוגע לבריאות, עושר ואושר מ-2008 הציעו ריצ'רד ת'אלר וקאס סאנסטיין קריאה לרשויות ציבוריות – ממשלות, עיריות, וכו' – להשתמש ברעיונות כאלו כדי להניע אזרחים לקבל החלטות טובות יותר. תוצאות מחקריות מראות היתכנות לשיפור, או אף שיפור בפועל, בהתנהגות הציבור בנושאים כמו תרומת איברים, שיעור חיסכון לפנסיה, או אכילה בריאה יותר. הגישה, שמכונה "פטרנליזם ליברטריאני" או "פטרנליזם רך" מתקבלת בהתלהבות על־ידי רשויות בעולם, שמקימות צוותי חשיבה כדי לנצל את התובנות הללו.
החוקרים אילה ארד ואריאל רובינשטיין מציגים גישה המתנגדת לפטרנליזם הליברלי. הם מזכירים את ספרו של הפילוסוף מארק וייט, המניפולציה של הבחירה: אתיקה והפטרנליזם הליברטריאני, המתנגד לגישה מטעמים מוסריים. בין נימוקי הנגד: מה שטוב לחלק מהאנשים, או אף לרובם, יכול להיות רע לאחרים, ואין זכות למדינה להעדיף את הראשונים; הפטרנליזם הליברטריאני עלול לעודד הסרת אחריות מצד הציבור; ויש סכנה למדרון חלקלק שבסופו קובעי המדיניות יתמרנו את העדפות הציבור למען האינטרסים האישיים של עצמם.
ארד ורובינשטיין אינם פוסלים א־פריורי ניסיונות השפעה מצד המדינה על החלטות האזרחים, אך הם מבקשים שההחלטה על צעדים כאלו תהיה בשליטתם של האזרחים ולא של מדענים ומומחים. הם ערכו מחקר שבו נשאלו משתתפים לדעתם על חלופות שונות של צעדים מצד המדינה להשפעה על צריכת מזון בריא ושיעור חיסכון, והראו כי שיעור ניכר מהאנשים מתנגדים להתערבות הממשלה, גם כשהם מסכימים בתועלת הישירה של ההתערבות, או מעדיפים התערבות עדינה גם אם התערבות בוטה מביאה לתוצאות טובות יותר.
|
קישורים
נגד פטרנליזם - ארד ורובינשטיין ב-TheMarker
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש