שבעים וחמש זה המאה ועשרים החדש 3759
בזכות החיים עד גיל שבעים וחמש, וזהו
במאמר "עד 75, זה הכל", שהתפרסם אתמול (א') באתר "אלכסון", מנמק אזיקייל עמנואל מדוע הוא מעדיף שלא להאריך לחיות מעבר לגיל 75. עמנואל הוא אונקולוג וחוקר בתחום הביו־אתיקה, ופרסם את המאמר במקור באנגלית לפני כשנתיים, כשהיה בן 57.

לדברי עמנואל, "עד שאגיע לגיל שבעים וחמש, אוכל לומר בלב שלם שחייתי חיים מלאים. אהבתי, ואהבו אותי. ילדיי יהיו בוגרים, בעיצומם של חיים עשירים משלהם. אני אזכה לראות את לידת נכדיי ואת תחילת חייהם. אוכל לומר שעסקתי בנושאים שעניינו אותי ותרמתי להם את תרומתי."

מנגד, טוען עמנואל, הרפואה המודרנית "לא האטה את תהליך ההזדקנות, אלא האטה את תהליך הגסיסה". הוא מצטט סטטיסטיקות על מיליוני אמריקאים, שמספרם הולך וגדל, הסובלים בזקנתם מלקויות הנובעות משבץ, אלצהיימר ומחלות אחרות, ללא תרופות יעילות באופק. בנוסף, לדבריו, "אצל רובנו המכריע, היצירתיות, המקוריות והפרודוקטיביות נעלמות כמעט לגמרי עד גיל שבעים וחמש". כך, אם נמשיך לחיות מעבר לגיל זה, "לא ניזכר כאנשים נמרצים ופעלתנים אלא כחלשים, חסרי אונים ואפילו עלובים."

היבט נוסף של ההזדקנות נוגע ליחס בין הקשישים לילדיהם: "בעולם שבו רוב ההורים יחיו עד גיל תשעים וחמש, ילדיהם יידרשו להמשיך לטפל בהם גם כשהם עצמם כבר יהיו בגיל הפנסיה. כך לא יישאר להם זמן רב ללא הנטל, והזמן שיישאר יהיה כולו בזקנה. אם הורים יחיו עד שבעים וחמש, ילדיהם יספיקו ליהנות ממערכת יחסים עשירה עמם, ובנוסף לכך יישאר להם זמן רב לחיות את חייהם ללא הצל שהטילו עליהם הוריהם. ... אנחנו רוצים שילדינו יזכרו אותנו בשיאנו. פעילים, נמרצים, מעורבים, מלאי חיים, חדים, נלהבים, מצחיקים, חמים, אוהבים. לא כפופים ואטיים, לא שכחנים וברברנים, לא כזקנים השואלים ללא הרף 'מה היא אמרה?"'

עמנואל מציין כי כשיגיע לגיל 75 הוא לא ייטול את חייו באופן יזום, אלא רק יימנע מלהאריך אותם. הוא יסרב להתחסן כנגד שפעת, לקחת אנטיביוטיקה, ולעבור ניתוחי לב, בדיקות סרטן, דיאליזה או החייאות. הוא יסכים לקבל אך ורק טיפולים רפואיים פליאטיביים, שמטרתם הקלת התסמינים אך לא ריפוי.

בסיום דבריו הוא כותב: "אני רוצה לחיות שבעים וחמש שנה וזהו. אני רוצה ליהנות מחיי ולהוקיר אותם כל עוד כוחי במותניי. בנותיי וחבריי היקרים ימשיכו לנסות לשכנע אותי שאני טועה, שאפשר לחיות חיים בעלי ערך גם שנים רבות לאחר מכן. ואני שומר לעצמי את הזכות לשנות את דעתי ולהגן בנחישות ובאופן מושכל על הרצון לחיות חיים ארוכים ככל האפשר. הרי אם אעשה זאת, משמעות הדבר היא שהמשכתי להיות יצירתי גם אחרי גיל שבעים וחמש."
קישורים
עד 75, זה הכל - אלכסון
אזיקייל עמנואל - ויקיפדיה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ירושה לזקן 687625
היום זקנים יורשים זקנים מאוד.
אלצהיימר 687628
מהמעט שאני יודע, יש הרבה מחקר בסיסי בתחום אני לא חושב שנכון להגיד שהחוקרים בוחנים כעת שוב את הפרדיגמה שעליה התבסס חקר האלצהיימר בעשרות השנים האחרונות, פשוט מכיוון שבתחום הזה יורים לכל הכיוונים. יש אוסף שלם של סימפטומים שקשורים להתנוונות תאי המוח. בכלל לא ברור מה מהם הוא הגורם (אם בכלל). יש טיפולים שונים שמנסים לטפל בחלק מאותם סימפטומים: בין אם הם הגורמים, וביןן אם הם סתם סימפטומים, בתקווה שזה יעכב את תהליך הניוון נדמה לי שהיו הצלחות חלקיות בעיכוב, אבל לא מעבר לזה.

אבל זה בהחלט תחום שמושקע בו לא מעט מחקר בסיסי (וגם די ברור שיש בו פוטנציאל טוב לתרופות). ההבנה שלו ממשיכה להתקדם. ההימור שלי (ללא שום בסיס מוחשי) הוא שתוך 30–40 שנים יגיעו למשהו עובד.
687634
ואני תמיד אמרתי שאני לא רוצה לחיות מעבר לגיל 30, ואולי אולי... 40.
אזיקייל?! 687635
ליחזקאל עמנואל, אח לרם, ארי ושושנה, בן לבנימין לוחם אצ''ל יליד ירושלים, יש שם עברי לגמרי (כמו לאחיו המפורסמים ממנו)
אזיקייל?! 687645
יש לו? הוא משתמש בו (לא בדקתי. אתם מוזמנים לספק מקורות)? לפי הערך הוויקיפדי הכינוי שלו הוא Zeke ולא חזי.
אזיקייל?! 687650
בוודאי: יחזקאל.
זה בסדר גמור אם החולה הזקן ימות 687636
אני לא דואג כלל להוגה הדעות הדגול. כאשר יתקרב לגיל היעד שלו, ישנה ודאי את דעתו.

השקפת עולמו חשובה בהקשר לעיסוקו כרופא. השאלה החשובה היא כיצד משפיעה השקפת עולם כזאת אצל רופאים, על גורלם של החולים הזקנים. השאלה החשובה היא האם החולה הזקן הוא חולה מסוג ב' בבית החולים. חולה שצוות הרופאים מקדיש לו תשומת לב פחותה וסדר עדיפות נמוך יותר בגישה למשאבים רפואיים, מפני שלפי השקפת הצוות הרפואי חייו שווים פחות.

מי שעומדים לפני החלטה על אישפוז לטיפול אלקטיבי בבית חולים, צריכים להיות מודעים להשקפת עולם כזאת, אם היא רווחת בקרב הצוות הרפואי. קצת מבאס לחשוב שבמקרה של זיהום או סיבוך אחר, מישהו יחליט, בשקיפות מוחלטת כמובן, שאין טעם להלחם יותר מדי על חיי אבא או אמא שלכם.
זה בסדר גמור אם החולה הזקן ימות 687642
עד גבול מסוים זה דווקא נכון. משלב מסוים עדיף להפסיק להילחם על חייו של חולה סרטן סופני ולהתחיל להקל על מותו.

אבל כמובן שזו צריכה להיות החלטה של המטופל ובני משפחתו.
זה בסדר גמור אם החולה הזקן ימות 687659
אנחנו לא עוסקים כאן בשאלת "החולה הסופני". אנחנו עוסקים בזקן שלקה בדלקת ריאות, או בזיהום אחר כלשהו, יתכן אפילו בבית החולים עצמו. לאיזה סוג של שקיפות אתה מצפה כאן, ומה זה משנה בכלל? אם הרופאים מאמינים שאין טעם לתת לחולה כל מה שהם יכולים כטיפול תומך, וברור שהוא בסדר עדיפות נמוך להעברה לטיפול נמרץ, אז זה מה שיהיה.
זה בסדר גמור אם החולה הזקן ימות 687644
יש מצב שהמלומד ישנה את דעתו. גם היטלר שינה את דעתו אבל גבלס הכניס אותו לפינה.
מבט אחר 687641
מריאן רבינוביץ, רופא שעוסק בגריאטריה, כתב ספר בשם "המוות, רילקה ואני", בוא הוא ניסה לתאר את נסיונו, חוויותיו וההבנות שלו מטיפול בחולים תוך מסע לעולמו של רילקה. באחד הפרקים הוא מתאר את חולה במצב שטיון מתקדם בבית חולים, שבשנות התדרדרותו אשתו טיפלה בו במסירות. רבינוביץ רצה לנחם את האישה ואמר לה שבעלה, ששכב מעורפל חושים, לא כועס עליה. האישה התעקשה שהוא כן כועס עליה על כל הטיפול שהיא כפתה עליו, התרופות, האוכל, העיסויים. אז רבינוביץ הבין שאם היא תישאר עם התחושה שבעלה כועס עליה, היא תחייה את חייה בתחושה שכל המאמצים שלה היו מאמצי סרק, מהתלה נוראה. ואז הוא החליט לעשות מה שאף פעם איננו עושה, להשתמש בכל האמצעים שישנם כדי להאריך את חיי בעלה, להרוויח זמן. אחרי כמה ימים הוא שאל את האישה אם היא עדיין חושבת שבעלה כועס עליה, "כבר לא".
מדרון חלקלק 687674
ומי שחושב שהזנחה מכוונת של זקנים כדי שלא יהיו לנטל על מערכת הבריאות היא עניין תיאורטי משלה את עצמו.

לפני עשרות שנים נוכחתי בזה אישית בטיפול רפואי שנימנע מקרוב משפחה שהייתי צמוד אליו עד יום מותו. הרופאים חינטרשו לי שהם מעוניינים בטובתו אבל ידעתי היטב שכל מה שהם רוצים הוא להיפטר ממנו מהר, חי או מת, הסבל האישי שלו ממש לא מעניין אותם. זה שקר שנועד להסתיר את המניעים האמיתיים (מניעים תקציביים). זה היה האירוע המכונן שבו איבדתי את התמימות שלי לגבי נכונות המדינה לטפל רפואית. הבנתי שהמדינה אינה מוכנה בשום פנים לטפל בחולה שהוא במצב סיעודי בידיעה ברורה שזה יביא למותו המהיר. מאז איני מאמין בשום הבטחה שטוענת שפעולה בריאותית היא לטובת החולה אלא אם כן הטינה נכונה בעליל (למשל: איני מאמין שחיסונים שניתנים באופן גורף הם למען בריאות הציבור, אני משוכנע שיש מי שמרוויח כסף ממתן חיסונים, לא בהכרח באופן ישיר אלא באופן עקיף).

הפלסף שכתב את המאמר רשאי להתאבד אם אין לו עניין בחייו. אבל חלילה לו להטיף להריגה דה פקטו של מי שאינו מביא תועלת כדי להיפטר מעולו.
מדרון חלקלק 687680
חבל שאתה לוקח נושא חשוב ומביא אותו למחוזות הקונספירציה והדימיון בהגזמות שלך. ואני משתתף בכאבך.

מויקיפדיה:

"החוק הישראלי עד שנת 2005 ראה אדם אחראי למותו של זולתו אם: "במעשהו או במחדלו החיש את מותו של אדם הסובל או ממחלה או מפגיעה שהיו גורמות למותו גם אילולא מעשהו או מחדלו זה". בתי המשפט בישראל מעולם לא נתנו הרשאה להמתת חסד אקטיבית, אם כי במקרים רבים אפשרו להימנע מטיפול מאריך חיים. ניתוק ממכונת הנשמה, הימנעות מדיאליזה, הפסקת אספקת מזון ונוזלים – כל אלו פעולות פסיביות שקיבלו הכשר במשפט הישראלי בנסיבות מסוימות.
ישנם מקרים שבהם אי הארכת חיי חולה סופני היא בגדר נורמה שכבר אין מערערים עליה. כך, למשל, בבתי החולים בישראל אין מנשימים חולים עם סרטן מפושט ואין ממעיטים בתרופות משככות כאבים לחולים סופניים, גם אם ברור שהן עלולות לקצר את ימיהם."

אני לא מצליח להבין כיצד המתה בהרעבה או בחנק איטי, עולה מבחינה מוסרית על המתה אקטיבית ומהירה. אם כבר רוצים להרוג חולה, שיעשו בשבילו מה שעושים בשביל כלב.

ככל שהשקפת העולם הקולקטיביסטית הולכת ופושה בקרב האליטות, כך מתקרב היום שבו המתת חסד תחשב לפתרון רפואי סביר לחולה הסיעודי.
מדרון חלקלק 687696
בתי חולים ומחלקות בבתי חולים פועלים מאינטרסים שאינם חופפים עם טובת החולה.
חניכת סטאז'רים על חשבון מטופלים, ניצול מטופלים שלא מבינים את זכויותיהם, החזקת חולים "נוחים" כשהתפוסה במחלקה נמוכה, הפניית חולים למחלקות אחרות כדי למנוע לחץ, הקצאת וטיפול ציוד בעל ביקוש לחולים ורופאים מסויימים -וכנ"ל קביעת תורים, טיפול תרופתי שמטרתו צבירת ניסיון או כמות מכירות (אמנם תרופות מאושרות) ופוליטיקה פנים ארגונית (כי מנהל מחלקה X חזק ממנהל Y). הקונספירציות הופכות לתובנות כשמבחינים בתבנית פעולה ברורה שחוזרת על עצמה. טובת החולה היא לא המניע העיקרי במערכת. במערכת החולה הוא נטל ולפעמים נכס (לקוח) אך יותר מכל האדם הופך לתיק רפואי שאפשר לנצל או להעביר הלאה, למישהו אחר.

אני שותף למסקנה שהסבל האישי של המטופל לא מעניין את המערכת וניסיוננו בשנים האחרונות עקב טיפול בהורה מאפשר לנו לראות את "המערכת" ממשרד הבריאות, בתי חולים ומרפאות פרטיות והיא דפוקה מיסודה. הופתעתי עד לקצה זנבי מכך שעד לאחרונה מטפל סיעודי שהשפעתו על החולה אדירה לא חוייב בהכשרה וזו הקיימת במקומות מסויימים אינה מרשימה בלשון המעטה. הגישה הפליאטיבית ונאות מדבר הומאניים כמו מחלקות סיעודיות ספציפיות או המתות חסד נמצאים בשוליים. למערכת מלבד התפוקות והתוצרים שאינם רלוונטיים (תרופות אשפוזים ניתוחים ובדיקות) לרווחת החולה אין שום מדד איכותי דומיננטי לגבי ריפוי, רמות כאב, שביעות רצון וכו'. יש מלאכים, יש אנשים מסורים שעובדים בקושי פיסי ומנטלי ובמסירות ויש את המערכת. בעיני היא רקובה מיסודה ואסביר מדוע.

המערכת צריכה אספקה של חולים במקום לשאוף לקהילה שכולם בריאים. המערכת צריכה למכור תרופות, לקנות ציוד, לספק טיפולים ולאייש תקנים. המערכת מתפרנסת מחולי ותקרוס ברעש גדול אם כולם יבריאו כבדרך נס. לכן העסק מעוות.
כדי להבריא את המערכת הרפואית מהמניעים הזרים ששולטים בה וממררים את חיי המטופל היא צריכה לעבוד בהגיון כלכלי הפוך:
כשיש חולי המערכת מפסידה.
כל עוד האדם בריא, הוא משלם. כשהוא נפטר היא נקנסת. כשהוא הופך למטופל הוא מפסיק לשלם.
בהתנהלות שכזו תאגידי תרופות, בתי חולים, וקופות חולים יעסקו בשיפור בריאות במקום לספק מענה לחולי.
מדרון חלקלק 687698
תגובה 198131
מדרון חלקלק 687701
כן, לא טענתי שהמצאתי את השיטה רק הצבעתי על הגיון כלכלי מעוות מול מניע בריא.
השיטה היא סוג של ליסינג רפואי שבו לא משתלם לתאגיד שהאדם יהיה חולה בניגוד למוסכי הסדר.
מדרון חלקלק 687703
אני מסכים בהחלט עם העקרון, אלא שהוא עומד בניגוד לתפיסה הקפיטליסטית שהשתלטה על המדינה. תפיסה שרואה באנשים צרכנים ורוצה למכור להם מוצרי פרימיום.
כך הבריאות, וכך גם החינוך- השירות הבסיסי החינמי (לעניים) לא עומד בסטנדרטים הבינלאומיים, כך למדנו ממבחני ההשוואה, ומי שמעותיו בידיו מוסיף ורוכש תוספות פרימיום כדי להביא את ילדיו אל הסף המקובל.
מדרון חלקלק 687705
הסיפור קצת הפוך ובעיקר נורא סבוך אבל אם תקרא את המקור של הנתונים תבחין דווקא במגמה חיובית.

הבעיות במערכת שאותה אני מכיר מהיבטים רבים נובעות ממורים שאי אפשר לפטר או לתגמל, מוסדות הכשרה מפוקפקים למנהלים, מומחים מטעם עצמם לשיטות לימוד שמקבלים זירת ניסויים בחינם, טייקונים שמקדמים טכנולוגיות למידה מרחוק, שרים שמתחלפים ופוליטיקה פנים ארגונית שבה מתקדם בעל הלשון החומה והטובים עוזבים. מעל ובתוך המערכת השתרש שיח חדש שהשתלט עם מילים כמו העצמה, קשב וחווית למידה‏1. מרוב העדר גבולות, קריטריונים והומאניות מערכת החינוך הפכה לביצה של יועצים מומחים וארגונים מאוד מסויימים (באמת שלא נפתח) שמקדמים את ההרס למטרות עסקיות גרידא. לתפיסתי המדינה צריכה להשאיר את האחריות לחינוך התלמידים בידי המשרד ופשוט לחזור 20-30 שנה לשיטות שעבדו היטב.

1. בגלל שלא ניתן ליישם במערכת ארצית ולכן הכיוון "החדשני" מפורר את היכולות והתועלות המעטות שנשארו בה.
מדרון חלקלק 687708
המורים אותם מורים, התלמידים אותם תלמידים, ובכל זאת המערכת התדרדרה.
מה ההבדל?
ההבדל הוא שלפני 30-40 שנה שר החינוך התעסק בלהיות שר החינוך.
לא במאחז לא חוקי, לא במנהרות של החמאס, לא באיך להיות ראש הממשלה.
לא איך לדאוג לציבור הבוחרים שלו אלא איך לדאוג למדינה.
לא במראית העין התקשורתית אלא בתכנים עצמם.
קראו לו זבולון המר [ויקיפדיה] וגם הוא היה חובש כיפה סרוגה. היה לו תואר ראשון בחינוך, ולפני שהיה שר החינוך הוא היה סגן שר החינוך.
מצא את ההבדלים.
מדרון חלקלק 687715
זה נכון במובן שבתקופה מסויימת ההגיון הפשוט והבושה נטשו את המערכת הפוליטית והחינוכית.
לא יודע אם עבדת מול בכירים במשרד החינוך. אני כן, באחד הגלגולים הקודמים.
מדובר בפוליטיקאים מהזן הפחות חביב שמחזיקים את המפתח לתקציבים וחוזים ושום דבר אחר לא מעניין אותם. גם בארגוני המורים שורר ריקבון מתקדם. בדרג הניהולי בשטח מדובר בקטסטרופה. מנהלי בתי ספר צריכים לעבור "הסמכות" ללא קריטריונים או שקיפות. אם המפמ"ר בעל עמוד שדרה ויושרה יש לתלמידים בתקופתו סיכוי להינצל מיוזמות ופרוייקטים "מתקדמים" למינהם. משרד החינוך בורטיגו כבר תקופה ארוכה ולא נכון להפיל לפתחו של בנט את התוצאות. אני חושב שהמחנה עסוק כהרגלו ברצח אופי ומוקדם לדעת אם הוא שר חינוך טוב או גרוע.
לפחות ההתמקדות באנגלית ומתמטיקה הגיונית בניגוד לתכניות לימוד מבוססות הערכות ללא ציונים לצד החלטות ורעיונות מטופשים ‏1 כמו שיטת הנושאים.

אני חושש שקיימת יד מכוונת של שיח חדש שטרפה את הקלפים ונועדה להרוס כדי שגופים חיצוניים יחלפו ב"מכרזים תפורים" את שירותי החינוך ולהעבירם מאחריות ממשלתית לערים ולמועצות המקומיות. קונספירציה או לא, נחליט אחר כך. בשורה התחתונה "תאגידי חינוך" מגלגלים מאות מליונים שמקורם בכספי ציבור. אותם גופים "הומאניים" שעניינם "רווחת התלמיד" מעסיקים עובדי קבלן בתנאים מגוחכים במשך עשרות שנים בעוד שהדרג הניהולי חוגג ורמת החומרים פחות מבינונית. פשוט שחיתות ורעות רוח. בתקופה שבה הכל מתפורר צריך לכנס את הדברים למשרד או אדם שיישאו באחריות על כל המשתמע. שר חינוך צריך לשבת על הכיסא במשך 8 שנים לפחות. זה מה שאני חושב.

1. לא צריך להיות גאון כדי להבין שבמתכונת של "אופק חדש" ו"עוז לתמורה" הציפיה שמורה ילמד את כל המקצועות בהצלחה היא במקרה הטוב הזיה ובמקרה הרע נפיחה של מדעני הרוח.
מדרון חלקלק 687716
אני לא מכיר את המערכת מקרוב כמוך, וסומך על דבריך. הרי ברור לעין כל שהחלפת ספרי הלימוד כל שנה-שנתיים נובעת ממניעים אינטרסנטיים והחלפת תכניות הלימוד מזכירה לי יותר מכל את משל התזמורת של קרילוב.

עם זאת כל החגיגה שהעכברים עושים היא רק כשהחתול ישן.

מסכים במאה אחוז עם השורה התחתונה. זה בדיוק מה שהיה זבולון המר- שר חינוך במשרה מלאה. בסיבוב הראשון שלו במשרד הוא ישב 7 שנים.
כבר התלוננתי כאן בעבר על העדר האחריות של השרים, שלא נאה להם לעסוק בענייני משרדיהם במשרה מלאה.
מדרון חלקלק 687720
Vחלפת ספר הלימוד כל שנתיים היא בין השאר בגלל החלפת שר(ת) החינוך כל שנתיים.
מדרון חלקלק 688093
להבנתי - לא. אבל טרם הבינותי של מי האינטרס בעניין.

הוצאות הספרים משלמות למשרד החינוך סכום בעל 5 ספרות‏1 על כל ספר שהם רוצים להוציא לאור, עבור בחינה ואישור. לאור זה - לא משתלם להן להוציא מהדורה חדשה כל שנה-שנתיים. מצד שני, למשרד החינוך זה משתלם מאוד.
מצד שני, עובדה שהן אכן מוציאות מהדורה חדשה כל שנה-שנתיים ומבלי שמשרד החינוך מכוון להן אקדח לראש. אז למה הן עושות את זה?

1 הנתון מלפני כמה שנים. אין להעריך שהוא ירד ל-‏4 ספרות, אבל אם הוא גדל, זה לא ל-‏6 ספרות. בכל זאת, יש הרבה מקום לצמוח ולגדול בתוך 5 ספרות.
מדרון חלקלק 688111
האינטרס הוא של הוצאות הספרים. מהדורות חדשות מחסלות את שוק היד השניה, ואת העברת הספרים מדור לדור בתוכניות בית-ספריות. סכום חמש-ספרתי הוא כסף קטן יחסית; שוק ספרי הלימוד המשומשים הוא איום גדול בהרבה. התופעה מוכרת בכל העולם המערבי.
מדרון חלקלק 688091
לפני 30 שנה, עסקינן בשנות ה-‏80. שיטת לימוד הקריאה הנפוצה היתה 'השפה כמכלול', שדפקה דור שלם, לערך, ואחראית על חלק גדול משגיעות הקטיב שאנחנו רואים היום ברשת.

____________________
מלכודת ה-‏20-30 שנה: יחידת הזמן נשארת קבועה, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שחלפו יותר מ-‏20-30 שנה מהתקופה עליה מדבר הדובר.
דוגמא בולטת: "לפני 20-30 שנה רוב האמהות לא עבדו, לכן לא היתה בעיה עם חופשות בתי הספר" (לפני 20 שנה - משמע 1996. לפני 30 שנה משמע 1986. כמעט כל האמהות עבדו).
מדרון חלקלק 688096
מודה ומתוודה- נפלתי, אני נופל ואנפול במלכודת העשרים שלושים שנה.
אימוג'י של סבא עם קוקו או שווה ערך.
סתם אסוציאציה 687745
זכור לי (במעומעם) שכששאלו איזה במאי תיאטרון מפורסם בגילאי ה40 בן כמה פרופסור פאוסט בבימוי שלו למחזה הידוע- תשובתו הייתה כי מדובר באדם זקן בסוף חייו, אדם בגילאי ה60.
כעבור 20 שנים בראיון נוסף שהוא נתן שאלו אותו את אותה השאלה שוב וגם הפעם הוא ענה כי מדובר באדם זקן בסוף חייו, אדם בגילאי ה80...
סתם אסוציאציה 687753
עוד אחת.
הביא של הגלישה לציון, גלש בגבורות, יהודי ורופא שנשאר ילד עד מותו- דוק פסקוביץ'.
משנתו הבריאותית של הדוקטור היהודי הטיפש בעולם (כפי שהגדיר את עצמו): בלי לאכול שטויות, הרבה סקס טוב ולעסוק בדברים אהובים בזמן שנותר.
שיהיה עבורי גיל 48 ה-‏120 החדש 688325
אני מקבל עוד ועוד תזכורות שעכשיו לא השנים הכי יפות של החיים שלי.
אני יכול להתנחם בכמה ספרים שאני קורא ורואה בהם כמה שעולם הספרות הוא עולם מיוחד במינו.
וזהו, בתקופה העמוסה של השנה איפה שמצופפים לי ימי ההולדת, אותם אני מתעב, צפויות לי גם שתי חתונות
ולא מתחשש לי ללכת לחתונות כי עשיתי צבא. זה התירוץ שלי לא לבוא לאירועים אם מישהו מחפש תירוץ.
אתם יודעים איך זה שנפגשים עם המשפוחע באזכרה, ואומרים "ניפגש בשמחות"? זהו, שאני לא רוצה להיפגש בשמחות ולרשום צ'ק.
קיבלתי גם תזכורת לכתוב צ'קים לוועד הבית.
זהו, מיציתי, וגם לפנסיה לא אצטרך לדאוג.
48 זה יופי של מספר להיות ה-‏120 החדש כי זה בדיוק 1/2.5 של 120.
שיהיה עבורי גיל 48 ה-‏120 החדש 688330
יש טריק שאולי יעזור לך.
המון שנים שאני מקדים או מאחר את גילי לפי הצורך. לאחרונה הזזתי אותו קדימה. עד שהגעתי ל- 28 סיפרתי לכולם, לאחר ששכנעתי את עצמי- שהשתחררתי מהצבא לא מזמן.
כך מתחתי את ימי בחרותי המפוארת עד אמצע שנות השלושים להיווסדי.
באזור גיל 38 החלטתי לדלג על עשור ומשבר ועברתי לגיל 43. זה ממש הרגיש נכון.
כשהגעתי לגיל 48 הסברתי לכולם והצגתי את עצמי לאנשים חדשים כבן 53 וכך הלאה.

זה נורא שונה להגיע לגיל 45 כשאתה מתכונן אליו במשך 7 שנים מאשר פתאום טראח, יומולדת 45, נר בודד על עוגה ומבטים עצובים. אין הלם כי אתה מגיע מחוסן ובוגר יותר.
ויש עוד. גיליתי שמחמיאים לך יותר כשיודעים שאתה מבוגר ואפילו מצאתי את עצמי מפיק הנאה יתרה מהישגים ספורטיביים שכיחים (כי בגיל שכזה זה מכובד).

אם הגיל הפזיולוגי מקשה להתעלם מנוכחותו מתאמצים יותר כדי לקבע מנטלית את הגיל המתאים. בגיל 70 אני יודע שאהיה בן חמישים ובגיל 80 כנראה שישים, תלוי בסקס. יש לנו במשפחה כלב בן 16 (112 שנות אדם) שלאחר שנים שעבר טיפולים וגסס ואפילו היה משותק ברגליו האחוריות החל להתרוצץ ולהתלוצץ על ארבע כשכלבה אורחת הצטרפה לחייו. ובמקרה יש לנו גם חתולה בת 18 שנראית בת שנתיים למרות שהיו לה חיים קשים. אני חושב שהיא מקובעת מנטלית בחווית דחיה כשהיתה גורה. הרבה דברים יכולים לשמור אותך צעיר. אני בקשר עם מבוגרת שנולדה בארץ אחרת. מצטחקת בכל פעם שמספרת כיצד שיקרה במצח נחושה לגבי גילה בתעודת הלידה. היא באמת נראית טוב לגילה, גם ההוא שנשכח. טפו טפו.
המסר פשוט. הגיל הוא עניין גמיש.
אם כבר ברור לך שהמשמעות משתנה בהתאם לזווית ראיה, בחר לך גיל מתאים ותהנה יותר.

מוזר שאנשים מרשים לעצמם לענוד תגית גיל מבלי שבחרו בו או נתנו עליו את הדעת. קצת כמו לבחור שם.
מוגש כשירות לציבור המבוגרים שמתחזים והילדים שנולדו מבוגרים.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים