 |
|
העתיד הוא הימור, ויש שמעדיפים להישאר בבורותם
|
|
| מדע • המערכת • יום ו', 7/4/2017, 21:45 |
|
במאמר בשם "מתי בורות היא ברכה?", דן הסופר והעיתונאי ג'ונה לרר בשאלה מתי ומדוע אנשים רוצים – או לא רוצים – לדעת את העתיד לקרות.
בני אדם מעדיפים בדרך כלל ידע על פני חוסר ידע, אך לא תמיד. למשל, במקרים רבים אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון למחלה כלשהי, מעדיפים לא להיבדק ולגלות האם נדבקו. אנשים רבים גם מעדיפים לא לדעת מתי הם והיקרים להם ימותו, אילו מתנות יקבלו לחג, מי ינצח במשחק כדורגל חשוב, ומה יהיה המין של ילדם הבא. גם ההנחה שמאחורי "אזהרות ספוילרים", בביקורות סרטים וספרים, היא שאנשים מעדיפים לא לדעת מראש מה יקרה בסוף העלילה.
לפי מחקר חדש שערכו הפסיכולוגים גירד גיגרנצר ורוסיו גרסייה־רוטמרו, דווקא אנשים שונאי סיכון (כאלה שנוטים לקנות יותר פוליסות ביטוח, למשל) נוטים להעדיף שלא לדעת את העתיד. זו תוצאה מפתיעה, כי ידיעת העתיד לכאורה יכולה לעזור להם להתכונן למאורעות שליליים, וכך להפחית מחומרתם. החוקרים הציעו לכך הסבר: שנאת סיכון היא למעשה הנטייה מאד להתאכזב ולהתחרט כאשר מאורע עתידי, שיכול היה להיות חיובי, מתגלה כשלילי. הסכמה לידיעת העתיד היא למעשה הימור, ושונאי הסיכון מעדיפים שלא להשתתף בו, וכך לא להסתכן בחרטה מייסרת אם העתיד יתגלה כשלילי.
לרר דן גם במחקר אחר, מ-2011, שגילה כי בניגוד למקובל לחשוב, אנשים דווקא נהנים יותר מסיפורים עם ספוילרים. עורכי המחקר הכינו גרסאות חדשות של כמה סיפורים קצרים מפורסמים, ושתלו בתחילתם ספוילרים ברורים לסוף המפתיע, במקור, של העלילה. נבדקים שקראו את הגרסאות האלה דיווחו על הנאה רבה יותר מנבדקים שקראו את הגרסאות המקוריות, נטולות הספוילרים. "בגלל שאנחנו יודעים את היעד, נוכל ליהנות יותר מהמסע", מסיים לרר את מאמרו.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש