מהפתעות בימת האירוויזיון 3852
מבט על מספר דברים צפויים פחות שקרו השנה על בימת האירוויזיון
נטע ברגעי הזכייה (צילום: אנדרס פוטינג)
לקול שאגות הקהל המריע ניצחה נטע ברזילי בסוף השבוע שעבר בתחרות האירוויזיון שנערכה בליסבון ושנצפתה בשידור חי על־ידי כמאתיים מיליון צופים באירופה ובעולם. נטע ביצעה את השיר "Toy", שנכתב על־ידי דורון מדלי וסתיו בגר, באופן מדויק, אנרגטי וסוחף, ובסיום השיר אמרה בעברית: "כפרה עליכם". הביצוע של נטע כבש את הקהל באירופה, שהעניק לה את מספר הנקודות הגבוה ביותר מבין המתמודדים בגמר וזיכה אותה במקום הראשון בתחרות.

עד חשיפת השיר לא האמין איש שישראל יכולה לנצח באירוויזיון שוב בשנים הקרובות, בין השאר בשל חוסר הפופולאריות שלה בעולם על רקע המצב הפוליטי בארץ. לאחר חשיפת השיר ולאחר ההתמקמות היציבה של ישראל בראש טבלאות ההימורים, הייתה בקרב החובבים הישראלים תקווה זהירה לניצחון ישראלי בתחרות, שהמוניטין שלה אינו חף מפוליטיקה. למרות המכשול הפוליטי לכאורה ולהפתעתם של רבים, ישראל קטפה את הניצחון בפעם הרביעית, ובכך הצטרפה לשבע המדינות המצליחות ביותר באירוויזיון על־פי מספר הזכיות.


שבע המדינות המצליחות ביותר באירוויזיון, על־פי מספר זכיות



ואולי בכל זאת ראוי היה לבטוח יותר בניצחון השיר. דורון מדלי, מכותבי השיר, הוא בעל ניסיון רב בתחרות הזו והיה חלק מהמשלחת הישראלית פעמים רבות. לדבריו, בריאיון לגלגלצ, הוא הבין מה צריך לעשות כדי לנצח. מלבדו נטלו חלק בהצלחה כישרונות נוספים שעמדו על הבמה לצד נטע, ביניהם הזמרת מעין בוקריס, הזכורה מ"כוכב נולד", והרקדנית שיינה היידי, אשר השתתפה ב"רק רוצים לרקוד".

לניצחון הישראלי, שהפתיע רבים, הצטרפו השנה דברים נוספים בלתי צפויים, בהם המקרה של הלופר שכה קיוו לראותו על הבמה, המקרה של רוסיה שכבר התרגלו לראותה בגמר בכל שנה, והמקרה של האלמוני שהתפרץ לבמה באמצע המופע.

עם לופר, בלי לופר

אחת השאלות שליוו את הקהל המסוקרן לפני הופעותיה של נטע בליסבון היא האם יאפשרו את השימוש בלופר על הבמה. נטע התבלטה ב"כוכב הבא לאירוויזיון", התכנית שבה נבחרה לייצג את ישראל, לא רק כזמרת מעולה, אלא גם כאמנית לופינג ראשונה במעלה. הלופר הוא מכשיר אשר מקליט בחי את קולו של הזמר ומשמיע אותו באופן מחזורי (בלופ), ובאמצעותו ניתן לשלב רצועות שמע בקולו של הזמר זו בזו, להוסיף אפקטים וליצור הרמוניות מעניינות ומתוחכמות.

המכשיר שסקרן רבים מהצופים העלה תהיות אם יהיה מותר להשתמש בו על בימת האירוויזיון מאחר שהוא משמיע קול אנושי. מצד אחד לפי כללי האירוויזיון, אסור להשמיע על הבמה הקלטה של קול אנושי. מצד שני מדובר בהקלטה שנעשית בחי על הבמה ואינה מוקלטת מראש ובשל כך קיוו שבכל זאת יאפשרו את השימוש בלופר. המתח גבר כאשר נחשף השיר והתברר שהפתיחה שלו מבוצעת עם לופר ולמעשה מבוססת עליו. כשנטע נשאלה טרם נסיעתה לליסבון אם יאפשרו להשתמש בלופר, התשובה הייתה מעורפלת: "יהיה לופר", תשובה המגלה טפח ומכסה טפחיים.

עם הגעת נטע לליסבון התברר לקהל המתעניין שאסור יהיה להשתמש בלופר על הבמה. הסיבה לאיסור מורכבת יותר משחשבו. לאחר בדיקה דקדקנית בחוקי הפורמט, הסבירו שאין כלל האוסר על הקלטת קול אנושי בחי על הבמה. מדוע אם כן נאסר בכל זאת השימוש בלופר? ובכן יש מגבלה נוספת שהפתיעה רבים: אסור להשמיע כלי נגינה בחי על הבמה. כל הליווי הכלי צריך להיות מוקלט מראש. אם רואים על הבמה כינור או גיטרה – הם שם רק כאביזרי במה. לא שומעים אותם, אלא את הליווי שהוקלט מראש, והנגנים עושים תנועות נגינה המסונכרנות עם הקטע המוקלט.

האיסור על השמעת כלי נגינה בחי על הבמה נכנס לתוקף ב-‏1998 והוא תקף עד היום. את הלופר של נטע שמו מארגני התחרות בכפיפה אחת עם שאר כלי הנגינה הקלאסיים: גיטרות, כינורות וכד'. לנוכח החלטה זו דין לופר כדין גיטרה: אסור להשמיעו על הבמה, אלא רק להקליטו מראש. אלא מאי, שאת הלופר לא ניתן להקליט מראש, להבדיל מגיטרה, וזאת על־פי האיסור של הקלטת קול אנושי מראש. כך נקברה האפשרות להשתמש בלופר. מצער לגלות שלא מצאו לנכון לרענן את הכללים לאור כניסתן של טכנולוגיות חדשות לעולם המוסיקה והבמה.


ה"סופר לופר" - אביזר במה בלבד (צילום: אנדרס פוטינג)



במקום הלופר האמיתי עלתה נטע על הבמה עם מה שהמשלחת הישראלית כינתה "סופר לופר" – מכשיר שאינו משמיע סאונד, אביזר במה. הסופר לופר הוצב לפני נטע, כאילו ניגנה על לופר אמיתי, והגיב לנגיעותיה בשלל אורות צבעוניים הכוללים כתובות כמו "HEY" ודמויות כמו פיקאצ'ו, אשר מוזכר בשיר. את הפתיחה של השיר, שהייתה אמורה להתבצע על־ידי נטע והלופר בלבד, ביצעה נטע עם זמרי הליווי ועם הרקדניות, אשר חזרו על קולה של נטע ודימו אפקט של לופר.

החובבים אינם מצטערים על רוסיה

בהרכב המדינות שעלו השנה לגמר חסרו מספר מדינות הנחשבות חזקות, כאלה שעולות לגמר בכל שנה שהן משתתפות מאז שיטת חצאי הגמר, וזו השנה הראשונה למעשה שהן נכשלות במשימה לעלות לגמר: רוסיה, רומניה ואזרבייג'ן.

אי עלייתה של רוסיה לגמר התקבל בשמחה, שלא לומר בצהלה, בקרב רבים מחובבי האירוויזיון. זה מספר שנים רוסיה נחשבת למדינה האחרונה באהדת קהילת חובבי האירוויזיון, שבמידה רבה מזוהה עם הקהילה הגאה. היחס השלילי של הקהל כלפי רוסיה החל לאחר שנחקק ברוסיה החוק למניעת תעמולה הומוסקסואלית ביוני 2013, והידרדר לאחר פלישת רוסיה לחצי האי קרים במרץ 2014.

בכל שנה החל באירוויזיון 2014 רבים מחובבי האירוויזיון אשר נוכחים באולם מרגישים שאינם יכולים להישאר אדישים לתוקפנותה של רוסיה כלפי הקהילה הגאה ומוחים נגדה על־ידי קריאות בוז ועל־ידי הנפת דגלי גאווה במהלך ביצוע השיר הרוסי. ב-‏2014 קריאות הבוז של הקהל באולם בזמן השיר הרוסי היו כה רמות עד שב-‏2015 באירוויזיון בווינה השתמשה ההפקה בטכנולוגיה להשתקת קריאות בוז.

גם השנה התכונן הקהל באולם להניף את דגלי הגאווה בזמן השיר הרוסי, אלא שלמרבה ההפתעה בכניסה לאולם התברר שבחצי הגמר השני, שבו התמודדה רוסיה, לא הותרה כניסה לאולם עם דגלי גאווה, בניגוד לחצי הגמר הראשון ובניגוד לכל המופעים בשנים האחרונות. בכל שנה מאבטחי המופע מחרימים בכניסה דגלים שאינם תואמים את הנחיות ה-EBU, למשל דגלים גדולים מדי העשויים להסתיר לצופים את הבמה או דגלים עם מוט העשויים להוות סכנה בטיחותית ואף ביטחונית. גם השנה הוחרמו דגלים שלא תאמו את ההנחיות השנה ובתוך אלה הוחרמו גם דגלי גאווה בכניסה לאולם. חובבים שהופתעו הסבירו למאבטחים שבחצי הגמר הראשון הורשו דגלי גאווה והם נכנסו אתם לאולם, ואילו המאבטחים השיבו שבמופע הזה (חצי הגמר השני) זה אסור.

קריאות בוז נשמעו גם נשמעו. דווקא בזמן השיר הרוסי הקריאות היו מינוריות השנה ביחס לשנים האחרונות וזאת ניתן לייחס אולי לאמפתיה שגילה הקהל כלפי הזמרת שייצגה השנה את רוסיה יוליה סמוילובה, הסובלת מנכות קשה בשל מחלה ניוונית. לעומת זאת בגמר בזמן הקראת ניקוד צוות השופטים הרוסי נשמעו קריאות הבוז באופן ניכר.

ניקוד השופטים הרוסי אינו היחיד שלווה בקריאות בוז מצד הקהל. קריאות בוז רמות נשמעו גם בזמן הקראת הניקוד של צוות השופטים ממונטנגרו, שבחרו לתת את שתים־עשרה הנקודות דווקא לסרביה, שכנתה הגאוגרפית, ולאפס את המדינות שהובילו את טבלת הניקוד בשלב הקראת ניקוד השופטים: אוסטריה, שוודיה, ישראל וגרמניה. קפריסין, מדינה נוספת שהייתה בין המובילות בניקוד השופטים, אמנם לא אופסה על־ידי צוות השופטים ממונטנגרו, אך זכתה מהם לנקודה אחת בלבד.

התפרצות לבמה

למרבה הצער גם השנה נרשמה התפרצות לבמה. ב-‏2010 היה זה בשיר הספרדי, ב-‏2017 במופע הביניים של הזמרת ג'מאלה, והפעם בשיר הבריטי. בעוד ההתפרצויות בשנים הקודמות היו לשם ההלצה, הפעם המניע היה כנראה פוליטי. אדם זר הצליח לפלס דרך בין קהל החובבים שעמד קרוב לבמה במתחם ה"גולדן רינג" וטיפס בנחישות על הבמה. אחת החובבות סיפרה שלפני השיר הבריטי הוא הציע לה עשרים יורו כדי שתיתן לו לעבור אותה ולצפות במופע שורה אחת לפניה, אך היא סירבה, וכשהתחיל השיר הבריטי הוא הדף בכוח את הקהל שעמד בדרכו.

בתוך שניות בודדות התנפלו עליו אנשי האבטחה והורידו אותו מהבמה, לא לפני שהספיק לחטוף מידיה של סורי, הזמרת הבריטית, את המיקרופון ולצעוק לתוכו: "נאצים מודרניים של המדיה הבריטית, אנו דורשים חופש, מלחמה אינה שלום". הזמרת המבוהלת צעדה מספר צעדים אחורה, אך התעשתה עד מהרה והגיבה באופן מקצועי מעורר השראה. היא מחאה כפיים לצלילי השיר כאילו באופן מתוכנן עד שהבחינה על הרצפה במיקרופון, שנשמט מידיו של המתפרץ במהלך התגרה עם המאבטחים, הרימה את המיקרופון והמשיכה לשיר. לאחר המופע סורי דיווחה על פציעות בידה הימנית. בהמשך התברר שהמתפרץ הוא ראפר בריטי המכנה עצמו ד"ר אקטיביזם.


חוגגים בכיכר רבין (צילום: אמיר כהן)



חוגגים ומתכוננים

את הניצחון חגגו בכיכר רבין אלפים בערב ההכרזה ורבבות בערב שלאחר מכן. בצד החגיגות יש גם תהיות ואף דאגות לגבי אירוח האירוויזיון בארץ. הסוגיות המתעוררות באופן מיידי הן היכולת התקציבית של ישראל לארח אירוע בסדר גודל כזה, האם קיים בארץ אולם גדול מספיק העונה על דרישות ה-EBU, וכיצד תפעל תחבורה ציבורית בשבת בירושלים על רקע התנגדות הצפויה של החרדים.

בחודשים הקרובים תצטרך ישראל לתת מענה לסוגיות אלה ואחרות ולעמוד באתגרים נוספים שיוצבו בפניה כמארחת של אירוויזיון 2019. כשם שהשנה היו מקרים מפתיעים שונים על הבמה, ולמעשה כך בכל שנה, אפשר לשער שגם בשנה הבאה, במיוחד לנוכח המורכבות, יהיו דברים מעניינים ובלתי צפויים, וטובים יש לקוות, הן במהלך ההכנות לאירוח והן על הבמה.

קישורים
אמנית לופינג - המאמר הראשון של נרדים על נטע
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

699594
זה למשל לא הפתעה.
תהייה 699606
במאמר מוזכרת "קהילת חובבי האירוויזיון, שבמידה רבה מזוהה עם הקהילה הגאה". מתי התחיל הזיהוי הזה? למיטב זכרוני, בזמן הזכיות של ישראל בשנות השבעים הוא עדיין לא התקיים, אבל אולי הייתי ילד קטן מדי בשביל להבחין. מישהו יודע?
תהייה 699608
www.havana.org.il/downloads/maor2015

עמוד 9 פרק ג'- תת-התרבות הגאה בישראל והאירוויזיון
תהייה 699614
לפי זה: עבור הישראלים הזיהוי החל בשנת 1998, אבל אין תשובה לשאלה על הקהילה העולמית (או האירופית).
תהייה 699620
הא .

זאת שאלה למומחים.
תהייה 699630
תודה, אבל אני לא רואה שם תשובה מלאה לשאלה. ידעתי שב''דיווה'' כבר היתה זיקה לקהילה הגאה, אבל השאלה היא מתי העסק התחיל, גם בארץ וגם בעולם.
תהייה 699632
אולי זה קשור ל"אבבא" וווטרלו (1974). הפופ הסינתטי, התלבושות, הנוצצים וכן גם הלהקה עצמה היא אייקון של המגזר. אאל"ט הלהקה התפרסמה לאחר שזכתה באירוויזיון.
תהייה 699639
הלהקה אמנם התפרסמה אז, אבל לא מן הנמנע שהפכה לאייקון גייאי שנים אחר כך. גם לי לא זכור משנות הזכייה של ישראל שהיו כחמש שנים אחרי אבבא, שהאירוויזיון היה מוטה קהילת הלהטב''ים. בארץ הוא היה במרכז המיינסטרים והקונצנזוס אז.
תהייה 699640
נקודת ציון נוספת לצמצום הטווח: הסרט "פרסיליה מלכת המדבר" יצא ב-‏1994, ובו כבר מהווים השירים של "אבבא" את עמודי התווך של מופע הדראג של שלושת הדמויות הראשיות, שאין לטעות בהשתייכותם לקהילה הגאה ל(שלל‏1) גווניה.
מכאן סביר להסיק שאם הסרט לא התחיל את התופעה, הוא מן הסתם כבר מייצג אותה במלוא עוזה.

1 מהסרטים היותר צבעוניים וכיפיים שיש, מומלץ בחום.
תהייה 699641
בדיוק חשבתי גם אני על הסרט הזה! אז השירים של "אבבא" כבר היו קמפיים ב-‏1994, אבל אני לא רואה איך זה עוזר לנו לצמצם את הטווח - השאלה הרי היתה על האירוויזיון.
תהייה 699645
אני מסכים עם הפונז. זה אומר שזה קרה איפשהו בין 1974 ל-‏1994. זה מתאים גם למה שכתבת על בני נוער שצפו באירוויזיון בשנות ה-‏70.
הזוית הישראלית היא כרגיל משענת קנה רצוץ. צריך לזכור כי בשנים המדוברות הקהילה הלהט"בית בישראל היתה חלשה מאוד (יותר מדוייק שקופה). שנה-שנתיים לאחר "ווטרלו" ניסה הרמטכ"ל להדיח את דן שומרון מתפקידו על סמך שמועות הומוסקסואליות. פשוט, הנראות של הלהט"בים בחברה הישראלית לא היתה קיימת אז.
תהייה 699646
ניטפוק קטן: "ווטרלו" הוא מ-‏1974, ולפי מה שאני קורא כאן, פרשת השמועות על דן שומרון התחילה ב-‏1980 או 1981 (והגיעה לשיאה ב-‏1987), כלומר היו ביניהם יותר מ"שנה-שנתיים".
תהייה 699647
וכבר ב־1987 (לפני שינוי החוק ב־1988) היה בצה״ל אלוף משנה הומוסקסואל מוצהר (לפחות בפועל).
תהייה 699648
קודם כל אתה צודק. העניין התפוצץ ב-‏1987, כאשר הרמטכ"ל משה לוי דרש חקירה בטחונית בעניין, כדי לסכל את מינוי יורשו דן שומרון. הטעות שלי נבעה מכך שזכרתי ששומרון היה הרמטכ"ל בזמן מבצע יונתן (למעשה הוא היה רק מפקד המבצע).
בהזדמנות זאת כדאי לציין לשבח את כל המנטפקים לדורותיהם. לכאורה, יכלתי לטעון כי שורשי הפרשה יורדים אפילו עד שנת 1973 (מינויו של ד"ר דורון מייזל ז"ל לרופא חטיבתי ואח"כ לרופא פיקוד דרום), אבל למעשה דוקא קביעת רגע השיא ל-‏1987, חושפת את שורשי הפרשה האמיתיים. הדעות הקדומות על הומוסקסואלים רווחו בקרב הזן הפחות מפותח של הישראלי ומשם עשו דרכם גם אל אנשים בעלי השפעה שהיו מקורבים לזן הזה (רפול ומשה לוי). אצל רוב בעלי ההשפעה בצה"ל ובמשרד הביטחון כל העניין כולו היה עניין של מריבות על משרות, קידומים ומינויים מתחילתו ועד סופו. ללמדך שמי שבונה על פטריוטיזם ואהבת המולדת משול למי שבונה מצודת בטון על אדמת ביצה.
נראה לי שהפונז קלע למטרה באזכור של "פריסיליה מלכת המדבר". יש כאן סיפור מעניין השוזר בין הסיפור הפנימי לחיצוני של קהילת הלהט"ב.
המסע החיצוני להשגת שיוויון זכויות לקהילה שהחל בשנות ה-‏50 וזכה להצלחה בשנות ה-‏60, התנהל והוביל לפני מסע פנימי בקהילה של אימוץ אייקונים תרבותיים שיש להם תוקף גם מעבר לגבולות הקהילה. הבחירה באומני פופ מן הסוג המנצנץ לא היתה מקרית. מן הסתם אי אפשר להתקיים ובודאי שלא להתפרסם מהופעות לקהילה בלבד. אומני הקהילה הבולטים שלא נאלצו במקביל גם למחתר לגמרי (מלשון מחתרת) את שייכותם לקהילה היו מן הזן הקאמפי (כמו דראג קווינס), כמו לינדזי קאמפ וליברצ'ה והרבו להופיע במחזות זמר. אני חושב שהסרט האוסטרלי מ-‏1994 היה בבחינת פריצת דרך בינלאומית של אמני הקהילה אל הבימה הכללית. לכן אני חושב שהסרט המצליח היה בארץ בודאי, אבל אולי גם בחו"ל ראשיתו של הגל האירוויזיוני של תרבות הלהט"ב ולא שיאו.
מעניין לציין שבפסקול של הסרט יש רק שיר אחד של אבבא (Mamma Mia) בזמן שדוקא לאמנים אחרים יש יותר משיר אחד. נראה שחברי הלהקה שמחים להתפרנס מן התמלוגים שהקהילה עוזרת להם לשרוד, אבל לא נראה לי שיש להם איזשהו מסר להט"בי ספציפי. אני חושב שמה שיצר את הקשר קהילה-פרסיליה-אירוויזיון היה בעיקר אפנת התלבושות והתסרוקות ואולי גם התיאטרליות של הרבה משירי אבבא שהתאימה אותם למחזות זמר. בהקשר הזה צריך כנראה להזכיר את המחזמר מאמא מיה מ-‏1999 שתרם לגל כנראה לא פחות מן הסרט פרסיליה.
לסיכום, הייתי אומר שהתקופה בה נוצר הקשר הלהט"בי של האירוויזיון היא שנות ה-‏90. את הקשר הזה אפשר לתאר כך: זרעיו הונחו ב-‏1974, נבטו ב-‏1994 ופרחו ב-‏1999-2000.
תהייה 699633
לפי מה שכתוב כאן זה התחיל על ידי מי שצפו בתחרות כילדים בשנות השישים והשבעים.
תהייה 699642
תודה. המשפט (המעורפל משהו) הבא מהכתבה מדבר על שנות השמונים:

Gay men had already been organizing viewing parties for years, when the first Eurovision fan clubs with close LGBT links began cropping up in the 1980s.
תהייה 699643
וגם פה מציינים את שנות השמונים:

By the 1980s, Eurovision had already become the basis of a transnational fandom created largely, though not entirely, by gay men, celebrating the kitsch aesthetic to be found in many Eurovision performances as well as the diversity of European languages and musical cultures that the contest has contained.

התפרצות 699636
הנה ההתפרצות לבמה שמוזכרת במאמר. הקישור נשמט בטעות מהמאמר (והחוזר עכשיו) - סליחה!

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים