 |
גרושה לא קיבלה חצי מנכס של בעלה לשעבר, בין השאר בגלל שבגדה בו | 3895 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מקריאת חוות דעת הרוב (של בית המשפט, לא קראתי את הכרעת בית הדין הרבני), משתמע שגם ללא הבגידה האישה לא הייתה זכאית בהכרח למחציתו של בית המגורים. אני מנחש שאלמלא הבגידה, הבעל לא היה מערער על הכרעת בית הדין האזורי שחילק את הבעלות על הבית בין בני הזוג, כך שאפשר לומר שהבגידה אכן היוותה אחד מהגורמים לכך שהאישה לא קיבלה בסופו של דבר את מחצית הבית, אבל לא חלק מהנימוקים המשפטיים לכך. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לדעת המיעוט הבגידה היא שהכריעה את הכף. דרך אגב: למה דעת המיעוט הופיעה כאן קודם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שזה חסר משמעות. לו דעת הרוב היתה שהפסיקה של בית הדין הגדול נקבעה גם בשל הבגידה, הם היו מורים לבטל את הפסיקה ולהחזיר את התיק שוב לבית הדין הגדול כדי שידון בנושא בלי להתייחס לנושא הבגידה. אני מרשה לעצמי לנחש שהפסיקה במקרה זה היתה נשארת על כנה עם נימוקים קצת יותר מתוחכמים. בתוכנית “גב האומה” התייחסו באופן ביקורתי למקרה הזה תוך עיוות גס של הסיפור והצגת המקרה כאילו האישה נושלה מכל הרכוש המשותף. כאמור, רק בית המגורים היה במחלוקת, בעוד שכל שאר הרכוש המשותף (והיה לא מעט כזה, כולל נדל”ן) חולק שווה בשווה ללא כל מחלוקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סערה בדיני משפחה: בגדה בבעלה והפסידה את חלקה בבית המשותף אם אפשר להבין משהו בודאות מהמשפטפטת הזו, הרוב בבג"ץ קבע שלא את הרכוש (הדירה) שלל ביה"ד הרבני מן האשה, אלא את "חזקת השיתוף". בהעדר חזקת שיתוף, האישה ממילא אינה זכאית לחלקה בדירה משום שאין לה חלק כזה. השופט אלכס שטיין כתב שזה כלל לא חשוב אם ביה"ד הרבני צדק או טעה בעניין חזקת השיתוף. מה שחשוב הוא שהוא פעל בתחום סמכותו, ובג"ץ לא יתערב בתחומי סמכותו של הרבני. בכך פרע השופט שטיין את הצ'ק הראשון מחובו למי שמינתה אותו. מן הכתבה עולה, שאנו צפויים בקרוב לעוד פסיקה של הבג"ץ בשאלה האם אישה מאבדת את חלקה ברכוש בעקבות בגידה. הפעם ביה"ד הרבני הצדיק את שלילת הרכוש בנימוק אחר: הורי הבעל נתנו לבני הזוג כספים במתנה לצורך רכישת הדירה - ומתנה זו נשללת מ"הבוגדת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן צריכה להשאל השאלה האם בית הדין היה פוסק אותו הדבר אם הבעל היה בוגד. האם בהלכה יש בכלל דבר כזה הנקרא ״בעל בוגד״ או ״בעל מורד״? כמדומני שאין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא קראתי את הכרעת בית הדין הרבני, אבל יש ציטוטים שלו בכתבה ב"הארץ": === אחד הדיינים, הרב מיכאל עמוס, נשען בקביעתו על בגידת האשה וקבע כי "אף שמתוך מעשיו היה ניכר כי בכוונתו לשיתוף, הרי כל זה נעשה בטעות ואומדנה דמוכח (ברור) שהוטעה והולך שולל, ולכן כוונה זו בטילה מעיקרה". כלומר, לו ידע הבעל שאשתו תבגוד בו, הוא לא היה משתף אותה בנכסיו. הדיין עמוס הזכיר את פסיקת בג"ץ מ-2008, שלפיה בגידה אינה יכולה להיות נימוק לשלילת זכויות ברכוש משותף, אך קבע כי במקרה זה מדובר בנכס הרשום על שם הבעל בלבד. לעמדתו הצטרף דיין נוסף, הרב מימון נהרי. === הציטוט לא כולל את האקדח המעשן - נרמז שהאקדח הזה הופיע משפט-שניים קודם. אם הציטוט וההערות לו לא מגמתיים באופן פושע, אז הבגידה כן היתה חלק מהנימוקים המשפטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהציטוט הזה נלקח מדעת המיעוט של השופט עמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופט מינץ עמד על כך שהדיין עמוס קבע שלא היתה כוונת שיתוף עוד טרם הדיון בבגידה, וגם פסק דינו של אלמליח לא הביא אותה בחשבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המהפכה המשפטית של איילת שקד מתחילה לתת את אותותיה ופועלת נגד המיגדר ששקד משתייכת אליו. עוד הוכחה שהבית היהודי פועל להרס הדמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד אני מתרשם ממהירות המחשבה של חלק המתדיינים שמצליחים תוך חמש דקות ועל סמך אינפורציה חלקית ביותר לפסוק בצדק ועומק שמאפילים על פסיקות של שופטים מלומדים אחרי תהליך משפטי ארוך. אבל מכיוון שאני טיפש מדי בשביל זה, אסתפק בשאלה כללית שאינה מתייחסת למקרה הספציפי הזה - 1. בזמן פרידת בני זוג, האם יש צדק בחלוקת נכסים שלא נצברו במהלך החיים המשותפים? אחת הטענות נגד הפסיקה הנוכחית היא "המדרון החלקלק" (של הענשת הבוגד/ת), האם אין בחלוקה אוטומטית מדרון חלקלק מסוג אחר (של נישואים כאמצעי לחלוקת רכוש)? 2. כיצד החוק או בית המשפט מתיימרים (כפי שצוטט) לדעת אם היתה כוונה לחלק רכוש בטרם הנישואים? האם המחוקק קבע את ברירת המחדל בהעדר הסכם או חוזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אחרי רפרוף בפסק הדין שמעלה את התהיה האם מדבור ברכוש משותף או במתנה10 נראה לי שברירת המחדל היא שהרכוש שנצבר לפני השיתוף לא נחשב כמשותף11. ___ 10. כלומר מקביל למשהו שניתן ללא תמורה, ולכן אינו בגדר חוזה מחייב (ובהשלכה למקרה הנ"ל - הבעל רשאי להתחרט). 11. כדאי לציין שהקושי לפסוק במקרה הנ"ל נובע בחלקו מגלגולי הבית - עסקה עם קבלן וגם שיפוץ - שנעשו בזמן החיים המשותפים. איך יש לשופטים סבלנות להתעמק בכל הפיצ'פקס האלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במקרה של נישואים בין בני זוג שמביאים איתם נכסים משמעותיים, ובפרט כאשר רק אחד מבני הזוג מביא נכסים משמעותיים, מקובל לערוך הסכם ממון שמבהיר את גורלו של הרכוש במקרה של פרידה. כאשר אין הסכם ממון, ואם בחלק מסויים של הרכוש נעשה שימוש משותף באופן עקבי (למשל, דירת מגורים) ולשני בני הזוג יש חלק בתחזוקת הרכוש ובהשקעה בו (למשל, שיפוץ משמעותי שנעשה מהכסף המשותף של בני הזוג), נקבע בעבר שחלה עליו הלכת שיתוף, כלומר שבן הזוג שהביא את הנכס שיתף את בן זוגו בבעלות עליו גם ללא הסכם מפורש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם מתקיים שימוש משותף אך התחזוקה נעשית רק על ידי בן הזוג שהוא בעל הנכס המקורי? ___ טוב נו, התשובה ברורה - בית המשפט מתדיין ארוכות ומחליט איכשהו. ומיד אח"כ פותחים דיון באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מצוינת. להבנתי, ככלל, בהעדר הסכם ממון רכוש ונכסים שהיו נפרדים טרם הנישואים נשארים נפרדים כברירת מחדל. אבל אני לא מומחה בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוגשה בקשה לדיון מחדש, ולאחר דיון מול הרכב של תשעה שופטים, נהפכה ההחלטה (פסק הדין המלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אותו כלל שאין לו יוצא מהכלל: אמור לי מי השופט ואומר לך מה פסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו פסק דין מחמיר עם הנשים לדעתי,שכן רב הבוגדים הם גברים ומכאן שהגברים הבוגדים גם יורשים - הם אלו שיהנו מפסיקה מהפכנית זאת. בכלל - טוב שהדת הופרדה מהמדינה בפסיקה זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |