 |
|
אסף נימרודי מנסה להבהיר מדוע לטעמו רגשות לאומיים וציוניים חזקים צריכים להוביל דווקא לדעתנות שמאלנית מוצקה, בלי שום קשר למוסר וזכויות אדם.
|
|
| פוליטיקה • אסף נמרודי • יום ב', 11/10/1999, 20:53 |
|
| |
ישנם שני מישורים לערך אנושיות. אנושיות הנובעת מתוך מצפון, מוסר וקוד אתי מסויים ואנושיות הנובעת מתוך אינטרסים לאומיים - אנושיות כלפי אחרים העוזרת במובנים פרקטים לצד העוזר.
בסופו של דבר, מדינות וארגונים פועלים בשל אינטרס ולא בשל ערכים. זה היה נוגד את הטבע האנושי לולא היה זה כך. לפיכך, ההמלצה המתבקשת לכל המיעוטים המדוכאים: צרו לכם אינטרס. הרי לארמנים בתורכיה מעולם לא היה סיכוי לשרוד. הכורדים עדיין נטבחים בצפון עיראק, ומעטים הוטרדו מהקטל ההמוני של בני שבט הטוטסי בזאיר. לעומתם, הקוסוברים יושבים במדינה שמאגדת את הסכסוך בין מערב למזרח אירופה ויכלו להדליק את כל הבלקן הרעוע גם כך. הכוויתים יושבים על מאגרי הנפט בין הגדולים בעולם. המזרח־טימורים חולקים אינטרסים משותפים עם אוסטרליה ופורטוגל. אינטרסים מניעים מדינות - לא ערכים. כך זה היה תמיד, ואין סיבה ממשית שזה ישתנה בעתיד הקרוב.
גם הסכסוך הישראלי־פלסטינאי מתאפיין ביצירת במות בינלאומיות ואינטרסים.
האינטרס הישראלי הוא פשוט. איננו מחפשים שלום. אנו מחפשים שלווה שמשמעה בטחון אישי ולאומי. המטרה הלאומית המוצהרת הראשונה של המדינה צריכה להיות הסרת האיום הקיומי והאיום במלחמה מעל סדר היום. זהו האינטרס הראשוני שלנו ובגלל זה עלינו לפעול לשלום עם שכנינו ובייחוד עם הפלסטינאים. השיקול המוסרי וההומני, לגבי תנאי החיים וזכויות האדם של הפלסטינאים, הוא משני מבחינתי וקודם לו השיקול האינטרסנטי. בסופו של דבר, הפעולות הנעשות זהות, אך חשוב להבחין שהדברים אותם אנו עושים נועדו קודם כל להועיל לנו.
הקמת מדינה פלסטינאית על שטחים נרחבים, בהם יוכלו הפלסטינאים להתפתח ולהוסיף לאיכות החיים שלהם היא אינטרס ישראלי בולט. לכן, זהו אינטרס שלנו לפנות התנחלויות, לפתוח את המעבר הבטוח ולאפשר את בניית נמל עזה ושדה התעופה. זהו אינטרס מובהק שלנו להפסיק את פעולות האיבה והכיבוש הישראליות בדמות מעצרים מנהליים, גירושים, הריסת בתים, מניעת מים ועוד ועוד. פעולות אלו זורעות את זרעי הפורענות שיתנקמו בנו. כן; בגלל ההומניות שבדבר, אבל ראשית כל, בגלל שזהו אינטרס לאומי שלנו.
האינטרס הפלשתינאי גם הוא פשוט. הם רוצים לחיות טוב יותר. לדעתי אין ביסוס לטענה שאותה אומה רוצה להשמידנו. אני פשוט לא קונה את זה יותר. יש להם דברים הרבה יותר טובים לעשות. אם נסתכל על החמאס כעל ארגון מייצג נגלה ארגון מרשים - המבוסס כמעט על תרומות בלבד ועם זאת, מצליח לשמור על עצמאות מוחלטת מפני התורמים הגדולים שלו (ממשלת איראן). ארגון זה יוזם פעולות חברתיות בקנה מידה גדול ומשריש את עצמו בחברה הפלסטינאית, תוך הגדלת התמיכה בו בעם הפלסטינאי. רק קמצוץ מתקציבו מופנה לפעילות עויינת כלפי ישראל. כמעט חסר משמעות. הרי רובם כבר מזמן עברו את שלב הקנאות הדתית - היא משמשת בעיקר כתירוץ - כהצהרה חסרת תוכן לגבי טוהר המידות שלהם אשר משמשת לאיחוד השורות.
עם זאת, אין לחשוב שהפלסטינאים לא שונאים אותנו כיוון שאין להם אינטרס. הפלסטינאים, כמו המצרים - מתעבים אותנו, ורוב הפעמים, בצדק. התיעוב המצרי (שבסקרי דעת־קהל אחרונים במצרים הרקיע שחקים!), כולל התיעוב של המדינאים המצרים כלפינו, לא מנע מהם להתייחס לתיעוב זה כאל מה שהוא באמת: טיעון אמוציונלי שלא אמור לשחק תפקיד במדיניות הלאומית של המדינה. זה לא מנע מהם לחתום ולשמור עימנו על שלום, או יותר נכון, הסכם אי־לוחמה דה־פקטו בגבול הדרומי. למרות השיקול האמוציונלי, האינטרס הלאומי המצרי הכריע, ובקלות: ההבנה שיש להם הרבה מה להפסיד במלחמה עימנו, ארבעה מיליארד דולרים אמריקאים בשנה כסיוע כלכלי (הכלכלה המצרית הרגרסיבית הבנויה סביב הנילוס זקוקה לכספים אלו אנושות), קבלה בקרב החוגים המערביים כמדינה שוחרת שלום (דבר השווה הרבה כסף) וסודאן הנושפת בחוסר היציבות שלה מדרומה.
מצרים היא דוגמה נהדרת לשלווה הדדית מתוך אינטרס. זוהי הדוגמה שצריכה להיות מול עינינו בהולכנו לקראת הסדר של קבע עם הפלסטינאים. אנו צריכים לשאוף למדינה פלסטינאית דמוקרטית, בעלת כלכלה יציבה (וסימביוזה כלכלית עם ישראל, אי"ה), איכות חיים גבוהה ומנטליות מערבית. זה רחוק מאיתנו מאד, אבל לפלסטינאים יש פוטנציאל רב. אנו צריכים לפעול לכיוון הפיכת ההחמאס לתנועת אופוזיציה מדינית לפתאח. אנו צריכים לדאוג שעניי פלסטין ומדוכאי החברה יטופלו כמה שיותר ע"י מדיניות רווחה פלסטינאית. יש לוודא שזכויות אדם נשמרות בצורה הטובה ביותר ושכל אזרח פלסטינאי יזכה למשפט צדק. כל הדברים הללו, בנוסף לעוד רבים אחרים, ישמרו על האינטרס של הפלסטינאים לא לפתוח במלחמה ולא ליזום פעולות טרור או כל פעולה אחרת שיכולה להזיק ליציבות הבריאה של מצב עתידי שכזה.
לסיכום דברי, אין זה הגיוני ואף נתפס בעיני שמדינה תיישם מדיניות שנובעת מתוך קוד מוסרי כלשהוא ולא מתוך האינטרסים הלאומיים שלה. אינני מזדהה לחלוטין עם ארגון שלום־עכשיו, גוש־שלום (ולעיתים אף מוצא אותם מגוחכים למדי) ואף ארגון "בצלם" הדוגלים פעמים לא מעטות בפרקטיקה שמאלנית מתוך מוסר ומצפון לסבלותיהם של הפלסטינאים. אני רגיש למצוקותיהם של הפלסטינאים מתוך הידיעה שזה יכול, קודם כל, להזיק לנו מאד. המוסר מגיע למקום השני.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש