במאמר "הפרעת קשב היא לא מחלה וריטלין הוא לא תרופה", טוען יעקב אופיר – פסיכולוג קליני ועמית מחקר בטכניון ובאוניברסיטה העברית – כי קשיי קשב הם לא הפרעה פסיכיאטרית אמיתית, וכי השימוש הנרחב בתרופות כגון ריטלין וקונצרטה הוא מיותר ואף מזיק.
לדברי אופיר, הפרעת קשב "היא תכונה ככל התכונות האנושיות, עם יתרונות וחסרונות", והיא לא עומדת בקריטריונים הנדרשים מהפרעה פסיכיאטרית אמיתית: היא לא חריגה (מופיעה אצל כ-14.4% מילדי ישראל); לא פוגעת באופן משמעותי בתפקוד ("אין תכונה אנושית שלא מפחיתה תפקוד: מופנמות מפחיתה תפקוד במסיבת כיתה ונטייה לזיופים מפחיתה תפקוד במקהלת בית הספר"); לא מהווה סכנת חיים; והמצוקה שלעיתים נלווית אליה "נוצרת רק כאשר מחברים את ההפרעה עם דרישות מערכת החינוך הקונבנציונלית".
לכן, כותב אופיר, "אם הפרעת הקשב לא עומדת בקריטריונים של הפרעה נוירו־פסיכיאטרית, אז וודאי שאין לנו זכות מוסרית להתערב בהתפתחות המוחית של הילד ולקחת את הסיכון הכרוך במתן טיפול תרופתי. ואם הפרעת הקשב היא תוצר של המפגש שבין האופי של הילד עם דרישות מערכת החינוך, אז זהו הזמן להגדיר מחדש את היעדים החינוכיים שאנו רוצים להציב לילדנו."
עוד טוען אופיר: "הלחץ המופעל על ילדים ליטול תרופות כדי לעמוד 'בקצב החיים הזה' משקף מצב חברתי משוגע ... רופאים יקרים, קודם כל, אל תזיקו. המוח של הילד הולך ומשתכלל בצעדי ענק בתקופת הילדות ואין לנו דרך לדעת אם ההתערבות המלאכותית הבוטה באיזון הכימי של המוח בגילאים צעירים מפריעה למוח לרכוש מיומנויות חדשות שיעזרו לילד להתגבר על האתגרים שהמציאות תזמן לו בעתיד… במקום לקרוא לתכונות אנושיות נורמאליות בשמות פסיכיאטריים, הגיע הזמן לשנות את מערכת החינוך, להפסיק לחשוב על הישגים לימודיים כפי שחשבו עליהם לפני מאה שנה, עם המצאת מבחן האינטליגנציה הראשון ולהפסיק לנסות ליישר את כל הילדים אל תוך מודל פיקטיבי של הצלחה. המודל החינוכי הקיים מבוסס בעיקר על אינטליגנציה מילולית ואינטליגנציה לוגית־מתמטית בעוד שלילדים רבים שמאובחנים עם הפרעת קשב יש אינטליגנציות נוספות כמו אינטליגנציה נטורליסטית (בתחומי הטבע) או אינטליגנציה גופנית־תנועתית. חלק מהמאובחנים, ובייחוד אלו שזכו באות- H, אות הכבוד של ההיפר־אקטיביות, מאופיינים גם בכריזמה אישיותית, נטייה ליזמות ויצירתיות ואפילו יכולות מנהיגות. לאור זאת, הגיע הזמן להתחיל להפנים את עיקרון ריבוי האינטליגנציות ולהפסיק לנסות לדרג אותן היררכית. פרופסור באקדמיה הוא לא יותר נעלה ממנהל מוסך, מיזם סטארט־אפ, או ממדריך נוער בחוות סוסים."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש