מאמר ב"הארץ" סוקר מחקרים שהחלה בהם הפסיכולוגית פיי שו (Fai Xu) מאוניברסיטת ברקלי, שמגלים שתינוקות מגלים יכולת הסקה סטטיסטית גבוהה. מחקרים כאלו משתמשים במערך ניסוי שפותח בשנות השמונים, שבו אפשר לבדוק עד כמה תינוקות מופתעים ממראה מסוים, ומקדישים לו מבט ממושך יותר, לפי מעקב אחרי תנועת עיניהם.
בניסוי אחד, תינוקות בני שישה חודשים צפו בנסיינית השולפת כדורים מתוך תיבה שקופה, שבה הרבה כדורים לבנים ומעט אדומים. היא הוציאה חמישה כדורים, ובמקרים שבהם רק אחד מהם היה לבן, התינוקות הביטו זמן ממושך יותר, כלומר הם הבינו שיש כאן משהו מפתיע.
בניסוי מתקדם יותר, עם פעוטות בני 15 חודשים, התינוקות צפו בנסיינית מוציאה שלושה כדורים כחולים מתוך תיבה מעורבת כחולים־צהובים, לוחצת עליהם, והם מצפצפים. אחר כך קיבלו הפעוטות כדור צהוב מאותה תיבה. בחלק מהמקרים רוב התיבה היתה כחולים; במקרים אלו הפעוטות נטו ללחוץ בעצמם על הכדור לבדוק אם הוא מצפצף. בחלק אחר רוב התיבה היתה צהובים; במקרה זה הפעוטות נטו לשחק עם הכדור הצהוב אך לא ללחוץ עליו. בהסתכלות סטטיסטית־אינטואיטיבית, במקרה השני אפשר לצפות שממילא הכדורים הכחולים מיוחדים, וסביר שהנסיינית בחרה בהם במיוחד, ואין סיבה לצפות שהצהוב יצפצף גם הוא. במקרה הראשון בחירת הכדורים יכולה להיות מקרית, ולכן יש סיכוי טוב שכל הכדורים מצפצפים.
על פי השערות החוקרים, לתינוקות - לפחות מגיל שישה חודשים - יש תשתית מוחית מפותחת להסקה סטטיסטית, שמאפשרת להם ללמוד מהר מתוך ניסיון, ואף לכוון את ההתנסויות שלהם לכיוון מערכות שיש בהן משהו מפתיע. למידה כזו רלוונטית גם להכרת העולם הפיזי, וגם ליכולת להסתדר באינטראקציות עם אנשים אחרים.
ככל שהילדים גדלים יותר, גדל הידע שלהם על העולם, וההסקה הסטטיסטית נחלשת לטובת הסקה המתבססת על ידע קודם.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש