 |
 |
רטרו |
14575 |
 |
 |
נילי (יום שישי, 19/01/2001 שעה 15:43)
בתשובה לאסף עמית |
 |
חריג אחד כזה ניתן למצוא בסעיף 5 לחוק העונשין, שמתייחס לתיקון רטרואקטיבי של רמת ענישה לעבירות כאשר המחוקק החליט להקל בעונש:
"5. (א) נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" - לרבות תחולת סייגים לאחריות
הפלילית למעשה.
(ב) הורשע אדם בעבירה בפסק דין חלוט לאחר מכן נקבע לאותה עבירה בחיקוק עונש, שלפי מידתו או סוגו הוא קל מזה שהוטל עליו - יהיה עונשו העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה."
כתב בצדק האייל האלמוני כאן מעלי שיש להבדיל בין שלב גזר הדין והעונש לבין החלטות ועדת השחרורים, שביסודן עומדים בעיקר שיקולי שיקום, לעומת שיקולים נוספים שקיימים בפני השופטים (אם כי כבר נקבע בעבר כי שיקולי שיקום אינם השיקולים היחידים שחייבת הועדה לשקול), אבל לדעתי הרטרואקטיביות כאן נובעת מאותו רציונל, ולכן ראויה (בהתעלם מההשלכות על דרעי, שגם לדעתי אין להן כל מקום בדיון על "נכונותו" של החוק האמור). אי החלה רטרואקטיבית של חוקים בעייתית, שכן הדבר מביא לכך שאנשים שהסתמכו על מצב משפטי מסויים, ייאלצו לשאת בנטל של המצב המשפטי החדש, מבלי ששיקול זה נלקח בחשבון בשלב בו החליטו להתנהג באופן מסוים (הסתמכות על מצב משפטי כגורם בקבלת החלטה); אולם במידה והמחוקק מחליט כי עבירה מסוימת נחשבת בעיניו חמורה פחות ולכן מחליט להפחית את עונש המקסימום בגינה, הרי שאין כל סיבה ששינוי מדיניות כזה לא יחול גם על אנשים שביצעו את העבירה בעבר. כך גם לגבי ניכוי מחצית מהעונש - העובדה שפושע שביצע עבירה לא היה מודע לכך שיתכן שישוחרר לאחר ריצוי מחצית עונשו אינה מהווה כל קושי (כיוון שהאחרון החליט ליטול את הסיכון שבביצוע העבירה גם כאשר משך המאסר לריצוי שריחף מעל ראשו היה ארוך יותר); מאידך, במידה והמחוקק כבר אינו סבור שהתנהגותו של האיש כה חמורה, או שראוי בגין קריטריונים אלו או אחרים להקל עם אסירים, הרי שלדעתי אין כל סיבה להפלות בביצועה של מדיניות זו בין אסירים המרצים את עונשם לבין פושעים עתידיים.
דגש נוסף לעניין זה ניתן למצוא בסעיף 4 לחוק העונשין:
"4. נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה."
כלומר: אם החברה מחליטה שהתנהגות מסוימת אינה בגדר עבירה עוד, הרי מי שהורשע בה ויושב כעת בכלא, ישוחרר לחופשי, על אף שכאשר ביצע את העבירה, היתה ההתנהגות אסורה והוא היה מודע לכך שהוא עלול להישפט ולהיכלא בגינה. מקל וחומר לעניין החלה רטרואקטיבית של החוק נשוא הדיון.
קשה לי להזדהות עם מה שאתה קורא "הטענה המוצדקת", במיוחד לאור הדברים שהובאו מעלי לגבי ההבדל בין שיקולי השופטים לשיקולי ועדת השחרורים. עיקר החלטתה של הועדה אמור להביא לידי ביטוי את יכולתו של הנאשם להשתקם, וזאת לאור, בין היתר, התנהגותו בכלא במשך התקופה שכבר ריצה. חשוב לזכור שבפני השופטים בעת מתן גזר דין לא עומדים הנתונים האלה, וכן כי לא כל אסיר אכן "חוטא" בהתנהגות טובה וזוכה להקלה בעונשו. מה גם שחשוב להדגיש, כפי שכבר צוין למעלה, שלועדת השחרורים *שיקול דעת* בשאלה האם להקל בעונשו של האסיר. עצם מתן הסמכות אינו כמו מתן ההקלה (על עניין הרכבה של ועדת השחרורים כמשפיע על שיקול דעתה כבר עמדתי בעבר, כשחדשות האייל דווחו שהחוק עבר בקריאה ראשונה...). |
 |
|
 |
|
