איתן אבריאל כותב ב-TheMarker כי מחאות משבר האקלים בישראל, המונהגות בידי צעירים ולעתים בני נוער (כמו במרבית שאר העולם), סובלות מחוסר מיקוד פוליטי. הם פונים בדרישות לפוליטיקאים, אך אלו לא דרישות קונקרטיות.
ממילא, לדבריו, מכיוון שישראל היא מדינה זעירה מבחינת פליטת הפחמן שלה, אין טעם רב בפעולות של ישראל בעניין; את המחאות האלו יש להשאיר לסין, ארה"ב והודו, הפולטות הגדולות ביותר של פחמן.
אבריאל מציע למקד את אנרגיות המחאה והדרישה מהפוליטיקאים בישראל בשיפור סביבתי בישראל עצמה: טיפול בזיהום מסוגים שונים, והיערכות למצבי אקלים קיצוניים. הוא יודע כי תשובתם של המוחים תהיה "גם וגם": צריך לטפל גם בזיהום המקומי וגם בהפחתת פליטות הפחמן. אך לדבריו זו "חלוקת קשב" בלתי אפשרית פוליטית.
הסיבה היא שהפוליטיקאים ישושו להיות "שגרירי אקלים" ולכאורה לסייע בתחום משבר האקלים, כי היעדים שם רחוקים ומעורפלים, ואי אפשר למדוד אותם בטווחי הזמן שבהם פעילים הפוליטיקאים. הרבה פחות אטרקטיבי לפוליטיקאי להתמודד עם מפגעי זיהום קונקרטיים.
עדי וולפסון ב"העין השביעית" מתווכח איתו, וטוען שאפשר וצריך "גם וגם" - ששני היעדים משתלבים זה בזה. ייצור חשמל סולרי או מרוח, עם התייעלות אנרגטית, גם יפחיתו פליטת פחמן וגם יפחיתו זיהום מקומי מתחנות כוח. תחבורה ציבורית על חשבון פרטית, וחשמלית על חשבון דלקית, תפחית גם פליטת פחמן וגם זיהום אוויר, כמו גם רעש וגזילת שטחים פתוחים לצרכי תחבורה. כך גם טיפול טוב יותר בפסולת.
בפועל, אומר וולפסון, הממשלה כן אישרה תוכניות לשיפור סביבתי בכל האספקטים. יש בהן חסרונות ופערים. הפוליטיקאים אכן מומחים בטריקים ושטיקים לא לקבוע יעדים ולא לעמוד בהם, אך זה נכון גם בהיבט האקלים וגם בהיבט הזיהום המקומי, ואפשר לדרוש מהם לעמוד בשניהם.
|
קישורים
TheMarker - להתמקד במקומי (איתן אבריאל)
העין השביעית - גם וגם (עדי וולפסון)
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש