טריק רווחי 428
נדמה כי בימים אלה, בהם אף אחד לא באמת מאמין בקסמים, מצאו מספר קוסמים דרך חדשה להתפרנס. דוב אנשלוביץ לא בטוח אם מדובר בעבודה המכבדת את בעליה.

מזה שנים רבות שאף אדם רציני לא מאמין כי קוסמים הם באמת קוסמים. ובכל זאת, ממשיכים הקוסמים להתפרנס, בדרך־כלל בכבוד.

השיטה הותיקה ביותר היא שיטת תצוגת הקסמים. מראים לך ניסים ונפלאות, לא מראים לך את הטריקים הפשוטים (או המורכבים) שבעזרתם מצליחים לבצע את הנפלאות האלה, אבל מודים שאין שום מסתורין מאחוריהם, ושמדובר באחיזת עיניים מסוג זה או אחר.

השיטה השניה, מכובדת הרבה פחות, היא שיטת אורי גלר. גם הפעם מראים לך נסים ונפלאות דומים. אלא שהפעם, מצהירים הצהרת שקר, לפיה אין כל אחיזת עיניים מאחורי הדברים; עושה הקסם לא יודע שום דבר נוסף על מה שאתה יודע, וההסבר נעוץ באיזו תופעה מיסטית, שהמדע לא הצליח עדיין לפענחה.

מסתבר שיש עוד שיטה להרוויח כסף בעולם הקסם. את השיטה הזאת הדגים מיודענו, הכתב מפיק תוכניות הטלוויזיה ירין קימור, שעוסק (מסתבר) גם בחלטורות. האיש הוזמן למקום עבודתי כדי להעביר הרצאה שכותרתה: "הקלות הבלתי נסבלת של הפתרון".
הרעיון הכללי הוא שאנו מקובעי מחשבה, ועלינו לאמן עצמנו להשתחרר מקיבעון זה כדי להצליח לפתור בעיות בצורה פשוטה ויצירתית. לכן, לא מדובר כאן בבידור, וההרצאה מתאימה לצבור העובדים, ולמפעל כדאי לשלם למרצה את הסכום (המכובד) שהוא דורש.

אני ידוע בקרב מכרי בתור "שונא אורי גלר ודומיו" מימים ימימה. איני יכול לסבול את ניצול נטיתו הטבעית של הציבור להאמין בשטויות, לצורך הוצאת כספים ממנו, באמצעות מעשה שהוא בעצם הונאה. אבל כאן, לכאורה, אין לי על מה להלין. הרי מדובר במטרה חשובה: יציאה מקיבעון מחשבתי לצורך פתרון בעיות בצורה הפשוטה הקלה והמהירה ביותר, והמרצה גם מכריז בצורה ברורה ונחרצת את האמת שאותה אף אני אוהב להפיץ בכל הזדמנות: שמעולם לא נתגלה איזה אדם נעלם על־ידי ידעוני איזה שהוא, ושאין בכל התופעות המיסטיות האלה כל ממש.

אבל, בעצם, מה שמרתק את הקהל וגורם לו להישאר צמוד לכיסאו, הוא ההדגמות. כלומר, ירין קימור מתגלה כאן כקוסם מוכשר. את רוב הטריקים, כדרך הקוסמים, אין הוא מגלה, למעט חלק קטן מהם בלבד. כאמור, כביכול, לא מדובר כאן בבידור: המפעל הן לא ישקיע כסף כדי לספק לעובדיו בידור על חשבון שעות העבודה. מדובר במסר חינוכי. העובדה הבנאלית והידועה, לפיה בדרך־כלל הצופה בהצגת קוסם אינו יכול לגלות את האופן שבו הקוסם מצליח לעשות את הדברים, משמשת כאן לקח: הפתרון פשוט וממש מתחת לעינינו, אבל בגלל קיבעון מחשבתנו אין אנו עולים עליו. אם נאמן את עצמנו להשתחרר מקיבעון זה, נוכל גם לפתור בעיות בחיים בכלל, ובעבודה בפרט (ולכן שווה למפעל להשקיע במרצים מסוגו של קימור).

ההרצאה נפתחת בהדגמה הראשונה, עוד בטרם מציג המרצה את עצמו. הוא מבקש מאחת העובדות לתת לו קופסת סיגריות שקנתה מראש לבקשתו, מסיר ממנה את נייר הכסף, מקמט אותו ומבקש ממתנדבת אחרת מבין העובדות להחזיקו בידה. אחר כך מקרב המרצה את כפות ידיו לידה המאוגרפת, מעשה קוסם, ועל פניו מתחילה להצטייר הבעה של קוסם בפעולה. הוא שואל אותה: "מה את מרגישה?", והיא עונה: "זה מתחיל להיות חם". כמה שניות עוברות, והמתנדבת שוב אינה יכולה לשאת החום, ומטילה את הנייר המקומט על הרצפה.

אני יושב בשורה הראשונה. ועוקב בעיני אחרי פיסת הנייר שמוצאת את מקומה על רצפת הבימה המוגבהת מעט, ונחה שם עד סוף ההרצאה. ההצגה (סליחה: "ההרצאה") נמשכת ועוד אחזור אליה, אבל דווקא ה"קסם" הזה, הראשון, מרשים אותי יותר ממה שבא אחר כך, ואני מנסה לחשוב מניין ההתחממות של הנייר התמים שנח לו כל העת מול עיניי. הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שיש כאן איזו תופעה של סוגסטיה עצמית. בן־אדם הוא חיה מורכבת, ואיכשהו, בדרך שאיני יכול לחשוב עליה, העביר לה המרצה את הידיעה שהיא מחזיקה בידה משהו חם; והשכנוע העצמי הוא כה רב עד שהיא חייבת להיפטר מאותו משהו, ולהטילו על הרצפה.

אבל, בעצם, לא היה כל סימן בשטח שמסר כזה אכן הועבר.
כל זמן ההרצאה עיני חוזרות שוב ושוב לפיסת הנייר. לפתע, לקראת סוף ההרצאה (שנמשכה כשעתיים), עולה בדעתי רעיון אחר. מייד כשמסיים המרצה את דבריו, אני מזנק לבימה ולוקח את פיסת הנייר. אני פותח את הקיפולים, ובפנים ע"ג נייר הכסף אני מגלה את הדבר בו חשדתי: חומר דמוי אבקה מפוזר על נייר הכסף (אחר־כך מספר לי חבר לעבודה כי זהו טריק ידוע. מדובר בחומר שבמגע עם "נייר הכסף", מוביל לריאקציה כימית אקסותרמית, כלומר ריאקציה המשחררת אנרגיה בצורת חום). אני ניגש למר ירין קימור (שעוסק ברגע זה בחלוקת כרטיסי ביקור להמוני מעריצים, פעולה שתקדם ככל הנראה את עסקיו העתידיים), ושואל אותו, למרות שאני כבר בטוח בכך: "האם שמת איזה שהוא חומר על הנייר?". תגובתו: "מה פתאום? ראית ששמתי?". כלומר, גם בשיטה זו, קשה לפסוח על השקר.

אבל נחזור להרצאה: זאת מורכבת משורה של מעשי קסם, שרובם (כבהופעה של קוסם) נשארים תעלומה. אבל המרצה מגלה בכל זאת טפח (למשל, בעזרת קריעת פיסה מפינת קלף והתבוננות בה תוך הצמדתה ל "כדור בדולח", הוא מצליח לזהות את הקלף, ואחר כך הוא מראה רק את צדו השני הבלתי קרוע - כך שאיש אינו מבחין שהקלף אינו שלם).

רק חלקה הקטן של ההרצאה אינו בידורי. המרצה מקריא שורה של טעויות גדולות של אנשים מפורסמים וחכמים, במיוחד טעויות בהערכות לגבי התפתחויות עתידיות. למשל, שלא תתכן מכונת טייס כבדה מהאוויר, שגילוייו של לואי פסטר חסרי ערך, או שהאנטיביוטיקה חסרת כל שימוש, ומגדיר את הטעויות הללו כנובעות מקיבעון מחשבתי. מטרת ההרצאה היא לנסות למנוע מעצמנו להיקלע לקיבעון מחשבתי.

השאלה היא האם ההרצאה באמת תורמת לכך. האם למשל, הפיסיקאי המפורסם הלורד קלוין, לו היה נוכח בהרצאתו של קימור, לא היה טועה? (אם זכרוני אינו מטעני הוא זה שאמר שלא ייתכן כלי טייס כבד מהאוויר). האם אנו, אחרי שהאזנו להרצאה, שוב לא נעשה טעויות דומות לאלו שעשו הגדולים והמפורסמים שהזכיר המרצה?

אחרי ששאלתי את המרצה מה ששאלתי והוא שיקר מה ששיקר, אמרתי לו: הרצאתך מעניינת אבל אינה מועילה. כששאל מדוע אני חושב כך, השבתי שבבואנו לפענח טריק של קוסם, ברור לנו שישנו פתרון פשוט ואנו מנסים לגלות אותו. אבל הבעיות בחיים אינן כאלה. בעולם הקסם תמיד מתחבא פתרון פשוט. גם בעולם האמיתי ייתכן שמתחבא פתרון פשוט, אבל הדבר כלל אינו בטוח - ובדרך כלל אין פתרון כזה.

ישנה לאחרונה אופנה של קורסים בחשיבה יצירתית. מעולם לא הייתי בקורס כזה, ולכן איני רוצה לחוות דעה נחרצת בקשר לתועלת שבהם. אבל בדבר אחד אני די בטוח: ההרצאה הזאת, שעיקרה דוגמאות של מעשי קסם, לא תרמה דבר לשנוי חיובי של צורת המחשבה שלנו.

לעומת זאת, היא מוכיחה שהמרצה הצליח למצוא דרך מאוד יצירתית ומקורית לסחוט את עולם הקסמים ולהפיק ממנו כספים בדרך מאד חדשנית, בימים בהם אפילו עסקיו של אורי גלר נחלשו.
קישורים
אורי גלר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  להשלמת התמונה • יובל רבינוביץ
  מעניין • רועי • 11 תגובות בפתיל
  מי זה? • יוסי גורביץ • 2 תגובות בפתיל
  איך זה קרה? • מיץ פטל • 4 תגובות בפתיל
  נו,מה קרה? • גילית
  מחשבות • אייל בירנברג • 3 תגובות בפתיל
  הגינות • ניתאי ארטנשטיין • 4 תגובות בפתיל
  מכל מלמדי השכלתי • ינשוף הברים
  שקרים וקסמים. • קילרוי
עוד חוזר הניגון 695354
ירין קימור העביר אתמול בדיוק את אותה הרצאה במקום העבודה של בתי.
עוד חוזר הניגון 695355
אחרי 16 שנה? כבוד! רוב להקות הרוק לא מחזיקות מעמד כדי להופיע אחרי כל כך הרבה שנים.
אחרי שקראתי את המאמר, אגב (אולי בשנית, מי זוכר), עלתה בי התהייה הבאה:
אתה טוען שהרצאות ה"חשיבה היצירתית הפופולריות הללו מהוות בעיקר בידור לעובדים, ולא באמת נותנות תפוקה בחיים הממשיים, המקצועיים ואולי מעבר.

באופן דומה - אבל הרבה יותר ממוסד, תשתיתי ומרובה משאבים והשקעה - צצות מדי כמה שנים תורות ניהול כאלה ואחרות שמופצות בארגונים בתור שיטות על מופלאות לשיפור היעילות, התפוקה, ההצלחה, וכן הלאה של החברות שיאמצו אותן לחיקן. אותו אימוץ בדרך כלל הוא תהליך מורכב מעמיק שדורש סדרי גודל של השקעה וכסף מההרצאה שראית.
בשנות התשעים זכורה לי שיטת ה-TQM, והיום הטרנד שמוביל הוא Agile שחורט על דגלו גמישות ניהולית וביצועית, ספרינטים של שבועעים שלושה ושאר מתודולוגיה.
ממרום כמה עשורים שאני בתעשייה לגווניה, עולה בי החשד שהשיטות האלה לא מועילות או מוכחות יותר מההמלצה ש,לפתוח את הראש" ו"לצאת מהקופסה". יתירה מזאת, מאחר ומחירן גבוה עשרות מונים, הן צריכות לעמוד בקריטריונים הרבה יותר מחמירים של החזר השקעה מאשר הרצאה חביבה ומבדרת.

מעניין מה הנסיון של אחרים כאן שנתקלו בשיטות כאלה ואחרות.
עוד חוזר הניגון 695356
אצלי בעבודה כבר קרוב לשנה שאניחנו עובדים בשיטה "אג'ילית" שנקראת Scrum. עד כמה שאני יכול לשפוט, הרווח היחידי מהשיטה הוא של היועצים ששורצים פה.
כל חודש יש "ספרינט". בכל תחילת חודש מקדישים יומיים-שלושה לתכנון הספרינט. בסוף כל חודש יש ישיבת סיכום ספרינט שכוללת הפקת לקחים. בכל חודש מעבירים מהספרינט הקודם את כל המשימות שלא הסתיימו לספרינט הבא ו/או מעבירים משימות מהספרינט הבא לנוכחי, כי מסתבר שעד כמה שהמשימות אמורות להיות מבודדות מגורמים אחרים, הגורמים האחרים מתעקשים לעכב אותן כך שצריך לפתח בינתיים משהו אחר. בכל חודש מעדכנים את הכללים של פתיחת משימה, הקצאת זמן, עדכון הסטטוס ודיווח על סיום ביצוע. בשורה התחתונה מסתבר תמיד שמשימת פיתוח שהייתי עושה לבד בשבוע, הופכת ל-‏5 משימות ש-‏5 אנשים עושים ביומיים כל אחד ואז עוד 3 ימים מנסים לבצע אינטגרציה, שבה מגלים שמשהו נפל בין הכסאות ולא בוצע, ששני אנשים הבינו את אחת הדרישות בצורה שונה זה מזה, ובכל מקרה הבדיקה המלאה של הפיצ'ר תחכה שבועיים כי קבוצת בקרת האיכות עסוקה במשהו אחר כרגע.
עוד חוזר הניגון 695357
והבוסים לא מבינים מה קורה? או מבינים וחושבים שהתהליך ישתפר וישתלם בהמשך?
עוד חוזר הניגון 695358
הדירקטור ששיכנע את ההנהלה לעבור לשיטה הזאת משוכנע בעצמו שרק ככה אפשר לפתח כמו שצריך. לזכותו יאמר, שזה לא שלפני שהתחלנו להיות "אג'ילים" היינו יעילים במיוחד. אגף התוכנה גדל תוך שלוש שנים מ-‏25~ אנשים ל-‏70~ והניהול האנרכי שעבד (בערך) פעם יצר מצב שלאף אחד אין מושג מה קורה בפיתוח. המצב הנוכחי יוצר למנהלים אשליה שהם יודעים מה קורה, אילו פיצ'רים נמצאים בפיתוח כרגע (מחרתיים זה ישתנה), כמה ימי עבודה דורשת כל משימה בכל פיצ'ר וכמה ימי עבודה יש לכל קבוצת Scrum בספרינט, כמה נוצלו, כמה נשארו ועד כמה מספר הימים שעדיין דרושים להשלמת המשימות קרוב למספר ימי העבודה שנותרו לצוות. מצד שני, כרגיל, הקשר בין הטבלאות והגרפים ובין המציאות תלוי בנכונות שלנו לעדכן כל יום את הסטטוס של כל משימה, כמה ימים השקענו בה וכמה ימים (לדעתנו הסובייקטיבית) עוד צריך בשבילה. נראה לי שהמנהלים מודעים שהשיטה נותנת רק אשליה של שליטה בפיתוח, אבל הם מעדיפים אשליה של שליטה מאשר הכרה בחוסר שליטה.

אפשרות נוספת היא שאני טועה וזה פשוט לוקח זמן להטמיע שיטת ניהול חדשה ומורכבת. בעוד שנה אולי אני לא אבין איך הסתדרנו לפני זה.
עוד חוזר הניגון 703808
בחברה הקודמת שבה עבדתי היה מחזור פיתוח שבועי. בחברה הנוכחית יש מחזור פיתוח חודשי. החברה הקודמת הייתה חברה קטנה והנוכחית גדולה הרבה יותר. בחברה הקטנה לא ראיתי יועצים ששורצים (קיבלנו קצת חומר רקע על הנושא. נראה לי שהמנהלים התייעצו עם עוד כמה אנשים). בחברה הנוכחית היו מן הסתם גם יועצים בעבר אבל זה היה לפני זמני.

בחברה המקורית השתמשנו בהתחלה בטקס מאוד רציני של ניקוד משימות. לאחר זמן מה הבנו שהוא די מיותר ואפשר להסתמך על הערכות פשוטות. בסך הכל יש כמה שעות של סיכום הספרינט הקודם ותכנון הבא. זה נכון גם בחברה הנוכחית עם הספרינטים החודשיים (בסך הכל שעתיים־שלוש).

לא מצליחים להפוך את הפגישה היומית לעשר דקות: זה תמיד נמשך יותר. סביבות ה־20 דקות.

אם בזמן של חודש אי־הבנה כזו לא מתגלית, משהו אצלכם לא תקין במימוש (לדוגמה: תהליך קבלת השינויים - code review וכדומה).
עוד חוזר הניגון 703810
אי ההבנה לא מתגלה אחרי חודש אלא בזמן האינטגרציה של 5 תת-המשימות שמרכיבות את המשימה שחולקה ל-‏5 מפתחים. יש כמה וכמה כאלה בכל ספרינט. השורה התחתונה: לוקח יותר זמן לבצע כל משימה.
עוד חוזר הניגון 703823
בדבר אחד אני די משוכנע - שהשיטה הזאת טובה למנהלים. בעיקר מכיוון שיותר משהיא משפיעה על מה ואיך עושים העובדים, היא בבירור מגדילה את מה שהמנהלים יודעים על מה שהעובדים עושים - כי תדר הדיווחים וכמותם עולה משמעותית ומובנה היטב בשיטה.
ומנהלים - מה לעשות - חלק ממשימותיהם זה לעקוב אחר משימות העובדים, ואז לדווח למנהלים שלהם וחוזר חלילה.
עוד חוזר הניגון 703787
גם אני (ושאר חברי לעבודה) זכינו לפני מספר חודשים לראות ולשמוע את ההרצאה הנ''ל.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים