 |
כן המורה.
הערה קטנה - ציטוטים משיר אינם תיזות מתמטיות וצריך לקרוא אותם כאילוסטרציה אבסטרקטית ולא כהוכחה חותכת.
ברור שהדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה - ריבוי הדעות והרצונות לא רק שמותר אלא שהוא העיקר. רצונות, דעות, אידאולוגיות ופילוסופיות שונות מתנגשים זו בזו לפעמים תיך תאימות בזו או אחרת ולרב תוך חוסר הסכמה בדרגה זו או אחרת.
אין כמעט נושא שהוא בבחינת טאבו ושכביכול אסור להעלותו על שולחן
הדיונים, ואין דעה שאסור להחזיק בה ולנסות לקדם אותה, בהסתייגויות
הרגילות של צנעת הפרט, בטחון וכיוב 'וכמובן נסיונות לקעקע את השיטה
אם כי גם להם ישנה לגיטימציה.
ברור שכל אחד או כל מפלגה קמה כדי לקדם אם אידאולוגיה מסוימת או אינטרסים יחודיים והמקום בו כל אחד נלחם על דעותיו ורצונותיו היא הזירה הפוליטית. הזירה הזו היא המקום שבו האגואיזם מוצא מפלט לגיטימי.
מיצוי הזירה הפוליטית זו הכנסת וכאן לנבחריה ישנה אחריות משתמעת נוספת. בנוסף לרצונם לקדם את מטרות שולחיהם הם למעשה גם משרתים את כלל הציבור (במיוחד בשיטת הבחירות הנוכחית שאיננה אישית)
כמשרתי הציבור מוטל עליהם לרסן את השאיפות הצרות של המפלגה ולאזן אותם במידה מסוימת עם צרכי כלל הציבור שיכולות להיות מנוגדות לחלוטין לאלה של המפלגה.
השאלה היא מה המידה הנכונה. כמו שענית בנושא קצת אחר ''השיטה הנוכחית מעודדת את הסקטוריאליות'' הרי מפלגןת כש''ס או שרנסקי רואים במשרד הפנים טריטוריה כמעט בילעדית שנועדה לא רק לקדם את רצונותיהם אלא ככלי לכפות אותו ולהתעלם מתהליך הסחר מכר הבין מפלגתי שהוא המכניזם הפרלמנטרי שמפעיל את הדמוקרטיה.
הכרזות כמו זו של רפאל פנחסי שפסק ''תיק פנים בידינו'' שזה סדיוק כמו ה''נאש קונטרול ''של ישראל בעלייה, מראות שערך הראיה הממלכתית לוקה בחסר מאד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש