ג'קסון פולוק - סוג של אגדה אמריקאית 590
פולוק (2000), סרטו של אד האריס. עם אד האריס, מארשה גיי הרדן, ג'ניפר קונלי.
עזבו אתכם מסקירה הסטורית ואמנותית לגבי חייו ויצירתו של פולוק: מי שלא מכיר את פולוק - לא יכיר אותו גם אחרי הסרט הזה. מי שכן מכיר - לא יתווסף לו אפילו גרם אחד של ידע לגבי חייו ויצירתו של אחד הציירים הגאוניים ביותר שארה"ב הצליחה לייצר אי פעם.

אד האריס (במאי, מפיק ושחקן ראשי) עשה כאן סרט שכנראה היה שאיפת חייו, אבל הוא בעצם הרבה פחות ממה שקהל היעד של סרט כזה יכול לצפות לו. האריס, על־פי רוב החומר שהספקתי לקרוא על הסרט, הוא מעריץ גדול של פולוק, ומזה שנים מטפח את השאיפה להפוך את סיפור חייו המסוכסכים של הצייר לסרט.

"העיר" כתב על הסרט שהוא התגלמות ה"אד האריסיות": זהיר, מדויק, נכון, בסדר. אי אפשר לומר עליו מילה רעה, אבל לעזאזל - הוא לא עושה לך שום דבר בבטן. יש כל־כך הרבה דברים שהסרט הזה לא, שממש לא נעים לי להתחיל למנות אותם. (אבל בשביל זה אני פה - לא?!)

הסרט הזה הוא לא ביוגרפיה של ג'קסון פולוק: הוא לא מתחיל בהתחלה וגם לא ממש מסיים בסוף (יצירתו של פולוק - שהיא בעצם מרכז הסרט, לא מתה יחד אתו. היא עדיין חיה, וגם בעטה, זמן רב מאד אחרי מותו). חייו של פולוק לא מתוארים כאן מתחילתם או מתחילת דרכו היצירתית, אלא פחות או יותר מהתקופה בה הציג את העבודות הראשונות שלו בתערוכות הנחשבות יותר של ניו־יורק, לצד פיקאסו ושאר השמנה וסלתה של ברנז'ת האמנות העולמית.

הסרט אינו מספק הסבר נאות או מאתגר לבעיות השתיה ולמופרעות הנפשית של פולוק, שזוכות מצידן להבלטה רבה לאורך העלילה. פולוק היה שיכור. פולוק היה מופרע. פולוק היה צייר אדיר. פולק היה... אבל למה? מאיפה זה בא? לאן זה הלך? יש סיבה? יש מסובב? איפה פולוק בתוך זה? האריס אינו מצליח - או אינו רוצה - לספק לנו הצצה לתוך הנפש המיוסרת הזאת. הוא משאיר את פולוק בדיוק מה שהוא לגביו: אייקון. המורה שלי לתולדות האומנות הצליח לעשות הרבה יותר מזה בפחות זמן ובפרומיל מהסכום שנדרש לאד האריס לעשיית הסרט הזה.

אז מה כן יש ב"פולוק"? יש רטרוספקטיבה נהדרת של עבודותיו ושל תהליך היצירה הפולוקי. השחזור של העבודות מעולה ומדויק להפליא, וכמה מסצינות היצירה מעולות לא פחות. (לא, לא זו שמתיימרת לתאר את הרגע המדויק בו גילה פולוק את השפריץ). יש משחק מעניין והופעה מרתקת של מארשה גיי הארדן, זוכת אוסקר שחקנית המשנה על תפקיד זה, ויש דיון מעניין מאד בהצדקות של האמנות המודרנית.

אין לי מושג אם להאריס השכלה כלשהי בתולדות האומנות, אבל ברור שיש לו עניין בנושא ושהוא ניצל את הבמה שניתנה לו לצורך הצגת שאלה או שתיים לגבי מקורות היצירה של האמנות המודרנית וצידוקיה. ואולי כאן נמצאת האמירה האמיתית של כל הסרט: באחת הסצינות שואלת לי קרסנר את פולוק מה ההשפעות שהביאו אותו לעשות בבד את מה שעשה בו באותו הרגע לנגד עיניה. היא תובעת להבין איפה הדימוי, איפה הצידוק, איפה הטקסט שמאחורי הציור, ופולוק עונה לה שאין - אין דימוי, אין צידוק, אין טקסט. יש פשוט חוויה - ואם אינך יכולה להתחבר לחוויה ללא צידוקים, דימויים או טקסטים תומכים, הרי שהחוויה אינה קיימת לגביך, ובכך נגמר העניין.

אולי זה מה שהאריס ניסה לעשות לאורך כל הסרט: להראות את הדברים כפי שהם (בעיניו), בלי צידוקים, בלי דימויים, בלי הסברים וטקסטים תומכים. אם זה מה שניסה לעשות - שיבושם לו. לטעמי, הוא יצר חוויה ויזואלית מצוינת, שמשאירה את הצופה בלתי מסופק בעליל. רטרוספקטיבה מלאה לפולוק אפשר היה לראות בגוגנהיים בניו־יורק לפני שנה־שנתיים, ואפשר עדיין לראות בספרי טאשן על פולוק; דיון אמיתי ומעמיק בצידוקי האמנות המודרנית אפשר למצוא בחדרי ההרצאות של האוניברסיטאות או בחוגי הדיון של המוזיאונים. ואילו הקולנוע, שתפקידו להמחיש, לחדד ולפתוח את האופק לדברים חדשים באמת, לצד הבידור ההכרחי שייתן תמורה למחיר הכרטיס, יכול היה להביא כאן משהו כל־כך אחר ורענן לגבי פולוק - בעיקר כשהבמאי בא עם כל־כך הרבה אהבה, כפי שנראה שהאריס בא לסרט הזה - פשוט חבל.

חבל, אבל לא אסון. סתם לא מעניין במיוחד. ללכת רק אם אתם פריקים של אמנות, של פולוק או של אד האריס.
קישורים
פולוק - אתר הסרט
פולוק - מתוך IMDB
פולוק - ביוגרפיה ויצירות נבחרות
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה 26850
האמנות של פולוק מייצגת תפיסה שלפיה תת-ההכרה משחקת תפקיד מכריע בתהליך היצירה, "ההשפרצה" על הבד היא הנביעה הנפשית - "תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה" (יונה וולך).

במוזיאון תל-אביב מוצגות כעת שתי תערוכות של אמנים ישראליים: האחת, "נשקייה", היא תערוכת ציורים וצילומים העוסקת ביחסו של הישראלי לנשק. והאחרת, עבודות חדשות של הצלם עדי נס. אחת העבודות של נס מצולמת בתוך חדר בעל קירות מתקלפים ובו תריסר חיילי צה"ל ישובים אל שולחן מוארך לארוחה צה"לית טיפוסית. מבעד החלונות נשקף נוף מדברי. הקומפוזיציה מאד סימטרית: החייל היושב במרכז השולחן מתעמק בהירהורים אולם החיילים משני צדדיו צוהלים ומתנהגים כמו פוחחים קלי דעת.

לתצלום, שהושקעה בו עבודת הכנה ממושכת, יש רפרנס ברור: "הסעודה האחרונה" של ליאונרדו דה וינצ'י - זו אותה קומפוזיציה בדיוק. וה"טקסט" שמאחורי התצלום הזה הוא גם מה שמעניק לו את האירוניה המרה שלו - עכשיו כבר ברור על מה חושב החייל המהורהר שבמרכז ומה החיילים האחרים מנסים לשכוח - שם התמונה של ליאורנדו רומז על כך.

שתי התערוכות מסוגננות, בשתיהן הקפדה יתרה על הפרטים ועל הביצוע, שום דבר לא נשלף מהמותן. איני יודע מה בנוגע לתת ההכרה של האמנים שיצרו את העבודות - אבל שלי נפתחה קצת.

קישורית ל"סעודה האחרונה" של דה וינצ'י
תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה 26856
מדוע אתה חושב שדווקא *תת*-ההכרה שלך היא ש"נפתחה קצת" בשל העבודות הללו? האם היתה זו רק צורת ביטוי, או שאתה באמת מאמין שעבודת האמנות השפיעה יותר על תת-ההכרה שלך מאשר על ההכרה?
תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה 26867
זו היתה רק צורת התבטאות, טל. בין ההכרה לתת-ההכרה שלי לא מסייר פטרול ולא מוצבים מגדלי תצפית ואיני יודע מה הגבול המדויק בינהן.
תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה 26922
הגדרה למונח ''תת הכרה'' תתקבל בברכה.
תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה 26937
אתה הבאבא ברוך שהקטע שלך זה לברך? תפעיל מנוע חיפוש ותמצא כמה הגדרות שאתה רוצה.
תת-ההכרה נפתחת כמו מניפה 26976
נראה לי שכל הפעמים שבהם הוזכרה 'תת-הכרה' בתגובות לעיל הכוונה היתה דווקא ל'לא-הכרה' (non-conscious בניגוד ל sub-conscious). ההבדל החשוב בין השניים הוא שבעוד שהתת-הכרה היא כל אותם הדברים שאינם נמצאים בהכרה ברגע זה אבל יכולים להגיע אל ההכרה בקלות (כמו למשל מספר הטלפון שלכם בבית) הלא-הכרה (או כל שם אחר שתבחרו) מורכב מכל אותם דברים שקשה לנו להעלות אל המודעות בצורתם הברורה. המושג הומצא (ככל שידוע לי, אני אשמח אם מישהו יודע משהו אחר ונכון יותר) על ידי אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד. הוא דימה את הנפש לקרחון ש9/10 ממנו נמצאים 'מתחת לפני השטח', בלתי נגישים למודעות. חלק חשוב מהפסיכואנליזה היא הניסיון להעלות אל המודעות ולהתמודד עם כל מיני קונפליקטים בעייתים הנמצאים ברמה הלא-מודעת (כמו למשל הפחד שלנו מפני אבא שלנו או החרדה שלנו מהרצון העז לשכוב עם אמא שלנו). אם הבנתי נכון את הסרט על פולוק, חלק מהפילוסופיה שעמדה מאחורי סוג היצירה, שפולוק הוא הדוגמא המובהקת שלה, היא שניתן לעקוף את המודעות בדרך מהלא מודע אל הציור, להגיד דברים חזקים ובעלי משמעות 'ישר מהבטן'. נראה שהסרט מפספס די הרבה בכך שהוא מנסה לעשות אותו דבר באמצעים קולנועיים, הוא יוצר הרבה פריימים יפים, הרבה מעמדים דרמטיים ומרגשים, אבל הסרט כיחידה אחת הוא לא מאוד קוהרנטי, ממש כשם שהציורים של פולוק לא היו קוהרנטיים. חבל שמה שעובד מאוד חזק במדיום כמו ציור, לא עובר תירגום מאוד מוצלח אל הקולנוע.
הערה לעורך 27700
הגוף הכתבה נכתב שמה של מרשה גיי הארדן כ''מרשה ג'יי הארווי''.
לתשומת לבך.
הערה לעורך 27722
לא נכון. (אחח, פלאי האינטרנט)

האחראים יטופלו במלוא חומרת הדין. (דובי רע! דובי רע!)
מיסטיקה תגובה 467696
לא אתחיל את תגובתי למאמר אך ברצוני לשתף את אלה שימצאו עניין בסיפורי.
לפני שנתיים וחצי התחלתי לצייר בצורה אינטואיטיבית.
מזה כחדשיים שבא לי לצייר משהו שראיתי בדימיוני ולא הצלחתי.
עשיתי עשרות ניסיונות ולא השבעתי את רצוני ולכן המשכתי עוד ועוד.
לפני 3 ימים חלמתי חלום שבו הייתי בחנות של דברי אומנות וקניתי משהו של אומן שבחלומי נקרא בולוק. איך שהתעוררתי סיפרתי לבעלי ומייד הלכתי לאינטרנט לחפש ערך של בולוק. מלבד השחקנית סנדרה בולוק לא מצאתי כלום. אמרתי לעצמי שאחפש את השם עם אות ראשונה אחרת של השם .
היום , נתקלתי לראשונה בשם ג'קסון פולוק.
לא יאומן כי יסופר.
גם כתבה , גם ציורים. גם מיסטיקה. הכל מתקשר לאומן שחלמתי עליו מבלי שידעתי על קיומו. מעולם לא שמעתי את שמו , לא ראיתי את הסרט (אני בושה בכך) ובכל זאת קיבלתי מסר ממנו או עליו...
סיפרתי לבתי והיא ישר ידעה על מי מדובר.
זה עתה נכנסתי לגוגל ולכתבה הנוכחית והנני מעלה בכתב את הסיפור הנ"ל.
התחברתי לציוריו מבלי שאדע אודותיו ומבלי שראיתי את ציוריו.
בשבועיים האחרונים הצלחתי לממש את שביעות רצוני. יש לי כעת יצירות ממש יפות. שילוב צבעים מדהימים (לדברי הצופים וכן לעיניי).
קטונתי מלהגיד שאני מציירת כמוהו...
אך מה שהוא עושה, כיצד שהוא מצייר - זה פשוט מה שחיפשתי.
אני מודה לכותבת המאמר ולחומר הנפלא שהרחיב את ידיעותיי באומן שהכתיב סגנון חדש .
סיפור אמיתי.
אני עדיין נרגשת.
תודה על המאמר.
רפאלה
מיסטיקה תגובה 468106
נדמה לי שלא קשה למצוא הסבר שאינו כולל העברת מסרים מפולוק המת אל החלום שלך, אבל משום מה יש לי הרגשה (או שמא: קיבלתי מסר מתות אנח אמון) שהוא לא ישכנע אותך.

בברכת ריגושים נעימים
שכ"ג
מיסטיקה תגובה 468111
מבלי לדון כרגע בשאלה עד כמה יכול הסיפור להיות אמין ובהנחה זמנית של אמינות מלאה - איזה הסבר רציונלי ניתן למצוא לכך שבחלום הופיע שם המזכיר מאוד את השם האמיתי - בולוק, פולוק?
אך אין לו אלף קוביות 468112
מה שלא סביר הוא שהגוגל העלה את המאמר הזה.
אך אין לו אלף קוביות 468117
מופיע בדף השני של תוצאות החיפוש ''ג'קסון פולוק'' באתרים עבריים.
אך אין לו אלף קוביות 468119
אני יודע. עדיין זה נראה לי לא סביר.
מיסטיקה תגובה 468115
פולוק הצייר מסתובב בתרבות שלנו לא מעט, ונקל לשער שהגב' הנכבדה נתקלה בו אי פעם, אולי בספריית הוידיאו, אולי ברפרוף חפוז על רשימת הסרטים בעיתון, אולי באיזה מאמר, סיפור או שיר שקראה ואולי בכתבה בעיתון. אי שם ברקע אולי היא שמעה את שרי רז (מי מכיר? מי יודע?) ממלמלת משהו על תערוכה של מישהו שסגנונו מושפע מפולוק. אם היא ביקרה במוזיאון או בתערוכה, ייתכן שבהסבר על ציור של פלוני הוזכר מר פולוק, ואם היא קראה משהו על השחקן אד האריס זה פותח עוד אפשרות כזאת. מי יודע, ייתכן שאפילו החנווני המכולת אמר פעם שהיוגורט שהתנפץ על הרצפה מזכיר לו ציור של פולוק. או בולוק. הנקודה היא שיש המון אפשרויות כאלה, ממש המון.

חלק מהרשמים שאנחנו קולטים מהסביבה בכלל לא עובר דרך התודעה שלנו, וחלק אחר עובר דרכה אבל נשכח במהרה. חלק משני אלה‏1 כן זוכה להירשם בזכרון לטווח ארוך, אבל בלי יכולת שליפה טובה.

כמובן, ההסבר הזה הרבה יותר מסובך מהאפשרות שהגב' פשוט "קיבלה מסר", אבל אנשים כמוני, בני מזל תאומים, אף פעם לא מסתפקים בהסבר הפשוט.
___________
1- שמעתי אפילו טענה שכל אלה, אבל אני סקפטי.
מיסטיקה תגובה 468123
וואלה אתה צודק, כל כך פשוט (חוץ מהחנווני. כשתפגוש חנווני כזה - תודיע לי, בבקשה).
מיסטיקה תגובה 468354
כיוון שהבת לה *ישר* ידעה על מי מדובר, ייתכן שהידיעה הגיעה בדרך יותר קצרה אפילו...
מיסטיקה תגובה 472872
חוץ מהציניות, אתה באמת במזל תאומים? אין לי שום קשר וגם שום אמון באסטרולוגיה, פשוט ההערה הפתיעה אותי, כשהיא באה ממך.
מיסטיקה תגובה 472874
לא יודעת מתי הוא נולד (מזמן), אבל לא נראה לי שהתכוון ברצינות לגבי המזל שלו.
מיסטיקה תגובה 472883
ההערה היתה צינית, כיאה לבן מזל תאומים.
מיסטיקה תגובה 472904
התאומים האלה, הם זהים?
מיסטיקה תגובה 472925
אחד כן והשני לא.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים