שלמה בן-עמי לא יתמודד בפריימריס בעבודה, טוען ''הימין צדק בתחושותיו'' 597
שלמה בן־עמי הודיע כי לא יתחרה על ראשות מפלגת העבודה בפריימריס בארבעה בספטמבר. מר בן־עמי מסר לתקשורת מכתב פומבי בו הסביר את עמדותיו.

להלן קטעים נבחרים מהמכתב הפומבי:

"מרגע כניסתי לפוליטיקה ביקשתי לאמר אמת לציבור. ניתחתי את האתגרים של ישראל במיטב הכלים שברשותי והשתדלתי לא להשפיל עיניים אל מול המסקנות. לכן, כאשר הדבר הוטל עלי ע"י ראש הממשלה ברק פעלתי, במסגרת מדיניות הממשלה, למען פתרון הבעיה הפלסטינאית שלא יטייח את המציאות הקשה שנוצרה כאן. אני משוכנע שהפתרון הקשה על פי המתווה שהובלנו אליו הוא פתרון נכון, בה במידה שהוא קשה וקורע לב. מרגע שובנו מקמפ־דיוויד לא חדלתי לאמר את האמיתות הללו לציבור.

אלא שערפאת הכריז מלחמה על ישראל. הוא גם מבקש להכתיב לה הסדר שאין עימו פשרה. הוא סטה מהעקרון של שטחים תמורת שלום והחזיר את הסכסוך למימד הקיומי שלו. סרבנות השלום של ערפאת היכתה מכה קשה את מחנה המרכז־שמאל. הימין אכן צדק בתחושותיו ובחרדותיו. אך אין בידיו פתרונות, לא צבאיים ולא מדיניים. ואף שהשמאל טעה טעות מרה בזלזול בחרדות עממיות ובסלחנות יתר כלפי כוונות הפלסטינאים והעולם הערבי, אין לי ספק שהפתרון שגיבשנו הוא הפתרון הנכון שהעמים יחזרו אליו, אך לדאבון הלב רק אחרי שפיכות דמים נוספת ומיותרת.

עלינו לחתור להסדר מדיני קשה תוך היפרדות אמיתית מהפלסטינאים. עלינו לעשות זאת תוך הסתייעות בקהיליה הבין־לאומית, בהסדר כפוי, אך כזה שעקרונותיו יהיו מקובלים עלינו. העקרונות הללו הם, כאמור, אלה שאותם הובלנו כממשלה. אני מודע לכך שדעת הקהל אינה בשלה היום – כאמור, בעיקר בגלל המלחמה שערפאת הכריז עלינו – לקבל את הפתרון הזה.


בן־עמי התייחס במכתבו גם להתמודדות במפלגת העבודה:

"אני מוכן להתמודד כדי לנצח וכדי להוביל דרך מדינית וכלכלית־חברתית, אך לא כדי להיות ראש מחנה שאיננו מקבל את מנהיגותו של המנצח. לתרבות הפוליטית הקלוקלת הזאת של מחנות צריך לשים קץ, ואני אינני רוצה לתת לה יד.

כפי שהיא נראית היום, ההתמודדות אינה על דרך – שני המועמדים מדברים על היבלעות בתוך גוש ליכוד־עבודה נטול אישיות מוגדרת – אלא על ארגון ועל התארגנות כוחנית גרידא. כמה עצוב שזה קורה דווקא בשעה שהתווית דרך נותנת תקווה הוא מה שהמרכז־שמאל הישראלי זקוק לו יותר מכל. אני מבין את כמיהת הציבור לאחדות לאומית, אך אין בכמיהה הזאת דרך, וחשוב יותר גם אין עימה פיתרון. ההיבלעות במודע של מפלגת העבודה במערך פוליטי־מדיני שמודה מראש שהוא איננו חותר לפתרון הסכסוך וגם לא להתווית אלטרנטיבה כלכלית־חברתית הוא עניין חמור מן הטעם הפוליטי, וחשוב יותר, גם מן הטעם הלאומי."

קישורים
YNet
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

כלומר . . . 27050
הויכוח בין שמאל לימין בשנים האחרונות לא נסב על שאלות אידיאולוגיות. בכלל, בשאלות כאלה אין מה להתווכח. איש באמונתו יחיה. הויכוח היה על החכמה בצעדים מסויימים שנקראו בשם המצחיק "תהליך השלום", *גם בהנחה שמוסכם על הכל שצריך להגיע בסופו של דבר לפשרה שבה יימסרו רוב שטחי יו"ש לפלסתינים*.
גם אני במאמרים בהם תקפתי את הסכמי אוסלו, טענתי שהצעדים האלה רעים ומזיקים גם בהנחה שצריך להגיע לסוף כזה. (למרות שאיני שותף להנחה הזאת).
בעצם, דבריו של בן עמי, כפי שאני מפרש אותם הם: בויכוח בין ימין לשמאל בשנים האחרונות צדק הימין.
בן עמי מדבר על "תחושות", והוא מתכוון לדעתי בעיקר ליכולת לנבא את התנהגות הפלשתינים, כפלשתינים. בכך אני חולק עליו. התוצאה הרעה אינה קשורה בתכונותיהם כפלשתינים. לו הייתה לנו מחלוקת עם סקנדינבים על חלקת הארץ הזאת, והיינו מכלכלים את מעשנו בצורה כל כך חובבנית קרוב לודאי שמצבנו היה גרוע בהרבה.
כלומר . . . 27058
פרשנותך לדברי בן-עמי ("השמאל טועה, הימין צודק") שגויה, ולראיה העובדה שבן-עמי לא פורש ממפלגתו ובוודאי שאיננו מצטרף לשורות הימין. בכלל, הדיון מי צודק ומי טועה חסר ערך כאשר רק אחד מן הצדדים מציע פתרון מעשי בעוד השני עוסק רק במציאת פגמים בפתרון אך משחרר את עצמו מהצורך להציג פתרון אלטרנטיבי. ידוע לי שלך, דב, דווקא יש פתרון אלטרנטיבי לבעיה שיש לנו עם הפלסטינאים, אלא שמחנה הימין מעולם לא הציג את דרך פתרונך (או כל פתרון אחר לצורך העניין) כאלטרנטיבה למאמצים להגיע להסכם שלום שדוחף השמאל. זהו החלק השני והמשמעותי בדבריו של בן-עמי, ומשום מה בחרת שלא להתייחס אליו כלל ולעסוק רק בשאלת "מי צדק" הילדותית-משהו וחסרת הפרגמטיות.

לשחק בכאילו גם אנחנו יודעים. בדיוק באותו אופן שבו יכולים אנשי ימין לטעון שהסכם אוסלו היה טעות משום ששבע שנים לאחר החתימה עליו נטרפו כל הקלפים, יכולים אנשי השמאל לטעון שהקלפים נטרפו למרות הסכם אוסלו ולא בגללו, ובמיוחד עקב העובדה שגם ישראל לא בדיוק התאמצה לקיים את חלקה בהתחייבויות שלקחה על עצמה. גם אלה וגם אלה טועים כשהם מסיקים מסקנות בשיטת "אם אחרי X הגיע Y, משמע שללא X לא היה מגיע Y". יתכן שללא הסכמי אוסלו היה האזור מתלקח כבר לפני שש או שבע שנים והיום היינו כבר אחרי מלחמה כוללת שמי יודע מה היו תוצאותיה. יתכן גם שלא. כך או כך, זה שבן-עמי כשמאלני ותיק מכה על חטא ומודה שטעה בתפיסתו את המצב, עוד לא קובע דבר וחצי דבר לגבי תקפות הקונספציה של הימין, אם יש כזאת, ולגבי הישימות והכדאיות של מה שמציעים מנהיגיו כאלטרנטיבה לדרכו של השמאל.
כלומר . . . 27075
איני חושב שהבנת את דבריי.
אתה כותב שהתעלמתי מדבריו של בן עמי שלימין אין פתרונות. בדיוק ההפך. המניע לכתיבת הודעתי היה בדיוק פסקה זאת .
אני חושב שאת יחסי למילה "פתרון", בהקשר לסכסוך הישראלי ערבי כבר הבעתי כאן בעבר, ובתגובה האחרונה ניסתי להוכיח שהדברים האלה כלל אינם רלוונטיים, והייתי שמח לו קרא בן עמי את דבריי שהיו בעצם ויכוח עמו.
הרי השמאל בדרכים שונות יפות יותר ויפות פחות (מיצ'ובישים וכדומה. כדאי גם לזכור שעליית רבין ותחילת אסון אוסלו באו עקב אי יכולתו של הימין להתארגן, ותבוסתו בידי חוק אחוז החסימה. לא היה כאן רצון ברור וחד משמעי של הציבור.), הצליח למחוק את חלומות הימין עד כדי כך שהיה יכול להגיד בגאווה: "חלום ארץ ישראל השלימה מת.".
מה שנשאר לנו היה רק לבקש ולהתחנן: בסדר. פשרה. אבל לא כך. אל תתנו להם רובים. ברובים האלה הם לא יירו על החמס אלא יהרגו אותנו. אל תתנו להם מתנות. המתנות האלה יחסלו את הסיכוי להגיע להסדר אפילו עם תוצאה כזאת שאתם קוראים לה "פתרון". ראה את כל הדברים שאני כתבתי עוד לפני העידן שלי ב"אייל הקורא". זה היה הנושא. את "הפתרון" שלנו כבר הרגתם קודם, ולא היה טעם לדון בחלב שנשפך. על כך היה הויכוח. ובויכוח הזה צדקנו. חשוב שתכירו בכך כדי שלא תעשו שטויות נמהרות בעתיד.
אשר להערכתך שבדרך אחרת היינו מגיעים לתוצאה חמורה יותר. (זה דבר שכמובן אי אפשר לנסותו, ולכן בלתי ניתן להוכחה חד משמעית.), הויכוח שלי היה עם בן עמי. הוא לא אמר זאת. אני בטוח שהוא גם לא חושב כך. אני בטוח שגם רוב הציבור בארץ ואולי אפילו רוב משתתפי האייל לא חושבים כך. ואתה יודע מה ? אני לא לגמרי בטוח שאפילו אתה חושב כך.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים