לנתניהו נגמר הקסם 633
השקט ששרר בשלהי כהונת נתניהו היה, בחלקו הקטן, תוצאה של מדיניות ממשלתו, אך צריך להיזהר מלקוות להשגתו שוב, באמצעים פשוטים ובזול. עבר זמנן של ארוחות החינם האלו. לתקופה יותר טובה נוכל להגיע רק דרך תקופה יותר רעה.

אולי המשפט המרשים ביותר בוועידת הליכוד שלשום, לפחות בחלק ששודר בטלוויזיה, היה משפטו של בנימין נתניהו אודות הממשלה שעמד בראשה (ציטוט מהזיכרון): "לקחנו מדינה במצב בטחון פנים חמור, פתרנו את הבעיה, ומסרנו מדינה במצב בטחון פנים טוב." העובדות נכונות, ודווקא בגלל זה צריך להיזהר מלפתח תקוות שווא לגבי העתיד.

איני יודע אם נתניהו באמת חושב שיוכל לחזור על המהלך שבו נפסקו הפיגועים, התיירות פרחה ואפשר היה להתפנות לטפל בענייני המדינה האחרים - החינוך, הכלכלה וכו'. בכלל, לפעמים מתמיה לראות שישנם כל־כך הרבה מועמדים שמוכנים לקחת על כתפיהם את התפקיד הלא קל הזה, תפקיד ראש הממשלה במדינת ישראל בתקופתנו. הם נראים כל־כך בטוחים בכוחם לפני שמתחילה כהונתם, ואחרת לגמרי כשהם נכנסים לתפקיד ומתחילים לפעול. האם הם באמת חושבים שיוכלו לשנות את המצב? או שבכלל לא אכפת להם, וכמה שנים של נסיעה ברכב השרד הרשמי של ראש הממשלה, ומגורים בדירת השרד שלו, הם פסגת מאוויהם, וכל הבטחון העצמי שהם מפגינים ערב הבחירות הינו הצגה בלבד?

מוזר בעיני שאדם כח"כ יובל שטייניץ מזכיר אף הוא את הצלחתה של הממשלה ההיא בהחזרת השקט, מבלי לעמוד על ההבדל בין אז ועתה. כאמור, נכון הוא שממשלת נתניהו הצליחה להפסיק את ימי הפיגועים הבלתי נפסקים של תקופת פרס, ובאמת דעתי היא שהדבר לא קרה מעצמו, ולפעולותיה של ממשלת נתניהו היה חלק בכך. אבל היה עוד משהו חשוב. היו שטחים שעמדו להיות מועברים לידי הפלשתינים, ונתניהו במדיניות ה"יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו", אילץ את הפלשתינים שרצו לקבל, לשמור על השקט. מדיניות זו הייתה שונה ממדיניות ממשלת פרס־ביילין שקדמה לה, שלא התנתה באופן חד ובוטה את מסירת השטחים המובטחים בשמירת השקט. הממשלה ההיא רצה לקו הסיום - המזרח התיכון החדש, כאחוזת אמוק. פיגועים נוראים בהם נהרגו עשרות אנשים לא שינו ולו במעט את לוח הזמנים. שריד דיבר אז, בימי הפיגועים, על ספורטאי שעומד לקפוץ מעל תהום ונמצא בריצת התנופה, שאסור לעצור אותו שמא ייפול לתהום.

הפלשתינים, שראו שהם גם מקבלים וגם מפגעים, לא הפסיקו את הפיגועים. במצב כזה, כאשר מרשים להם לפגע, הפיגועים משרתים את האינטרס שלהם. נוצר מצב של סוחט ונסחט, שבו הסוחט מקבל כופר למרות שאינו מספק את הסחורה, וממשיך להגדיל את מחיר הכופר עוד ועוד. מדינת ישראל, הלומת שכרון אוסלו, הכניסה עצמה לאמונה עיוורת שהיא צועדת לסוף טוב. העובדה שהיו פיגועים בעצם אילצה אותה לתת יותר ויותר, כדי שהסוף הטוב הזה יגיע במהירות, וכולם יראו את צדקת הדרך.

נתניהו, לעומת זאת, העמיד את הדברים על שני עיקרים: הראשון, אפשר לקבל אצלי, והשני - הקבלה הזאת תהיה רק אם יהיה שקט. כך הוא הצליח לייצב את המצב ולהביא להפסקת הפיגועים. ראינו בבירור שכאשר הרשות רוצה, והיא רצתה, שכן זה היה התנאי לקבלת הטריטוריות, היא ידעה לשמור על השקט. לכן מגוחך כל־כך שפרס זקף לזכותו שלו את השקט בסוף תקופת נתניהו. לפי גרסתו, עליה חזר שוב ושוב, השקט הזה בסוף תקופת ממשלת נתניהו הושג בזכות מדיניות הממשלה הקודמת. הפירות הבשילו יותר מאוחר. לקח זמן...

לנוכח הפירות הרקובים שאנו אוכלים היום, אני חושב שמיותר בכלל להתייחס לתיאוריה הזאת של פרס, ואסתפק במעט שאמרתי עליה. אבל מה שחשוב לומר הוא שגם מה שמנסה למכור לנו נתניהו היום הוא חסר ערך, ואל לנו למהר ולקנות את סחורתו. הסיפור על הצלחתו לפתור את בעיית הבטחון האישי שוב אינו מתאים לתנאים של ימינו. בעצם, הגענו לנקודה, וזה היה בתקופת ברק, שאין אנו מוכנים לתת מתנות חינם, וכל מתן נוסף מותנה בתמורה: השלום המיוחל. הפלשתינים, שמעולם לא התכוונו ברצינות לדבר שכזה, מסתפקים, בשלב זה, במה שקיבלו ומכריזים: לא קיבלנו דבר. אנחנו במאבק.

בתנאים אלה שיטת נתניהו לא תעבוד. אין לו מה לתת, ולכן שיטת ה "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו" לא תפעל. הפלשתינים לא מצפים מאתנו לדבר ברגע זה. ישנה אמנם שיטת הסכמי הביניים, לפיה אפשר יהיה להמשיך ולתת מתנות ללא תמורה, אך אני מקווה שיהיה לנו די שכל שלא ללכת לכיוון זה. דרך זו תביא אולי שקט זמני, שאפשר שיטעה חלק מאתנו לחשוב ששוב אנו צועדים לעבר המזרח התיכון החדש, אבל לטווח ארוך ההפסד יהיה כולו שלנו, ונגיע למצב רע ממה שהוא היום.

כפי שאמרתי בתחילה, היום שוב לא תהינה ארוחות חינם. כדי להגיע למצב טוב יותר מבחינתנו, נהיה חייבים לעבור דרך תקופה קשה. שיר השלום של שרון מתקופת הבחירות הוא בלוף. סיפורו של נתניהו על הצלחות העבר שלו מטעות. מה שצריך מנהיג אמיתי להבטיח היום הוא רק דם, יזע ודמעות.
קישורים
בנימין נתניהו - אתר התומכים
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  האח הגדול הבינ''ל. • האזרח כליל נאורי • 80 תגובות בפתיל
  העיקר לא לוותר... • מר מור • 3 תגובות בפתיל
  גושפנקא לדבריך, דב • ליאור חיימוביץ' • 7 תגובות בפתיל
  מעולם לא התחיל • יונתן • 33 תגובות בפתיל
  מה שמצער הוא שהכותב שוכח • האייל העצבני • 12 תגובות בפתיל
  הערכתך קצת חפוזה • יוסי • 3 תגובות בפתיל
  אין תוכנית, יש רצון עמום • רון בן-יעקב • 70 תגובות בפתיל
  וכמו שנאמר ב''חרצופים'', • דורית לוין
  סקופ: נמצא "הפתרון" • דב אנשלוביץ • 12 תגובות בפתיל
  אינני מבין את טיעונך • dondan • 2 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים