אנטומיה של סיוע כושל (חלק א') 674
הם מהווים גרעין חדש בחברה הישראלית. זה תלוי בנו אם הם יצמחו וישגשגו, או שישארו נטע זר, דחוי.
פוליטיקה • נחום כץ • יום ג', 28/8/2001, 20:50
באחרונה הצטרף לחברה הישראלית גרעין חדש. הוא איננו בגדר עליה, אולם בקרוב ייהנה מזכויות עולה, כך אני מקווה. במספרים מדובר בקבוצה קטנה מכדי שתהיה מורגשת או משפיעה על הלך הרוחות הישראלי או על צביון החברה הישראלית, אולם בתודעה הציבורית הישראלית צריכה להיות לקבוצה זו השפעה ועוצמה הרבה מעבר לגודלה היחסי באוכלוסייה. בעבר הלא רחוק רבים הישראלים אשר באו במגע שוטף ויומיומי עם קבוצה זו, ואילו כיום היא נדחקה לשולי התודעה הציבורית המעוצבת על יד דעת הקהל והעיתונות.

מבחינה אתנית מדובר במיעוט יוצא דופן. מבחינה לאומית זוהי קבוצה עם שיוך עכשווי לא ברור. המעמד האישי של בני קבוצה זו נמצא תחת דיון, אולי נכון יותר לומר בסימן שאלה. המדובר הוא בפליטי צד"ל אשר נכנסו למדינת ישראל עם נסיגת כוחותינו מרצועת הבטחון. עם יציאת צה"ל ב-‏23 ביוני 2000 מלבנון, תמה מערכת יחסים ענפה ומורכבת עם קבוצה גדולה של תומכי ישראל נלהבים, אשר הוכיחו מאז 1976 את נאמנותם הבלתי מעורערת למדינה. הקורבנות הרבים אשר הקריבו אנשי צד"ל במשך עשרים וחמש שנות לחימה נגד הטרור הם העדות האילמת לכך. למעלה משבע מאות הרוגים, מאות רבות של פצועים ונכים, וששת אלפים ושש מאות פליטים אשר עזבו את כל רכושם, עזבו בני משפחה ואדמות, עזבו את כבודם ומילטו נפשם בעקבות מה שמכונה, מבחינתם בצדק, הבגידה הגדולה של מדינת ישראל ושל צה"ל בברית הדמים ארוכת השנים.

הרקע להגעת אנשי צד"ל לישראל

הכל החל ב-‏1976, כאשר הגיעו בחדש מרס כמה אנשים מדרום לבנון לשיחה עם קציני צה"ל בגזרת מטולה. בראשם עמדו כמה נגדים מצבא לבנון, מיחידה דרום לבנונית שעמדה להתפרק. במקביל למגעים עם קציני צה"ל, החלו התושבים להתארגן, ומהיחידה המתפרקת נטלו נשק ותחמושת. לאור הצורך להגן על יישוביהם מפני התקפות המחבלים המוסלמיים, שאליהם החלו להצטרף פורשים סונים ושיעים מאותו גדוד לבנוני מתפרק, נאלצו אנשי הדרום להתארגן להגנה. לצורך הגנה זו, הם ביקשו סיוע חיוני מצה"ל. שיתוף הפעולה שהחל להירקם בין צה"ל לאנשים אלו, שעיקרו היה בתחילה יעוץ והכוונה, סיוע בכמה רובים בריטיים ישנים ובתחמושת - הכל לצרכים הגנתיים בלבד - הוא שסלל את הדרך ליצירת כוח באזור דרום לבנון, שהתפתח ברבות הימים לצבא דרום לבנון המוכר לנו בשנים האחרונות.

הייעוץ המקומי קיבל עם הזמן את אישור אלוף הפיקוד דאז, רפאל איתן (רפול) ולאחר מכן גם את אישור הדרג המדיני. כפרים רבים הצטרפו לגרעין הראשון של הכפר הנוצרי קליעה. שאר הסיפור הוא דוגמא ומופת של שיתוף פעולה אמיתי, כן וחזק לאורך כעשרים וחמש שנים של לחימה משותפת בטרור הפלשתיני בלבנון. הקשר המסתעף כלל סיוע כלכלי ענף, סיוע רפואי, פתיחת שערי ישראל לפרנסה והצטיידות, הכשרה צבאית, סיוע בציוד, כסף ועוד, לאורך שנים רבות.

בקשר הזה היו עליות ומורדות, אולם בסך־הכל הוא הלך והתהדק לאורך השנים, והפך לברית דמים המתבססת על אמון וכבוד הדדיים בין הצדדים. אפשר לספר באריכות את סיפור שיתוף הפעולה הזה, מאז 1976, דרך תקופת רב־סרן חדאד ועד ימי גנרל לאחד וימינו אנו. זהו סיפור של גבורה ואומץ, של אנשים אשר לקחו את גורלם בידיהם, החליטו להגן על ביתם גם במחיר חייהם, וגם במחיר הידיעה שביום מן הימים מדינת ישראל תיסוג מלבנון והם יצטרכו להמשיך במטלה הכבדה לבד. זהו סיפור של גבורה ושל שכול, של קרבות, פצועים ונכים, של אוכלוסייה שלמה המגויסת למען מטרה אחת.

אך שיתוף הפעולה הזה נקטע באופן חד ומביש עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון, במאי 2001, לאור החלטת ממשלת ישראל. הנסיגה בוצעה במהירות, בסודיות רבה, שכן הדגש היה על מינימום נפגעים לצה"ל. גרוע מכל - אנשי צד"ל, שלחמו כתף אל כתף עם חיילי וקציני צה"ל כנגד הטרור הלבנוני, לא קיבלו כל התראה על הנסיגה הזו, גם לא לאחר שזו החלה בפועל. התראה מסוג זה הייתה יכולה, לדעת רבים, לסייע להם בצורה משמעותית בהיערכות מבחינות רבות.

ראשית, יש בין אנשי צד"ל מי שיאמר שהתראה והכנה מסודרת להעברת האחריות לצד"ל יכולה הייתה לאפשר לצבא דרום לבנון להמשיך ולהחזיק במובלעות בטוחות מול החיזבאללה גם ללא צה"ל. שנית, ועל כך אין ויכוח, התראה הייתה מאפשרת להם להתארגן לקראת מעבר מסודר לישראל. צורת המעבר, לכל הדעות, הייתה מבישה. אנשי דרום לבנון, למעשה, נאלצו לברוח במהירות, באפס התראה, תוך שהם מלקטים במהירות את בני המשפחה, חלקם לבושים עדיין בפיג'אמות, לארוז מעט מטלטלים, לקחת כלי רכב. הם הצטופפו במעברי הגבול והמתינו שעות רבות לאישור כניסה ולבדיקות ביטחוניות, הם עזבו מאחור בני משפחה, רכוש וכסף מזומן, תכשיטים, בתים ואדמות. חלק גדול מהם לא יכלו לאסוף תעודות המעידות על השכלתם.

גם את מעט הרכוש שהצליחו לאסוף נאלצו לנטוש בחלקו, כולל כלי רכב רבים ונשק, בגדר המערכת הישראלית, שם נבזזו על ידי אנשי החיזבאללה. המעבר נעשה נעשה בחלק מהמקומות דרך כפרים עוינים, היורים על הפליטים ומשפילים אותם. התנסות שכזו אינני מאחל לאיש מאתנו. את העובדה שלא ניתנה להם התראה על הנסיגה הצפויה, עוד אפשר להבין על רקע שיקולים ביטחוניים וצבאיים. צה"ל חשש שדליפה מודיעינית אודות הנסיגה עלולה לסכן את חייליו ולחשוף אותם להתקפות מזנבות של החיזבאללה, שעלולות היו להסתיים בהרוגים ובפצועים ישראליים רבים. מה שלא ניתן לקבל בשום פנים ואופן הוא שמרגע שהוחלט על פתיחת השערים לאנשי הדרום, נעשה הדבר באנדרלמוסיה מבישה ומשפילה ביותר, אנדרלמוסיה שאי אפשר לתרץ בשום הסבר מניח את הדעת.

בארץ, הקליטה הייתה לקויה לא פחות, אם כי במהירות מצאו עצמן המשפחות במקלט זמני בבתי נופש של צה"ל, בתי מלון ועוד. לא כאן המקום להאריך בכך, אולם רבות נכתב כבר על הקליטה הלקויה הזו, אשר מצביעה בעיקר על דבר אחד: למרות הידיעה בישראל על הנסיגה הקרובה, לא נערכה זו לקליטה מסודרת ומאורגנת של אנשי צד"ל, הכוללת סיוע פיזי, רפואי ונפשי לפליטים, ובעיקר לא נערכה לקליטה ארוכת טווח, דבר שהתבקש מעצמו והיה די זמן לתכננו מזה שנים. "תכניות המגירה" הידועות של צה"ל ומערכת הביטחון נעלמו בשולחן משרדי כלשהו, אם היו קיימות בכלל. מסתבר, כנראה, שאין לא מגירה ולא תכניות.

מעמדם האזרחי של פליטי צד"ל

כיום, אנשי דרום לבנון הנמצאים בארץ נמצאים במעמד של פליטים. עם הגיעם ארצה ביוני 2000 נשללה מהם באופן אוטומטי האזרחות הלבנונית. אזרחות ישראלית הם טרם קיבלו. תחילה הונפקה להם תעודת זהות כתומה - תעודת תושב ארעי. תושב שכזה אינו יכול לצאת מהארץ, אלא באמצעות תעודת מסע. אין לו דרכון, ואין לו גם אזרחות. לפני מספר חודשים הוחלפו התעודות הללו בתעודות זהות סגולות, המעידות על מעמד של תושב קבע. התקדמנו. מה שנותר עוד לעשות הוא ברור, רק נמשך לעד, משום מה.

החובה המוסרית והמשפטית של מדינת ישראל לסייע

המחויבות המוסרית - אין כיום כמעט אדם פרטי או גוף (להוציא אולי את ערביי ישראל) שיחלקו על הקביעה כי מגיע לאנשי צד"ל סיוע של כבוד, זכויות ואזרחות, כאות הוקרה וכחובה מוסרית מהמעלה הראשונה על חלקם בתרומה לביטחון ישראל. גם מי שטוען כי אנשי צד"ל לא עסקו בביטחון "מאהבת מרדכי", דהיינו מתוך אהבה למדינת ישראל, אלא עשו זאת מתוך אינטרס פרטי קהילתי שלהם, איננו מכחיש כי פעילותם הביטחונית רבת השנים, על קורבנותיה, עלתה בקנה אחד עם האינטרסים של מדינת ישראל. על כן, חובתנו המוסרית כלפי אנשים אלה אינה עומדת בויכוח כלשהו.

המחויבות המשפטית - באשר למחויבות המשפטית של מדינת ישראל כלפי אנשי צד"ל, זו הרי הוצגה כבר על ידי ממשלת ישראל בשלושה בג"צים שהוגשו נגד המדינה בטרם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. בעתירה הראשונה, שהוגשה על ידי אנשי צד"ל לבג"צ כנגד ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון ושר הפנים, נתבקשו המשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תינתן לעותרים לאלתר אזרחות ישראלית מכוח סעיף 6(ה) לחוק האזרחות, תשי"ב - 1952, ולחלופין, מדוע לא תינתן לעותרים לאלתר התחייבות, לפיה הם יקבלו מקלט מדיני בישראל בטרם ייסוג צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. תגובת המדינה לעתירה: "מדינת ישראל רואה עצמה מחויבת לדאוג לביטחונם ולשלומם של חיילי צד"ל ושל תושבי "אזור הביטחון", לאחר שכוחות צה"ל ייסוגו מדרום לבנון, ואין היא זקוקה להטפות המוסר ולאסמכתאות ב"כ העותרים בעניין זה".

המצב בשטח, שנה ושלושה חודשים לאחר הנסיגה, שונה בהחלט. ממשלת ישראל אף התחייבה, בהחלטת ועדת השרים לענייני ביטחון מיום 1.4.98, כי "ישראל רואה בהבטחת ביטחונם ושלומם של תושבי "אזור הביטחון" בדרום לבנון ושל חיילי צד"ל חלק בלתי נפרד מיישום החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 425, ומכל הסדר להשבת הביטחון בגבולנו עם לבנון". בדצמבר 1999 הוגש שוב בג"צ דומה בעניין והמדינה חזרה על מחויבותה המוסרית והמשפטית להגן על אנשי צד"ל.

אולי הנוקבת והמנומקת שבעתירות לבג"ץ בעניין זה היא העתירה שהוגשה בסוף שנת 2000 על ידי עמותת "ידידי דרום לבנון", לאחר הנסיגה והקליטה המבישה, כאמור. למותר לציין כי למרות ההתראות, העתירות, ובעיקר למרות שהתחייבה המדינה לכל האמור לעיל, עד היום לא נקבעה מדיניות ברורה לטיפול באנשי צד"ל. חלקם עדיין שוהים בבתי מלון, רבים אינם עובדים, והבעיות היומיומיות איתן הם מתמודדים מורכבות וקשות ביותר.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

2 צדדים לכל מטבע... 33501
מר מור יום ד', 29/8/2001, 3:23
(אני לא יודע ממש את כל הפרטים על מצבם דאז ועכשיו, אז כל האמור כאן הינו דעתי בלבד...)

מצד אחד, יש להם בעיות עם ההתאקלמות והקליטה בארץ, בעיות עם האזרחות, ועם השיכון... לעומת זאת צריך להבין, שסוף סוף הם לא צריכים להילחם על חייהם, והם לא צריכים לפחד שאיזה מטורף מהחיזבאללה יהרוג את כל המשפחה שלהם (כמובן שעדיין קיימת סכנה, אך פחותה בהרבה...), לכן, לדעתי, יש לראות בכך אף עליה במצבם...
אם לי היו מציעים 2 אפשרויות, שיכון גרוע ובעיות עם אזרחות או לחילופין שירות בצד"ל ופחד על חיי ועל חיי המשפחה שלי, הייתי בוחר באפשרות הראשונה...

דרך אגב, סתם שאלה שעלתה לי לראש... כיצד זה ישפיע על מצב הבוחרים בארץ, כאשר יקבלו אזרחות וזכות הצבעה ? כלומר מה בערך מספרם של ה"עולים" החדשים, ומה דעתם הפוליטית ?
2 צדדים לכל מטבע... 33510
ניתאי ארטנשטיין • בתשובה למר מור יום ד', 29/8/2001, 8:36
איזו הערה מוזרה. צד''ל לא היה צבא חובה. מי שלא רצה להיות בצד''ל, לא היה בצד''ל. כל הארגון הזה גילם, בסך הכל, נסיון של הנוצרים בדרום לבנון לבצר את מעמדם מול השיעים השכנים, ועל כן השתייכות אליו התאימה לאינטרסים שלהם.

הם מונים, אגב, כמה אלפים. תהיה להם השפעה אלקטורלית שולית מאוד, גם אם יקבלו אזרחות.
2 צדדים לכל מטבע... 33514
מר מור • בתשובה לניתאי ארטנשטיין יום ד', 29/8/2001, 8:54
אני מודה שהידע שלי בצד''ל רעוע (בלשון המעטה)... אבל לפי מה שהבנתי מהמאמר תושבי דרום לבנון שהצטרפו לצד''ל, אמנם לא הוכרחו להצטרף, אך במידה ולא היו מצטרפים, היו נתונים לטרור מצד השיעים.
נא תקן אותי אם אני טועה...
אנטומיה של הונאה 33525
פריצי יום ד', 29/8/2001, 11:00
סיפורו של צד"ל והמצב בו נמצאים כיום אנשיו אינו סיפור של סיוע כושל - אלא סיפור קלאסי של הונאה והתנערות מכל אחריות.

בעשרות מהלכים מצטברים (מכוונים או גם לא מתוכננים), במשך שנים רבות, יצרה מדינת ישראל ברית עם צד"ל ואנשיו. אבל ברגע שמדינת ישראל מצאה זאת לנוח לה, או למתאים לאינטרסים שלה, היא הפקירה את אנשי צד"ל ללא שמץ של היסוס או נקיפות מצפון.

הנסיגה (בריחה) מלבנון היתה מתוכננת, ידועה מראש ומדינת ישראל התארגנה לקראתה בתיכנון מפורט ומסודר. אבל איש מהאחראים לנסיגה לא לקח על עצמו את האחריות לתת מענה לסיטואציה אליה יקלעו אנשי צד"ל.

צה"ל נסוג - בלא שניתן כל מענה לגורלם של מי שהיו בעלי בריתנו במשך 20 שנים. למעשה הפקרנו אותם לטבח ושחיטה. אפילו את שער הכניסה אלינו לא פתחנו בזמן בכדי שיוכלו להציל את עצמם. (השער בגבול נחסם בפניהם בפקודה - ונפתח אחרי כמה שעות רק הודות לנוכחות התקשורת ושידור צילומים חיים בטלויזיה שהראו לובשי מדי צד"ל שחבריהם מצה"ל מונעים מהם כניסה).

הנסיגה היתה מתוכננת, משמעותה היתה ברורה וכך גם העובדה שאנשי צד"ל יעמדו בפני בעיה קיומית אמיתית. כל הדברים היו ידועים מראש וצפויים - אבל אנו המשכנו להונות אותם.

וכשהגיע הרגע - כל אותם קציני צה"ל וראשי מערכת הבטחון שיצרו ופיתחו במשך השנים קשרים ומחוייבויות הדדיות מול ועם אנשי צד"ל , כולם נעלמו מהשטח ברגע האמת.

התירוצים שלהם, בדיעבד, נשמעים מוכרים. בכל ראיון שמעת את קציני צה"ל מגמגמים: "כבר לא הייתי בתפקיד..." , "זה לא היה סמכותי...", אני העלאתי זאת בדיון..." "הצעתי אבל לא קיבלו את עמדתי..." וכיוצ"ב. אוסף תירוצים - בלי כל קבלת אחריות.

אגב, זה לא נעשה רק לאנשי צד"ל. זו דרכה של מדינת ישראל והמערכת השלטונית שלה כלפי כל אדם שפעל בשירותה ולמענה - ומשהו הסתבך. מרגע זה המערכת אינה לוקחת אחריות לבעיה. היא מפקירה את האדם לגורלו, בתקוה רק שדמו לא יותז עליה בגלוי.

כך, למשל, התנכרה מדינת ישראל ליהודי מצרים שפעלו מטעמה ובשירותה והסתבכו בפרשת הריגול ו"העסק הביש" במצרים. גם כשאפשר היה לשחררם במסגרת חילופי אלפי השבויים והאסירים שנערכו אחרי מלחמת 67 בין ישראל למצרים - מדינת ישראל אפילו לא טרחה לבקש ממצרים את שיחרורם.

כך התנכרה מדינת ישראל לפעילים האתיופיים שפעלו מטעמה לשם ארגון והעלאת יהודי אתיופיה. רק לאחרונה, לאחר שאנשים אלה נקטו צעדים משפטיים נגד המדינה - הסכימה המדינה להודות באחריות למצבם ולשלם להם את מעט הפרוטות שהם בקשו בעבור שנות עבודתם ולפצות את מי מביניהם שהפכו להיות נכים בעת שירותם אותנו.

וכך גם מתנערת המדינה, אפילו היום, ממתן תשובה ישירה והוגנת לטענת שתי אלמנות הטייסים - שאין חולק על כך שחיל האויר הבטיח להם ולמשפחותיהם כי אם יהרגו בשירות המילואים כטייסים, הרי שמשפחותיהם תוכרנה כזכאיות לתמיכה כשארי אנשי קבע. שני הטייסים נהרגו, מפקדי חיל האויר מודים כיום כי התחייבו (והיה נהוג בחיל האויר להתחייב) שמשפחת טייס שיהרג לא תופקר לחיי עוני - אבל משאירע הדבר - כולם נעלמו ואינם, או שהם מסתתרים תחת תשובות כגון: "יש בעיית נהלים", "יש בעיית סמכויות", "צריך אישור הפרקליטות" ושאר תירוצי מנגון בירוקראטי המסתתר תחת תירוצי ניירת , במקום לתת מענה של הגינות ולקחת אחריות למחוייבות המדינה.

הפתרון, או לפחות נסיון התמודדות עם בעייתם של אנשי צד"ל, החל רק הודות ליוזמות פרטיות שנקטו בהן אזרחים הגונים באופן פרטי - ולא מהתארגנות מסודרת של מוסדות המדינה. רק עכשו מכירה המדינה באחריותה. אבל למה לא עשתה זאת מהרגע הראשון ? למה לא נטלה אחריות מלאה מלכתחילה ?

זה לא סיפור של מחדל. זה סיפור קבוע של התנהגות שיטתית. באופן קבוע מדינת ישראל הצליחה לפתח מנגנונים ציבוריים (זוללי משאבים) שכל כישרונם מתבטא בבריחה מאחריות, וכל התנהגותם היא התנערות והכחשה.

זהו מצב מסוכן. הוא שובר את האימון הבסיסי שבין המדינה לבין האזרח, ותוצאות שבירת אימון כזה עלולות להיות קטלניות.

לכן הגיע הרגע להסיק מסקנות כלפי האחראים למעשים והתכחשויות מסוג זה, כי אנו ראויים וזכאים למנגנון הגון יותר, אם חפצי חיים אנו (ואם ברצוננו לשמור על רקמת חיבור אמיתית בחברה הישראלית).

פריד אברהם - פריצי
אנטומיה של הונאה 33529
אסתי • בתשובה לפריצי יום ד', 29/8/2001, 11:23
לומר שהמדינה מתנכרת ל/כל/ מי שפעל למענה זה מוגזם, אבל רשימת הנבגדים שהעלית נכונה-
ואפשר להוסיף לה גם את פולארד (ששערי השגרירות נסגרו בפניו כשניסה להימלט).
האפרטהייד הסמוי מן העין. 33637
הקריבו המקוטב יום ה', 30/8/2001, 16:42
קרוב לודאי שאנשי צד''ל יפלו לתוך הלבירנט הידוע של החברה הישראלית שמתוכו ישנן רק שתי יציאות . אחת ליהודים והשניה לכל השאר.סביר להניח שהאפרטהייד הסמוי מן העין של החברה הישראלית רק יגבר כתוצאה מן המלחמה הנוכחית.מי שמדבר על שויון זכויות שיבדוק קודם כל את מצבה של האוכלוסיה הבדווית בנגב .מצבם של פליטי צד''ל לא יהיה טוב יותר.
נדמה לי גם שרובם היגעו לכאן בידיעה הזאת,בכל מקרה הפיקוד הבכיר הכיר טוב מאוד את המציאות הישראלית.
''לבחור מלים בקפידה'' 33638
אסתי • בתשובה להקריבו המקוטב יום ה', 30/8/2001, 18:01
אפרטהייד סמוי מן העין?

אנא הסבר את הבטוי הנ"ל.
''לבחור מלים בקפידה'' 33693
אסתי • בתשובה לאסתי יום ו', 31/8/2001, 13:32
קריבו, מה הדממה הזאת? איפה אתה- בדרבן?
''לבחור מלים בקפידה'' 33752
הקריבו המקוטב • בתשובה לאסתי יום א', 2/9/2001, 9:36
לא בדרבן, אבל הייתי מעבר לים (צריך להתפרנס לצערי).
אפרטהייד כמינוח הוא בעיתי אני מודה אך השימוש החוזר באפליה (או הפליה) גם הוא לא פחות בעיתי בשבאים לתאר את המצב הישראלי.אין כאן אפליה הממוסדת חוקתית כמו בדרום אפריקה החל משנות ה50 אך ללא ספק יש כאן מצב של אפליה מבנית ששורשיה הם חברתיים יותר מאשר לגליים.
אם נקבל את ההבחנה הנהוגה בין מדינה לחברה. האפליה בחברה הישראלית ממוסדת ברמת החברה בעוד שאינה קימת ברמת המדינה. על פי החוק הישראלי קים שויון זכויות מלא (נעזוב את השטחים כרגע,אם כי יטענו ובצדק שהפרדה זו היא מאוד בעיתית)אם כי המימוש שלו הוא כמעט בלתי אפשרי בגלל אין ספור של מחסומים חברתיים.
הדוגמא של שרות בני המיעוטים בצה"ל היא דוגמא טובה לניגוד המובנה הזה בתוך החברה הישראלית.לכאורה אזרחים אלא מקבלים את כל הזכויות והחובות אך שהם באים לממש את זכויותיהם מצבם עגום.והסיפורים רבים מספור והדוגמא של צד"ל היא רק אחת.
תקרת הזכוכית בתוך החברה הישראית בנויה מבטון משורין (חסין כדורים) וגם גובהה לא תמיד יספיק לעמידה זקופה של אדם מן הישוב.
אפליה? 33758
MRP • בתשובה להקריבו המקוטב יום א', 2/9/2001, 11:38
תוהה אני, מהי אותה אפליה חברתית מובהקת כל כך, כלפי בני-המיעוטים כיחידים? אילו מקומות עבודה (או בילוי?) חסומים בפניהם, מלבד אילו הקשורים לתעשיות הבטחוניות של ישראל?

בברה"מ (או לפחות בחלק מהרפובליקות לשעבר) למשל, היה נהוג שיהודים צריכים להציג השגים טובים יותר על מנת להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה. הכלל לא היה כתוב באף תקנון, אך התקיים במרבית המקרים. זהו אם כן חסם חברתי (גם אם לא חוקי) מובהק. התוכל להביא דוגמאות אנלוגיות, או דומות לפחות, לאפליה כנ"ל במדינת ישראל.
אפליה? 33759
הקריבו המקוטב • בתשובה לMRP יום א', 2/9/2001, 11:50
דוגמא הקרובה אולי לכמה ממשתתפיו של הפורום.
כמה מהנדסי מחשבים בוגרי הטכניון עובדים בחברות ישראליות שאינן קשורות לממסד הביטחוני (יש כמה כאלה).אין לי נתונים סטטיסטים מדויקים אבל על סמך נסיוני הדל השיעורים זעומים.רובם מצאו את מקומם בחו"ל.
ענין של מזל ,כשרון או סתם אפליה?
אפליה? 33773
הקריבו המקוטב • בתשובה להקריבו המקוטב יום א', 2/9/2001, 14:31
דרך אגב נפגשתי בשעה האחרונה עם חיה כזאת,בן מיעוטים בוגר הנדסת חשמל בטכניון,היום הוא עוסק בתוכנה לא בחמרה (יכול להיות שגם לכך יש איזה שהן השלכות סוציולוגיות).משיחה עמו רק אוששתי את טענותי.שוב אין לי נתונים סטטיסטים מדויקים.
אפליה 33774
דורון יערי • בתשובה להקריבו המקוטב יום א', 2/9/2001, 14:46
לפני כמה חדשים התפרסם מאמר בנושא במגזין "טכנולוגיות".
באותה תקופה עדיין היה מדובר על מחסור של כמה אלפי מהנדסים במשק (מצב שהשתנה קצת). צויינה העובדה שחיים בארץ כמה אלפי (3000 אם אני זוכר נכון) מהנדסים ובוגרי מדעי המחשב ערבים שלא עובדים בתעשיה רובם התייאשו מלחפש עבודה בתעשיה וחלק גדול מהם עובדים כמורים.
אפליה? 33864
חזי • בתשובה להקריבו המקוטב יום ב', 3/9/2001, 7:30
אני מוכרח לשמוע את ההסבר על ההשלכות הסוציולוגיות של עיסוק בהנדסת תוכנה לעומת הנדסת חומרה.
אפליה? 33879
הקריבו המקוטב • בתשובה לחזי יום ב', 3/9/2001, 9:18
עד כאן, הגזמת
אפליה? 33880
חזי • בתשובה להקריבו המקוטב יום ב', 3/9/2001, 9:25
אה.

למה בעצם?
אפליה? 33915
מר מור • בתשובה להקריבו המקוטב יום ב', 3/9/2001, 12:13
אולי זה יהווה שוק עבורך, אבל יש אנשים ש>מעדיפים< חומרה על תוכנה... ריבונו של עולם, איזה פושטקים...
אפליה? 33924
הקריבו המקוטב • בתשובה למר מור יום ב', 3/9/2001, 13:08
נדמה לי שהקולגה שלי גם העדיף חומרה על תוכנה ,משום מה לא התאפשר לו להגשים את העדפותיו.
אפליה? 33943
מר מור • בתשובה להקריבו המקוטב יום ב', 3/9/2001, 14:01
מה שהתכוונתי להגיד (ולא יצא כל כך) זה שזה לא רציני שהוא עוסק בתוכנה ולא בחומרה... הרבה אנשים לא עושים את מה שהם רוצים והוא צריך להודות על כך שיצא לו מקצוע דומה כל כך...
לדעתי אין שום קשר בין היותו מיעוט לבין המקצוע שבו הוא עובד...
''לבחור מלים בקפידה'' 142410
נחום • בתשובה להקריבו המקוטב יום ד', 23/4/2003, 0:18
האמת היא שמה שחשוב הוא מה הציבור מוכן לעשות על מנת לסייע לאנשי צד''ל בפועל, אפילו כיום לאחר שעתירתם הרביעית נדחתה בבושת פנים.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33668
מיכאל יום ו', 31/8/2001, 4:18
ניתן להניח ש"האחריות" קצרת הטווח, או היעדרה, מבחינת "כי ישען איש עליו, ובא בכפו ונקבה" מקורה אכן בסוג של תחושת זמן "מנושלת"/נטולת עתיד ועבר, קצרת-משרעת. מבנית, התפתחה זו כאן בתוקף "תפיסת עולם" של
גורמים שהיקימו את התשתית המוסדית/ ביורוקרטית (או עקב קריסת התנופה הבונה שתפיסה זאת איפשרה פעם במידת מה, לדרגת ריטוריקה).
מוסדית, דומיננטיים מאבקי סך-‏0 והתגבשות והתפרקות קואליציות שונות לצורך ביצוע מחטפי-כוח. רכיב ה"עבר" או הכרוניקה של התנופה הראשונית והמשכיותה, הרצף הבונה, נעלמים. אלה מומרים בתפיסה של הרגע, תוך מאבק כוחני על יתרונות רגעיים, התפרקות והווצרות קואליציות, ונטייה ברגע נתון *להתנער ממה ש"פעם" היה מקור כוח וברגע נתון בהווה נחשב לנטל מיותר*. משאבי האנוש הכוללים באירגון ביורוקרטי שהוקם על רקע משקעים "בולשביקיים" (אף אם אנשיו כיום לובשים בליזרים) אינם ניתפסים מבחינת תרומתם הכוללת לתפוקה ולאיכות, אלא מתחלקים לגורמים תומכים וגורמים עוינים מבחינת תוספת כוח או גריעתה במסגרת של מלחמת הכל וכל. גורמים בונים ראשונים במעלה שהיו ממבססי האירגון בשלבים קובעים וממקדמי המומנטום שלו בהווה מודחים ומנוטרלים. זאת בריטואל קבוע של הצגתם כ"מטילי טרור על העובדים וכגורמי אי תפקוד" - שבמידה שיש בכך אמת, אין הדבר אלא פרי חבלות תפקודיות של להקות ציניים כוחניים האוחזים זה בגרונו של זה. כתחליף למאמץ משולב קורס האירגון הביוקרטי לחטפנות ואיי קואליציות מפוררים, כשאנשיו תופסים את מציאותם כג'ונגל שבו יש לחטוף כמה שיותר.
יש להבין: בג'ונגל, שאינו כפוף לתהליכי היצרנות וההרחבה האנושיים, כמות הערכים קבועה, כך שאם אני מצליח לחטוף 8 יחידות (נניח) אני גורע מהזולת 8 יחידות אלה. דהיינו כאן חלה לוגיקה של משחקי סך-‏0 בהם הגברת רווחתם ומשאביהם של חבורת פרטים אחת באה על חשבון גריעה זהה מרווחתם ומשאביהם של קבוצת פרטים אחרת. ברור שהדבר חל על אירגון שאינו צריך להוכיח יעילות ותפוקה במבחנים אוביקטיבייםבשוק החופשי, או במבחנים אוביקטיביים אחרים.יתירה מכך, הדבר ניזון מאידאולוגיה מסורתית של ראיית מצויינות ותכונות אנושיות סגוליות אחרות כיתרון "לא הוגן" - המכניס נימה "מנוכרת וזרה". "זאת" מושמת עד מהרה ללעג ובדחנות, תוצריה של הרמטיות סהרורית אך כוחנית - כשתכונות ותרומות מבורכות הופכים בפיות זבי ריר ורכילות וירטואלית נמרצת - לחסרונות נוראיים המחבלים בקולקטיב וכוח הכפייה שלו.

אכן במציאות של משחקי סך 0 ונזילות של קואליציות נבנות ומתפרקות לבקרים
נעלמת תחושת העשייה הרצופה והמתהווה, תחושת משך-הזמן הנפתח קדימה אך המעוגן בשלבים קודמים, וטווח הזמן-הנתפס מתקצר למשרעת הווה קצרה.
האחריות - הנפרסת בזיקה לעשייה רציפה ולאנשים הדוחפים אותה, מומרת בראיית כל גורם שאינו מחזק בקונסטלציית ההווה-הנקודתי התורנית - למעין שק חול (או תפוחי אדמה ישנים) שיש לזרוק מהכדור הפורח.
אכן, האידיאולוגיה הזאת (או משקעיה)גורסת משהו בנוסח "בהפקת יתרונות רגעיים בכוח כפייה על חשבון מה שלא שלנו ובאפס מחיר- כולנו ביחד כאיש אחד; אך מבחינת אחריותנו ומחוייבותנו, "איש איש לגורלו".
"פוסטולט הבריחה" הזה תוך הצבה-למעשה של חוסר האחריות כעקרון מנחה, מיוחס לאישיות רבת זכויות, אך שהיפנימה, אולי מבלי משים, את העקרון ההרסני הזה, בפרשת לוינסון באמצע שנות ה-‏80 - פרשה שמודל הויקטימיזציה המערכתית שלה תואם היטב את לוגיקת תפיסת-הזמן הסינכרונית והשלכותיה המוצגות להלן.

כיצד תעמוד חברה בה דומיננטית תפיסת זמן סינכרונית (הווה המתכנס לנקודה), במאבק קיומי מתמשך עם חברה בעלת תפיסת זמן היסטורית של המשכיות הנפרסת במרחב זמן ארוך (תפיסה היסטורית דיאכרונית)?
ראשית, אגע קצרות בתפיסת הזמן של "מקדמי" הפוסט-ציונות, כפרופ' קימרלינג, שהינה סינכרונית מובהקת. פרופ' קימרלינג הנכבד
מציג, דומני, מציאות של ישוב עירוני ערבי ענף-תרבות והומה אוכלוסין, השוקק מודעות אינטלקטואלית פוליטית גבוהה בפלסטין של המאה ה-‏19 (אשמח בוודאי אם ינקוב בשמו של משורר או סופר פלשתינאי נחשב יחיד מאותה תקופה, בניגוד לכאלה במצרים דאז, או למשוררים, סופרים ואינטלקטואלים פלשתינאים כיום).
נראה שגישה זו הינה סינכרונית, בהשליכה מההווה בשנות ה- 90 ואילך, כלפי פלסטין של תחילת המאה הקודמת. זאת בדומה לציירים אירופאיים מימי הביניים והרינסנס, שציירו פרשיות מחיי ישוע ואת הצליבה, אך עם רקע-הווה של אירופה בת זמנם (מבנים ונוף ירוק אירופיים ואנשים אירופיים תכולי עיניים, חלקם בלונדיניים).
נאראטיב "פלסטין הבורגנית והצפופה" של הפוסט-ציונים עומד בסתירה לריבוי עדויות, ציורים ותצלומי תיירים ומתיישבים אירופים (כמו הטמפלרים) בפלסטין מאותה תקופה, המעלים ארץ דלילה ביותר באוכלוסין, מספר מועט של עיירות קטנות וכפרים דלים.
בהיעדר רישום מסודר וסטטיסטיקות של אוכלוסיה (הביורוקרטיה העותומנית) מכרעת בנושא זה הינה הויזואליה, בפרט זו הנפרשת על נופים נרחבים, ואינה מתמקדת בדמות ציורית כזו או אחרת (או אף צילומי אוויר של מטוסים טורקים ואנגלים ממלחמת העולם הראשונה).
בעניין הויזואליה הצרופה, להמחשת-מה (בנפרד מעמדות ומושגים), ניתן להביא חתך ויזואלי חטוף מתחילת המאה שעברה, מצד הסופר חיים ברנר (כשחתך זה מייצג מן הסתם מעין "ממוצע" ויזואלי כולל, וזאת בנפרד מהעובדה שברנר לא חסך שיבטו המושגי והלשוני מה"נוף" האנושי סביבו, לכל סוגיו, בלי יוצא מן הכלל):

"הרים חרוכים, אשר לא יניבו תנובה, גידולים דלים בשפלה, אכולי עכברים, כפר ערבי בנוי על תילו וקיים על מזבלתו ומפיץ קטב ודבר מסביב באדם ובבהמה, פרות כחושות כקומת כלב, הנאבקות עם היתושים המכסים אותן, יראה הנוסע". במקומות אחרים מותווית ויזואליה והתרשמות כוללת מתחילת המאה- אמנם כאן כבר חדורת המשגת-מה שלילית/סטיראוטיפית של הנוף האנושי עצמו: "ערומים, אכזריים, מלוכלכים, מזוהמים, פראים, נירפים, בעיניהם חלאת המוגלה של הטרכומה, עם שחור הפחמים ועורמת פקחנים". למותר לציין שברנר היה איש תנועת הפועלים והעליה השניה, ולא חניך של קולוניאליזם אירופי גזעני ופטרנליסטי, ויש להניח בסבירות גבוהה שהוא בא לכאן "טאבולה ראזה" (לוח חלק) מבחינת סטרוטיפים מתנשאים.
מכל מקום, לא בולט בויזואליה שלו רושם דומיננטי של ישוב עירוני מפותח, *צפוף* והומה אדם השוקק תרבות, אלא של סביבה מיושבת ומפותחת מבחינה זו הרבה פחות מסוריה ולבנון דאז, ובוודאי ממצרים.

הצורך להסתמך על עדויות מבוססות-ויזואליה בעניין זה פג בעקבות החלתה של האדמיניסטרציה הבריטית על פלסתינה/א"י. בסביבות 1921 (בהסתמך על זיכרוני מלפני 30 שנה, מעת שירותי הצבאי, כאשר ביקרתי בארכיון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ונברתי בכרכים המצהיבים האלה), החלה להופיע סטטיסטיקה דמוגרפית מסודרת.
בקיזוז סביר של 3% גידול טבעי של האוכלוסיה מאותם שנים, ניתן לחשב אומדן די מדוייק של
כמות המההגרים הערבים מעיראק, עבר הירדן, סוריה ולבנון שהתווספו לכ-‏300 אלף (או פחות)
ערביי פלסטינה מ-‏1921 עד 1946 (דברי מבוססים על זכרון, נאמן אמנם, אך טוב יעשה מי מקוראי האייל שיגש לארכיב בירושלים ויפרסם את המספרים המדוייקים). יש לציין שגלי הגירה ערבים אלו זרמו לכאן מתחילת ההתיישבות הציונית בתקווה להיטיב את תנאי קיומם, בסימביוזה עם הפיתוח הכלכלי של הארץ מצד מפעלי ההתיישבות הרבים והאנרגטיים. גם תודעתם ותרבותם של תושבי פלסתינה הערבים ומאות אלפי המהגרים הערבים התפתחו בסימביוזה איתנו, אך הדבר לא מנע מהם להתייחס בחוסר כבוד הולך וגובר אלינו כפרטים ולשאיפתנו לריבונות כאן.
השיקול הדמוגרפי הווה גורם חשוב בשכרון/סחף הכוח של הישוב הערבי המתפתח במהירות תלולה, כשההגירה הערבית היכפילה ויותר את מספרם ביחס למה שניתן היה לצפות מגידול טבעי של האוכלוסיה המקורית עד 47. צמיחה תלולה זאת במשך 30 שנה הוותה, סביר להניח, שיקול מדרבן נוסף ומאז'ורי בדחיית ערביי פלסתינה את תוכנית החלוקה של האו"ם ב-‏47 - תוכנית שנחתכה אגב בפרופורציות טריטוריאליות מקבילות ליחס האוכלוסיה הערבית ליהודית
ב-‏47 . גישת הביטול הקיומי הגובלת בגזענות של הערבים כלפינו מצאה כנראה את ביטויה בעובדה שהאמנה הפלשתינאית משנות ה-‏60 כללה סעיף הדורש מהיהודים שהיגיעו לכאן אחרי 1917 (הצהרת בלפור ותחילת המנדט הבריטי)
לעזוב את הארץ ולחזור לארצות מוצאם:
האפליה בין דם לדם התבטאה בכך שבני המהגרים הערבים לכאן מאז 1917 - קרוב לחצי מהפלשתינאים המצויים כיום - לא נידרשו אף הם לכך.

ניתן להסיק על מרכזיות השיקול הדמוגרפי בעיני האליטות וההנהגה הפלסתינאית על פי הסמיכות בין גלי ההגירה היהודית המרכזיים לכאן ובין הפרעות והפוגרומים הערבים - 1928, 1936 - כנגד היישוב, במקביל לעליית "גרפצקי" (על שם סך החוץ הפולני) החל-‏1928 והעלייה ה"יקית" בזרם גובר החל מ-‏1933. הפרעות האלו נועדו, מן הסתם, להרתיע מהגרים יהודים מלבוא לכאן מאירופה.
סביר שכמה ויתורים-לכאורא מרחיקי לכת על לאווים מסורתיים מצד הלאומיות הערבית בעקבות הסכמי אוסלו ב-‏92 באו בעקבות שחרור ההגירה המאסיבית מבריה"מ לשעבר החל מ-‏1990 . סביר שהיה כאן מהלך של נסיון קיבוע, בלימה ו"השבה לקדמות" מצד ההנהגה הערבית, ואולי גם נסיון להרתעת העליה בעקבות תצהיר חזקה מוקדמת מצד הערבים ביחס לטריטוריות פוטנציאליות להתישבות.
כפי שקובע קיסינג'ר בריאליזם מפוקח בספרו החדש על התווי הנדרש ממדיניות חוץ אמריקנית בעידננו, הרי שהצד הערבי רואה בנו מאז ומתמיד גורם שפלש ל"שטחים ערבים מקודשים" שיש לסלקו מהמזרח התיכון בכל דרך.
סביר להניח שמבחינתם, מהרגע שאנו חולשים על אדמתם, הרי שאנו יכולים לעשות כל דבר, ולהביא לכאן מליונים רבים של אנשים לחזק את משקלנו ואחיזתנו כאן.
בניגוד לתפיסה הסינכרונית-הווית הדומיננטית אצלנו, הרי שאצל יריבנו דומיננטית תפיסה היסטורית דיאכרונית, המתפרסת על טווח ארוך של זמן, ומתרפקת על האתוס ההרואי של מלחמתם הממושכת בצלבנים. הצלבנים חתרו להביא לכאן לחיזוקם עוד ועוד אירופאיים באמצעות "גיוס"
אידאולוגי נוצרי.
בדומה לכך ניתן ל"הבין" את אימתם של הפלשתינאים נוכח המהפכה האזרחית שברק פתח במחצית השנייה של שנת 2000 בצעדים נמרצים לכינונה: ביטול חוק השבות במתכונתו הקיימת, היה עשוי להכשיר את ההקרקע, לתפיסתם, למשיכת מליוני מהגרים נוספים לכאן, שאין בודקים בציציותיהם היהודים, אלא מסתפקים בהבעת נאמנותם למפעל הציוני (בתעודת הזהות היה אמור להרשם "עברי" ולא "יהודי").
אכן, האנטיפאדה פרצה מיידית לאחר המהלכים ההמקדימים למהפכה אזרחית זאת. על פי גישה זו, האנטיפאדה נועדה במידה רבה להחזיר את ההיסטוריה לאחור תוך העסקת-דמים דומיננטית (וגם השבה לאחור מבחינה כלכלית) ולפגוע אנושות בהלכי רוח וגורמי ליברליזציה חברתית וכלכלית כאן, שאותם, הרבה יותר מאשר את הקיצוניים, רואה הלאומיות הערבית בפועל (בניגוד לרטוריקה) כאויביה האמיתיים.
תיקון טעות 33669
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 5:04
גרפסקי (להלן "עליית גרפסקי") היה שר הפנים הפולני (ולא שר החוץ -פליטת מקלדת), שעקב צעדיו הכלכליים הקשים בסוף שנות ה-‏20 החל גל עלייה גדול מפולין. מהגרים אלה יצרו כאן בהמוניהם, בניגוד לבני העלייה ה-‏2, את המעמד העירוני הבורגני, הנמוך ברובו, בערים.
תיקון טעות ב' 33670
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 5:11
הפרעות וההתקוממות הערבית של שנות ה-‏20 וה-‏30 נועדו, בצד הרתעת ההגירה היהודית, גם להביא את משרד המושבות הבריטי להגביל חוקתית את היקף ההגירה.
תיקון טעות ב' 33695
ליאור • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 14:56
אני מכיר מישהי מצוינת שיכולה לעזור לך
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33704
אמפתי בע''מ • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 17:20
מיכאל,

כרגיל נהניתי מהזעה והמאמץ שנדרשים לפענח את כתיבתך המחכימה אם גם אליפטית מה.

בקשר להגירת הערבים לפלסטינה. כמדומני שזוהי אחת הטענות שבנימין נתניבו מנסה למקם (אני ניזון מדיווחי אלדר ובנזימן מהארץ) וכמדומני שהוזכר פרופ 'יהושוע פורת (ששתי רגליו נטועות, דואכרונית, בשמאל ובימין) ששלל את התזה של גידול האוכלוסיה הערבית כתוצאה מהגירה וטען שזה בה כתוצאה של ריבוי טיבעי.

(פה מתעוררת אגב השאלה - אם אמנם צודק פורת, מה גרם לערביי פלסטינה לפצוח בחגיגת משגלים לאחר מלחמתת העולם הראשונה)

בכל אופן, על פי נתונים שקראתי גדלה האוכלוסיה הערבית מ-‏525 אלף ל-‏1.2 מליון בין 1912 ל 1946 (שים לב על מה ומי מתבססים הנתונים שם)
יש להסתמך על המקור 33708
מיכאל • בתשובה לאמפתי בע''מ יום ו', 31/8/2001, 20:26
מדוע להסתמך על "נתונים" מכלי שני או עשירי, כשהמקור - המקור הגולמי והאמיתי, האוביקטיבי, זה שאינו מושפע מנטיות או אף לחצים ופיתויים כאלה או אחרים - זמין לכל?
יש פשוט לגשת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ולעיין ב- Statistical Abstracts של האדמיניסטרציה הבריטית. הנתונים ערוכים בסדר מופתי. ראה למשל את מספר האוכלוסין הערבים ב-‏1922. האם אתה באמת סבור שבשנות ה-‏20 היו מאושררים לגיטימציה ומחוייבות לריבונות יהודית על כל שטחי פלסטינה/א"י
מצד חבר הלאומים וממשלת בריטניה, אילו היו בא"י, נניח 700 אלף יהודים - על בסיס הנתון המפוברק כדבעי של 525 אלף ערבים בשנת 1912 - נתון מתקופת האדמיניסטרציה הטורקית המשובשת?

נ.ב., הנתונים הללו, דהיינו הסטטיסטיקה המסודרת הראשונה שנערכה על ידי ממשל מסודר בא"י, נמצאים גם בלונדון.
תיקון טעות 33710
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 20:41
בפסקה 4 לפני הסוף צריך להיות "ערבים" ולא יהודים. ידי רעדה בשעת כתיבת הדברים. לאחר הכל, מדובר אולי במעשה הונאה ופיברוק מידע
מהגדולים בהסטוריה של המאה ה- 20 מצד הפלשתינאים וחוגים התומכים בהם.
תיקון טעות 33716
נתן • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 23:17
מדובר לא רק במעשה פיברוק והונאה, אלא בתרגיל מסריח להסתרת נתונים ברורים מהציבור. (אולי כמו האג'נדה על ה''נכבה'' - פטנט חדש לרגשות אשמה בקרב ישראלים תמימים.)
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33709
מיכאל • בתשובה לאמפתי בע''מ יום ו', 31/8/2001, 20:32
מדוע להסתמך על "נתונים" מכלי שני או עשירי, כשהמקור - המקור הגולמי והאמיתי, האוביקטיבי, זה שאינו מושפע מנטיות או אף לחצים ופיתויים כאלה או אחרים - זמין לכל?
יש פשוט לגשת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ולעיין ב- Statistical Abstracts של האדמיניסטרציה הבריטית. הנתונים ערוכים בסדר מופתי. ראה למשל את מספר האוכלוסין הערבים ב-‏1922. האם אתה באמת סבור שבשנות ה-‏20 היו מאושררים לגיטימציה ומחוייבות לריבונות יהודית על כל שטחי פלסטינה/א"י
מצד חבר הלאומים וממשלת בריטניה, אילו היו בא"י, נניח 700 אלף יהודים - על בסיס הנתון
המפוברק כדבעי של 525 אלף ערבים בשנת 1912 - נתון מתקופת האדמיניסטרציה הטורקית המשובשת?

נ.ב., הנתונים הללו, דהיינו הסטטיסטיקה המסודרת הראשונה שנערכה על ידי ממשל מסודר בא"י, נמצאים גם בלונדון.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33714
רון בן-יעקב • בתשובה למיכאל יום ו', 31/8/2001, 21:39
(aka אמפתי בע"מ)

בגלל שהתבלבלתי מהתיקונים, לא כל כך הבנתי את מסקנתך. האם אתה אומר שמספר הערבים היה למעשה נמוך מ 525 אלף ואם היו למשל 700 אלף ערבים בא"י לא היתה באה לעולם הצהרת בלפור?

ואם נתיחס למספרים שבאותו אתר באי-הכבוד הראוי, מה עם הביקורת של פרופ' פורת על תזת ההגירה, שעליה כתבה פיטרס? (לא קראתי את הספר שלה)

רק כדי לחדד את השאלה - האם הגידול במספר הערבים הוא תוצאה של הגירה או ילודה?

אני לא מנסה לקדם אידאולוגיה זו או אחרת, רק מנסה להבין את העובדות ולרדת לעומק דעתך.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33720
מיכאל • בתשובה לרון בן-יעקב שבת, 1/9/2001, 5:13
1). מכיוון שבסביבות 1922 מספר הערבים היה נמוך בהרבה מ-‏525 אלף, בודאי שהיה נמוך עוד יותר 10 שנים קודם לכן.

2) להצהרת בלפור במלחמת העולם הראשונה היו מספר סיבות, חלקם מעוגנות בסנטימנט עמוק וחלקן נעוצות גם בראל פוליטיק: הסנטימנט העמוק של אוהבי הביבליה הפרוטסטנטים האנגלו-אמריקנים, צפי לתמיכת יהודי ארה"ב, ולהצטרפות ארה"ב בראשות האידאליסט וודרו ווילסון למלחמה וכד'.ווילסון קידם, אגב, התחיבויות להגן על זכויות הפלשתינאים שאינם יהודים, דבר העשוי אולי להצביע דווקא על כך שעצם ההתישבות היהודית לכשעצמה, בסביבה ערבית מעוטת אוכלוסין, לא נחשבה לכשעצמה כאקט קולוניאליסטי הפוגע בזכויותיו של רוב מצד מיעוט.

3) לא הזכרתי בעניין זה את הצהרת בלפור, אלא את הלגיטימציה והאהדה הבינלאומית הרחבה למפעל הציוני בשנות ה-‏20 וה-‏30.אכן ניקבעו גם עובדות קולוניאליסטיות כוחניות בשנות
ה-‏30 -הפלישה האיטלקית לאתיופיה (1935) שלא ניתן היה לגנותה על ידי חבר הלאומים בגלל התנגדות אנגליה וצרפת מטעמיהן. אך זו בוודאי לא עוררה אהדה של דעת הקהל בעולם החופשי, בניגוד למפעל הציוני.

4) רביעית וחשוב מכל, בסיסית איני עוסק כאן בתזה כזו או אחרת אלא בנתונים גולמיים. אין לערב תזות עם בסיס הנתונים עליהן הן מבוססות, והנתונים המקוריים פשוט זמינים, ללא צורך באקרובטיקה בהנבעתן. שים נא לב, מכל מקום, שעם נתונים אלה אין להתווכח, ונתונים מסוג זה יכולים להפריך תזות. זאת במידה שיש לתזות אלו התחייבות אמפירית כלשהי -והיותן נתונות עקב כך, בעיקרון, לאפשרות הפרכה, דהיינו כשהנתונים עומדים בסתירה לנתונים ההיפוטטיים המוצעים על ידי התזות הללו.
5) מכיוון שסביר יהיה להניח גידול שנתי של האוכלוסיה הערבית בסביבות 3% אחוזים, קח פשוט את הנתון הבריטי משנת 22 וחשב צפי לשנת
1946 (בהליך מתימטי פשוט של חישוב ריבית דריבית). ראה את גודל הפער בין ערך זה
והנתון הבריטי משנת 46. תוכל עדיין לבדוק רמות הולכות וגוברות של אי סבירות בגידול טבעי - 3.5 , 4 אחוז וכד' ועדיין הפער ישאר גדול ביותר, בסדר גודל של מאות אלפי אנשים.
3% היא הנחה מאד "ליברלית" ורחבה, שכן תמותת תינוקות בשנות ה-‏20 וה-‏30 היתה גבוהה למדי.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33756
הקריבו המקוטב • בתשובה למיכאל יום א', 2/9/2001, 11:19
קצת הבהרה בקשר לנתונים הגולמיים.
איך נערכו בדיוק אותם סקרים בשנת 1922 ? משלחת מדעית בריטית הגיעה על רכביה המקרטעים
לנפת חברון ומשם על סוסים (דרכים לא תמיד היו ) וספרה אחד לאחד את תושבי הנפה (אולי נערך מיפוי).

וברצינות קשה ליחס איזו שהיא משמעות סטטיסטית מדעית לסקרים דמוגרפיים שנעשו ללא איזשהו מיכון ,וללא איזו שהיא בקרה של תאוריות סטטיסטיות (נדמה לי וסביר להניח שאני טועה שהם פותחו בשנות הארבעים בארצות הברית)
לדעתי רק המיפוי הגאוגרפי של ארץ ישראל הושלם באמצע שנות העשרים של המאה והמספרים שלך הם הערכות גסות של אותם קרטוגרפים, בעיבוד של המודיעין הצבאי הבריטי והבירוקרטיה של המנהל האזרחי הבריטי.

ואשר למושגים נדמה לי שהמונח הגירה יהיה בעיתי לגבי האוכלוסיה הערבית של המרחב.החלוקה המדינית של פוסט מלחמת העולם הראשונה היתה זרה לאוכלוסיה המקומית. גבולות במתכונתן הנוכחית לא היו והמעבר היה חופשי ליהודים ולערבים לפחות עד תחילת שנות השלושים.
אין ספק שהיו תנועות דמוגרפיות של מעברים מן ה'כפר' אל המרכזים העירוניים המתפתחים ,תופעה ידועה ומוכרת בכל תהליך מודרניזציה (ומענין אולי להשוות את התופעות בארץ ישראל המנדטורית לאלה שהתרחשו במצרים ועירק ,שני מרכזים בריטיים נוספים במרחב).
הגדרות לאומיות במונחים ארופאים ודאי שלא היו אבל גם רוב היהודים באותה תקופה לא היכירו את המונחים.רובם היגרו ולא לארץ ישראל.
ספירה מדוייקת 33804
מיכאל • בתשובה להקריבו המקוטב יום א', 2/9/2001, 18:41
דומני שהיו שיטות ספירה מדויקות למרשם אוכלוסין, למשל בעזרת קאונטרים מכניים של IBM או שיטות אחרות, שהיו מפותחות במערב אירופה מאז המאה ה-‏19 ומלפני כן. נראה שאתה מנסה ליצור עירפול מכוון באמצעות קושיות, הנועדות ליצור הרושם שהדברים הינם מושא לוויכוח וספקולציות. מדוע לא תתקשר ליחידה לסטטיסטיקה של אוכלוסין במשרד הפנים בלונדון? תמיד תוכל למצוא איזה קשיש חביב שישמח לתת לך מידע על העבודה של פעם.
ספירה מדוייקת 33885
הקריבו המקוטב • בתשובה למיכאל יום ב', 3/9/2001, 9:56
זמני קצר, כך שספק אם הדבר יוכל להתבצע לצערי.
אבל לענין, מפקדים ומרשמי אוכלוסין היו משחר האנושות השאלה היא ממתי אפשר ליחס לממצאים תקפות מדעית בסטנדרטים המקובלים כיום.אולי יש פה איזשהו מומחה לתולדות הדמוגרפיה שיוכל לעזור. (כבר בתנ"ך שמואל א' ב' עם תחילת המלוכה יש אזהרה חמורה מפני השתתפות במפקדים שכאלה, שוב יש מומחים גדולים ממני בנידון)
ולענין הקושיות, הדבקות האמפירית שלך במספרים שהעלתה גם היא חלק מתאוריה רחבה יותר לא ?
ספר שכן מהדהד בזכרוני הדלוח הוא מבט ועוד מבט על ארץ ישראל של ב"ז קדר אוסף של תצלומי אויר ממלחמת העולם הראשונה של הבריטים והגרמנים (מה שמזכיר שהמלחמה הגדולה ביותר מבחינת סדר גודל שנערכה בארץ ישראל במאה העשרים לא היתה קשורה בכלל לסכסוך הערבי ישראלי)
עיון בספר יגלה שהארץ לא היתה כל כך ריקה.
ומה שכן היתה לפחות רכבת לירושלים מה שמאד היה עוזר לי אישית אלו היה שרות כזה כיום.
ספירה מדוייקת 33895
מיכאל • בתשובה להקריבו המקוטב יום ב', 3/9/2001, 10:35
ירושלים אכן היתה ריכוז של אוכלוסין, אחוז ניכר יהודים אגב. אולי כדאי להשוות ערים כיפו, רמלה, ירושלים, עכו, מבחינת מרקם (טקסטורת) הצפיפות וההיקף בינם לבין עצמם, ולערים כמו דמשק או בירות. יש לבחון גם את
"ההקשר" הסביבתי. האם אתה רואה רצף עירוני כמו איזור קהיר או אלכסנדריה למשל?
מהו הרושם הדומיננטי מבחינת נקודות איכלוס
של צילומים רחבי היקף?
אבל כל זה הרי מיותר ממילא. סביר מאד להניח שמשנות ה-‏20 קיימים מרשמי אוכלוסין טובים למדי. הרי מדובר בשטח קטן יחסית ולא באיזור הג'ונגלים של ברזיל.
3% ? 33721
מיכאל • בתשובה לרון בן-יעקב שבת, 1/9/2001, 6:56
שים נא לב כי בהצבת המספר של 525 אלף פלשתינאים בשנת 1912 היניחו המפברקים (או המדמיינים, או איך שלא תקרא לזה) גידול שנתי ממוצע של 2.55 אחוזים עד 1946, מה שמראה
שהערך של 3% בו נקטתי בחישובי בשנת 1970 הינו אכן רחב ונותן עוד "יתר קרדיט" לריבויים הטבעי.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 33750
האייל החד-צדדי • בתשובה לאמפתי בע''מ יום א', 2/9/2001, 9:24
בקשר לשורה האחרונה שלך: וואו! איזה אתר מזעזע. כתובתו צריכה להופיע במילון תחת הערך "חד-צדדיות". הם הגדילו לתאר את הלינץ' בשני חיילי המילואים ברמאללה: "התגובה הצבאית הישראלית החריפה בצורה ניכרת לאחר ששני חיילים אשר לכאורה "הלכו לאיבוד" ברמאללה נהרגו ע"י המון פלסטיני שחזר מהלוויתו של צעיר לא-חמוש שנורה למוות ע"י חיילים ישראליים". אלו הם שני ההרוגים הישראליים היחידים המוזכרים בכל האתר. דולפינריום? סבארו? הם לא שמעו על זה.
חגיגת המשגלים הנ''ל 33775
אר • בתשובה לאמפתי בע''מ יום א', 2/9/2001, 14:57
חגיגת המשגלים הנ''ל התקיימה כל הזמן, גם בימי הטורקים (ואגב, גם אצל היהודים). מה שהשתנה - תנאי התברואה והירידה בתמותת התינוקות.
חגיגת המשגלים הנ''ל 33805
מיכאל • בתשובה לאר יום א', 2/9/2001, 18:55
מה דוחף אתכם לנסות להכחיש ככפויי שד את עניין ההגירה הערבית לתחומי פלסטינה/א"י?
הרי הדבר זכור לכל יהודי שהיה כאן בתקופת המנדט כולל הורי, והסבים שלי. מסקרן כיצד אי ידיעה הופכת לכלי ניגוח, ובורות -למקור ידע. אולי אתם מושפעים מגישות הטוענות שהאין ישנו והיש איננו או משהו בדומה לכך,
נוכח קרוי "בבני אור".
חגיגת המשגלים הנ''ל 33814
רון בן-יעקב • בתשובה למיכאל יום א', 2/9/2001, 19:56
מיכאל,

עדיין לא ענית לשאלתי למעלה בנוגע לביקורת של פרופ פורת על נושא ההגירה. הוא כתב שהגידול במספר הערבים הוא תוצאה של ריבוי טבעי ולא הגירה.
חגיגת המשגלים הנ''ל 33817
מיכאל • בתשובה לרון בן-יעקב יום א', 2/9/2001, 20:28
עניתי גם עניתי. על פי השכל הישר של כל אדם סביר, הנושא אינו בתחום ענינם של דעות, תיזות, השקפות וכתיבה טעונית: "הוא כתב---" "הוא טוען--" "הוא שו'אאל--"` ;ולא דיון מקיף באם גפן (בצירה) במובן גפן (בפתח) או הגירה במובן שגילה.
זהו עניין של חישוב מתימטי פשוט (טור הנדסי) תוך הסתמכות על מרשם האוכלוסין הבריטי השנתי משנות ה-‏20 ועד סיום שלטון המנדט. מדוע העניין הוסתר מן הציבור? כמו שאומרים
"It's one of those things"
חגיגת המשגלים הנ''ל 33810
מיכאל • בתשובה לאר יום א', 2/9/2001, 19:35
אולי בתקופת הטורקים חגיגות המשגלים הללו היו יותר מהסוג החד מיני בנוסח "ברומא נהג כרומאי"? אין לדעת. זאת ברוח בדיחות נוסח
"מדוע הטורקים כבשו את הארץ? כי היהודים היו על הפנים. ומדוע הטורקים עזבו לבסוף? כי היהודים לא רצו להזיז את התח--".
או בדיחות מלפני מלחמת ששת הימים בנוסח
"מדוע הסורים, חרף איומיהם הנוראים, לא התקיפו וכבשו את ישראל? כי הם עמדו עם הגב לטורקיה"
או "מהי ההצגה גורפת הקופות ביותר באנקרה?
"ברכט על ברכט".
מכל מקום, יש הסוברים כי ארבע מאות שנה של פקידות טורקית בהחלט עדיין חורטים את רישומם על האדמיניסטרציה הישראלית, ואולי -לא יפה להגיד - אילו האדמיניסטרציה הבריטית היתה ממשיכה פה עוד עשר שנים, אנשי הפקידות אצלנו היו הופכים לבני אדם.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 34861
LG • בתשובה למיכאל יום ד', 12/9/2001, 17:38
נהניתי מאד לקרוא את האבחנה המאלפת. לאחר הקריאה התעוררה בי השאלה כיצד מתבצע המעבר מתפיסת הארגון את עצמו כדיאכרוני - לתפיסה סינכרונית. דוגמה אפשרית: הקיבוצים.

ובעצם, האם ה-"התדרדרות" לתפיסה סינכרונית ומאבקים פנים-ארגוניים היא הכרחית? איך היא מושפעת מאירועים חיצוניים ומהאתגרים העומדים בפני הארגון?

ולבסוף, האם יש מוסדות חסרי כל תודעה דיאכרונית, למשל שווקים פיננסיים?
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 35164
מיכאל • בתשובה לLG יום ו', 14/9/2001, 17:17
שוק פיננסי אינו "מוסד" במובן של לכידות רקע (קוהסיביות) ומטלות אירגוניות משותפות
(שהן הבסיס להקמת המוסד והרציונל למערכי שיתוף פעולה להפקת ערכים תוך תאום יצור וסינכרון תפוקה בין תת-קבוצות). שוק פיננסי,
אם כן אינו קוהסיבי, אלה מצבור (אגרגציה) של גורמים (agents) שבמידה שקיימת ניראות של
אחדות וסינכרון פעולה ביניהם, הרי הדבר הינו פרי תפיסה, בחלקה סוביקטיבית, של "מגמות" גלובליות ותוצאים סטטיסטיים (או אף סטוקסטיים)של אקומולציות "לוקליות" רבות.

כתבתי ב-‏75 עבודה מפורטת המצביעה על התדרדרות - משיתוף פעולה המבוסס על תחרות (כלומר ציפיית כל פרט להגברת תגמוליו עקב הגברת מאמץ יצרני, כדרך ליצירת הפרש OUTPUT בינו לאחרים) למצב של עוינות בין פרטים, כשעוינות - בניגוד לתחרות- מוגדרת כבחירה באסטרטגיה של הורדת תפוקות הזולת כדרך ליצור הפרש כזה. לא אפרט כאן מנגנונים שונים, אך בעקרון, בחירת פרטים רבים באסטרטגיה של עוינות ולא באסטרטגיה של תחרות
1) מורידה את התפוקה הגלובלית 2) מצמצמת עוד יותר צווארי בקבוק ברמות פונקציונליות שונות (בעוד תחרות "מרחיבה" צווארי בקבוק, ומחלצת מדילמות צוואר בקבוקיות המטות לכוון אסטרטגיה עויינת).
ברור כי שני אלה יוצרים מצב של דילול משאבים
ומגבירות SCARCITY (דחק בתגמולים) באופן ההולך וגובר בתהליך משוב.
אם כן, הצבת מחסומים מובנים מראש כלפי התרחבות צווארי בקבוק פונקציונליים (למעשה, כלפי התרחבות פונקציות שונות כתוצאה מיצור) מטה את חברי האירגון כלפי עוינות ומשחקי סך-‏0. הדבר מתקיים כאשר מדובר למשל באירגון ביורוקרטי מסוג כזה, שהיקף הפונקציות שלו ניקבעות באופן שרירותי (נאמר כתוצאה משיקולים קואליציונים פוליטיים,יצירת ג'ובים לאנ"ש וכד') במנותק משיקולי תפוקה, יעילות או שירות ואיכותו, דהיינו תוך דיסוסיאציה מתפוקה המוכונת לתועלת ה"צרכנים" במימדיה השונים.
ככלל, מצבי "מחסום קבוע" או מומנטום של ירידה (או פיחות) בערכים במימדים שונים -לא בהכרח מטריאליים - למשל תקיפה ערכית חיצונית כמו במקרה של הקיבוצים (בניגוד למגמת הרחבה) עשויים ליצור תהליכי צמצום נוסף במכניזם שהינו מחזק עצמו
(SELF REINFORCING), עשויים להוריד תפוקות, להגביר SCARCITY בערכים, וליצור עוינות הולכת וגוברת -על המערכים הנפשיים/קוגניטיביים המסויימים הנבנים או מועצמים בתפקוד (או אנטי-תפקוד) כזה.
תקיפה ערכית חיצונית ופיחות ערכי 35180
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ו', 14/9/2001, 18:33
כתבתי על ירידה בכמות הערכים - במישור החומרי והלא חומרי - למשל פיחות ערכי במקרה של הקיבוצים: עקב שינויים משקיים שקיבוצים רבים לא היו ערוכים כלפיהם, נספגו הפסדים רבים, ופונקציות יצרניות שונות, כמו גם מערכי ערכים מסורתיים נתפסו מצד חבריהם כלא תואמים למציאות החדשה והמשתנית במהירות.
בנוסף, הקיבוצים היו למעשה תחת חשיפה או הפגזה של ערכים שונים, חלקם אורבניים - באותה מציאות חדשה, וחלקם של ישובים קהילתיים "אינדיוידואליסטים" באוריינטציה ערכית, או אף של קבוצות חברתיות חדשות/ישנות שנטלו על עצמם תפקידי מפתח חלוציים/צבאיים שבעבר היו מאפיין מובהק של המעשה הציוני/קיבוצי. כך או כך, התוצא היה מצב "מעבר" מתמשך של תפיסה של צמצום והגברת דחק ונדירות בערכים (מטריאליים וערכיים/רגשיים) ובמשאבים - וכתוצאה מכך - הגברת העוינות ומאבקי סך 0 בין חברים, קואליציות מתהוות ומתפרקות לבקרים, ותפיסת-זמן סינכרונית/הווית, תוך שלילה מסויימת של עשייה/חשיבה/ומאמץ - רצופים ונמשכים בזמן. כלומר רדיקליזם הווי של קוצר-רוח קוגניטיבי, ושאיפה למערכי "אינסטנט" ערכיים/רוחניים במקרים רבים. וגם מידה הולכת וגוברת של חוסר סובלנות וצדקתנות קיומית -בניבדל מרטוריקת "סובלנות".
(אני מדבר כאן על מורפולוגיה של תופעה
הרווחת סטטיסטית, אך אין לראות בכך הכללה מקפת).

אבל, וחשוב מכל, גם חברתנו נמצאת תחת מתקפה ערכית שוללנית מצד גורמים העוינים את כוחות החיות והיצירתיות שלנו, והשואפים לבלום התפתחותה, אם לא לאיינה כליל. או להפכינו לתלותיים - שליחי רצונם ומטרותיהם של "אדוני הארץ האוטנטיים". והרי ראינו שאף בלימת התפתחות -מביאה עד מהרה לכווץ הולך וגובר בתהליך המחזק עצמו: כווץ ערכי, הגברת מאבקי סך 0, חוסר תכליתיות טלאולוגית (דבר שכיניתי -"אטלייה") ו"רצון" חסר שדרה מוכוון מטרות משתנות במהירות - ולא מאמץ תכליתי רצוף בזמן חרף מכשולים. וכמובן - תפיסת הזמן הסינכרונית הופכת לדומיננטית, על בעיותיה המוספות.
ברור שהיו כאן רבים שהיפנימו את המתקפה הערכית העויינת כלפינו, ואת שלילת הלגיטימציה האונטולוגית שלנו - והיפנו כלפי עצמם מרצון את החרב המצמצמת/גודמת המונפת כלפיהם, הפכוה למקור חיות שלילי של קיום בהווה ארוך ואקלקטי חסר בנייה, הווה של מינוריות קיומית בצד ארוגנטיות ביבים כוחנית, כשם שיש השואבים ערך הדוני במהותו -וכזה בלבד - מהשפלה חיצונית ועצמית.
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 142412
נחום • בתשובה למיכאל יום ד', 23/4/2003, 0:21
האם בכך מסתכמת יכולץנו ומוכנותנו לבייע בפועל למקצת אנשי צד"ל אשר עוד נותרו בארץ, כ 2400 בקושי??
הבנות מוכוונות-הווה (סינכרוניות) 287819
מוטי דיסקין • בתשובה למיכאל יום ד', 23/3/2005, 13:04
מאד נהנתי מכתבתך למרות ששרידי עמדות ימניות בעברך נתנו בהחלט גוון מסוים לעבודה במיוחד התאור של ההגירות הערביות וכיו''צבאותי אישית מענינת דינמיקת התפתחות הקונפליטט היהודי ערבי ותרומת הכשל התקשורתי(שפה)ומנטליות לנושא. מסלולי ההתנגשות האלמנטריים ברורים מאליהם
URBIS SANCTA 33858
מיכאל יום ב', 3/9/2001, 3:25
ההדברות הישראלית - פלשתינית נפלה בשאלת ירושלים ובשאלת זכות השיבה. בשאלת ירושלים השים עצמו עראפת כ"מגן האיסלם" תוך נסיון לשוות לסכסוך אספקט פאן מוסלמי ("אין לי זכות בשם האיסלאם לוותר על ירושלים"). בכך הסתכן בהאשמתו בבביטול מזלזל הן של זכויות היהודים העתיקות והלגיטימיות ("עיר דוד", כפי שהיא מוזכרת בתנ"ך המקובל על כמליארד וחצי איש) והן של סנטימנטים חזקים נוצריים בני אלפיים שנה. נראה שפתרון אינטגרטיבי
הינו יותר בכוון מעמד על-ריבוני של איזורים בירושלים ובית לחם נוסח מעמד קריית הוותיקן, תוך כינון מועצה מנהלת של אנשי דת גבוהים ובעלי סמכות רוחנית מוכרת ונאורה מאל-אזהר, מכה, בישופים קתוליים וכמרים לותרנים ואחרים. עיקר הדברים לא לתת לסמכות חילונית כלשהי, כגון עבדאללה, מוברק, או נשיא צרפת וכד' מעמד קובע נוסח "מגן ירושלים" או מגן האיסלם", אלא שהקרייה הקדושה ההיא תבטא סולידריות כוללת בין בני אדם וסנטימנטים נשגבים כלל אנושיים. איזורים כגון הכותל וירושלים היהודית המובהקת, שהינם בעלי סנטימנט ליהודים בלבד, יהיו חלק מריבונות ישראל, אך עדיין תוך אפשרות שילוב מה או המשכיות/רצף של איזורים כאלה ואחרים ב"קרייה הקדושה" (Urbis Sancta).
מכיוון שאחוז גבוה מהפלשתינאים יושבים כיום בירדן, ניתן לחשוב על מסגרת פדרטיבית כלשהי,
או על שילובם של קנטון "עזה" וקנטון "צפון מזרח" תוך כינון מנדט מפקח בינלאומי בניהול המעצמות הגדולות לתקופת מעבר. בתקופה זאת יתבצע מפעל בינלאומי ענק לפיצוי הפליטים וישובם המסודר באיזורים אלה (ישראל אינה יכולה לקחת על עצמה אחריות לבעייה שמקורה באי סובלנות גזעית או דתית של מנהיגים פלשתינים כגון חאג' אמין אל חוסייני, שבבריתו עם הנאצים שאף להשליט על החוזרים היהודים פתרון סופי). יש להבין שחלק מההיסטוריה של אי הסובלנות באיזור הוזנה על ידי תעמולה נרחבת איזורית ובינלאומית הממומנת בנדיבות, כתחליף לחשיבה קונסטרוקטיבית מצד הנהגה פלשתינית עריצה ואכולת שחיתות (כגון תעמולת "פלשתין הצפופה" בתחילת המאה והצגת הציונות -חזרתם של היהודים לארצם, ולא לאוגנדה, בירוביג'אן
או ארץ האש בארגנטינה, ברוח הצעות שונות -הצגת העניין כמעשה מפלץ קולוניאלי, תוך טשטוש קווים יחודיים ופברוק מידע). ברור שמפעל ענק וקונסטרוקטיבי כמפעל זה העתידי, שמטרתו סיום הסבל הכולל, לא יוכל לבוא על חשבון סבל נוסף כגון טהור אתני של מתיישבים ביו"ש ב- 35 השנה האחרונות. זאת כשם שאין לעשות טהור אתני של מאות אלפי מתיישבים סורים או עיראקים ואחרים בפלשתין מאז 1917.
URBIS SANCTA 33860
רון בן-יעקב • בתשובה למיכאל יום ב', 3/9/2001, 3:58
"יש פרובלמה והיא מחוז ירושלים שיש בו 76000 יהודים כנגד 92000 ערבים...ירושלים ובית לחם...[צריכות] להיות שטח אינטרנציונלי תחת שלטון עליון של האנגלים והנהלה מקומית"

מדברי בן-גוריון בדיון על החלוקה ערב ועדת פיל. עקב התנגדות אישים הוא נסוג מדעתו זו וגם שיכנע את ויצמן, שלא רצה להתעקש על ירושלים, להתנגד למדינה יהודית ללא ירושלים.

אבל הפרגמטיזם עדיין עבד והסוכנות פירסמה תוכנית שבה רק מערב י-ם ללא הרובע היהודי תהייה בשלטיה יהודית. כאן מגיעה הנקודה המשיקה לתגובתך, דב"ג חתר לאי הכללת המקומות הקדושים במדינה העברית:

לאסוננו גברה המליצה...העקרה הנבובה...המטומטמת...ירושלים יהודית משוחררת...[ו]מנותקת מן העיר העתיקה שאין לה תקנה אלא בהפיכתה למוזיאון...של כל הדתות...היתה הופכת לאבן שואבת מרכזית וגו'

(זו אגב תשובה ברורה לגילית מדיון אחר שבה היא ניסתה בכל כוחה להראות שהדחף הדתי היה מניע מרכזי לפעילותו של דב"ג)

הנחת הבינאום היתה מרכזית עד למלחמת העצמאות שבה הוא הבין שלא האנגלים ולא האו"ם ישתלטו על י-ם, ויש לתפוס את החלל הריק בכוח. הוא חתר להחזיק בה כקלף מיקוח. כמו כן ההבנה על חשיבותה כסמל מוראלי ממדרגה ראשונה בזמן הלחימה והרצון להשתלט על כמה שיותר שטחים רציפים.

ברור שכיום כל דיבור ממין זה אין לא כל משמעות מעשית משום שכל מעשה ולו הכי קטן של ישראל אשר עשוי להתפרש על ידי הערבים כהתרככות יביא להגברת תוקפנותם. יתכן ורק למעשה נחשוני הוליסטי כולל וחד-פעמי יש סיכוי שיחזיק מעמד.
הקרייה הקדושה, URBIS SANCTA 33861
מיכאל • בתשובה למיכאל יום ב', 3/9/2001, 4:11
כמובן, יהיה זה הינף אינטגרטיבי ומפעל משמעותי ואיתן יותר - אם במועצה המנהלת/רוחנית של הקרייה הזו ישולבו גם אנשי דת יהודים בעלי סמכות רוחנית נעלה, במסגרת רצף כולל של שלושת הדתות המונוטאיסטיות הגדולות, תוך הקמת מרכזי שיג ושיח (דיאלוג) והרחבת משרעת והבנות המונוטואיזם. מה שניתן היה גם לניצול, מעשה-שטן, להקצנת שפיכות הדמים, הטבח, העינוי והרשע עלי אדמות, יהפוך במאמץ משותף כלל אנושי לגורם מניע בונה של האנושות ורוח האדם החופשי, ולישוב סכסוך מר וחסר מוצא לכאורה, על סף המילניום החדש.
URBIS SANCTA 33888
הקריבו המקוטב • בתשובה למיכאל יום ב', 3/9/2001, 10:19
תגובה רק לסיפא ב1917 ספק עם המועמדים לטהור אתני כיום היו מודעים לזהותם העתידית.הסורים לא ידעו שבעתיד (סוף שנות הארבעים ) יהיו סורים העירקים לא ידעו שיהיו עירקים ,הפלשתינאים לא הכירו את זהותם הפלשטינאית והיהודים לא ממש ידעו שיהיו לישראלים (עוד לא היה פלמ"ח).
URBIS SANCTA 33899
מיכאל • בתשובה להקריבו המקוטב יום ב', 3/9/2001, 10:54
נו טוב, אך המועמדים לטהור אתני, מושא להסתה המתווה מפלצות שאינן ראויות לחיות כאן(או בכלל) , על אדמת המולדת הערבית הטהורה, בגין מעלליהם הנוראיים ואופיים הקולוניאליסטי המתעלל, היינו ונשארנו אנחנו. לא ראוי להפסיק את ההסתה, פיברוק המידע, ושאר רשעויות, ולשנות גישה, תוך תנופה חדשה? גם אם הסיטואציה מבחינת שלילה קיומית, ומבחינת יוזם-מגיב אינה סימטרית, ברור שגם עלינו לגייס תושייה בונה.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות