מתראים בשמחות 680
אלבום שני של "השמחות": שווה, אבל פחות.

האלבום הראשון של השמחות גרם לי לצאת מגדרי. הוא הציג מוזיקאי מבריק - ישראל ברייט - וצליל מגוון שהצליח להכיל בתוכו כמה קטבים מנוגדים של החברה הישראלית, מהאקורדיון ועד הדרבוקה.

באלבום השני, "אנשים מספרים", שינוי פרסונלי אחד: סניה קרויטור, שהיה כנר אורח בכמה שירים באלבום הראשון, הוא כבר חבר מן המניין כאן (אם כי בשלוש התמונות הקבוצתיות הוא לא נמצא משום מה, רק בתמונה קטנה נפרדת).


הצליל של הלהקה כאן מגוון לא פחות מבאלבום הראשון, אולי יותר. בהתאם לשינוי הפרסונלי, הפך הכינור למרכיב שווה זכויות, ומצטרף אל האקורדיון של ויטלי פודולוסקי ל"חטיבה רוסית" כבדה. הצליל האלקטרוני היה בתקליט הראשון סגור בגטו של שני שירים; כאן יש שוב שני קטעים אלקטרוניים לחלוטין ("מלחמה אייטולה", "אסלי סוקוט"), אבל מכונות התופים והתכנותים דומיננטיים גם ב"כסף מזומן" ו"גיבור תרבותי", וחודרים במידה רבה לרוב השירים האחרים.

מי שנסוגה קצת היא הדרבוקה של סמי בדרה. חבל, אני חושב. השיר הפותח, "פרצופים", מוכיח את כוחה: שיר יפה, מתנגן וקליט, שבאמצעו פתאום נכנסת הדרבוקה, מעיפה אותו באוויר, ומכריחה גם משותקים לרקוד. ביתר השירים היא עדיין ברקע - אבל היא עדיין כאן, והיא עדיין התבלין הסודי של השמחות.

הנפילה הגדולה של האלבום השני, לעומת הראשון, היא בבלדות: הראשון הפתיע עם שלושה שירים איטיים ושקטים יותר, יפים עד דמעות. כאן אמורים, כנראה, למלא את מקומם "פרחים", "עכשיו אני זמר" ו"פינטוזים" - אבל הם אינם מספקים את הסחורה. שירים בסדר, כאלה. העיניים שלי נשארו יבשות.

נקודת תורפה מצערת מאוד באלבום היא המילים. ישראל ברייט לא היה משורר גדול גם קודם, אבל הוא הצליח לשלוף מדי פעם אניגמות קליטות ("תן לו במה נשמע, תן לו ברוך הבא, תן לו ביהודה, ויודה יודה בא שלום") וצירופים חביבים ("קחי אותי אליך, אבטיח או מים קרים") שהספיקו איכשהו להציף את המילים מעל ביצת הבנאליה. כאן הוא מתאמץ, נורא מתאמץ, והוא אפילו לא קרוב. שולטים כאן נסיונות להיות מגניב־במלעיל, אניגמות לא קליטות (אניגמטיות היא חבל דק), בנאליות הרסנית, וסתם עילגות:

אחד במאפרה ואחד בפה
אחד בשרותים ואחד בזה
אחד במדרגות ואחד בעבודה
אחד בעלייה ואחד בירידה
אהה...
זה מלחמה איטוללה
איטוללה איטוללה

אפשר בקושי להחליק את זה בשירים שגם המוזיקה שלהם היא מגניבה־בהטעמת־ה'מג'; אבל בבלדות, שצריכות לרגש, הפגיעה היא אנושה. ברור שלא מתאים לשמחות לשיר אהוד מנור, למשל, אבל אולי הם יוכלו לקנות מילים מקובי אוז? לשיר ג'יבריש?
ואולי ברייט בכלל חושב בערך כמוני, אבל רוצה בכל מחיר להשאיר בבית את כל התמלוגים על השמעות ברדיו? יש כאן חיזוק לביקורת שיש לי על הכלל של תשלום אוטומטי של תמלוגים למחברי מילים, אבל זה כבר עניין לדיון נפרד.

ועם כל הבעיות, זה עדיין אלבום טוב. "השמן נהיה כריש" מספק את הסחורה בתפקיד "יהודה יהודה"; "פרצופים", "בעל הקלטת" ו"איזה יום היה לי סמואל" מוכיחים שוב את כשרון ההלחנה של ברייט. השמחות עדיין מציעות רעננות, דמיון מוזיקלי וכיף גדול. לאלו בינינו שלמרות הכל שמחים להיות ישראלים, השמחות מזכירים למה.
קישורים
האלבום הראשון של השמחות - הביקורת של ירדן ניר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מיאמי לונדון איסטנבול 35595
אני חייב להודות שבעיני יורד משמעותית ערכו של כל אמן שבוחר להופיע בפרסומות צעקניות עבור חברות מסחריות. לא צריך לספר לי שלרוב האמנים בישראל קשה מאד להתפרנס רק ממכירת דיסקים ומהופעות חיות, אך יש לדעתי גבול להתבזות וחבל שאמנים מוכשרים רבים בוחרים לחצות אותו. מילא השמחות, הם אף פעם לא היו כוס התה שלי, אבל חבל לי על קובי אוז שפעם הערכתי כאחד הכשרונות הבולטים בישראל ועכשיו כבר לא.
מיאמי לונדון איסטנבול 35620
אני כנראה לא נחשף מספיק... באיזה פרסומת מדובר?
אני יכול להבין שהפרסומות מרגיזות אותך, אבל למה בעצם "יורד ערכו של האמן"? מהו בכלל "ערכו של האמן"? האם נפגעת הנאתך בהאזנה למוזיקה שלו?

אני שואל, למרות שבמידה מסויימת גם אני מרגיש כמוך; אבל אני תוהה אם יש הצדקה אובייקטיבית, "מוסרית", להרגשה הזו, או שזו סתם איסטניסיות-יתר.
מיאמי לונדון איסטנבול 35692
הייתי בטוח שאין בישראל אחד שלא יזהה לפי הכותרת... מדובר בפרסומת המעצבנת של בזק בינלאומי שבה מסתערת הלהקה על איזה יהודי שרוצה להתקשר לחו''ל ושרה לו בעוז את השיר הנ''ל. בכל אופן, התשובה לשאלתך היא כן. ההנאה נפגעת, ויותר מזה נפגעת המוטיבציה שלי להקשיב לאחד כזה בתשומת לב מלאה. אין לי בעיה עקרונית עם אמן שמקדיש חלק מזמנו לפעילות מסחרית ומייצר ''אמנות לפי דרישה'' כדי להתפרנס. הבעיה היא כשהתוצאה היא פרסומת צעקנית, וולגרית, דבילית או מעצבנת במיוחד, כמו זו של בזק בינ''ל או הפרסומות של חברת החשמל בכיכובו של קובי אוז ואשתו. אני צורך אמנות בעיקר כדי לקבל ממנה מסר כלשהו, וברגע שהאמן הופך להיות מזוהה בין השאר עם מוצר כל כך נחות, באופן טבעי פחות מעניין אותי לשמוע גם את שאר הדברים שיש לו להגיד.
מיאמי לונדון איסטנבול 35698
אני מסכים לגמרי לגבי הפרסומת של ב''ב, אבל דווקא הפרסומת של חברת החשמל סולידית למדי, לא עושה יותר מידי רעש, ויש בה את אביטל אוז החמודה. יש פרסומות הרבה יותר גרועות ממנה שמסתובבות להן במרחב הטלוויזיוני.
מיאמי לונדון איסטנבול 35699
בוודאי שיש פרסומות יותר גרועות, אבל זו נפסלת על סעיף דביליות. קובי אוז נחשב בעיני בעבר לאיש מאד לא דביל, והניגוד בין עבודותיו האחרות לבין הפרסומות הללו מרגיז למדי.

דוגמא לפרסומת שבולטת דווקא לטובה היא הפרסומת שעשתה להקת ''מיומנה'' לחברת פלאפון. אמנם זה תשדיר פרסומת לכל דבר, אבל הוא נראה כמו קטע סטנדרטי מההופעה של הלהקה ואין בו את האלמנטים המעצבנים שניתן למצוא בדרך כלל בפרסומות שנעשו לטלוויזיה. זו פשוט חצי דקה של הופעה איכותית ונקיה שבסופה אזכור של המוצר, וזהו. פרסומת למופת.
מיאמי לונדון איסטנבול 35704
האם כל entertainer‏1 הוא גם אמן? אם לא, מה עושה את "השמחות" לאמנים, ולא סתם מבדרים? האם ההנאה שלך ממבדרים גם כן נפגמת כאשר הם מחליטים להשתתף בפרסומות?

1 לא בדיוק "בדרן", אלא מישהו שנמצא בעסקי הבידור, מה שנקרא "עסקי השעשועים" וכולל את אמנויות הבמה, הטלוויזיה, הקולנוע והמוסיקה.
מיאמי לונדון איסטנבול 35705
לא, אתה צודק, מהבדרנים (במשמעותם המורחבת) אין ציפיות לשום מסר אמנותי וכשאין ציפיות אין גם ממה להתאכזב. מכיוון שלא שמעתי את אלבומם של ''השמחות'' אין לי יכולת לשפוט האם יש שם יומרות אמנותיות, אבל מהביקורת של ירדן השתמע שיש כאלה ולכן כתבתי את הדברים.
ולא אמרת מילה 35696
על *ה*שיר של האלבום - "אנשים מספרים". שיר שקט ורוגע, עם זרמים תת קרקעיים, שמתאר בדיוק את המצב הישראלי, את הלכי הנפש המעיקים, את הצרות הקטנות וההתגודדויות לספר עליהן. שיר נפלא לדעתי, ששווה לקנות בשבילו את האלבום כולו.
ולא אמרת מילה 35749
אני חולק עליך. המוזיקה של השיר הזה בעיני חביבה, רגועה ומשאירה אותי אדיש. המילים, בעיני, מביכות. אבל אני תמיד שמח כשמישהו חושב על איזשהו שיר שהוא נפלא, במיוחד כשלא מדובר בלהיט היסטרי.
מיקצבים 36062
הדיסק השני לא מי יודע מה .
אפילו הייתי מגדיר אותו כישלון .
אני מעדיף הרבה יותר לשמוע טראנס או מוזיקה עם קצב מאשר את הדיסק השני .
מיקצבים 36064
אני מעדיף הרבה יותר לשמוע מוזיקה קלאסית-מודרנית. אני לא חושב שהשמחות היו מגדירים את עצמם כטראנס, או שואפים לעשות טראנס, למרות הפעפוע של אלמנטים טראנסיים למוזיקה שלהם, במיוחד בדיסק השני.

אבל אם אתה כבר כאן, ואם אתה חובב טראנס: האם שמעת את הדיסק הראשון? האם אהבת אותו יותר מאת השני (למרות, או בגלל, שיש בו הרבה פחות אלמנטי טראנס)?
אניגמות קליטות? צירופים חביבים? 36098
האם אני היחידי הרואה בשיר "יהודה יהודה" דוגמה מובהקת לאי-יכולתו של ברייט לכתוב ???

הרי אותה דוגמה בדיוק כמו זו שמחבר המאמר השתמש בה היא זו שאני השתמשתי בה בכדי להציג את טענתי שאין טעם בשיר זה, מלבד מקצב הדרבוקה שלדעתי גם הוא מעצבן.

"תן לו במה נשמע, תן לו ברוך הבא, תן לו ביהודה, ויודה יודה בא שלום" הוא פשוט אוסף של ג'בריש, שנכתב רק בשביל להתחרז ובמטרה זדונית להיתקע במוחם של אנשים תמימים כמוני...

אמנם לא קניתי את אלבומם הראשון, ואף לא את השני, אך שמעתי כמה שירים מתוכם אצל חברים ובכל פעם ירדה אצלי הערכתי אליהם, מילות שיריהם נשמעות כאילו נכתבו רק על מנת להוות ליווי למנגינה, והן לא מהוות שום בסיס בשיר.

אם מישהו חולק עלי (ואני בטוח שיש פה הרבה) אנא הביאו פה מילות שיר שלהם וכתבו ביקורת קצרה על שיר זה.
אם תצליחו לשנות את דעתי על הלהקה, באמת שאשמח.

מרמור.
אניגמות קליטות? צירופים חביבים? 36255
"אוסף של ג'יבריש, שנכתב רק במטרה זדונית להיתקע במוחם של אנשים תמימים כמוני..."

ובשתי מילים: אניגמות קליטות.

אבל אם אתה חושב שהמילים האלו גרועות, אני לא אתווכח איתך. גם בעיני הן לא יצירת מופת‏1, אבל יש להן חן מסוים. הן לפחות לא הפריעו למוזיקה המבריקה (לדעתי) של השמחות (בניגוד לרוב המילים בדיסק החדש).

1 ולכן אני לא - לא אני - אביא שיר שלהם ואנתח אותו.
אניגמות קליטות? צירופים חביבים? 36294
יש הבדל בין דבר קליט המיוחס בדר"כ למשהו חיובי, לבין שלוש מילים שחוזרות על עצמן ונתקעות במוח יום שלם ללא בושה...
כלומר, 4 מילים אם אתה מחשיב את "יא" למילה...

ובקשר ללחן, אני לא ממש שמעתי הרבה שירים שלהם, ולכן אין לי זכות לקטול אותם, אבל ממה ששמעתי, לא התלהבתי...
על טעם ועל ריח...
אחת הלהקות השנואות עלי 36178
"יודה יודה" היווה את שיא הסבל שלי בצבא, כאשר גלגל"צ היו טורחים להשמיע את יצירת המופת המעודנת הזאת בתדירות של פעם בשעה.

"השמחות" מייצגים בשבילי את שיא החנופה האפשרית: חבורה של תל-אביבים מתוחכמים אשר מבקשים להדבר אל הקהל המטופש באמצעות לחנים דביקים ומילים "עממיות". מניפולציה זולה שכמעט משתווה בגועליותה למפלצת יחסי הציבור בשם הזוג אוז.
אחת הלהקות השנואות עלי 36212
אל תישא את שם אוז לשווא ! לפחות לא באותו משפט עם "השמחות"...

סתם, לא... אני לא כל כך מעריץ של קובי אוז או טיפקס... אבל לדעתי הוא באמת אחד מהכישרונות של ישראל (אני לא מדבר על השנה האחרונה, עם השירים המבעיתים שהוא כתב לשרית חדד... כמו "יאללה לך הביתה מוטי"...)
אני מדבר על שירים כמו "התחנה הישנה", "זמנים קטנים" ועוד.
הכישרון הבולט שלו הוא הכתיבה הנפלאה והכנה שלו, שאני כמעט תמיד מזדהה איתה (שוב פעם... לא בדיסק של שרית חדד)

והופעתו בפרסומת לא השפיעה בכלל עלי... אם הבנאדם רוצה לעשות פרסומת שיעשה פרסומת, אני לא מבין איך זה נוגע לשיריו...

אבל לגבי השמחות אני בעיקרון מסכים עם דעתך, אבל לא באותה חריפות...
אחת הלהקות השנואות עלי 36342
קובי אוז מוכשר למדי, אבל אין זה אומר שהוא לא מפלצת יחסי ציבור. ול"התחנה הישנה" יש באמת משהו נוגע, קשה לי להסביר מה.

ודרך אגב: אני בת.
אחת הלהקות השנואות עלי 36372
אך אני עדיין לא מבין למה את משייכת את הופעתו של אמן בטלויזיה/רדיו/עיתונות לשיריו ???

קחי לדוגמא את אביב גפן, אמן שאני ממש לא מסכים עם דעותיו הפוליטיות (שכבר נחלשו-נעלמו ממזמן), ולא ממש מתלהב מהופעתו הציבורית, אך עדיין אוהב את שיריו.

מפלצת ציבור או זאב בודד, קובי אוז הינו עדיין אחד מהמובילים במוזיקה הישראלית לטעמי.
ודרך אגב, בימנו אנו, מאד קשה לאמן להרוויח כסף, ומן הסתם יהיה זה הגיוני לאדם לנצל את פופולריותו להרוויח כסף כמו שהיה עושה כל אדם שפוי אחר בחברה שלנו.
לא אני ולא את מודעים למצב הכספי של קובי אוז, למרות שאני די משוכנע שאין לו בעיות עם זה, אך עם כל חוקי הקופירייטינג והקניין היום פשוט אי-אפשר לדעת.

מצטער על שגיאתי, עדיגי לא היה נראה לי כבת.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים