כשדוסטי פגש את הלר 706
אילו הייתי מחברו של הספר שעליו בכוונתי להמליץ לכם - אבקש להתרכז, אדוני הממושקף ובעל הכרס - הייתי בודאי פותח את דבריי בסגנון שכזה - כן, גולשת מקסימה שלי, אני מתכוון אליך - סלחו לי רגע, אך עליי לפרוש לצ'אט אינטימי עם הגולשת המקסימה - זהו, נחזור לרצף העניינים.
(כריכת הספר - רנה מאגריט: "התשובה הבלתי צפויה"; עיצוב העטיפה - יעל שוורץ)
כך בערך מתנהל לו ספר בשם "החטא והעונג", אשר יצא לאור לאחרונה במסגרת "הספריה החדשה". מחברו הוא אלי סוויד, איש מחשבים ירושלמי, מתכנת מקינטוש, בן 34, נשוי ואב לשניים. בעברו עסק גם במכירת חפצי יודאיקה ותיווך דירות. מאחר והספר רווי התיחסויות למדיום בו אתם משתמשים כעת, ראיתי לנכון לא רק לספר עליו, אלא אף לראיין את הסופר, באמצעות צ'אט. הסקירה המובאת לפניכם מתבססת על רשמיי מהספר, וכן על אותו ראיון הזוי למדי, שהתנהל לו לילה אחד בחודש אוגוסט. זה המקום לציין שסקירה זו עמדה בכל המבחנים הקפדניים, ונמצאה נקייה מספוילרים. אין כל חשש שתגלו פרטים חיוניים מהעלילה, אשר בכל מקרה מהווה חלק לא מרכזי ביותר מתוך הספר עצמו.

הספר עוסק בחייל העונה לשם "סאקי". הנ"ל הינו גיבור נאמן לצבא ההגנה לישראל - נאמן עד כדי כך, שכבר בעמוד הרביעי של הספר הוא מתפתה למכור סודות מדינה לסוכן זר, שאת זהותו הפוליטית המדויקת לא נחשוף. סאקי הוא שם העט של ה.ה.מונרו, אותו מתאר סוויד כ"סופר אנגלי ג'נטלמני ומצחיק עד דמעות שכתב בתחילת המאה העשרים ונהרג במלחמת העולם הראשונה". מקור שם העט, מאידך, הוא באחד ה"מרובעים" של עומאר כיאם, המצוטט גם הוא בספר. במהלך הספר אנו נחשפים לדמותו של סאקי גם מזוויות נוספות - רומנטיות, מיניות ואחרות, ומכירים גם את הוריו, שהנאמנות אינה בדיוק נר לרגליהם. הספר עמוס בפניות לקורא, או לקהל קוראים דמיוני המאזין לספר המוקרא בפניהם במעין ערב ספרותי, ובהערות אגב פסאודו־פילוסופיות על זוטות בחיי היומיום, כגון הסכנות הצפויות לאישה המתכופפת כך שמחשופה פרוץ לעיני כל, ויתרונותיהם של נסיעות באוטובוס ובתי־מלון זולים. הסיבה לכך היא שהוא כתוב בחלקו הגדול כפרודיה על סגנונותיהם של מחברים שונים, ביניהם דוסטויבסקי (הזוכה באחד האזכורים לכינוי "דוסטי", מפי המספר; לדברי סוויד "גם ה'דוסטי' הוא ציטוט - ככל הזכור לי, נאבוקוב קורא לו כך"), ג'וזף הלר, לורנס סטרן ("טריסטראם שנדי"), פילדינג ("טום ג'ונס"), אריך קסטנר ואחרים. אנו נחשפים לדמויות מתוך "מילכוד 22", "האחים קרמזוב", ועוד, שהעיוותים הנגרמים לקורותיהם אצל סוויד גרמו מן הסתם ל"דוסטי" וחבריו לקדוח חור באדמה. אך אין זה הכל - גם דמויותיו של הספר עצמו משתנות תוך כדי כתיבתו, מאפייניהם משתנים, והם אף נוטלים את גורלם בידיהם ומנסים לצאת כנגד המספר שברא אותם - שכן מרגע שבראם, יש להם קיום עצמאי שאינו מתיישב בהכרח עם רצונו של המחבר.

לעומת זאת, דמויות אחרות בספר נבראות לרגע, למלא מטרה זמנית של הספר, ונעלמות כאשר אין בהן חפץ. כאן המקום לציין, שהמספר הוא שוביניסט דוחה למדי, בדומה לסאקי בן דמותו, שגם הוא אינו ראוי להערצה מיוחדת. גם המחבר "האמיתי" מציין את "החלקיקים האלמנטריים" של מישל וולבק (הוצאת "בבל") כספר שמצא חן בעיניו, על אף שהוא מוצא אותו רווי שוביניזם. באחד העמודים בספר פונה המחבר למלצרית שבסיפור, ומוציא אותה מן העלילה לצורך הטרדה מינית ("לקקי את צוארי בקצה לשונך המחודדת - כן, כך - והניחי לי למעך מעט את חולצתך הלבנה המתוחה..."). על כך מגן סוויד באומרו שיש להתייחס לספר כרומן קומי, "מהתלה בששה פרקים ואפילוג", כפי שמכריזה כותרת המשנה שלו. עם זאת הוא דוחה נסיון לשיפוט ערכי של יצירת אמנות, ותובע להפריד את האיכות האמנותית של היצירה מן העמדות המובעות בה, גם אם הן נגועות בגזענות או הסתה, למשל. זו, בעיני, עמדה בעייתית למדי, אך אני מוכן לקבל את נימוק ההומור כתקף. אין ספק שמדובר בהומור יחודי, שאינו מתאים לכל אחד, ולכן מתנצל המחבר מראש - בסוף הפרק הראשון - על כך שאין באפשרותו "להחזיר לכם את כספכם אם מה שהוגש עד כה לא ענה על דרישותיכם האנינות", וממליץ "לקרוא מספר עמודים מכל ספר חדש עוד בחנות הספרים - וכך תמנע אכזבה שליבנו שלנו, המחברים, אינו שש להיות הגורם לה" - המלצה שאני שותף לה בכל פה.

אלי סוויד מעיד ש"הספר רוסי מאוד, במובנים רבים, ולכן מימנתי במו עצמי תרגום - שמופיע באתר האינטרנט - לפרק הראשון. התרגום נעשה ע"י גלי־דנה וניקודה זינגר, שגם עורכים את המגזין הדו־לשוני 'נקודתיים'. בגליון הבא יופיע, בחלק הרוסי, תרגום הפרק הראשון מ'החטא והעונג', ובחלק העברי פרקים מרומן חדש. כל זה נעשה על יסוד ההנחה שיש בארץ קהילה־דו לשונית גדולה, שעשויה למצוא עניין בספר.

הדמיון בין סאקי לבין המחבר אינו מסתכם רק בשוביניזם אותו הם מבטאים, אלא גם בסגנונם ובבחירת המילים שלהם. המחבר מגלה עמדה סובלנית למדי לגבי גיבור הסיפור, אשר חלקים רחבים מן החברה הישראלית היו מוקיעים את התנהגותו (בגידה במולדת, בוגדנות מינית). במהלך הסיפור הם מסתכסכים והולכים, עד שבסופו מכריז סאקי מעין מרד על המחבר.

בשלב זה מועלה בספר דיון מרתק למדי בשאלת ממשותן של דמויות ספרותיות. נשאלת השאלה, טוען המחבר, האם אדם "ממשי", אך זר לנו לחלוטין, הוא "אמיתי" יותר, עבורנו, מאשר דמות ספרותית מוכרת וידועה? האם אין אנו מכירים את נפתולי נפשו של רסקולניקוב, למשל, יותר מאשר את זו של השכן מהקומה שמעלינו? והאם בתודעתנו יש לאותו רסקולניקוב קיום "ממשי" יותר מאשר לאותו שכן? בהיותו פוסט־מודרניסט, מסתפק המחבר בניתוח קיומן התודעתי של דמויות "ממשיות" ו"בדיוניות". מעניין להשוות עמדה זו ליצוג מודרניסטי של השאלה, כפי שהוא מועלה למשל בספרו של רוברט היינלין "666: מספר החיה", אשר בו נעים הגיבורים בין יקומים מקבילים שבהם עליסה בארץ הפלאות, מאדים של בורוז, ולאזארוס לונג של היינלין עצמו, הינם "ממשיים" לא פחות מהגיבורים המבקרים אצלם.

אלי סוויד השתכנע שכדאי לו לכתוב ספרות לאחר שזהרה רון, העורכת כיום את המגזין "מסע אחר", המליצה לו לעשות כן בעת ששוחח עימה בצ'אט. לדבריו, "היא חברה טובה עד היום". הספר נכתב בשנים 1997-8, ובתחילה מלאכת הכתיבה הייתה לשעשוע בלבד, ולא לצורך הוצאה לאור. תוך כדי הכתיבה, הגיע למסקנה שהספר טוב דיו להתפרסם. כפי שהוא מתאר בספר באופן נאמן למציאות, הספר נכתב בבתי קפה שונים, על גבי מחשב נייד. יתרה על כך - לדבריו הספר נכתב "בקצב הקלדה, כך שבכל נקודת זמן נתונה לא היה ברור לי מה יהיה כתוב בהמשך." זו הסיבה שהדמויות בספר משנות את תכונותיהן במהלך הסיפור. כדוגמה לכך, חברתו של הגיבור, העונה לשם גילת, הינה "כעורה למדי" בתחילת הסיפור, אך בהמשכו הופכת בהדרגה לנאה למדי. דמויות אחרות מגלות חוסר עקביות בעמדותיהן - למשל, עמדת שירותי הבטחון כלפי בגידתו של סאקי, שמטעמי עודף עניין לציבור אמנע מלחשוף את התהפוכות המתחוללות בה. סוויד מודע לקושי להאמין לנקודה זו, אשר יש שיראו בה גימיק והיתממות.

הספר אמור היה בתחילה להיקרא "dance", אולי כרמיזה לסגנון המוסיקלי רווי־הסימפולים, הדומה באופיו לסגנון כתיבת הספר הדוגם קטעים מיצירות ספרות נודעות. בהמשך הוחלף השם לשם מושך יותר. הנימוק לכך, לדברי סוויד: "ספר, ככל אובייקט נושא ברקוד, הוא נשוא למיתוג. כללי השיווק תקפים גם לגבי ספרים - רבי מכר, רבי מכר בשאיפה, ואפילו רומנים ביזריים חסרי כל יומרות".

הספר רווי התיחסויות לעולם המחשבים. גיבורנו ההולל מכיר את אחת מהדמויות באמצעות צ'אט המצוטט בהרחבה, אם כי המחבר נמנע מחציית גבולות הטעם הטוב וחסך מאיתנו חלקים חסודים פחות של השיחה. כותרות הפרקים מכילות הפניות לאתרי אינטרנט הרלבנטיים לפרק, בליווי ציטוטים נבחרים מתוך האתרים הנ"ל. המבחר כולל מגוון בלתי יאמן של אתרים, הדנים בין השאר במשפט המכשפות בסאלם, מתכון למרק צבים, מדריך למציצנים וכולי. כל האתרים היו קיימים בעת כתיבת הספר, אך חלקם אינם קיימים עוד. הציטוטים מדוייקים למדי, ותורגמו לעברית בידי סוויד. "כשכתבתי את הספר, האינטרנט היה רחוק מלהיות נחלת הכלל. עצם האפשרות לצטט ממקורות רבים הייתה חדשה", אומר סוויד. בנוסף לכל זאת, הקים הסופר אתר אינטרנט בשם "Sin and Pleasure", ובו מצויות הפניות לאתרים המוזכרים בספר, מתכונים למאכלים המוזכרים בו (שימושי במיוחד למי שתמיד רצה לדעת איך להכין מעלובה ולא ידע כיצד), ואף את הפרק הראשון מתוך הספר, המובא במלואו, לטובת הקוראים שירצו להתרשם ממנו בעצמם. בימים אלו עוסק אלי סוויד בכתיבת ספר סיפורים, ורומן נוסף שהוזכר לעיל.

לסיכום: האם לפנינו יצירת מופת דגולה, מעמודי התווך של הספרות העברית המתחדשת בארץ הקודש, מאת מחבר צעיר ששמו הולך לפניו ועוד צפויה לו תהילת עולם? אולי, אבל מה שבטוח הוא שמדובר בספר קריא, משעשע (לבעלי ההומור הנכון), ומעורר עניין במגוון נושאים אזוטריים שלא נתתם מעולם את דעתכם עליהם, ויפה שעה אחת קודם.
קישורים
Sin and Pleasure - אתר הספר
מספר החיה - לרכישת ספרו של רוברט א. היינליין ב"דיבוק"
החלקיקים האלמנטריים - לרכישת ספרו של מישל וולבק ב"דיבוק"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  אין לעשות משפט שדה לדמות ספרותית • ג. שמעון • 7 תגובות בפתיל
  הוכנס לרשימת הקריאה • easy • 8 תגובות בפתיל
  נחמד ביותר • הדס • 9 תגובות בפתיל
  מחכה לספר נוסף מפרי עטו של הסופר • אבישג
  טוב לתאווה ונחמד להשכיל • ד''ר גת

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים