פתאום נהיה אוסף 726
ישראל 2001, כל אלבום שני הוא אוסף, וכל אוסף הוא תקציר שני האלבומים הקודמים פלוס קטע נדיר. על הרבה אוספים איומים ואחד טוב: "פרפרי תעתוע" של ערן צור.
זה לא מוכח סטטיסטית, מה גם שהנתון שאני הולך לזרוק גם לא ממש מסתדר מבחינה הגיונית, אבל בישראל של ימינו נראה כאילו יוצאים יותר אלבומי אוסף והופעות סיכום מאשר אלבומי אולפן רגילים. אני אפילו לא מדבר על אלבומים ראויים, לא כשאלבומים בינוניים (קורין אלאל, מוניקה סקס, כנסיית השכל) הם המועמדים היחידים לאלבומי השנה.

ודווקא כשכל אלבום שני הוא אוסף, עצוב לראות שהאוספים הללו אינם אלא תקציר שני האלבומים הקודמים פלוס קטע "נדיר". הקונספט של האוספים מצליח כלכלית. כל השאר, כך נראה, לא מעניין במיוחד את תאגידי המוזיקה שחושקים נואשות בכספי מתנות החגים שלכם. בחירה מחופפת של השירים, הפקה איומה של החוברת ושאר העניינים התוכניים, שום ערך מוסף - זה לא מה שימנע מכם לקנות את האוסף (שניתן או לא ניתן להשיג בחניות) עבור הדודה לחג במחיר מבצע של 49.99 ש"ח.

חוויות האוסף הטראומטיות של "החברים של נטאשה" זצ"ל ו"אתניקס" תבדל"א הן דוגמאות מצויינות להתייחסות החברות לאוספים שהן מוציאות. שתי הלהקות גילו, לתדהמתן, שחברות התקליטים הקודמות שלהן ("הד ארצי" ו"הליקון", בהתאמה) החליטו להוציא אוסף מחופף ומזעזע לחג, בלי להודיע לחברי הלהקה על כך. "נטאשה" התנגדו ודאגו לכישלון של האוסף המסחרי (עם הבטחה לאוסף מושקע, והפעם בהפקה של הלהקה). אבל כמה שזאב נחמה ותמיר קליסקי צרחו בעיתונים, האוסף "מקסימום אתניקס" מכר, והרבה. רווח נקי ל"הליקון".

"פרפרי תעתוע", האוסף החדש (והראשון!) של ערן צור הוא אנטיתזה מוחלטת לסטנדרט הזה של האוספים הישראלים. צור שם דגש באוסף, כמו בכל הקריירה שלו, על סטנדרטים גבוהים של הפקה. זה מתחיל מהעטיפה ומהגרפיקה המושקעת. החוברת, שבאוספים רגילים היא מטרד והשקעה כספית מיותרת, מקבלת משמעות אדירה עם הערותיו של צור על השירים, שמוסיפות את הנופך האישי של סיכום עשור של פעילות פורייה.

19 שירים בחרו ערן צור ודרור נחום מהרפרטואר המפואר של צור, מימי "כרמלה גרוס ואגנר", שכבר הפך לקלאסיקה מקומית, ועד "תכלית בתחתית" האחרון והמצליח. גם "אתה חברה שלי", מחווה ליונה וולך ואחד האלבומים העבריים המועדפים עלי, זכה לייצוג בדמות השיר "תותים". בכלל, נראה כי צור ונחום השתדלו לשלב כמה שיותר שירים שאינם להיטים - גם זה דבר בלתי רגיל בנוף שלנו. האוסף נותן גם את הערך המוסף, הסיבה שתיתן גם למחזיקי "מדף ערן צור" בבית לקנות אותו, בשני שירים חדשים: "גולדפינגר", שיר בז'אנר הסיפור המוזיקלי בו משתעשע צור; ו"יחפשו לא ימצאו", שיר דור שני של שואה, ואחד מהשירים החזקים שיצאו השנה, גם אם נתעלם מהחולשה הביזארית שלי לשירי שואה.

שני השירים הללו מצטרפים לגרסאות חדשות של שירים מוכרים: "קיץ", מתוך "עיוור בלב ים", בגרסא קצבית ומהירה; "נימפה", שנכתב במקור לברי סחרוף ב"הכל או כלום"; "אלינור" בביצוע חי משנת 92'; "ערב ב' כסלו" בגרסא אקוסטית ובליווי צ'לו; "נשל הנחש" מ"שורו"; וביצוע חי ל"בלילות של ירח מלא" מהאלבום האחרון, משלימים את האוסף המופתי הזה.
קישורים
ערן צור - האתר הרשמי
פרפרי תעתוע - מתוך "מומה"
ערן צור, ביוגרפיה - מתוך "מומה"
פרפרי תעתוע - לרכישת האלבום ב"מיתוס"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  המצב שאתה מתאר באמת נשמע מדכא • אלי • 3 תגובות בפתיל
  שכנעת אותי.... • מר מור • 3 תגובות בפתיל
  בעניין מצב הדיסקים • אלון א • 6 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • גיל.... • 5 תגובות בפתיל
  עטרי • הממ
  על טעם וריח אין להתווכח, אבל... • חזי • 4 תגובות בפתיל
  מילים לשירים • ריקי • 4 תגובות בפתיל
  ניקור עיניים אנטי-ילידי • ליאור גולגר • 26 תגובות בפתיל
  ראיון עם ערן לקראת יציאת האוסף • עופר
  מדיה דירקט • גידי אהרונוביץ • 4 תגובות בפתיל
  אתה חברה שלי • האייל האלמוני • 23 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים