ילדים מאושרים 74
על מצב האושר של ילדי ישראל, ומה גורם לו; על צו איסור הפרסום שהוסר ממסמך רביב; וקצת על עדן הראל שעדיין לא החזירה את סיני למצרים.

בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות מסוף השבוע, מופיעה כתבה על מחקר בינלאומי שעוסק בשאלת האושר או חוסר־האושר של ילדים ברחבי העולם. ישראל, מסתבר, מתהדרת באחוז הגבוה ביותר של ילדים המצהירים על עצמם כעל "לא־מאושרים". 17.7% מהילדים הישראליים בכיתות ו' עד ט', כך נתגלה, "אינם מאושרים כלל". מקום שני - ארה"ב, עם 4.5% עלובים של ילדים לא מאושרים. אכן, יש לנו במה להתגאות.

כדאי לציין, אגב, כי מספר גדול יותר של נשאלים - 23.7%, ליתר דיוק - השיבו כי הם דווקא "מאושרים מאוד", כך שיש לנו עוד סיכוי.

ד"ר יוסי הראל, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, שערך את המחקר בישראל, אמר בכתבה המדוברת כי המדד הנ"ל "מנבא הצלחה בלימודים והתנהגויות חברתיות כמו סמים ואלימות". ילד שלא טוב לו," אומר הראל, "יחפש אלטרנטיבות שליליות".

בדיוק מעל לכתבה הזו, ישנה תמונה של שלושה ילדים ערבים סוחבים ירקות בשוק. הכתבה הצמודה לתמונה מספרת על ילדים פלסטינים בני 10-14, העובדים בשוק בניגוד לחוק, מקבלים בין 80 ל-‏100 ש"ח ליום, וחלקם אף זוכים לישון בתוך הדוכן הנעול בשעות הלילה. אחרים משלימים הכנסה בפריצות לבתים באזור.

רק מה - אם הם היו נכללים במחקר האושר, הם דווקא היו משפרים את מצבנו: "זו בכלל לא עבודה קשה בשוק. בבית עובדים הרבה יותר קשה. זה הרבה יותר כיף מללכת לבית־הספר," אמר לכתב ילד בן 14 מדהריה בתחנת המשטרה אליה הובא.

מדד האושר, להזכירכם, מנבא, לכאורה, הצלחה בלימודים. הרי לנו, אם כן, פרשנות מעניינת לטענה הזו - ילדים בבי"ס אינם מאושרים. אם זכרוני אינו מטעני, הרי שגם מהצד השני הפרשנות הזו נכונה. הכרתי במהלך שנות לימודי תלמידים רבים, ביניהם לא מעטים ששיעור ההצלחה שלהם היה מן הגבוהים, ורובם הגדול בהחלט לא היה מתאר את מצבם כמצב "מאושר".

האם, על כן, עלינו להסיק מכך כי האחוז הגבוה של בלתי־מאושרים בקרב ילדי ישראל צריך לגרום לנו, למבוגרים, חיוך קטן של אושר?

מעניין לדעת עד כמה המחקר העמיק לחקור את מצבו של כל ילד לאשורו - ולבדוק האם באמת יש קורלציה, שלילית או חיובית, בין מצב האושר של הילד, לבין מצבו הפדגוגי.



כשהכל ידוע מראש

בסוף השבוע הזה שמחו העיתונים לדווח כי הותר פרסומו של "מסמך רביב" - אותו פרוטוקול ישיבה סודי־לכאורה על־פיו נאמרו מספר אמירות תמוהות, אחת על־ידי חזי כאלו, נציג השב"כ, ואחרת על־ידי איש שב"כ אחר בנוגע למעורבותה של דורית בייניש בפרשה. הפרסום הותר אחרי שהמסמך כבר פורסם מספר ימים לפני כן באינטרנט, ושם קץ הן למסע הרדיפה הסיזיפי אחר אתרים שהחזיקו עותק של המסמך, כמו גם לרמיזות העבות והמתוסכלות של העיתונות הן לגבי תוכן המסמך והן לגבי המקום בו ניתן למוצאו.

ההתעקשות על אי־פרסום המסמך אחרי שזה פורסם כבר באינטרנט היא תמוהה, שלא לומר מגוחכת, אך בעיקר היא מציגה חוסר הבנה מטריד מצד אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, בכל הנוגע למצב חופש הפרסום בעידן האינטרנט. האם ניתן בכלל למנוע מסודות לדלוף החוצה? האם מסמך שידוע שנמצא בידיו של חבר־כנסת המעוניין לפרסם אותו, יכול שלא להגיע לידי הציבור במהרה? קשה להאמין.

אם במקרה של צנעת הפרט ניתן עוד לומר שחלקם הגדול של הישראלים לא ימצאו את המסמך החסוי, ולכן יש מקום לאסור על פרסומו באמצעי התקשורת ההמוניים - עוד יש מקום לויכוח, אך אם המטרה היא שמירה על הבטחון הלאומי, הרי שמרגע שהמסמך פורסם ברשת, הנחת העבודה היא שלגורמים העויינים שיתעניינו בו כבר יש אותו, ואין שום סיבה שמה שהסורים יודעים יש ישראל, לא ידעו הישראלים עצמם.

האם יש מקום לצווי איסור פרסום בישראל כיום? זו שאלת הסקר החדש של האייל הקורא, ואתם מוזמנים להצביע ולהגיב על התוצאות עם התגבשותן.



הסבר פניך לתייר

בעת לגימת מרק כרוב חם ומלבב (חורף, לא?), עיינתי לשיעמומי באחד מהמקומונים הרבים היוצאים באזור השרון, שם קבוע מקום מגורי. לבסוף הגעתי לעמוד הרכילות. מכיוון שכמות המרק שנותרה בצלוחיתי לא הייתה מספקת לקריאת כתבה שלמה, החלטתי, לשם שינוי, לעיין במדור הנלוז הנ"ל.

עד כאן אפולוגטיקה.

אחד המקטעים שעשע אותי במידה כזו, עד כי חשתי חובה להביאו בפניכם, מען כי נשתעשע יחדיו, במלואו:

(צומת השרון, 12.11.99, מדור סיכות)

"פול קינג, פעם זמר והיום מנחה באם.טי.וי, הגיע לביקור פרטי בארץ. קצת לפני כן הוא הרים טלפון לקולגה שלו, עדן הראל, כדי שזו תמליץ לו על מקומות מעניינים שכדאי לראות בארץ. הראל לא התבלבלה והמליצה לו לקפוץ לסיני."

עד כאן.




חדש באייל

מספר שיפורים חלו באייל הקורא, תודות למתכנת הבית הנערץ שלנו, טל כהן:

* גם סקרים ישנים ימנו כעת את מספר התגובות, ויעדכנו אתכם במקרה שיתווספו תגובות חדשות.

* בעמוד כתיבת תגובות, תוצג גם ההודעה עליה אתם מגיבים, לנוחותכם.

* בעמודי תוצאות הסקרים, אם תציבו את הסמן על העמודות השונות, יופיע על המסך אחוז ההצבעה לכל אפשרות.

* הקלקה על שם כותב המאמר תביא אתכם אל עמוד הפרטים של הכותב, שם יופיעו כתובת האימייל שלו, אתר הבית הפרטי, מאמרים אחרים שכתב באייל, ובעתיד הקרוב - גם ביוגרפיה קצרה על הכותב, כדי שתדעו קצת עלינו.

שוב אני מזכיר לכולכם כי כל קורא של האייל המעוניין לפרסם מאמר באייל הקורא מוזמן לשלוח את המאמר בפורמט וורד, TXT או RTF אל העורך, ואנו נשמח לפרסמו.


קריאה מהנה,
דובי קננגיסר, עורך ראשי
קישורים
מסמך רביב - מתוך אתר הארץ
אוניברסיטת בר־אילן
העורך
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  הילד הובא לתחנת המשטרה • האייל האלמוני • 19 תגובות בפתיל
  ילדים ישרים יותר. • זה משם • 4 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים