מלחמה פוסטמודרנית (חלק א') 767
''לא רק שהטכנולוגיה אינה פותרת הכול בעולמנו, היא מהווה בעיה כלשעצמה. טכנולוגיות חדשות הופכות דפוסי הבנה מסורתיים, של הפעלת כוח לדוגמה, לבלתי רלוונטיים,'' אומר כריס הייבלס גריי, פרופסור לפילוסופיה של המדע ומומחה לתיאוריה של המלחמה. ראיון.
פרופ' כריס הייבלס גריי מאוניברסיטת גריי פולס שבמונטנה נהנה למנות את מקורותיו הגנטיים. 20 לאומים שונים מיוצגים בדמו של גריי, ובהם האירי, הצ'כי, הסקוטי, הגרמני, היהודי, הצרפתי, האנגלי, הפולני, שני שבטים אינדיאניים ועוד. קל להבין מדוע הוא טוען שאינו מאמין ברעיון הלאום. בילדותו התגורר זמן מה בשכונה צבאית בווייטנאם, שם עבד אביו כמהנדס, וכך גדל כתומך של המלחמה שהתנהלה שם. המהפך חל בו בעת שלמד לימודים צבאיים באוניברסיטת סטנפורד - ככל שפגש עוד ועוד חיילים משוחררים, כך איבד את אמונו בצדקת המלחמה. עד סוף שנתו הראשונה בסטנפורד כבר הפך לפעיל כנגד המלחמה, ואף הוכה ונעצר לראשונה בחייו.

לאחר שנים שבהן חילק את חייו בין חקר המלחמה לבין פעילות נמרצת נגדה, הציג גריי את תזת הדוקטורט שלו. הוא טען שעם תום מלחמת העולם השניה החל להיווצר סוג חדש של מלחמה - מלחמה פוסטמודרנית. על פי החלוקה הכרונולוגית שהוא מציע, המלחמה המודרנית החלה להתפתח באירופה של המאה ה-‏16 וחדלה להתקיים עם מלחמת העולם השנייה. לאחריה, כבר יש צורך בתיוג חדש. ההבדל בין העידנים נעוץ ביחסים שבין הטכנולוגיה למלחמה. לפני המאה ה-‏16 היתה המלחמה שמרנית מבחינה טכנולוגית. תהליך הפיתוח של כלי נשק חדשים, או אימוץ מתכות חדשות בייצור כלי נשק ישנים, היה איטי ביותר. משך הפיתוח של אסטרטגיות וטקטיקות חדשות נאמד במאות שנים. עידן המלחמה המודרנית, לעומת זאת, התאפיין בחדשנות טכנולוגית מואצת - המסורת נזנחה לטובת היעילות. כל המצאה שהיה בכוחה להגביר את יעילות המלחמה - כלומר, את כוח ההרג שלה - אומצה בהתלהבות.

אך עם הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי התברר שיש טכנולוגיות חדשות שאי אפשר להשתמש בהן, או ליתר דיוק - מוטב לא להשתמש בהן. אמצעי ההריגה החדשים מאיימים על עצם קיומה של האנושות. כך שכיום, אף שמערכות הנשק המודרניות עדיין קיימות, אי אפשר להמשיך ולפעול בעקיבות על פי הגיונה הפנימי של המלחמה המודרנית, ולהביאה לסיומה המתבקש. את התזה הזו פיתח גריי בספרו "המלחמה הפוסטמודרנית".

בספרך אתה טוען שמלחמת וייטנאם היתה המלחמה הפוסטמודרנית הראשונה. רבים יסכימו שמלחמת המפרץ היתה מלחמה פוסטמודרנית. האם גם המלחמה הנוכחית בין הישראלים לפלסטינים היא פוסטמודרנית? האם כל המלחמות הנוכחיות פוסטמודרניות?

כן, כיום כל המלחמות פוסטמודרניות, אם כי המונח עצמו אינו חשוב כמו ההגיון שעומד מאחוריו. המלחמה המודרנית אינה אפשרית מפני שמלחמות מודרניות מגייסות את כל הטכנולוגיה והכוח המצויים לשם השגת ניצחון מוחלט, כפי שתיאר וניסח זאת מקיאוולי לפני חמש מאות שנה. מלחמות אחדות תמיד התנהלו "על אש קטנה" בגלל פוליטיקה או אי־שוויון בין היריבים, אולם הפוטנציאל למלחמה טוטאלית תמיד היה קיים ברקע. כיום אין עוד מקום למלחמה טוטאלית.

בנוסף להבדל בסיסי זה, יש היבטים פוסטמודרניים אחרים המאפיינים את המלחמות בזמננו, והם ניכרים בברור בשלוש המלחמות הללו. החשובים שבהם: המלחמה כוללת רמות לחימה שונות בו־זמנית (קולאז'); שני הצדדים ממשיכים להסתמך על טכנולוגיות חדשות (לעיתים שונות לחלוטין); מידע תופס מקום מרכזי באסטרטגיה ובטקטיקה של שני הצדדים; ובשני המחנות רווחת האשליה שניתן לקיים שליטה על מהלכי המלחמה.

בכל השלוש תמצא את ההיבטים העיקריים הבאים:

ההצדקה העיקרית למלחמה היא השגת שלום וביטחון.
האזרחים נמצאים בסיכון גבוה יותר מאשר הלוחמים.
רוב הלוחמים הם חלק ממערכות המשלבות באורח בלתי נפרד טכנולוגיה ובני אדם, כלומר, מערכות קיבורגיות.
קיימים סוגים שונים של לוחמה ולוחמים במקביל.
שדה הקרב הוא מרחב הכולל את "החזית הפנימית" ואת תקשורת ההמונים הגלובלית.
הפוליטיקה נעשית צבאית.
המלחמה מחלחלת עמוק לתרבות הכללית.


מלחמה פוסטמודרנית - איור מאת בוב ת'אולי


בנוסף למאפיינים שמנית, האם גם השורשים ההיסטוריים־פוליטיים ממלאים תפקיד בהגדרתה של מלחמה פוסטמודרנית ככזו? לדוגמה, אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל, גורס שישראל נמצאת בעיצומה של אותה מלחמה ישנה שהחלה לפני מאה שנה.

לא שמעתי את שרון מתבטא כך. מכל מקום, יש בטענה זו הגיון רק אם אתה מתאר את הסכסוך הנוכחי כמאבק לאומי לעצמאותה של ישראל. הבעיה בטענה זו היא שרוב העולם אינו רואה את ישראל כנצורה ומאוימת אלא כפולשנית ומתרחבת.

מדינת ישראל קמה. אין צורך לשחרר אותה. היא יכולה להתרחב, בוודאי. ניתן להחריבה (אף שככל הנראה הדבר לא יקרה בלי שחלק נכבד מן האנושות יושמד יחד עמה). אולם אין זה אותו סכסוך שהחל עם המאבק בבריטים וחלק מהערבים לפני מאה שנה. זה סכסוך חדש, שאולי ניתן לתארו כמאבק הלאומי הפלסטיני לעצמאות, הגם שאיני מחבב את הניסוח הזה.

בעבר ביקרת בישראל והשתתפת בכנס שכותרתו "אקולוגיות צבאיות" (Martial Ecologies). מה היו נושאי הדיון שם?

ביקרתי בישראל פעמיים. בחודש מאי האחרון ולפני כשנתיים, שעה שהוזמנתי להשתתף בכנס שציינת. אירגנו אותו מומחים אחדים מאוניברסיטת תל אביב ובראשם ד"ר (אל"מ מיל.) שמעון נווה. אפשר שזה היה הכנס המוצלח ביותר שהשתתפתי בו אי פעם, והאמן לי, בימי חיי כבר השתתפתי במספר רב של כנסים אקדמיים. לכנס הגיעו מומחים צבאיים, פעילי שלום ותאורטיקנים אסטרטגיים לדון במצבה של המלחמה בימינו. תורת המלחמה נמצאת כיום במשבר. בצה"ל, לדוגמא, יש אנשים שמפתחים רעיונות מרשימים ביותר בניסיון לשבור את התפיסה המרובעת של פעולה ותגובה, שהאזור לכוד בה כיום.

עם זאת, אף שקיימים תאורטיקנים מבריקים כמו ד"ר נווה, הצבא הישראלי, כמו כל הצבאות הפוסטמודרניים, מתפתה לחשוב לעתים קרובות שמערכות ההיי־טק הקיבורגיות החדישות יכולות לפתור את הבעיות הצבאיות. אולם הן אינן יכולות לעשות זאת משום שבמלחמה פוסטמודרנית הבעיות הן פוליטיות ורק לעיתים נדירות המטרה היא הכרעה צבאית.

מה יכולה אפוא להיות המטרה?

בעידן המלחמה המודרנית, היית יכול לנצח בקרב אחד או שניים, ולאחר מכן להכתיב את התנאים הפוליטיים הטובים ביותר מבחינתך, ולעיתים אף להשמיד את האויב כליל אם הייתה בידך האפשרות. גם המלחמות הקודמות בין הערבים לישראלים לא התנהלו על פי נוסחת המלחמה המודרנית, מפני שישראל נאלצה פעם אחר פעם לעצור לפני שהושג ניצחון צבאי מכריע. אף שישראלים רבים יחלקו עלי, לדעתי המערב לא היה מניח לישראל להישמד, אם אפשרות כזו בכלל היתה עומדת על הפרק.

הסכסוך הנוכחי הוא פוליטי טהור. הוא אינו צבאי כלל ועיקר: ישראל לא תישמד; הפלסטינים לא יגורשו; לא ניתן לספק ביטחון לאף אחד מהצדדים באמצעים צבאיים. אז כיצד יכול המאבק להיתפס כצבאי? רק מי שמתבונן במצב מתוך הערכה שבהמשך הדרך יבקש מישהו להמציא פתרון צבאי מחריד יכול לטעון שביסודו של דבר זו בעיה צבאית. אך מי שאינו סבור כך מבין שלמעשה זו בעיה פוליטית, מי ישלוט במי באזור.

הפעלת כלי נשק היי־טקיים יוצרת מראית עין של מלחמה ומגבירה את הבלבול בין מלחמה לפוליטיקה. מלחמה כפוליטיקה - הנוסחה המודרנית - אינה ישימה עוד. מלחמת וייטנאם היתה מלחמה כפוליטיקה, ובסופו של דבר לא נמצא לה פתרון צבאי אלא פוליטי: הסתלקותה של ארה"ב משם. כל מה שנדרש מהווייטנאמים לעשות הוא מה שעשה ג'ורג' וושינגטון במלחמת העצמאות האמריקנית: להחזיק מעמד די זמן עד שבריטניה תיאלץ להתפנות להתחייבויותיה האימפריאליות האחרות. כך שבמובנים רבים העימות במזרח התיכון דומה למלחמת וייטנאם, אולם בהבדל עקרוני אחד: ישראל אינה יכולה להסתלק מהאזור כפי שעשתה ארה"ב.

המסקנה מדבריך היא שאין פתרון צבאי לסכסוך הישראלי־פלסטיני, אולם גם פתרון פוליטי אינו נראה באופק.

למרבה הצער זה המצב כעת. בתנאים הנוכחיים שמכתיבים שני הצדדים הלוחמים, המלחמה בלתי פתירה. זהו צידה האפל של המלחמה הפוסטמודרנית.

המאבק מתנהל לא רק בחזיתות הגלויות לעין כמו זו המכונה אצלכם "קו התפר", או במקומות שבהם מפגעים המחבלים המתאבדים. בסכסוך הזה החזית הפנימית אינה נופלת בחשיבותה מהחזית החיצונית. החמאס והארגונים האחרים מקווים שפעולות הטרור שלהם יגררו תגובה ישראלית. כל תגובה אלימה מחזקת את התמיכה בהם בקרב הציבור הפלסטיני. ובהתאמה, לישראל ישנם הקיצונים בחזית הפנימית שלה. בכל פעם שישראל מנהלת מדיניות הבלגה ומקריבה קורבנות כדי ליצור דה־לגיטימציה של התנועות הפלסטיניות הקיצוניות, צוברת התנועה הלוחמנית הישראלית תמיכה. עוד טרור ועוד הרבה צער נראים כבלתי נמנעים בשלב זה.

אולם כשאני מנסה להיות אופטימי, אני נזכר בימים שבהם הייתי פעיל פוליטי ונאבקתי בתמיכה של הממשל האמריקני באפרטהייד בדרום אפריקה. מבין מאות האנשים שעמם התרועעתי באותה תקופה, איש לא האמין שהאפרטהייד עתיד להסתיים בלי מרחץ דמים - הכול הסכימו שכך זה ייגמר. כולנו טעינו. היתה אמנם אלימות, אך היא לא דמתה כלל למה שציפינו. גם באירלנד הגיעו להסכם פוליטי.

מדוע? איני יודע לבטח, אולם דרום אפריקה ואירלנד מוכיחות שאנשים יכולים לשנות את דעתם, וייתכן שלתפנית המחשבתית בשני המקומות הללו תרמה ההבנה שהאלימות אינה יעילה.



בחלק הבא: המלחמה הקרה השניה בקעה מבין הריסות בנייני התאומים העשנים.
קישורים
פרופ' כריס הייבלס גריי - אתר הבית
המלחמה הפוסטמודרנית - ספרו של כריס הייבלס גריי
חלק ב' של המאמר
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

43614
אני לא רוצה לזלזל בניתוחו של הפרופסור, וגם יקשה עלי לעשות זאת מפאת חלקלקותה של התיאוריה שלו, אבל מצאתי איזו שהיא נקודת אחיזה:

1. ההצדקה העיקרית למלחמה היא השגת שלום וביטחון.
2. האזרחים נמצאים בסיכון גבוה יותר מאשר הלוחמים.
3. רוב הלוחמים הם חלק ממערכות המשלבות באורח בלתי נפרד טכנולוגיה ובני אדם, כלומר, מערכות קיבורגיות.
4. קיימים סוגים שונים של לוחמה ולוחמים במקביל.
5. שדה הקרב הוא מרחב הכולל את "החזית הפנימית" ואת תקשורת ההמונים הגלובלית.
6. הפוליטיקה נעשית צבאית.
7. המלחמה מחלחלת עמוק לתרבות הכללית.

מה שהוא כותב למעלה הוא שילובם של שני סוגי אמירות: הראשון: דברים המשותפים לכל המלחמות - מודרניות, פוסט מודרניות ועתיקות (נכונים וגם לא נכונים, אגב. 2 למשל לא היה נכון בעבר, ולא נכון בימינו): 1,2,4,6,7.
השני: דברים שהם הכרח המציאות בימינו - לא מאפיינים דווקא מלחמות, אלא את התקופה: 3,5.

חוץ משטחיות וחוסר הרלוונטיות של נקודותיו, כמה הערות עליהן, בינתיים:
6. אני בטוח שהוא מכיר יותר טוב ממני את האימרה: "מלחמה היא המשך הפוליטיקה בדרכים אחרות". למה הוא מוצא לנכון לצטט אותו?
3. פעם אנשים היו נלחמים מעל גבי סוסים. השילוב בין אדם לחיה היה משמעותי וראשוני אף יותר מהשילוב היום. אף אחד לא מצא לנכון לקרוא לעניין "מערכות קנטאוריות".
2. מלבד השימוש בלוחמה אטומית, כימית או ביולוגית, מה הוא אומר בעצם? מה גם שכיום, במלחמה בין שתי מדינות, רבים סיכויי אזרחי המדינה הנכבשת להישאר בחיים, או פחות טריוויאלי מכך, בביתם. הדבר תקף אומנם רק אם "הצד הנחמד" מנצח (יעני ישראל או ארה"ב).
5. מייקרוסופט מול AOL. העימות הוא טכנולוגי, ומלווה בסיקור ער. כך גם בנוגע ל"ארמגדון" לעומת סרט האסטרואידים השני דאז - היו הרבה כתבות על הנושא, כולל בטלווזיה. מה הוא רוצה?
1. don't get me started, אומרים? ואני עוד כלום לעומת כל שאר האיילים.

אני מקווה שאני לא נשמע תוקפני מדי. אשמח אם מישהו יסביר לי היכן תורתו של הפרופסור חורגת מהמובן מאילו (או המטעה בכוונה, אני חושד) לכיוון בעל אמירה ברורה.
או לחילופין 43615
לכנות גם אדם עם חרב/קשת "מערכת קיבורגית".
האומנם הפרופסור טועה? 43621
מאור,

ראשית, הבהרה כללית: איני מייצג אידיאולוגית או אקדמית את עמדותיו של פרופ' גריי, מטרתי במסגרת הראיון היתה להביא באופן היותר ברור ככל האפשר את עמדותיו ורעיונותיו.

שנית, הערה מתודית: את עמדותיו ביסס פרופ' גריי בדוקטורט שלו (שלא ניתן להביא במסגרת האייל) ולפיכך יש לראות בו סמכות מסויימת בנושא, כמו בכל מומחה. אפשר לחלוק על דבריו של כל פרופסור, אולם כשחולקים יש לבסס זאת, ולו במעט, אך אתה לא הבאת שום ביסוס לטענותיך המתנגדות.

תפסת מרובה לא תפסת. שללת דומני את *כל* הנקודות שהעלה פרופ' גריי. אני אסתפק בלשלול את טענך שנקודה 2, "האזרחים במלחמה פוסטמודרנית נמצאים בסיכון גבוה יותר מן הלוחמים" אינה נכונה, לא בעבר ולא בהווה.

בעבר אמנם היו מעשי טבח באזרחים, אולם בעקרון עד לפני כ-‏150 שנה התנהלו רוב המלחמות בין צבאות מקצועיים, שהורכבו עפ"ר מחיילים מקצועיים. כך למשל, בימי הביניים, התחלקה האוכלוסייה לשלוש מעמדות: לוחמים, עמלים (האיכרים) ומתפללים (הכמורה). רק הלוחמים מכל הצדדים עסקו במלחמה. נכון שנפגעו איכרים אולם בדרך כלל השתדלו לא לפגוע בהם (שהרי אם פיאודל א' ניצח את ב' הוא השתלט על שטחיו ואיכריו, ולא היה לפיאודל א' כל אינטרס לשבור את מטה לחמו העתידי, שכן הלוחמים חיו על פרי עמלם של האיכרים).
עוד דוגמא, חשוב על קרב ווטרלו המפורסם שבו הובס נפוליון. בטח ראית אותו, או קרב במתכונתו, באלף סרטים. מדובר בשני צבאות מקצועיים שנפגשים במקום פתוח, שדה קרב, ונלחמים עד חורמה זה בזה. האזרחים לגמרי מחוץ לעסק.

את זה שבימינו, ימי המלחמה הפוסטמודרנית, האזרחים נמצאים בסיכון גבוה מחיילים אנו חווים מדי יום. במלחמה הנוכחית עם הפלסטינים נהרגו לנו עד כה הרבה יותר אזרחים מאשר חיילים. במלחמה "נגד הטרור העולמי" המתנהלת כעת מתים בינתיים יותר אזרחים מאשר חיילים. במלחמת המפרץ, מתו עשרות אלפי אזרחים עירקים (גם אזרחי האויב נספרים) ואילו הדבר הכי בטוח היה להיות חייל אמריקני, יותר בטוח אפילו מלהיות אזרח בארה"ב, שכן סטטיסטית מתו בתאונות דרכים באותה עת יותר אמריקנים מאשר במלחמה נגד סדאם חוסיין.

אני מקווה שהשתכנעת בקשר לנקודה 2. כעת, אם ברצונך לשכנע שאתה צודק ביתר הנקודות, תתחיל לעבוד. נמק,פרט, הסבר, כפי שנהוג לומר במחוזותנו.

ונקודה אחרת שנגעת בה, אמרתו של קלאוזוויץ ש"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". פרופ' גריי מכיר אותה, כמובן, ואף ציטט אימרה שהופכת אותה על פיה. לא יכולתי לפרסם באייל כל פרט ששוחחתי עימו עליו (מתוך העקרון שיש להתרכז ולא להתפזר), אולם הוא ציטט באהדה את אמרתו של מישל פוקו שטען כי בזמננו "המדיניות היא המשך המלחמה באמצעים אחרים". (אני מניח שהמשפט הזה דורש הסברים נוספים, אז אולי בהמשך הדיון, כרגע הארכתי די בדברי).
האומנם הפרופסור טועה? 43622
ראשית, צודק אתה בדבריך באשר לסמכותו של פרופסור גריי. כנהוג באייל, אוסיף: אם לא היה ברור מתגובתי, וכולי וכולי, ואין באירוניה המשתמעת מרוח פסקה זו להפחית מהבנתי את הפער העצום ביני ובינו, וגם ביני ובינך, בידע ובהבנת המונחים.

שלילת כל הנקודות שהעלה הפרופסור אכן נעשתה במהירות ועל פי רושם ראשוני. הייתי נסוג מעמדתי בנוגע לנקודה השניה, אבל אני זוכר טוב מדי תיאורים מזוויעים של מלחמות בין שבטים אפריקאים, שקראתי לפני שנתיים או שלוש, שזירתם, אם זכרוני אינו מטעיני, הייתה בולוביה, ובהן יחס הלוחמים ליריביהם או לאזרחים היה זהה ואכזרי - אבל האזרחים לא היו מסוגלים להתגונן. האם גם הן פוסט מודרניות? אם כן, אני חייב לציין שלא הייתה מעורבת בהן תקשורת, אלא במידה נמוכה להביך, והטכנולוגיה הייתה זהה לזו של מלחמות העולם, ואם לדייק של מלחמת העולם הראשונה דווקא.
בנוסף, אני חושב שאנחנו חלוקים באשר להגדרת המצב הנוכחי באפגניסטן ובארץ כמלחמה. אולי אין טעם להתווכח על כך, אבל לדעתי מדובר בדברים אחרים:
המתרחש באפגניסטן מתחלק לשני תחומים: אמריקה-טאליבן, וברית צפונית-טאליבן. עם אמריקה אין מלחמה של ממש (רק בעיני האמריקאים, ואני חושב שהם מגדירים את העניין כמלחמה בגלל החסך שיש להם בעניינים מסוג זה), והברית הצפונית לא עונה על הרבה הגדרות אחרות שנתן הפרופסור. כלומר - או מלחמה, או פוסט מודרנית.
בישראל אין מלחמה, ואפילו הטרור כאן מבוקר ונתון ברצועה (קצרה *מאוד*). לא נעים לי לגלוש לאייליזם סוג ז', אבל ביחס לגודל הקבוצות, מסוכן בהרבה להיות חייל מאזרח, בטוחני.

הנקודה האחרונה שנגעתי בה, והאחרונה שלך, ממחישה את בורותי. למרות זאת, קשה לי להתחמק מההרגשה שאמירתו שובצה שם כדי ליצור הנהונים. מה השוני בין מלחמה מודרנית ופוסט מודרנית בהקשר זה?

לסיום, אבקשך להתייחס גם לשאר הנקודות, שבהן אני בטוח יותר (עד שתחורר אותן, כמובן).

אני חייב לומר שאני מאוד מאוד עדין כאן. לדעתי שבע ההגדרות שלו לא מגדירות מלחמה (עניין חשוב, לדעתי, כיוון שחוץ ממלחמת וויאטנם, שאני מכיר רק בעקיפין, אני לא מסכים לדוגמאותיך למלחמות פוסט מודרניות), לא מבדילות בין מלחמה "רגילה" לפוסט מודרנית, לא מתייחסות לנקודה משמעותית מאוד והיא הבדלי הכוחות בין הצדדים, ולוקות בבירור.

אני חושב על ניסוח תגובה נוספת, רחבה יותר, אבל בינתיים, וכדי לעזור לי בכך, בעצם, אשמח לתגובה ממך.
כעקרון אני מסכים עם ידידי הקט 43634
(ומעריך רבות את ידידי האחר)
אבל בוליביה אינה באפריקה.
ידעתי. 43635
אבל בולוביה?
הכוונה לעיר בולאווייו (Bulawayo) 43862
שבזימבבואה, שם נלחמו בני שבט הנדבלה (Ndbele) המהווים מיעוט בזימבבואה, ומרביתם מתגוררים בעיר זו ובסביבותיה, בבני שבט השונה (Shona) השולטים במדינה ומהווים בה רוב.

פרטים נוספים בספרו של נחום גוטמן "עלילות לובנגולו מלך זולו אבי עם המטבולו אשר בהרי בולוואיה" שמלבד שיבושים קלים בשמות המקומות והשבטים היה נאמן למדי להיסטוריה, למרבה ההפתעה.
האומנם הפרופסור טועה? 43637
מאור,

במחצית השניה של המאה ה-‏20 התחוללו מאות רבות של מלחמות, ויהיה זה לא סביר לנסות לבדוק אם כולן מתיישבות עם ההגדרה של פרופ' גריי (וקרוב לוודאי שיהיו דוגמאות שלא). ברצוני להציג בפניך את צורת ההסתכלות שלי על מערכת המושגים שהעלה גריי.

אני למשל, סבור, שמלחמת ששת הימים קרובה יותר למלחמה מודרנית מאשר למלחמה פוסטמודרנית. נוצר בה סדר מדיני-פוליטי חדש שישראל חפצה בו והכתיבה (הגם שהדבר היה מקח טעות שאנחנו משלמים עליו את המחיר עד היום); זו היתה מלחמה בין צבאות סדירים שלא היתה מכוונת כנגד אזרחים; המכה הצבאית ניחתה בכזו מהירות על צבאות ערב, שההלם שהושג בה היה קרוב במידה רבה להכרעה צבאית טוטלית. ועם זאת, איני שולל בגלל דוגמה זו את אבחנותיו של פרופ' גריי. מדוע?

ראשית, ברור לי מלכתחילה, שכל הכללה בסדר גודל מסוג אינה יכולה לעמוד במבחן של כל הדוגמאות שהפיקה המציאות האנושית המורכבת בחמישים השנים האחרונות. זו אינה הגדרה של שחור לבן, ויתרוננו כבני אנוש על פני מחשב הוא שבכל זאת אנחנו יכולים לעבוד עם הגדרות והכללות שיש להן שולי שגיאה מסוימים.

המתמטיקאי פון ניומן, מאבות המחשב, עשה פעם את החישוב הבא: הוא העריך את אורכן הכולל של רשתות העצבים שלנו, והביא בחשבון את השגיאה המצטברת שעלולה להיווצר כתוצאה מהפרעות (רעשים) בהעברת המידע במערכת העצבים האנושית. המסקנה שהוא הגיע אליה היתה שאילו היינו פועלים כמחשב סיפרתי, לא היינו מסוגלים לתפקד לעולם בגלל השגיאה המצטברת - לא היינו היינו מסוגלים בכלל לחשוב. והרי זה פלא! בכל זאת אנו מתפקדים רוב הזמן לא רע ומסוגלים לחשוב. זאת, בין השאר, משום היכולת שלנו לעבוד לא רק עם "הגדרות מוציאות" (הגדרות של שחור-לבן). עם הכללה מהסוג שהציג פרופ' גריי לא עובדים כמו עם "טבלת אמת" (כן, לא, ו, או) של מחשב לוגי ספרתי.

השאלה הפשוטה ששאלתי את עצמי כשהסביר לי פרופ' גריי את מושג המלחמה הפוסט מודרנית היתה האם היא מועילה לי. ותשובתי היתה כן, בהחלט. אפילו הערתי על מלחמת ששת הימים מבוססת למעשה על האבחנות שלו. במילים אחרות, אבחנות אלה מייצרות "מסגרת התייחסות", או "קטגוריות חשיבה" שמסייעות לי להסתכל על מלחמות שונות; זו מערכת עקרונות שמאפשרת לי גישה לנושא שלא היה כל כך נגיש לי קודם לכן. ומשום כך אני מוצא אותה מועילה. כמו כן, אני מוצא נקודה מרכזית שהוא העלה - הטכנולוגיה משנה את את עקרונות הפעלת הכוח לבלי הכר, ובדרכים לא צפויות - כנקודה חשובה.

נ.ב.

לעניין הערתך בדבר החשיבות של הבדלי הכוחות בין הצדדים. הנושא יידון בחלקו השני של הראיון. גריי העיר בנושא זה שבמלחמה הפוסטמודרנית "אלוהים אינו מצדד דווקא בצבאות הגדולים" (ראה, וייטנאם, הרוסים באפגניסטן, והמלחמה הנוכחית ביננו לפלסטינים).
43646
האנקדוטה שנתת על עמעום ההגדרות יפה. בכל זאת תסכים איתי שצריך לנסות לצמצם את העמימות, אחרת לא יהיה טעם להגיד שום דבר.
הוא הגדיר את פגיעות האזרחים כקריטריון, למרות שנראה שבעצם גם אתה מסכים שיש כאן מצב של "בדרך כלל כן, אבל לפעמים לא". צריך לשאול מה ערך ההגדרה שלו, והאם הוא עולה על ערכה של שתיקה.

בכל מקרה, אין טעם להתעמק בתקפות הקריטריון הזה, כאשר יש עוד כל כך הרבה בעיות - הייתי מאוד רוצה את התייחסותך לשאר הנקודות. בניגוד למקרה של הנקודה השניה, שאולי אומרת משהו, השאר פשוט לא יכולות לעמוד כך סתם בפני עצמן. הן פשוט מבחר (אקראי?) של מידע לא רלוונטי, או עמום עד כדי ערפל, בחלקו הגדול.

אני מניח שהדוקטורט שלו עומד בכבוד בכל אספקט מדעי, אבל אני בטוח שזה לא הדוקטורט שלו.

אומר זאת בדחילו ורחימו (הביטוי מתאים כאן?) - לדעתי מה שהוא שוטח במאמרך לא עולה ולא נופל מפרשנות בחדשות. לי, לפחות, זה נשמע יותר כמו מלל שמקובל עליי כהגיוני, אבל לא מכיל שום מידע.
אהה, הבנתי, הבעיה שאין די מידע. 43660
אכן אין חלק זה של הראיון גדוש ב"מידע" במובן של פרטים ואינפורמציות. אולי כדאי שתנסה להתייחס למה שהוצג בו בכיוון הבא: פרופ' גריי מציע מספר כלים ל"ארגון המידע" על מלחמות בנות זמננו. מה דעתך?

אתה יכול, אם תרצה לתרגל זאת על הדוגמה הבאה:

חלק א': האם האיפיונים של המלחמה הפוסט מודרנית כפי שמתאר גריי מתאימים למה שהנשיא בוש מכנה "המלחמה בטרור העולמי".

חלק ב': נניח שכוחות הברית הצפונית בגיבוי ארה"ב יצליחו להשתלט כעת על כל אפגניסטן האמנם זה סוף המלחמה? איזה מלחמות בהיסטוריה שלפני 1945 אתה מכיר שבהם נכבש כל השטח ע"י אחד הצדדים, הם שולטים בו, ובכל זאת המלחמה לא הוכרעה?
43669
עקרונית - אני מקבל כל מפעל טקסונומיה בברכה. דווקא בגלל זה אני מתקומם, כי אין כאן טקסונומיה, אלא (כפי שניתן להתרשם מתגובתו של ליאור) הגדרה רשלנית שמתארת מלחמה וחצי (נניח: המפרץ, ויאטנם ובין לאדן), שאנו אמורים לאכול בתור תחימה (גם אם צמרירית) של סוג מסויים של מלחמות.

א.אתה מתכוון למה שקורה באפגניסטן? אם כן, כן (חוץ מכמה פרטים קטנים). הבעיה היא שלפי ההגדרות זה מתאים גם לעימות במזרח התיכון (שהוא לא מלחמה), ואפילו לעימות של הבריטים עם האירים (שהוא לא מלחמה). האמת? זה גם מתאים למלחמות של השבטים באפריקה, ואם קצת מותחים את זה, לעוד אין ספור מלחמות. ומלחמת העולם השניה - גם, עם מעידה קלה בנקודה השניה (בעיקר בגלל גיוסים אינפלציוניים).

ב. האמת? לדעתי הלא מקצועית אין שם מלחמה כלל - חוץ מפריקת הלחצים האמריקאית יש שם פשוט העברת שלטון מחוספסת. המלחמה שם לא התחילה אפילו.

תיקון ושידוד תשובותי מתבקש, כיוון שהן קצת דווקאיות.

אישית, יותר חשובה לי התייחסותך לשאר הנקודות מקודם - לא לשם התנגחות, אלא מפני שהן מכעיסות אותי (במובן מסוים), והייתי רוצה לנסות ולבטל את משקלן במאמריך (למרות שאולי מדובר רק בראיון) ובדיון המתפתח.
43671
פעמיים "האמת?" בתגובה אחת. צורם.
(מצטער על הטירחה)
מלחה"ע 2 לא היתה פוסטמודרנית 43673
* אכן ההגדרה מתאימה למלחמות שציינת וזה בדיוק מה שהוא אומר בראיון, שכל המלחמות היום פוסטמודרניות. אולם למלחמת העולם השנייה אין זה מתאים, שם היתה הכרעה מוחלטת, שימוש לא מרוסן בכל טכנולוגיות ההרג והכתבה פוליטית טוטלית למדינות המובסות בסוף המלחמה.

* איזו נקודה בדיוק הכעיסה אותך?
תגובה קצת משוחררת, סליחה 43679
מקובל עליי עם הסתייגות קטנה: השימוש בלוחמה כימית וביולוגית היה מוגבל ומרוסן מאוד.

עוד דבר קטן - המתראיין לא ציין את האבחנה שלך (שאגב, נראית לי יותר רלוונטית) שמבדילה בין הכרעות חד משמעותיות וסופיות כקריטריון. גם כך, אני בטוח שלא יקשה עליך להזכר במלחמות לא פוסטמודרניות בעליל שלא הוכרעו חד משמעית (לי יקשה דווקא).
אה, עכשיו אני גם נזכר שהוא לא ציין את הבררנות בכלי הנשק כקריטריון.

חוץ מזה, יותר חשוב לי לשאול בקשר למלחמת וויאטנם: היא הייתה אמורה להסתיים בהכרעה מוחלטת, ונוהלה כך, אז אולי היא פוסטמודרנית בדיעבד.

שבע ההגדרות, כפי שציינתי בתגובתי הפותחת, חסרות משמעות (זה מה שאמרתי בתגובתי הראשונה - מאז הצלחת לשנות את דעתי בקשר לנקודה השניה, ולהבהיר שהשישית היא קריצה). חלקן טריוויאליות, חלקן סתם טכניות, וחלקן אכן מגדירות איפיונים שתקפים גם להתקוממות הבסקית (ולסתם טרור), גם למלחמת וויאטנם.

<דמגוגיה>
נעשה ניסוי קטן. אתה מוכן לוותר על הנקודה הראשונה? היא באמת מטופשת, לא? המטרה שלך היא תמיד שלום וביטחון, והמטרה של הצד השני היא להיות חרא (סליחה). יאללה, לזבל (סליחה שוב). עם מה שנשאר אפשר להגדיר כדורגל כמלחמה פוסט מודרנית. בייסבול בטח, כי לצופים אין קסדות, ואז שתיים מסתדר (אבל דווקא לבייסבול, בניגוד לכדורגל, אין השפעה על הפוליטיקה). כלומר, מלחמות פוסט מודרניות הן כמו כדורגל, רק שמטרתן שלום ובטחון.
</דמגוגיה>

מותר לי להיות טיפה חצוף? אם כן, אני חושב שאתה לא מתייחס לחמשת הנקודות האחרות כי גם לך נהיר שאין להן משמעות.
אם אסור, אני מתנצל.
תגובה קצת משוחררת, סליחה 43682
מאור,

האם מטרותיו המוצהרות של אלכסנדר מוקדון בצאתו לכיבושיו במזרח נועדו להשיג שלום וביטחון? האם מלחמת רוסיה-יפן ב-‏1905 נועדה להשיג שלום וביטחון? האם המלחמה שפתח בה היטלר נועדה להשיג שלום וביטחון?

לי כל הנקודות נראות משמעותיות. בעבור מלחמות מסיימות הן משמעותיות יותר ובעבור אחרות פחות.

נ.ב.

הרשה גם לי תגובה מעט משוחררת, כלשונך. אני חושד שאינך ממש בקי בהיסטוריה של מלחמות העבר ולכן הדברים נראים לך מופשטים מדי, ובשל כך גם חסרי תוכן. יכול להיות שהחלק השני של הראיון שדן במלחמה של ארה"ב בבין לאדן ושות' יהיה לך יותר ברור ומוחשי.
זה בסה"כ שאלת "מי התחיל?" 43683
אם אתה מסתכל על "מי התחיל" במלחמה, אז באותה מידה, האם התקפתו של בין-לאדן על ארה"ב נועדה להשיג שלום וביטחון? האם התקפות הI.R.A על הבריטים נועדו להשיג שלום וביטחון? האם התקפות החמאס והג'יהאד האיסלמי מנסות להשיג שלום וביטחון?
מצד שני, צרפת ובריטניה שאפו בשתי מלחמות העולם לשמר את השגיהם האימפריאלים, כלומר להחזיר את היציבות או להשיג שלום וביטחון ובפרט ארה"ב השתתפה במלחמות אלו על מנת להשיג שלום ובטחון.
בד"כ הצד שפותח במלחמה אינו מעונין בשלום, אולי בבטחון אבל גם זה בספק.
זה בסה"כ שאלת "מי התחיל?" 43687
איזי,

אכן, נקודת השלום והביטחון דורשת פירוט נוסף. כשריאיינתי את פרופ' גריי, היא נראתה לי ברורה כנראה משום שהתרגלתי לרטוריקה הרווחת בארצנו הקטנטונטת. כמו כן שמעתי די הרבה בימי חיי רטוריקה של יציבות ושלום עולמי, וסכנה לסדר העולמי וכו' שנעשתה רווחת מתקופת מלחמת העולם השניה. ומצד שני, חשבתי על המלחמות קולוניאליות שהן בפירוש אינן מלחמות שמטרתן השגת שלום וביטחון.
אך כעת דומני שחסרונה של נקודה זו בכך שניתן לתמרן בה לכיוונים רבים, והיא נעשית פרוצה מדי.

בקצרה, כולם אכן מדברים היום על ''שלום וביטחון'' אבל לכל צד לוחם אכן הנארטיב שלו, וחזון השלום שלו, והחזונות והנארטיבים מתנגשים, והמלחמות ממשיכות.
תגובה קצת משוחררת, סליחה 43686
זה שאני בור זה בטוח, ואני הוא זה שחוזר על המנטרה הזאת כבר חמישה מלבנים.

ועכשיו לפינת התגובה המשוחררת: אתה מוכן להענות למה שאני חוזר עליו בכל תגובה, דהיינו התייחסות לנקודות של המרואיין?

ובפינת הסקרנות הכנה האישית שלי: מה היו מטרות המלחמות שציינת? זה יכול להיות יופי של אוף טופיק.
בפינת ההשערה המהורהרת: העמים הנכבשים במקרה של מוקדון ומדינות המערב במקרה של היטלר נלחמו מן הסתם עבור שלום ובטחון. את מלחמת רוסיה יפן אני באמת לא מכיר.

ובחזרה לשאר הפינות: אני מצפה בכיליון עיניים לחלקו השני של המאמר. חוץ מזה אני מקבל את הדוגמאות שלך ללא עוררין, אבל חייב לציין שמלחמות השבטים האפריקאיים אינן מלחמות של שלום וביטחון. זאת בדיוק הבעיה! ההגדרות של הפרופסור חסרות משמעות.
האומנם הפרופסור טועה? 46125
בעניין נקודה 2 נראה לי שמישהו שוכח את הפצצות הערים הגדולות והאוכלוסיה האזרחית מאז מלחמת האזרחים בספרד.. האם הפצצת דרזן, לונדון וערים אחרות במלחמת העולם השניה לא סיכנו יותר את האזרחים מאשר את הלוחמים??

אין ספק שיש שינוי בעניין המלחמות, אלא ששינוי זה עדיין חסר את הפרספקטיבה ההסטורית כדי לקבל הגדרה ברורה.

והיות ואני פרופסור, אשמח לטעון כי גם פרופסורים טועים, וחשוב גם לדעת שעבודות דוקטורט יחידות אינן מספיקות כדי לשמש בסיס לתזות מדעיות רציניות (יש לאשש אותן מכל הכיוונים, ועל-ידי חוקרים רבים)..
לגלות את אמריקה 43643
היחשפות לתיאוריות ו"תיזות" כאלה תמיד מבלבלת אותי. בסופו של דבר אני שואל את עצמי מה בעצם הבחור רוצה.
ברצוני להתייחס לכמה מהדברים שקראתי בראיון הזה.
אם נתייחס לתקציר בפתיחה, אומרים לנו שם שהטכנולוגיה לא פותרת את כל הבעיות. נו באמת. איך אפשר בכלל לפתור את "כל הבעיות" ? מי טען שהטכנולוגיה פותרת את כל הבעיות, או שיש סיכוי שתפתור את "כל הבעיות" בעתיד ? ומוטב כך. מה נעשה אחרי שתיפתרנה "כל הבעיות" ?
ולא זו בלבד. עוד אומר לנו הפרופסור הנכבד שהטכנולוגיה יוצרת בעיות חדשות. גם זו התפרצות מבעד לפתח פתוח. הרי לא יכול להיות אחרת. לא גילינו את זה אתמול. פיתוח אמצעי התחבורה הממונעים, למשל, בעצם יצר את בעיות תאונות הדרכים שלא היו קודם, בודאי לא בעוצמה כזאת. ובכל זאת אנחנו מעדיפים את המכוניות למרות שיש תאונות בצדן. מה הלקח ? מה צריך ללמוד מכך ?
המושג "מלחמה פוסט מודרנית" אף הוא לא ברור. זה מזכיר לי קצת את "קץ ההיסטוריה" – מושג בלתי מובן כשלעצמו. זה כאילו שהגענו לנקודת זמן שאחריה אין שום דבר. אחרי "מודרני" בא "פוסט מודרני". ומה אחריו ? הרי העתיד יגיע. מדוע חוסמים לנו את האפשרות לתת שם לתקופות שתהיינה בעתיד ?
לא הצלחתי להבין בשום אופן מה ההבדל העקרוני בין המלחמות היום ואתמול. נכון. ישנה טכנולוגיה מתקדמת יותר, והצדדים משתמשים בה, אבל הסיבות למלחמות הן אותן הסיבות, ואפילו בימים אלה אנו עדים למלחמה גדולה שבה בעצם נכבשה מדינה כיבוש צבאי ומשטרה עומד להיות מוחלף.
הפאצפיזם אינו רעיון שהומצא ע"י המרואיין. זה רעיון ישן, והוא מטופש היום בדיוק כפי שהיה מטופש בעבר, למרות שהוא בנוי על אמת ברורה: המלחמה רעה. אנשים סובלים. אנשים גם נהרגים ונפצעים במלחמות. אבל למרות העובדה הבלתי נעימה הזאת שהייתה נכונה בעבר בדיוק כמו היום, מלחמות פרצו בכל זאת בעבר בגלל סיבות שאין טעם למנות כרגע, והסיבות האלה לא השתנו בעידן שלנו.
הסיכון לאוכלוסייה האזרחית יותר גדול. אבל בגלל הטכנולוגיה הוא יותר גדול גם לאנשי הצבא. הפניית נשק יותר כנגד אזרחים אינה קשורה בטכנולוגיה אלא בהחלטות אנושיות. היטלר עשה זאת, כידוע, בזמן מלחמה, ללא אמצעי נשק מתקדמים, באלג'יר ,לא מזמן, נטבחו אלפי אזרחים בשקט באמצעים מאד ישנים, וכך גם באותה יבשת אבל יותר דרומית, מבלי שכל כך שמנו לב לכך, וגם טבח התאומים לא נעשה באמצעות נשק מתקדם. גם הטרור של הפלשתינים שמופנה כלפי אזרחים אינו קשור במשהו מודרני. זה היה מנהגם מימים ימימה. היום הם מפגעים. לפני כמאה שנה הם היו פורעים. אחר כך פדאינים. השמות השתנו. השיטות לא.
בעניין זה המודרניות והפוסט לא יוצרים שום דבר חדש. מה שהיה הוא שישנו והוא כנראה מה שיהיה.
איני יודע מה הקשר בין שתי הדוגמאות אירלנד ודרום אפריקה, ובין הטכנולוגיה והמלחמה "הפוסט מודרנית". כמו ששני המקרים האלה אינם קשורים במשהו "פוסטי" כך אין הם קשורים גם זה בזה. דרום אפריקה היא מדינת מיעוט לבן ששלטונם הסתיים, וככל הנראה לא היה לו מלכתחילה סיכוי לשרוד לאורך ימים (אני מאד מקווה שלא כזה יהיה גורלנו כאן, בטווח של כמה עשרות שנים). דרום אפריקה הולכת להפוך תוך עשר או עשרים שנה למדינה דומה מאוד לשכנותיה ולמיעוט הלבן לא יהיה שם מקום. (כמו בזימבבואה שבתהליך הזה היא מקדימה.)
ובאירלנד כולנו מקווים שסכסוך רב שנים מגיע לסיומו בהסכם. גם זה לא קשור למשהו מודרני.
אין זה הסכסוך היחיד שהסתיים במרוצת ההיסטוריה. בכל מדינות אירופה השקטות היה בתקופות קודמות "רעש". "עת מלחמה ועת שלום" הוא אמירה עתיקה. לא התקופה שלנו המציאה זאת.
ואולי יש פתרון פוליטי לסכסוך? 43651
הסכסוך המקומי שלנו יחודי במובנים רבים. המתיישבים האמריקנים לא התפרנסו מעבודה שחורה אצל הבריטים. בוייטנאם הקצינים האמריקניים לא היו מרימים טלפון למקביליהם בוייט-קונג לצורך תיאום בטחוני, או מזהירים אותם לפני הפצצה קרבה, ובכירי הוייט-קונג לא היו מתראיינים באנגלית ליומן הבוקר של רדיו סייגון. המנהל האזרחי, מחנות הפליטים, ההתנחלויות, המקומות הקדושים לשני העמים, כל אלה תופעות יחודיות לארץ המזופתת הזו, שהמודל של פרופ' גריי לא מטפל בהן ולא רלבנטי לגביהן. כמו-כן לא נדרשת עבודת דוקטורט כדי לאשרר את מסקנתו של רבין המנוח כי אין פתרון צבאי לסכסוך. די במבט חטוף על המפה והנחה כי אף אחד מהעמים לא אורז מזוודות, כדי לקבוע זאת.
מסיום החלק הראשון של המאמר אני מניח שפרופ' גריי יודע בערך כמוני אם יתכן פתרון פוליטי לסכסוך, שזה לא הרבה בכלל. אולי זה ישתנה בחלק הבא, אך דומני שמוטב להציג את התזה של גריי בקונטקסט הבינ''ל בו התיימרה לטפל, ללא ההקשר המקומי הלא מוצלח. למותר לציין כי העובדה שמודל גריי לא מטפל בסכסוך שלנו אינו נקודה לרעתו, זוהי פשוט עובדה.
ואולי יש פתרון פוליטי לסכסוך? 43659
הייתי אומר שכל מקרה שבו תיאוריה מסויימת אינה מטפלת היא נקודה לרעתו, ומוטיבציה למצוא מודל כללי יותר. ע"ע המודל המכאני הקלאסי, ומודל תורת הקוונטים. או תורת הקוונטים, היחסות הכללית והרצון להגיע לתורה מאחדת. אין זאת לומר שאין מצבים בהם המודל של גריי מטפל בהם, אך יש להגדירם בזהירות ולהתייחס לכך. למעשה, האם ישנם קריטריונים בסיסיים לסכסוך אשר מודל גריי מסוגל להתמודד איתם?
הייתי אומר שלא 43666
לא בהכרח, לפעמים יופיו של מודל מסוים היא בפשטותו, גם אם בכך הוא מאבד את היכולת לתאר מקרים פרטניים יחודיים.

חשמלטורים למשל נוהגים לעשות קירובים עצבניים עד כדי מופרכות לתופעות יסודיות בתחום המוליכים למחצה. פיסיקאים נוהגים ללעוג להם על כך (ומתימטיקאים להתפלץ - למשל מקירוב של אקספוננט למדרגה), אך טעמיהם עמם. אחרי הכל, כמהנדס אתה רוצה תוצאות מדידות ופשוטות, לא פלצפנות פרטנית.

וזה כל מה שיש לי לומר בנושא.
הייתי אומר שלא 43668
ואם החשמלטורים האלה הם חכמים, הם יודעים באיזה טווח תופעות הם יכולים להשתמש בקירובים העצבניים האלה, ואיפה לא. הפשטות הזו היא נחמדה, אבל גם אם מהנדס משתמש בקירוב במקום שבו הוא לא מתאים, הוא מקבל תוצאות לא נכונות. לא רק דקדקן פלצן.
אתה חושב שאתה חכם 43670
טוב ונחמד. איך זה קשור לשיטתך לפרופ' גריי? (לדעתי - הוא מציע מודל מסוים שאינו רלבנטי לסכסוך הפרטני שלנו, וזהו)
אני לא חשמלטור 43672
ולעניין, אני מסכים איתך שהמודל לא רלוונטי לסכסוך הפרטני שלנו, אלא שאני לא מסכים שזהו. עצם זה שיש מאבק שאינו מתאים למודל שלו הוא נקודה חשובה למחשבה על המודל שלו, ועל כך שהוא לא טרח לפרט את מגבלותיו.
ואולי יש פתרון פוליטי לסכסוך? 43805
אל תשליך ממדעי הטבע למדעי החברה.
האם די בכך שרבין אמר? 43680
ליאור,

ומדוע לא נדרשת עבודת דוקטורט שתומכת בטענה של רבין שאין פתרון צבאי לסכסוך?
אולי לך זה מספיק שרבין אמר, אבל לפני כמה שבועות עוד צעקו בכל קרן רחוב ומעל כל במת טלוויזיה "תנו לצה"ל לנצח", ואני מכיר כמה אנשים שעדיין דבקים בסיסמה זו.

אגב, פרופ' גריי כתב פרסם את הדוקטורט שלו ב-‏1991, כלומר, הוא השלים אותה למעשה לפני מלחמת המפרץ. במילים אחרות, המודל שלו ניבא בעצם שגם "צבא ארה"ב לא יוכל לנצח" את סדאם כפי שנוצחו, למשל, הנאצים.

נ.ב.

כידוע לך יש הבדל בין "עובדה" ל"פרשנות". זה שבשנת 2001, עשר שנים לאחר מלחמת המפרץ, סדאם חוסיין עדיין שולט בעירק זו עובדה. על כך אין טעם להתווכח.
שהמודל של גריי אינו נוגע לסכסוך שלנו עם הפלסטינים, זו אינה עובדה, זו הפרשנות שלך, ולדעתי אתה טועה. מובן מאליו שלכל סכסוך וסכסוך יש מאפיינים ייחודיים משלו. מלחמת וייטנאם היתה בג'ונגל ומלחמת המפרץ במדבר, מבחינת הקטגוריות שגריי מציג אין בכך לשנות מאומה, כנ"ל לגבי קציני קישור, לא נראה לי שברמת הקטגוריות שמציג גריי זה משנה אם זה קציני קישור, מתווכים חשאיים, עורכי דין בשכר, או מגעים באמצעות גורם שלישי אחר.
די בכך שאני אמרתי: 43689
"די במבט חטוף על המפה והנחה כי אף אחד מהעמים לא אורז מזוודות, כדי לקבוע זאת." - לא כי רבין המנוח אמר.

האם גריי התיימר להחיל את המודל שלו על הסכסוך שלנו? אני התרשמתי לשלילה, אך אם אתה סבור אחרת, אקבל את דעתך לאור היכרותך עמו. בכל אופן, אני סבור שהמודל שלו אינו יכול לתאר היטב את הסכסוך המקומי מן הסיבות שציינתי, ואמנם אינו מצליח לעשות זאת (לדעתי לפחות).

אני לא מכיר מקרה דומה של תיאום וקישור בין צדדים ניצים ברמה המתנהלת בין צה"ל לרשות. אני משוכנע כי אין אח ורע למתאם הפעולות בשטחים והמנהל האזרחי. בשום מקום אחר בעולם לא יושבים קצינים מחוץ לסד"כ, תחת אלוף הכפוף ישירות לשר הביטחון, ומנהלים הלכה למעשה את חייו האזרחיים של עם זר, מול הגורמים האזרחיים והבטחוניים הרלבנטיים בכל הדרגים. עוד יותר ייחודית היא העובדה שתקציב המתפ"ש לא בא מתקציב הביטחון, וזאת על בסיס קבוע ולא כהסדר זמני.
גם אם תמצא תקדים היסטורי לקישור ברמת המעורבות הזו (אולי הממשל הצבאי האמריקני ביפן אחרי מלחה"ע), אבקש את התייחסותך לנקודות היחודיות האחרות שציינתי. זהו באמת סכסוך מתוסבך באופן חסר תקדים, ולכן (ולא בזכות יחודיותו כשלעצמה) מודל גלובלי יתקשה לטפל בו באופן מניח את הדעת.
הסכסוך באזורנו אינו בחלל ריק 43718
ליאור,

אין מחלוקת שלסכסוך הישראלי-פלסטיני ייחודיות משלו.
גם כשבונים מודל פיזיקלי, לעיתים מניחים שכוחות מסוימים שנמצאים במערכת זניחים, ולא ישפיעו במידה משמעותית על החישוב הכללי. אפשר לבחון באיזה מידה יש התאמה בין המודל הכללי של המלחמה הפוסטמודרנית שמציג גריי לבין המקרה הפרטי שלנו. מביא תועלת טוב. לא מביא תועלת, אז לא .

אולם הנקודה החשובה היא שלמרות מאפייניו הייחודיים של הסכסוך שלנו הוא חלק ממערכת סכסוכים גלובלית, אין הוא סכסוך מבודד לעצמו. אנחנו נוטים תמיד להתרכז בעצמנו ולחטט בפצעינו ולא מבינים עד כמה אנחנו חלק ממסכת רחבה יותר. הסכסוכים השבטיים באפריקה (שהזכיר מאור גרינברג למעלה) אף הם משתלבים במידת מה במערכת הגלובלית, אולם הם בינתיים רחוקים, לדעתי, מלשהשפיע עליה בצורה מכריעה. הסכסוך שלנו, לעומת זאת, נמצא בעין הסערה המלחמתית הגלובלית מזה שנים, ולכן הוא מככב כל העת בתקשורת העולמית.

חשוב איפה לדעתי, לא רק להבין במה הסכסוך שלנו מיוחד, אלא גם לבחון איך הוא קשור למסכת הכללית - והאם הדברים המייחדים את הסכסוך הם בעלי השפעה על המערכת העולמית, או שמא הם זניחים.
ואני חשבתי 43722
חשבתי לבדוק עתה מה המתאם בין תחזיותיו של מודל גריי למצב בשטח אצלנו. אז גיליתי להפתעתי שלא מובן לי כלל מה חוזה מודל גריי. קראתי איפוא שוב את המאמר המעניין, ועדיין לא הבנתי מה הוא צופה, מה שמשום מה לא הפריע לי אמש.
נוסף על כך, הייתי רוצה להוסיף לסייגים שהעלה אמש ידידי בנוגע לשבעת ההיבטים העיקריים שמונה פרופ' גריי. סבורני כי ההיבטים שמנה היו תקפים גם בעידן המלחמות המודרניות. ההיבטים השלישי והרביעי היו נכונים משחר המלחמות - החל בשימוש הראשון באבנים (מערכת קיבורגית) ובהפעלה המשולבת של רגלים ופרשים. ההיבט השני תקף מאז שהמלחמות חדלו להתקיים בין צבאות שכירים במקביל לשגרת החיים והמסחר, ובפרט מימי המלחמות הלאומיות הגדולות מן המאה השמונה-עשרה ואילך לפחות. לגבי העיקר השישי - תוכל להבהיר למה כוונתו באימרה "הפוליטיקה נעשית צבאית"? דומני כי אם היה אומר שהמערכה נעשית פוליטית זה היה נשמע להדיוטות כמוני הגיוני באותה מידה.
בקיצור, אבקש שתציג את תחזיות מודל גריי לסכסוך אקטואלי ככלל, ולסכסוכנו המקומי בפרט.

אגב, כיצד מודל גריי מתאר את מלחמת פוקלנד?
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43732
ליאור,

א. אני מקווה שחלק ב' של הראיון יוסיף להבהרת רעיונותיו של פרופ' גריי, עם זאת לא תקבל תשובה ברמה של ניבוי תוצאות עתידיות. אולם להערכתי תתבהר יותר הגישה שהיא היסטורית ופמנולוגית (כלומר, תיאור תופעה). פרופ' גריי בהגדירו את המלחמה הפוסטמודרנית תיאר קודם כל את המלחמה המודרנית. הוא עורך השוואה היסטורית בין שתיהן, ומתאר מה התחדש ומה מניע את ההתחדשות. למה זה חשוב? כי מי שאינו קולט שאופייה של המלחמה בעולמנו השתנה אחרי מלחה"ע השניה חי את מלחמות העבר ועלול להפסיד במלחמות ההווה, שבהן אפילו האוייב אינו בדיוק מוגדר: בשביל ישראל יום אחד ערפאת הוא פרטנר ולמחרת הוא כבר לא; האמריקנים מדביקים לאויב את התווית בן לאדן, אך עדיין במובנים רבים רודפים אחרי רוח רפאים, וכו'.

באשר לשאלת מערכות הנשק הקיבורגיות (שאולי תבהיר גם איך להתייחס לנקודות אחרות):
פרופ' גריי, הוא מחלוצי התיאורטיקנים בתחום, והראשון שכינה עצמו קיבורגולוג
(cyborgologist). הוא עורכו של קובץ המאמרים המקיף ביותר בנושא, The Cyborg Handbook וחיבר ספר הקרוי Cyborg Citizen.

בפרסום הראיון באייל התרכזתי במלחמה פוסט מודרנית אולם בשיחותי עם פרופ' גריי דיברתי אתו גם על קיבורגים. קיבורג בהגדרה הפשוטה ביותר על פי ניסוחו הוא: A cybernetic organism that incorporate artificial and natural elements into one homeostatic system.
המילה הומיאוסטטית (מערכת שיש בה יציבות פנימית) מוסיפה כאן דרגת איכות מעל הקיבורג הפרימיטיבי.

אולי אסביר בפשטות, אכן ניתן לכנות כל מערכת המורכבת מאורגניזם וחלקים מלאכותיים קיבורג, ולכן גם הפרא המחזיק בידו מקל כפי שהעיר בילינסקי בראשית הדיון יכול להיקרא קיבורג. במקרה כזה, מושג הקיבורג אכן נעשה כה רחב שהוא מאבד משמעות. ב-Cyborg Handbookיש דיון ארוך בעניין זה - הכולל מיון של סוגי קיבורגים - אך איני יכול להכנס במסגרת תגובה שכזו לפרטיו המופשטים של הנושא, ועל כן אציין שכאשר פרופ' גריי מדבר בראיון על מערכות נשק קיבורגיות, כוונתו למערכות נשק משוכללות כמו מסוקי קרב שבהם קסדת הטייס, לדוגמא, מחוברת למערכות הנשק ותנועת ראשו מסוגלת לכוונם וכו'. או מערכת נשק דוגמת
White Igloo שהופעלה בווייטנאם שכללה מפעילים אנושיים עם מחשבים, מכשירי האזנה בג'ונגל, קישור אוטומטי למפציצי קרב מאוישים ועוד. המערכת הקיבורגית המורכבת הזו היתה אמורה לזהות תנועות של חיילי וייטקונג בג'ונגלים ולשלוח את המפציצים אוטומטית כדי להשמידם. בדיעבד התברר שהשמדת משאית עלובה עלתה עשרות מליוני דולרים. התוצאות ככלל היו דלות ביותר. היות שדוגמה מרכזית העומדת לעיניו של פרופ' גריי היא מלחמת וייטנאם יש לו נטייה להמעיט בחשיבותן של מערכות מסוג זה, הגם שהוא ער לכך שמערכות קיבורגיות אחרות יכולות להיות הרסניות ביותר.

עכשיו אספר לך שהחלטתי לקיים איתו את הראיון לעיל אחרי הפיגוע של המחבל המתאבד במסעדת סבארו. אמרתי לעצמי, הרי המחבל המתאבד הוא קיבורג, אדם מחובר לפצצה, במקום ניווט אלקטרוני של פצצה יש לנו כאן ניווט של עין אנושית. כשדיברתי על כך עם פרופ' גריי, ענה לי שעקרונית הוא מסכים איתי שמדובר בסוג של קיבורג, אבל באותה עת לא ייחס ערך רב מדי למחבלים המתאבדים, לטענתו באותה שיחה, הם לא יכולים להשפיע באופן מכריע על יחסי הכוחות ביננו לפלסטינים.

אחרי הפיגוע של ה-‏11 בספטמבר, שהתבצע באמצעות קיבורגים פרימטיביים אך יעילים ביותר (מחבלים מתאבדים במטוסים) העליתי שוב את הנושא ושאלתי אותו אם השתנתה דעתו. והוא כתב לי כך: (אני מתרגם): "צדקת בנוגע לקיבורגים המתאבדים, הם בהחלט יכולים לשנות, ליצור הבדל (make a diffrence). בדרך כלל יש לי תגובת רפלקס של דחייה לטענות שכלי נשק קיבורגיים יכולים לשנות הרבה, אבל לפעמים הם אכן עושים זאת, ולבטח במקרה זה."
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43737
נהירה לי משמעות המושג הומאוסטזיס בהקשר ביולוגי, ואף על פי כן איני מבין את משמעותו בהגדרת הקיבורג. אולי בכל זאת תוכל לספק הגדרה ברורה יותר, אשר תוכל להבחין בין הקיבורג האמיתי (לשיטתו של פרופ' גריי, כפי שאני מבין אותה), לבין הקיבורג הפרימיטיבי. בהגדרות שניתנו עד עתה, לא ניתן לקטלג את הקסדה "החכמה", לדוגמה, בקטגוריה נפרדת מזו של תותח פשוט של מלחה"ע השניה.

אגב, מלחה"ע ה-II, שלמיטב הבנתי מתייחס אליה הפרופסור כמלחמה מודרנית קלאסית, אינה עומדת בקריטריון השני. כלומר, עד כמה שזכור לי, נהרגו בה יותר אזרחים מאשר חיילים.
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43741
אכן מלחה"ע השניה היא מלחמה מודרנית קלאסית כפי שהגדירה הפרופסור. באחת מתשובותי למאור גרינברג הדגשתי גם מדוע.

לעניין שורת המאפיינים של המלחמה הפוסטמודרנית שדיבר עליהם פרופ' גריי, והמאפיין השני במיוחד: ראשית, פרט קטן. אם תשים לב לניסוח בראיון, גריי מנה מאפיינים אלה כמכנה משותף של 3 מלחמות ספציפיות; אולם אין ספק שהמאפיין של הרג אזרחים יותר מאשר חיילים הוא אכן לדעתו מאפיין מובהק של המלחמה הפוסטמודרנית.

איך זה מתיישב? כבר הסברתי בתגובות קודמות מה דעתי האישית בנדון. אמרתי שאין להתייחס להכללה זו כ"טבלת אמת" של מחשב לוגי ספרתי, אין זו הגדרה של שחור לבן. בכל דוגמה יש לשקול מהם המאפיינים המכריעים.

מלחמת העולם השנייה פעלה לפי הגיון של הכרעה טוטלית ושימוש לא מרוסן בנשק. זהו לב ליבה של הגדרת המלחמה המודרנית ולכן, לדעתי, יש לראות את מלחה"מ 2 ככזו.

הרג האזרחים הרב נבע בין השאר מהאידיאולוגיה הנאצית, ובכך אכן הותרו רסנים שלא היו קיימים במלחמות מודרניות קודמות. הרג אידיאולוגי מסוג זה, שהביא גם לנקמות פרועות מצד בנות הברית, לא איפיין למשל את מלחמת העולם הראשונה למרות דימיונה בקווים כלליים לראשונה.

נ.ב.

לעניין קיבורגים, ראה תשובתי לאסתי בהמשך.
קיבורגולוגיה 43738
מה ההבדל העקרוני בין טייס המניע בראשו כדי לשגר טיל, לבין טייס הלוחץ באצבעו על כפתור כדי לעשות זאת?
ומה ההבדל העקרוני בין שניהם לבין (כמו שמישהו כבר שאל) קשת היורה חץ מקשתו?

והאם באמת הופך הטייס, בגלל כלי הנשק שהוא מפעיל, ל"מערכת קיבורגית"?

והאם מערכת כזאת ראויה לשם "אורגניזם"?

ו- כשאני מקלידה ושולחת הודעה באי מייל, האם אני קיבורג, או מערכת קיבורגית? [אני מקווה שלא, אך מוכנה להתעמת עם האמת :) ]
מקיבורג אל קיבורג 43750
היי אסתי,

הפילוסוף גרגורי בייטסון הגדיר את המידע באלה המילים, ''ההבדל המבדיל'', כלומר, המידע מצוי בהבחנות שאנו בוחרים לייחס להן חשיבות.

אדם עם חץ וקשת, טייס מסק''ר עם קסדה מתוחכמת, טייס מסק''ר הלוחץ באצבע על כפתור השיגור, אדם עם קוצב לב, אדם המחובר לאינפוזיה ומכשירי החייאה, שוורצנגר בסרט ''שליחות קטלנית'', רובוקופ, מולי בנוירומנסר של גיבסון (ראי תאורה ב''נוירומנטיקה'' חלק ב') ואסתי ושמעון עם מקלדות - כולם קיבורגים, לפי ההגדרה הראשונית.

אין לדעתי הבדל בין טייס עם קסדה מתוחכמת לבין טייס עם כפתור שיגור. אך דומני שיש הבדל בין אדם עם קוצב לב שמזריקים לו תרופות כדי לייצב את המערכת האורגנית שלו ולהחזיקה בחיים (הקיבורג הוא המערכת הכוללת את האדם ומכשירי ההחייאה שמטרתם לייצב את המערכת ולהופכה להומיאוסטטית) לבין אדם שהוא קיבורג בגלל שהוא חובש משקפיים.

כלומר, יש הרבה סוגי קיבורג. אפשר לערוך מיפוי של טיפוסי הקיבורג השונים ולראות אם אנחנו מקבלים ''הבדל מבדיל'', האם להבחנה הזו יש חשיבות בעיננו, האם היא פותחת לנו צוהר להבנה חדשה. האם קיבלנו מושג חדש מפרה.

הנושא הזה רחב, ואני חש שאין די בתגובה קצרה בנושא כאוף טופיק, ולכן, בעתיד הקרוב אשתדל לכתוב מאמר לאייל בנושא ונוכל כולנו להעמיק בו.

זכור לי לילה לפני שנים רבות, נסיעה ממושכת בקומנדקר צבאי מיטלטל אי שם במרחבי מדבר סיני, שבה קולטים ברדיו רק את הבי.בי.סי. שמעתי אז לראשונה את המושג ''גאיה'', התפיסה לפיה כל הטבע, האוקיינוסים, בעלי החיים על כדור הארץ וכו' - הכול אורגניזם חי אחד. המושג הזה עשה לי הבדל מבדיל, אף ששום דבר בעולמנו לא השתנה בפועל באותו רגע. המושג נתן לי להבין באופן חדש איך הדברים בעולם קשורים (זהו למשל מושג שמבשר את המונח המאוחר יותר ''תוצא הפרפר). מי שרואה את כדה''א כאורגניזם חי אחד, מבין טוב יותר, למשל, לליבם של שוחרי איכות הסביבה. הרי לאור מטפורת גאיה, לזהם חלק עולם כלשהו משול להחדרת רעל לחלק מגופך.

ולקינוח, כשמסתכלים על כל העולם כמערכת גאיה אחת, צריך להתחיל להביא בחשבון גם את החלקים המלאכותיים שבנה האדם שאף הם משולבים בה (בתי חרושת, מטוסים באטמוספירה וכו'). הסתכלות כזו מביאה אותנו למסקנה המוזרה שבנוסף לכך שעולמנו כולו הוא גשר צר מאוד, הוא גם קיבורג.
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43861
I would be happy to recieve some clarifications as stated regarding Gray's seven tenets, and specifically the sixth.

The analysis of Folkland (sp?) war by Gray's model could be helpful for my understanding, though it surely ain't mandatory :)
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43871
ליאור,

אין מדובר כאן ב"שבע דיברות", אם ניתן לתרגם כך את התנסחותך. מדובר במספר מאפיינים, קווי דמיון, משותפים לשלוש מלחמות שצויינו בראיון הגם שאני מניח שפרופ' גריי מניח שהם יימצאו במידה בולטת יותר או פחות בכל מלחמה פוסטמודרנית.

אולי כאן המקום להעיר, שלמיטב הבנתי, אין זה מן הנמנע שמאפיינים מסויימים אחדים שציין פרופ' גריי ביחס למלחמה הפוסט מודרנית, יופיעו לעתים גם במלחמות קודמות (אם למשולש יש שלושה קודקודים אין זה אומר שלגופים הנדסיים אחרים לא יכולים להיות שלושה קודקודים).

ועוד הערה, שמתי לב שהקוראים הרבו להתמקד ב-‏7 הנקודות אך פחות מכך בעקרונות הבסיסיים של המלחמה הפוסטמודרנית שהוצגו לפני כן.

באשר לעניין שהפוליטיקה נעשית צבאית. ראשית הבהרה לשונית. המילה באנגלית, politics, משמשת גם בפוליטיקה פנימית וגם במדיניות חוץ. יכולתי להשתמש במקומות אחדים בראיון במילה "מדיניות" כשהיה ברור שמדובר במדיניות חוץ, אולם בתרגום השתמשתי כל הזמן במילה פוליטיקה, בין שדובר בפוליטיקה כלפי חוץ ובין שדובר בפוליטיקה כלפי פנים. מדוע? כי ניכר מדבריו של פרופ' גריי שלדעתו הגבולות בין פוליטיקת חוץ ופנים מטשטשים (ראה עניין "החזית הפנימית").

ועכשיו לעניין "הפוליטיקה שנעשית צבאית", חשבתי על דוגמה (אשמח אם תציע נוספות): הסיסמה שדשים בה כעת אצלנו בלי סוף, "אין מדברים תחת אש", היא גם אמירה פוליטית וגם צבאית. מצד אחד זו הצהרה המבטאת עמדה מדינית, מצד שני היא בעצם מבטלת כל פתרון פוליטי במצב הנוכחי ומפנה מקום למהלכים הצבאיים.

היבט אחר: את המערכת הפוליטית מתחילים לאייש אנשים בעלי רקע צבאי וחשיבה צבאית. למשל, הפוליטיקאים שלנו, כידוע, חלקם הגדול באים משורות הצבא, אלמלא היינו במלחמה פוסטמודרנית מתמדת אפשר שהיו לנו פוליטיקאים בכירים שאינם בעלי רקע צבאי. אך היום, למשל, קשה לחשוב על רמון או בן עמי (עבודה), או על סילבן שלום ושיטרית (ליכוד) כראשי ממשלה. מדוע? קשה לראות דמויות אזרחיות מובהקות מנהלות מלחמה שזה העסק העיקרי של הפוליטיקה הישראלית; שרון - כן, ברק -כן, אפילו ביבי (רב סרן, כמדומני, ביחידת עילית) - כן. אבל בורג? לא פלא שאדם כל כך בינוני כמו פואד שאיש לא העלה בדעתו לפני האנתיפדה, שיש לו יומרות מעבר איוש משרד הבינוי, השיג פחות או יותר (עוד לא יודעים) מספר קולות זהה לזה של בורג בפריימריס של העבודה מולו - פשוט המצב הבטחוני שיפר את מצבו הפוליטי של פואד (סגן אלוף?).
'Seven Dots' is just as funny(?) 43874
Our local politics is militant, but I can't see a universal tendency towards leading positions manned by former generals. These days the PM is usually not the commander of the army, neither does he lead the army or march with the troops to the front. That's one civil progress compared to ancient campaigns.

If I remember right, Fuad was head of the north commandment (?) during the Lebanon war.
פואד הוא תת-אלוף במיל' 43877
היה מפקד איו''ש ואחר כך מתאם הפעולות בשטחים.
הוא בטח בילבל עם אורי אור 43907
איש צבא אחר שהצטרף למפלגת העובדה אחרי שפשט את מדיו, והיה אלוף פצ"ן החל מ83. (עם פריצתה של מלחמת לבנון ב82היה אמיר דרורי אלוף פצ"ן).
מנהיגים עולמיים מרקע צבאי 43880
ליאור,

באירופה שעברו עליה 50 שנה שקטות יחסית מבחינה מלחמתית רוב המנהיגים אזרחיים. בעולם השלישי המסוכסך לא חסרים מנהיגים מרקע צבאי. שני הגיבורים של מלחמת המפרץ, סאדם חוסיין וג'ורג' בוש באים מרקע צבאי. סאדם היה רוצח מקצועי בשירותים החשאיים העירקים, בוש היה טייס קרב ואת הקריירה הפוליטית שלו ביסס על מעמדו הרם בסוכנות הביון האמריקנית. בנו, הנשיא הנוכחי, אינו בעל רקע צבאי, אך שני האנשים המרכזיים בממשלו הם כן: שר החוץ, היה הרמטכ"ל האמריקני, ודיק צ'ייני, סגן הנשיא, הוא מר ביטחון של ארה"ב מימים ימימה. פוטין נשיא ברה"מ, בא מהקג"ב, ואת מעמדו האיתן כעת ברוסיה רכש לו בעיקר באמצעות המלחמה הלא מתפשרת שניהל בצ'צ'ניה.
מנהיגים עולמיים מרקע צבאי 43946
שמעון,

לא הבנתי כיצד התיאור הנ''ל מחזק את הטענה כי במלחמה הפוסטמודרנית הפוליטיקה נעשית צבאית.
אם לסכם, לדעתי מדובר בעיקר-סרק.
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43879
נתניהו הוא סרן במיל', וזו דרגה ממש לא בכירה.
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43898
אבל הוא הצליח ליצור לעצמו תדמית של איש צבא (איזכור חוזר של היותו איש סיירת מטכ''ל, למשל, והעובדה שכיום הוא מרצה על מלחמה בטרור). במצב כזה, המציאות העגומה היא פחות חשובה - חשוב עד כמה נוצצת התדמית.
א. מי האויב? ב. קיבורגולוגיה 43944
מציאות לא עגומה בכלל. אין כל רע בכך שהאדם עבד לפרנסתו בשוק הפרטי. אני דווקא התרשמתי שנקודת המבט של נתניהו היא אזרחית, של אאוטסיידר, שאינו נגוע בקיבעון המחשבתי המאפיין את יצירי המערכת הצה''לית.
עוד על השימוש במילים 44057
שמעון

הנה דוגמא יפה כיצד שימוש מתוחכם, מניפולטיבי ומעל לכל סובטילי בשפה יכול להניב לפוליטיקאי דיוידנד נאה.

וויליאם סאפייר, הלשונאי של הניו יורק טיימס, מביא בטורו האחרון את שני נאומיו של טוני בלייר, בירושלים ובעזה. הוא מראה שעל ידי הזזה פשוטה של המילה "בינלאומי" במשפט, הוא בלייר קלע לליבותיהם של שרון ועראפת.

Movable Modifier

Word mavens get a linguistic thrill when a skillful politician
manipulates the language with great deftness and an alert
reporter catches him at it.

British Prime Minister Tony Blair, maneuvering his way through
the sticky wicket of the Middle East, wanted to stress the need to
maintain an international coalition, including Arab states, when
talking to Israel's Ariel Sharon – while getting an antiterrorism
message across to the Palestinians' Yasir Arafat.

Accordingly, he spoke in Jerusalem to Sharon of an "international
coalition against terrorism in all its forms" and later the same day,
with Arafat in Gaza, spoke of "a coalition against international
terrorism." He switched the placement of the adjective
international from modifying coalition (acceptable to the Israelis)
to modifying terrorism (acceptable to the Palestinians).

"It is a distinction with a difference here," wrote The New York
Times's Jerusalem bureau chief, James Bennet. "Mr. Sharon and
other Israeli officials like to identify their efforts against
Palestinians with the American attack on the Taliban," he noted,
"and they reject as hair-splitting any distinctions between
'international' terrorism and Palestinian attacks on Israelis.
Palestinian officials, of course, prefer not to be lumped in with the
Taliban."

Thus, merely by moving his modifier, Blair pleased both camps.
To Israelis, his international modifying coalition included them in,
while to Palestinians, his international modifying terrorism was
taken as differentiating their local warfare from the global
terrorism of Al Qaeda. Subtle move by the politician, intended not
to be noticed; good catch by the reporter.

גילגולה של מילה 44119
היות שבמילים עסקינן, הנה מילה שהתגלגלה מעברית לאנגלית: המילה maven שמופיעה בשורה הראשונה של הכתבה שרון בן יעקב הביא, פירושה מבין, מומחה, בקי, והיא התגלגלה לאנגלית דרך היידיש.
קיבורגיות- עוד צעד לכיוון 62892
קיבורגיות- עוד צעד לכיוון 62972
אסתי,

תודה על ההפניה (ועל הפניות קודמות למאמרים מעניינים). קראתי כבר לפני כשנה כתבות על ווריק, והאמת היא שהניסוי שלו נראה לי מפוקפק למדי. מהכתבה הזו לא ברור לי למה בדיוק הוא מצפה מזה ששבב שהשתיל בגופו יתקשר עם מחשב שמחובר לאינטרנט או עם שתל בגופו של אדם אחר. הוא כנראה עובד בשיטת הניסוי והתעיה, אז נחיה ונראה.
קיבורגיות- עוד צעד לכיוון 62978
אסתי שמעון,

נדמה לי שפעם הפנתי את אלכס למחקר הניורולוגי ששנעשה באונ' אמורי. אלקטרודות הוחדרו לאזורים המוטוריים במוח של חולה משותק וחוברו דרך מגברים למחשב. לאחר תקופת אימונים הוא היה יכול להזיז בעזרת המחשבה את הסמן על הצג ולאחר זמן הוא היה יכול לכתוב משפטים שלמים. יש לי מאמר מצולם המתאר את המחקר וזה הלינק שגגלתי בזריזות.

מלות מפתח לחיפוש Kennedy Ray neurology Emory
קיבורגיות - עוד צעד לכיוון 62985
היי רון,

תודה על הקישורית. אכן נראה כצעד משמעותי לכיווון.
האם די בכך שרבין אמר? 43728
ארצות הברית יצאה למלחמת המפרץ כדי לשחרר את כווית, והפסיקה את הקרבות כאשר משימתה כפי שהגדירה אותה מלכתחילה הושלמה. היא עשתה זאת במחיר נפגעים אפסי.
האם לא יכלה לכבוש את עיראק ? האם לא יכלה להחליף שם את המשטר ? בודאי יכלה. צבא עיראק היה בסוף המבצע במצב שלא היה יכול כלל להילחם, והיה דרוש רק "פו" קטן כדי הכל יפול. גם היום היא יכולה. מחשבות לעשות יותר מכבוש כווית עלו תוך כדי האירוע, ובסופו של דבר היא גם עשתה קצת יותר, אבל למרבה הצער לא הרבה יותר.
הדבר הזה כלל אינו קשור ביכולת צבאית אלא במדיניות מוגבלת מחשבה.
מה מניע אותך לחשוב שהיום אי אפשר ? לדעתי, היום היא יכולה יותר מתמיד. היא רק צריכה להחליט לעשות זאת, וזאת תהיה פעולה של מלחמה בטרור הרבה יותר חשובה ממלחמות אמריקה באפגניסטן.
האם די בכך שרבין אמר? 43730
אתה באמת חושב שהסיבה שארה"ב השאירה את סאדם חוסיין בשלטון היא מגבלה מחשבתית קבוצתית?

אולי הייתה סיבה קונקרטית, אינטרס כלכלי-פוליטי כלשהו, להשארת הרודן על כנו?
האם די בכך שרבין אמר? 43731
כן. מוגבלות מחשבתית. יום לפני הפלישה לעיראק, כאשר צבא עיראק היה ערוך מול גבול כווית, אמרה שגרירת ארצות הברית לסאדם חוסיין שארצות הברית אינה מתעניינת בסכסוכים שלו עם שכניו. היא ממש נתנה ''או קי'' לכבוש כווית, והמסכן אחר כך לא הבין מה רוצים ממנו.
הם מעולם לא חשבו ברצינות בצורה כזאת של שינוי משטר במדינת טרור. הפעם הראשונה שהחלו לחשוב כך היא רק עכשיו באפגניסטן והיה צריך בשביל זה לפגוע בלב לבם.
אבל הם ללא ספק עדיין מוגבלים. הסכנה העיקרית להם אינה באפגניסטן.
מלחמות פוסט קולוניאליות 43854
הסיבה שלא הוחלף המשטר של סאדם חוסין בעירק היתה רצון לשמור על הסטאטוס קוו של פוסט מלחמת העולם השניה באזור.הפלת המשטר העיראקי ב91 היתה גוררת אופציה להקמת מדינה כורדית בצפון עירק (מה שהטורקים התנגדו לו נחרצות), אופציה למדינה שיעית בדרום עירק עם אורנטציה איראנית (מה שהאמריקאים לא יכלו לבלוע) ואופציה להקמת משטר בעל צביון דמוקרטי במרכז המדינה ע"י האופוזיציה לסדאם (מה שהמנהיגות הערבית החילונית לא ממש אוהבת)
השארת שלטון עיראקי מוחלש ופגיע היתה האופציה המעודפת על האמריקאים ובני בריתם.
הזירה האפגנית של היום קרוב לודאי שגורלה יהיה דומה .מרגע שיסתימו האיטרסים האמריקאים במקום (תפיסת בין לאדן ?) הם ישאירו את ההשפעה בזירה לכוחות המקומיים (פקיסטאן)
ואשר למלחמות הפוסטמודרנסטיות נדמה לי שהן יותר פוסט-קולוניאלסטיות.ישנם בעיות מהותיות
להמיר הגמוניה צבאית לצורות אחרות של הגמוניה (מחסומים כלכליים,חברתיים,תרבותיים)
וכשה"קסם" הקולוניאלי לא עובד יותר המערב נמצא בבעיה.(שאותה פחר עד עכשיו באמצעות הגמוניה כלכלית כוללת)
הסכסוך הישראלי-פלסטיני (כמו שכבר נטען לא פעם אחת הוא דוגמא למלחמה הקולוניאליסטית האחרונה)
התוצאות בהתאם ישראל השקיעה משאבים אין ספור על מנת להטמיע את השטחים בתוכה בינתים ללא הצלחה.
ישראל השקיעה משאבים אין ספור 43855
למעט הקמת התנחלויות, אילו "משאבים אין ספור" השקיעה ישראל על מנת להטמיע את השטחים בתוכה?
האם השקיעה ברשת כבישים, שאינם עוקפים?
האם השקיעה בבתי חולים ובתחנות לאם ולילד?
אולי בחינוך? אולי באיכות הסביבה?
השאלה החשובה באמת, (ולי אין עליה תשובה) היא מה היחס בין המיסים שישראל גבתה בשנים 1967-1994 מתושבי יו"ש הלא יהודים ובין ההשקעה שלה באותם שטחים בלי ההשקעה בצבא ובמתנחלים.
לי אין נתונים, אבל קשה לי להאמין, אפילו אם היחס נוטה לטובת ההשקעות, שמדובר ב"משאבים אין ספור".
ישראל השקיעה משאבים אין ספור 43860
1)מדינת ישראל מעונינת בשטח ולא בתושביו (הפלסטינאים) מתוך הרציונל הזה היא מנעה השקעה אמיתית בתשתיות ובתושבים (להבדיל - ממצבם של ערביי ישראל) כהחלטה אסטרטגית.

2)הנקודה לדעתי היא כמה משקיעה (בצבא,חינוך,תשתיות וכ"ו) המדינה בתושבי יש"ע (כ250000 איש).אין לי מספרים מדויקים אבל נדמה לי שההשקעה פר תושב שם היא מן הגבוהות בהיסטוריה של הקולוניאליזים,
והתוצאות עד עכשיו לא משהו.
ישראל השקיעה משאבים אין ספור 43865
התוצאות לא משהו? להתנחלויות יש תשתיות תחבורה, מים, חשמל, ביוב, חינוך ותעסוקה מהטובים בארץ. לא ידוע לי על אף התנחלות שמדורגת גבוה במדד האבטלה או העוני ורמת החיים שם, למעט סעיף הבטחון האישי היא גבוהה מאוד.
יתכן, שאם היו מפנים חלק מאין ספור המשאבים גם לשכנים, היה מתקבל שיפור גם בסעיף הבטחון האישי, אבל אני מפקפק מאוד בגישה הזאת. ההסטוריה מראה, שככל שאתה משקיע יותר באוכלוסיה כבושה/מופלה לרעה, כך היא דורשת את זכויותיה ביתר שאת וככל שאתה מדכא אותה יותר, היא עוסקת יותר במאבק השרדות ופחות במאבק לאומי.
ישראל השקיעה משאבים אין ספור 43866
1)נדמה לי שב67 היינו יותר קרובים לסיפוח השטח מאשר היום (אם זו צריכה להיות המטרה הסופית) וכל זאת ללא אף התנחלות.
1.א.)המדדים המעולים של ההתנחלויות בנושאי תשתית באים על החשבון של מישהו אחר

2)הפלסטינאים למרות שסובלים מדיכוי מתמשך עוסקים יותר במאבק לאומי ופחות בהשרדות.
ישראל השקיעה משאבים אין ספור 43875
אני חולק על דעתך בנושא.
מיד אחרי תום הקרבות, ההערכה בישראל היתה שנאלץ לסגת תוך זמן קצר מכל או מרוב השטחים שנכבשו/שוחררו. בנסיון ל"שפר" את קו הגבול עם ירדן, גורשו תושבי אזור לטרון (פארק קנדה) וכן תושבי קלקיליה. עקב לחץ בינ"ל הוחזרו תושבי קלקיליה למקומם (ואבי טוען, שחלק מהבתים שצה"ל הרס שם אף נבנו מחדש ע"י ישראל) ובכל מקרה, לא היתה אז לגיטימציה, לא מצד העולם ולא מצד הציבור בישראל, לסיפוח השטחים.
להערותיך:
1. כמובן, לרגע לא חשבתי אחרת. רק שהתוצאות בשטחים הנ"ל תואמות את גודל ההשקעה ורמת החיים שם אפילו עולה על הרמה בשאר המדינה.
2. כנראה שלא מדכאים אותם מספיק. אפשר להתיעץ עם שכנינו מדרום וממזרח איך מדכאים אוכלוסיה פלסטינית כמו שצריך כך שיעסקו בעיקר בשאלה איך נישאר בחיים עוד יום במקום לשאוף לעצמאות. (הבהרה, אני פוסל גישה זו כבלתי מוסרית על הסף)

בכל מקרה, לדעתי בתחומים שבהם היתה השקעה של "משאבים אין ספור" הושגו השגים התואמים את ההשקעה, בעוד שבתחומים בהם לא השקענו (איזו הפתעה!) הושגו השגים התואמים את חוסר ההשקעה.
ב67 ישראל החליטה להחזיר 43878
מיד לאחר מלחמת ששת הימים קבעה הממשלה בהחלטה סודית, שאפילו הצבא לא ידע עליה, שישראל תחזיק בשטחים עד לחתימת חוזי שלום (למעט ירושלים, כמדומני). לסבר את האוזן, בגין שהיה אז שר ללא תיק קבע שישראל תחזיר את הרמה לסוריה בתנאי של חוזה שלום והסכם פירוז.

אבא אבן כתב שדין ראסק, מזכיר המדינה האמריקאי, לא האמין למשמע אוזניו כשאבן העביר לו את החלטת הממשלה.
מלחמות פוסט קולוניאליות 43884
מה שקרה אחרי מלחמת המפרץ הוכיח שארצות הברית לא השיגה מטרות שהיא החלה ככל הנראה לחשוב עליהן רק תוך כדי המשבר בגלל איטיות מחשבתית.
זאת עובדה שהיא הטילה אמברגו ומשטר פיקוח שהשליטה כחלק מהסכם הפסקת האש. מדוע עשתה זאת ? בגלל חשש מכל הדברים שסאדם חוסיין אוהב "לבשל" במרתפיו. והחשש הזה היה מוצדק. ואירוע התיאומים הופך את החשש הזה לממשות מאד מצמררת. ומה קרה עם הפיקוח הזה, שהיה הפעולה הכי חשובה לנוכח החששות ? אין היום פיקוח. כשארצות הברית הטילה פיקוח היא חשבה שזה אפשרי, והעובדה שסאדם הצליח לנער את העניין הזה מעליו מראה שארצות הברית טעתה. וזו טעות שנייה שמתווספת ל "רחוף" המוחלט שהתבטא בדבריה של השגרירה שאותם הבאתי בהודעתי הקודמת.
טעות נוספת של ארצות הברית בעירק קדמה לשתי הטעויות האלה. מדובר בייחסה להפצצת הכור העירקי אוסירק. לולא הפעולה הזאת, ככל הידוע, בעת תחילת משבר המפרץ היה מחזיק סאדם חוסיין בנשק גרעיני. המשמעות היא שלא הייתה מלחמת מפרץ, וחצי האי הערבי כולו היה בידיו.
כזכור, לאחר ההפצצה פעלה ארצות הברית לא רק בדבורים אלא גם במעשים : עכוב הספקת נשק וכדומה.
הם לא הבינו. כמו שפרס לא הבין אז, והיום הוא טוען (ואני לא מאמין שהוא מאמין לעצמו) שצדק בעניין הזה.

אשר לנימוקים ולסיבות שהבאת בדבריך, לא כל כך חשבתי על כך, אך מקריאה ראשונה נראים לי הדברים האלה מתגמדים מול דברים אחרים.
המדינה ומרוץ החימוש הגרעיני 43925
81 (התקפת חיל האויר הישראלי) ו91 (מלחמת המפרץ) היו אכן אבני דרך במאמץ לחסום את מרוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון.
עדין לא ברור מה יהיה גורל הפצצה האיראנית, והמלחמה הנוכחית באפגניסטן חשפה את עומק כוחו של האיסלאם הפונדמנטליסטי אצל שכנתה חברת המועדון הגרעיני פקיסטן,
שלטון איסלאמי פונדמנטליסטי בפקיסטן הוא לא הסתברות רחוקה ,והאמריקאים בדחקם את הטליבן מאפגניסטן פותחים אופציה לחזית נוספת בתוך פקיסטאן.
השאלה היא עד מתי יהיה אפשר לגדוע את המירוץ הזה.
הרשת של אל-קעידה מלמדת אולי שאם המערב יצליח למנוע את המירוץ ברמת "מדינה",(מודל אירגוני שהמודרנה למדה לטפל בו בפרמטרים של הפעלת כוח צבאי,כלכלי ומדיני) ספק אם הוא יצליח למנוע את מרוץ ההתחמשות שנישא על גבי צורות ארגון אחרות.
נראה שבין לאדן ואנשיו יכולים לעזוב בשקט את אזור המהומה העכשוי, ולהתפרש מחדש בחלל מדיני אחר ,או פשוט לחכות ולהמתין עד יעבור זעם ולהתחיל מחדש את אירגונם בתיזמון המתאים להם.וכל זאת ללא הזדקקות לתשתית המאורגנת ע"י מדינה כל שהיא.
זו היא אולי המקוריות האסטרטגית של בין לאדן לראשונה בתקופה ה"מודרנית" הוא הצליח לבנות מקור כוח שלא נשען על תשתיתה של מדינת הלאום המודרנית.
המדינה ומרוץ החימוש הגרעיני 43926
הוא לא הראשון. ראה למשל ''האחים המוסלמים''.
המדינה ומרוץ החימוש הגרעיני 43928
נכון,אל-קעידה הוא אולי שלב נוסף באבולוציה של האחים המוסלמיים (משנות החמישים והשישים ?)
בכל מקרה עד עתה המודל של המהפכה האיראנית (תפיסת השלטון במדינת לאום שהיא תוצר מודרני) היה שלט בקרב בפונדמנטליזים האיסלאמי (סודאן ואפגניסטאן גם הם דוגמאות)
ה"רשת" של אל-קעידה מיצגת תפיסה שונה של שימוש במשאבי אירגון ורתימתם לפעולות אלימות.
וקריאת התגר ישירות מול ארה"ב גם היא קריאת קרב חדשה.
מעגל קסמים ביחסי ערב-מערב 43933
קריבו,

דומני שאכן הפעולה הישירה נגד ארה"ב היא שינוי אסטרטגיה על בסיס אותה אידיאולוגיה - הגמוניה איסלאמית בשטחים איסלאמיים.

האסטרטגיה של ניסיון הפלת משטרים ערביים נכשלה משום שנסיונות כאלה דוכאו בכוח ובאכזריות במדינות הערביות. אל קעידה מנסה למוטט את המשטרים הערביים באמצעות פגיעה במשענת האמריקנית שלהם. גם יצירת סכסוך בין המשטרים הערבים וארה"ב תשרת היטב את מטרות אל קעידה. ברגע שמשטרים אלה יבודדו מן המערב הם יבשילו לקראת הפיכה איסלאמית.

עד כה ניסו משטרי המדינות הערביות לרקוד על שתי החתונות, האיסלאמית והמערבית. האליטה השלטונית והכלכלית קיימה קשרים עם המערב אך נתנה יד חופשית לאיסלאם בכל הנוגע לחינוך ההמונים. לפני זמן מה תיאר תום פרידמן מהניו יורק טיימס את הגידול המהמם תוך זמן קצר במספר "המדרסות" (ביתי המדרש האיסלמים) בפקיסטן, מדובר בצמיחה של אלפי אחוזים. התופעה הזו קיימת בכל העולם הערבי.

כידוע לנו ממחוזותינו, חינוך דתי פונדמנטליסטי, אינו מאפשר השתלבות בכלכלה המודרנית, והדבר מביא למצוקה ועוני. מצד שני, הגלובליזציה מביאה לקרבה גדולה יותר בין מדינות ערב למערב, מבחינת המעורבות הכלכלית והתקשורתית כאחת. הן ההתקרבות הפיזית והן הווירטואלית דווקא מדגישות את הפער בין השפע במערב למצוקה במדינות ערב וגורמות לטיפוח שנאת ההמונים למערב במקומות אלה. כמו מצביעי ש"ס עיני התושבים שם כלות למראה השפע המערבי, ומצד שני הם ממשיכים לשלוח את ילדיהם למדרסות. זהו מעגל קסמים הרסני.

פתרון אפשרי לכאורה הוא שמדינות ערב יאמצו את השיטה שבה מקיימת סין יחסים עם המערב. המשטר שם מקיים מגעים כלכליים עם המערב אך באורח מבוקר ביותר. הוא אינו מאפשר מערביזציה פראית מצד אחד, אך מעודד חינוך לפרודוקטיביות כלכלית מצד שני. זהו איזון דק, אך בינתיים הסינים מצליחים לשמור עליו. לא בטוח ששיטה מעין זו יכולה לעבוד במדינות ערב משום שיש הבדל גדול בין התרבות והדת הסינית ובין האיסלאם.

פתרון אחר: מנהיגי מדינות ערב יצטרכו להפסיק לפסוח על שני הסעיפים ולהתחיל לדאוג לחינוך ההמונים שלא רק על ברכי האיסלאם. במילים אחרות, הם יצטרכו להוציא מידי המוסדות האיסלמיים את המונופול על החינוך, ולהתחיל לדאוג שתיווצר כלכלה שתוכל לענות על המצוקה והעוני. האמנם הם בשלים לקבל הכרעה כזו?

בינתיים הם אינם מאותתים שהם מתעתדים לעשות צעד כזה.אולם הסטטוס קוו בין המשטרים הערבים לאיסלאם במדינות ערב לא יוכל להחזיק לאורך זמן. אפשר שמה שמכונה הטרור העולמי אינו אלה התסמין הגלוי של התמוטטות הסדר הישן בין האיסלאם לבין המשטרים במדינות הערביות.

ומה המערב יכול לעשות להטבת המצב מההיבט של החינוך במדינות ערב? כמעט כלום. הרי הדבר מנוגד לעקרון המקובל במערב של אי התערבות בעינייניה של מדינה זרה. מסקנה: הבין לאדניות רחוקה מסיומה גם אם יתפסו את האיש עצמו מחר בבוקר.
אופציה נוספת של יחסי ערב-מערב 43939
או אל-קעידה כוירוס

אכן הטרור של ה 11.9 היה מכוון סימבולית כלפי הזירה הפנים ערבית לא פחות מאשר שהיה מכוון אל אמריקה.
(והעובדה שמרביתם של מבצעי הפיגוע היו סעודיים אולי גם היא חשובה.לא היה להם שום סיכוי לצאת מול המשטר בארצם ולכן הם נאלצו לחפש דרכי פעולה אלטרנטיביות)

צריך גם להדגיש את הראיה שלמרבית המפגעים היתה השכלה והכרה טובה מאוד של התרבות המערבית העכשוית,
במידה רבה הם השתמשו בטכנולוגיה מערבית ובתשתיות שבנה המערב, תוך שהם מפנים את הפוטנציאל שבטכנולוגיה הזאת על מנת לזרוע הרס.המטאפורה של וירוס המנצל את התשתית של הגוף המותקף על מנת להתפשט מתאים במידה רבה לדרך הפעולה שנוצרה על ידי ה"רשת" של אל-קעידה.(גם וירוס מחשבים שמנצל תשתיות תקשורת וכ"ו על מנת להתפשט)
מן הסתם יש כאן איסטרומנטליזציה של טכנולוגיה ותפיסה מערבית החוברת וחיה בדואליזים עם תפיסות פונדמנטליסיות קיצוניות.
מעגל קסמים ביחסי ערב-מערב 44459
ג'ין ספרלינג, היועץ הכלכלי של הנשיא לשעבר קלינטון, פרסם בניו יורק טיימס מאמר שכותרתו "לחנך את העולם", ובו הוא מספר ש-‏125 מיליון ילדים בעולם בגילאי 6-11 אינם לומדים כלל בבתי ספר. הוא טוען שארה"ב צריכה ליזום תוכנית שתאפשר לילדים אלה לרכוש השכלה. מבצעי 911 היו אמנם בעלי השכלה אולם האידיאולוגיה שלהם צמחה בביצת המצוקה, ותוכנית שכזו תאפשר למליוני ילדים לבחור בעתיד טוב יותר.

המאמר המלא:
המדינה ומרוץ החימוש הגרעיני 43985
אני תמה, האם ניתן ליצור משהו דומה, אך שיהיה לטובת הדמוקרטיה? גוף א-לוקאלי שיתמוך בדמוקרטיה בכל מקום, בו אי אפשר יהיה לפגוע באופן מרוכז, כי מטבעו הוא יהיה מבוזר?
המדינה ומרוץ החימוש הגרעיני 43988
האינטרנט לא ?

היו פעם רעיונות חתרנים שכאלה.
קואליציות ובומרנגים פוסטמודרניים 43733
דוב,

מבחינה טכנית של יכולת צבאית בוודאי שאפשר לעולל לעירק דברים איומים, להחליף משטרים וכו'. השאלה מה יהיו התוצאות ולאן הדברים יובילו.

מה עוד, שיש לזכור שעירק רק לכאורה מבודדת ובעצם היא חלק מפסיפס ערבי גדול ביותר. הקואליציה של בוש בשעתו היתה מוכנה ללכת איתו כברת דרך אבל לא את כל הדרך שאתה מציע. האם לדעתך היה צריך הנשיא בוש בשעתו להתעלם מלחציה הפנימיים של הקואליציה שלו? (אני בטוח, שבוש עצמו חשב יותר מפעם אחת בכיוונים שאתה חושב).

בחלק ב' של הראיון יתייחס פרופ' גריי להלך חשיבה של פתרונות ריאל-פוליטייים לבעיות אד-הוק; הוא מסביר (ואף מדגים) מדוע מהלכים כאלה מולידים תוצאות לא צפויות ולעיתים קרובות חוזרים אל מבצעם כמו בומרנג. (אני מציע שאם לא תשתכנע מדבריו תעלה שוב את הנקודה הזו).
קואליציות ובומרנגים פוסטמודרניים 43735
עניין הקואליציה שארצות הברית מארגנת לעצמה כל פעם, מזכיר לי איזה קטע מסיפור הרפתקאות של סטיונסון שקראתי בילדותי. ממש איני זוכר כמעט שום דבר מהסיפור חוץ מהקטע הזה. הגיבור (מישהו שהגיע מציוליזציה לאיזה אי באוקינוס) היה צריך ללכת לאיזה מקום מסוכן חשוד כנגוע ברוחות (אחר כך התברר שכל הרוחות האלה לא היו באמת רוחות, אלא "אורגנו" ע"י הנוכל, האיש הרע בסיפור)
אשתו הנאהבת והאוהבת של הגיבור (מקומית, שמאוד האמינה באמונות תפלות, ובעניני הרוחות), מאד חששה לו ואמרה שלא כדאי שילך למקום כל כך מסוכן. כדי להרגיע אותה הוא אמר לה שיקח איתו, את ספר התנ"ך הענקי שהיה בביתם. אבל היא אמרה שדבר כזה לא יכול לשמור עליו, ובאי שלהם אין לספר תנ"ך שום ערך. למרות שהספר הענקי לא היה יכול למלא את יעודו - הרגעת האישה, הוא בכל זאת, כיון שכבר אמר שיקח אותו לקח אותו, ואחר כך קילל את עצמו על המעשה הזה כי הספר הזה הפריע לו במשימתו, (נדמה לי שברגע מסויים של פחד הוא גם מעד ונחבל בגלל ספר התנ"ך שלקח).
כך ארצות הברית והקואליצה. ארצות הברית יוצאת למלחמה. רגע. קואליציה. צריך ? לא חשוב. בלי קואליציה לא זזים . . .
גם במלחמת המפרץ וגם היום מי שממש עוזר לארצות הברית מהקואליציה היא רק בריטניה וליתר יש איזה ערך אחר של תמיכה דיפלומטית וכדומה.
השאלה היא אם התרומות האלה באמת נחוצות, עד כדי כך שהן שקולות כנגד כל הסירבול שהן יוצרות. מי הן ומה הן כל "הפישריות" האלה לעומת ארצות הברית ?
לתת לצהל לנצח 43739
גם אני מכיר מישהו שעדיין דבק בסיסמה זו. הנה, ממש כאן:

תגובה 34654
האם די בכך שרבין אמר? 43773
אני לא אוהב איילים אלמונים, במיוחד כשהם מנצלים את אלמוניותם כדי להיות פוגעים ואינם נפגעים, אבל האייל האלמוני שכתב למעלה היה דווקא מאד ענייני. הוא הביא באמת תגובה שלך שבה תוך כדי התפעמות ממראה המגדלים הנופלים חזרת ממש על הקריאה שעכשיו אתה מייחס לאחרים, ולפי כל הסימנים, תוך כדי הסתייגות.

תגובה 34654

החלטתי להגיב כאן משום שחשבתי שכאשר אתה כותב: "ואני מכיר כמה אנשים שעדיין דבקים בסיסמא זו", אתה מתכוון אולי גם אלי, וראיתי לנכון להציג את עמדתי לגביה.
הסיסמה הזאת, שבעיני היא מאד לא מוצלחת, אכן הושמעה תקופה מסוימת במקומותנו אך איני חושב שתפסה תאוצה, ולאחרונה כמעט ואיני שומע אותה.
בעיני, כאמור, לא מצאה חן מלכתחילה. האמירה "תנו לצה"ל לנצח", מבלי לומר איך (בבחינת, צה"ל הוא המומחה. הוא כבר ידע איך), אינה אמירה מוצלחת.
אני הצעתי לאורך הזמן כל מיני הצעות איך להילחם בטרור (בעצם שתי הצעות: לאחת אפשר אולי לקרוא טקטית ולשניה אסטרטגית, כשהשניה, שהיא חיסול הרשות הפלשתנית, לדעתי תבוא בכל מקרה בסופו של דבר גם יהיה הדבר בעוד עשר שנים או יותר), אבל תמיד הסברתי בדיוק למה אני מתכוון, ולא נתתי לצה"ל "לנחש".
כמו כן כשאומרים "תנו לצה"ל לנצח", מתכונית לאיזו פעולה שאחרי שתושג נוכל לשכון לבטח בארצנו, וכל בעיותנו יפתרו.
אני מעולם לא חשבתי כך על הצעותי, אלא ראיתי בהן את הדרך הטובה ביותר לניהול המלחמה. פתרון קצר טווח לבעיותינו פשוט אין לי.
פיל משיב מלחמה שערה לעכבר 43780
דוב,

ראשית, הבדל יסודי ביני לבינך. אתה עיקבי ודבק בדיעותיך ולא סר מהן לימין או לשמאל. דעותי, לעומת זאת, גמישות הרבה יותר ומשתנות עם המציאות בשטח. לדוגמה, הייתי בעד פשרה מרחיקת לכת עם הפלסטינים עד לכשלון שיחות קיימפ דיויד, והיום אני לא מוכן להתפשר עד שלא אשתכנע שחל שינוי עמוק ויסודי בקרבם, ואני חושב שהדבר ייקח עוד המון זמן.

לעניין הערתי המצוטטת בעת הדקות הראשונות לקריסת מגדל התאומים. אכן ברגע הראשון חשבתי ש"יותר החבל ויתנו לצה"ל לנצח". זכור לי שהתלבטתי להרף עין האם להשתמש בביטוי הזה, אך בגלל עוצמת האירוע דעתי לא היתה נתונה באותה עת לניסוחים מדוקדקים, רציתי להעביר את דברי בתמציתיות והשתמשתי בסיסמה זו. (אם תבדוק בארכיון האייל, תיווכח לדעת שזו הפעם היחידה שהשתמשתי בביטוי זה.) בכל אופן לא התכוונתי ב"תנו לצה"ל לנצח" למשהו בסגנון של שי כהן, אלא להכרעה כלשהי שתשבור את רצונם של הפלסטינים להמשיך במלחמה/אנתיפדה.

התברר שהחבל לא הותר. באותם רגעים ראשונים של קריסת מגדלי התאומים לא הבאתי בחשבון עוד הרבה גורמים אחרים שהתבררו כמשחקים תפקיד. כנראה שנביא אני כבר לא אהיה.

אני כמובן מסכים אתך שאין פעולה כרגע שנוכל לבצע שלאחריה נוכל לשכון לבטח - לא פעולה מדינית ולא פעולה צבאית. מתברר שבעידן המלחמה הפוסטמודרנית אפילו האמריקנים לא יכולים לשכון לבטח. הדו-שיח שניהלתי עם פרופ' גריי עזר לי להבין טוב יותר מדוע "צה"ל אינו יכול לנצח", או אם אשאל ממך לרגע את דימוי "הפיל והעכבר" החביב עליך, הבנתי טוב יותר מדוע הפיל לא יכול להכריע את העכבר. מצד שני, אין זה אומר שהפיל צריך להרים ידיים, הוא צריך להשיב מלחמה שערה.
המשפט הזה נשמע כל כך מוזר, "פיל משיב מלחמה שערה לעכבר", זו כנראה אחת המוזרויות שמייצרת המלחמה הפוסט מודרנית.
ישראל ישראל ישראל בטח בהפרופסור 43697
אולי מה שהכי צרם לי במאמר, אם כי לא הזכרתי זאת בתגובתי הקודמת, היו דבריו של "המומחה למלחמה":

"לדעתי, המערב לא היה מניח לישראל להישמד"

מבלי לדון במניעים ומבלי להזכיר, למשל, את יחס המערב לגורל יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השניה, הבה נדון רק בשאלה הטכנית: כיצד המערב היה מציל את ישראל בזמן מלחמה מודרנית (עם או בלי פוסט), כשגיסות ממונעים יכולים להשתלט על שטחה של ישראל תוך ימים בודדים ?
איך הצילה ארצות הברית את כווית מידיו של סדאם חוסיין ?
הרי הוא כבש את המדינה הזאת בלילה אחד מבלי שארצות הברית הספיקה אפילו למצמץ.
אחר כך, לקח לה זמן מה לעכל את המצב המסוכן שבו עומדת עיראק להשתלט על כל חצי האי הערבי על האינטרסים האמריקאים בו, ובעבודה רצינית ומחושבת שלקחה חודשים שחררה ארצות הברית את כווית מידיו.
איך היו עושים זאת כאן ?
נותנים לערפאת ויאסין להשתולל כאן במשך חודשים ?
את מי הם היו מצילים אחר כך ?
ואיך היה הפרופיסור מחזיר לנו את דמי הביטוח ?
ישראל ישראל ישראל בטח בהפרופסור 43701
אבל זו נוסחת התיאורטיקן מימים ימימה, לגבי כל ניסוי פרקטי. אם עבד - התאוריה עבדה. אם לא עבד - בטח טכנאי המעבדה פישל.

(כליל נאורי – פלגיאריסם בלי חשבון!)
ישראל ישראל ישראל בטח בהפרופסור 43720
כתוב שם גם שהפרופסור אמר שישראל יכולה להיהרס אבל יחד עם חלק גדול של העולם, אז לא בטוח שהוא היה מוציא לך פוליסת ביטוח.
קשה לדעת אם באמת המערב היה בא להציל אותנו אבל בטוח שהוא מציל את הפלשתינאים כי בלי המערב ישראל היתה מקסחת אותם כבר מזמן עם טילים על הכיף כיפאק.
אז הוא דוקטור, אז מה. 43743
סליחה, שמעון, אבל ככל שאני קוראת שוב קטעים מהמאמר אני פשוט לא מאמינה שמישהו קיבל דוקטורט על תיאוריות כאלה. הבעיות כל כך מרובות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.

קודם כל שאלת הקיבורגים, שכבר העליתי.

אח"כ- ההבחנה בין מלחמה מודרנית למלחמה פוסט מודרנית-
הטענה שבמלחמה פ"מ האזרחים נמצאים בסכון רב יותר לא נראית לי.
אני עוד זוכרת במעורפל קטע מיוספוס שלמדנו
בהיסטוריה, ובו תוארה נפילת ביתר. היה שם משהו על סוסים שהדם שזרם ברחובות הגיע עד לחזותיהם.
ומה עם ג'ינגס חאן ופירמידות הגולגלות?
ויש בוודאי עוד דוגמאות רבות, לא אנסה להיזכר בהן כרגע.

היתכן שתיאור המלחמה כמאבק בין צבאות, כשהאוכלוסיה נשארת בעיקרה בצד הוא תיאור שמתאים רק לאירופה, ורק למאות השנים האחרונות?

אני חושבת שההבחנה בין אוכלוסיה אזרחית ללוחמים היא בעצמה הבחנה מודרנית (והכללים להגנה על אוכלוסיה אזרחית מופיעים לראשונה רק באמנת ג'נבה, אם אינני טועה).
ברוב תקופות ההיסטוריה, וברוב חלקי העולם,
האויב היה כל מי ששייך לצד השני. ועל רקע זה אני רואה גם את היחס של הערבים לפגיעה באזרחים.

עוד:

"במלחמה פ"מ יש רמות לחימה שונות"
הסתיגות: זה מובן מאליו, ונכון לגבי כל המלחמות, מאז ומעולם.

"שני הצדדים מסתמכים על טכנולוגיות חדישות..."
הסתיגות: כנ"ל. (טכנולוגיות חדישות לזמנן)

"מידע תופס מקום מרכזי באסטרטגיה ובטקטיקה..."
הסתיגות: כנ"ל.

והמשפט שלמקראו לא ידעתי אם לצחוק או לבכות
"הפעלת כלי נשק היי טקים יוצרת מראית עין של מלחמה".

עם מראית עין כזאת, מי צריך מלחמות?

(בפעם הבאה שאשב תחת התקפת סקאדים, אני אדע שזו רק מראית עין של מלחמה, וזה ירגיע אותי)

אני מקווה שלא תיעלב, טענותיי מכוונות כלפי פרופ' גריי, ולא כלפיך. ואם הטון היה חריף במקצת, אני מתנצלת.

נ.ב. עוד התנצלות- למראה המשפט על כך שהמערב לא ייתן לישראל להיחרב לא יכולתי להתאפק, ושלחתי לו שאלה על כך באימייל. ואם אקבל תשובה, אביא אותה לכאן.
פרופ' גריי- שו''ת באימייל 43764
Dear Prof. Gray

In the above interview (for the internet forum http://www.haayal.co.il) you have been quoted as saying that "the West" would never let Israel be destroyed.

I would be grateful if you could be more specific about this assessment, and explain what it is based on.

You can answer me by email, in which case I will post your answer on "haayal", or you could write it directly in the forum (it is in Hebrew but you will see which article is the right one by your picture in it...)

I am sure that I am not the only person who would read what you might have to say about this subject with great interest.

Yours Sincerely

Esther Welch

Hi Esther Welch,
Please call me Chris. What I mant about the West not letting Israel be destroyed is that it would no more let the nation-state of Israel be overrun and/or disestablished by force then it would Canada. Even many people much more critical than I of Israeli policies, such as Noam Chomsky, would be utterly opposed to the destruction of Israel (which I know many Islamists and others still call for). Of course, lots of us would rather see many changes in Israel, such as it becoming a totally secular state, but I'd like to see many fundamental changes in the US as well.

Some Israelis seem to fear a second Holocaust. Such may happen, thanks to the horrible military technologies we have now, but Israel will not be alone in this. If, in one horrible example, a nuclear device was set off in Tel Aviv it is true much of Israel would be destroyed. But not all, and the West's commitment to the idea, and the nation-state, would continue as best it could. It is just as likely that New York will be attacked in such a way these days as Israel.

Now if one believes that to return the '67 territories, or actually allow a Palestinian nation-state to be created out of them, will destroy Israel, well I don't agree and as much as an anarchist such as I can support any state I support the Palestinians' right to one. And European, even US, pressure for that will continue to grow I expect, but I doubt if even this necessary step for peace will be required of Israel by the US government, Israel's most important ally.

And what is this based on? Many things, but especially my understanding of US domestic politics and of international civil society.

So, I hope this helps clarify things. Thank you for your interest in my openion. Feel free to post this to Haayal. Chris

איך איבדנו את אהדת העולם 43797
>...but Israel will not be alone in this. If
>...a nuclear device was set off in Tel Aviv it is true much of Israel
>would be destroyed. But not all, and the West's >commitment to the idea
>...would continue as best it could.

קטעים מהומורסקה ישנה של אפרים קישון

המלחמה פרצה במאי .1957 צבאות מצרים סוריה וירדן חדרו לישראל, צה"ל היה מוכן אך מחוסר נשק .ממשלת ישראל פנתה בלי הפסד זמן לאו"ם והמזכ"ל שלח שליחים למזרח הקרוב אבל הם לא קיבלו אשרת כניסה למצרים ולכן נשארו בקופנהאגן ומשם עקבו בעירנות אחרי המאורעות. ויכוח סוער ניטש על ניסוח החלטת הפסקת האש "מיידית" או "בהקדם" אחרי ארבע ישיבות הוחלט על "במהרה". נהרו ביקש מנאצר לנקוט יחס סלחני בישראל. הערבים הסכימו להפסקת אש. בערים ההרוסות נשארו 82,616 יהודים במחנות או"ם.

אז התעורר מצפון האנושות. "ההיסטוריה חמסה באופן טראגי את מדינת הבובות הקטנה" כתב האיזבסטיה. צ'רצ'יל הגדיר זאת "חרפת המאה" הנשיא אייזנהאואר הגיש הצעת חוק לתוספת 25 אלף ויזות. ברוב הארצות קראו לרחובות ראשיים "שדרת ישראל".

________

1) צריך לקרוא את ההומורסקה הזו בעיניים של שנות החמישים אבל היא מדגישה יפה את העקרות האינטלקטואלית שניגרת מהחלק הזה בתשובתו של כריס (כך הוא ביקש לקרוא לו).

2) הניתוח שלו מעומעם כי הוא מדבר על מחויבות המערב "לרעיון המדינה". כמומחה למלחמה חסרה לי ההתיחסות הקונקרטית אופרטיבית, בנוסף לעובדה שבהתאם למסורת האקדמית, הוא מסייג את דבריו באומרו "ככל יכולתם".

3) ישראל היום איננה אותו נעבך קישוני, ועל גבה משא שרצים כבד שצריך להתמודד איתו אבל אמירה כמו "המערב יגן על ישראל" בלי תוכן משמעותי, איננה יותר מאשר סיסמא סתמית.

4) שוב, הרעיון הבסיסי "שאנחנו לא לבד כי הצדק לצידנו" (שוב קישון) הוא חלקי ביותר כי שום מדינה איננה יכולה לקבוע בעצמה את כל חוקי המשחק ולהתעלם משאר העולם.
אז הוא דוקטור, אז מה. 43768
אסתי,

ראשית ברור לי לחלוטין שהתקפתך הנזעמת אינה מופנית אלי. עם זאת, אזכירך, שפרופ' גריי קיבל דוקטורט על התזה שהגיש ולא על הראיון שנתן לשמעון גלבץ. אני מקווה שההבדל ברור. (ולמי שלא ברור: תזת דוקטורט מחייבת הצגת גישה מתודית, נימוקים והוכחות מוצקות, ראיון קצר באייל לא יכול להביא את כל אלה).

לעניין הסתייגויותיך, אני חושב שבשורה של תגובות לאורך כל הפתיל הסברתי בדרכים שונות איך אני מתייחס למושג המלחמה הפוסט מודרנית שהציג פרופ' גריי. מיותר שאחזור עליהן בתגובה נפרדת ואשמח אם תקראי את התייחסויותי השונות לעיל, ואם יש לך השגות לגבי תפיסתי שלי את דבריו, אשמח אם תציגי לי אותן.

שמעון
התנצלות והתחבטות 43772
בקשר להערה שלי על הדוקטורט של פרופ' גריי,
היא לא היתה במקום ולא נותר לי אלא להתנצל.

עברתי על כל הפתיל ואני עדיין מרגישה שהמודל שגריי מציע, /כפי שהוצג כאן/, אינו אלא (אם לשאול ממנו ביטוי) מראית עין של מודל-
הוא אוורירי מדי, כמו בד שמרווחי האוויר שבין חוטי השתי וערב שלו רבים יותר מהחוטים עצמם. (אמריקאי היה שואל כאן: איפה הבשר?)

סביר להניח שאכן בכתביו הוא מפרט יותר, אבל
זה לא עוזר לי כאן. ומה שיש כאן פשוט אינו מספיק לניתוח.

ובכל זאת- וכמו שאחרים העירו- נקודה שתיים היא ה"בשרית" ביותר. ואני רוצה לכן לחזור ולהפנות אותך לשאלתי על כך בתגובתי הקודמת. (האם מלחמות העבר אכן אופינו במאבק בין שני צבאות, והנחת האזרחים לנפשם, או שזו נקודת מבט אירוסנטרית שאינה לוקחת בחשבון את מה שהתרחש ברוב העולם, רוב הזמן).

אשמח מאוד לשמוע את דעתך בנקודה זו.
היחסים בין המלחמה לטכנולוגיה 43777
היי אסתי,

ראשית, מה דעתך על תשובתו של כריס (פרופ' גריי) אליך?

שנית, נקודה שהעלית בתגובתך הקודמת ונראית כדורשת הבהרה. אמרת שאינך יודעת אם לצחוק או לבכות למקרא המשפט "הפעלת כלי נשק היי-טקיים יוצרת מראית עין של מלחמה ומגבירה את הבלבול בין מלחמה לפוליטיקה". משפט זה התייחס, לפחות בראיון, ספציפית למלחמה הנוכחית ביננו לפלסטינים (אפשר שממיקומו בהתחלת פסקה חדשה בראיון הכתוב לא היה הדבר ברור לגמרי). הוא לא מתכוון לומר, למיטב הבנתי, שההפצצות האמריקניות כעת באפגניסטן שבהן נהרגים אזרחים רבים הן רק מראית עין.

בראיון התייחס פרופ' גריי לדעתי למטוסי ה-F16 שהפציצו בניינים ריקים ברשות הפלסטינית לפני מספר חודשים, ולפירוטכניקה דומה שמצטלמת בטלוויזיה כמו מלחמה. פואד עצמו אמר שזה "פומפוזי", אבל פומפוזיות זו אכן יוצרת את מראית העין של המלחמה. זו גם הסיבה שכשיש כניסות טנקים לרמאללה כל העולם קופץ, זה נראה בחו"ל כמו קטעים מלחמתיים כבדים.

ולשאלתך הנוכחית, איני חותם על כך, אבל דומני שאכן נקודת המבט של פרופ' גריי היא אירופוצנטרית, לפחות בכל הנוגע להיסטוריה שלפני מלחמת העולם השניה. מרכז הכובד של התזה שלו נעוץ *ביחסים שבין הטכנולוגיה למלחמה*, אני מדגיש זאת מכיוון ששמתי לב שכל המגיבים נתפסו לנקודה זו או אחרת (כולל נקודה 2) אך עד כה לא התייחסו כמעט לנקודה מרכזית זו.

הטענה הבסיסית שלו היא זו: עד המאה ה-‏15 האופי של המלחמה התפתח לאיטו, היתה שמרנות בנושא. (זכור לי מלימודי על ימי הביניים איזה מהפך גדול בטכניקת המלחמה היתה המצאת הארכוף, שבאמצעותו האביר המשוריין יכול לייצב עצמו על הסוס.) היתה מסורת, מריטוקרטיה. הלוחמה לא התבססה בעיקרה על שכלול הטכנולוגיה.

לנקודת הרג האזרחים: איני מומחה לנושא, זכורים לי מעשי טבח באזרחים, כמו טבח המוסלמים והיהודים בירושלים במסע הצלב הראשון (דומני), ופרעות שעשו הצלבנים בדרכם גם ביהודים, אפשר לראות בכך אלמנט דתי שמסביר זאת; מכל מקום, למיטב ידיעתי, צבאות מסודרים לא הרגו עפ"ר אזרחים כך סתם (אלא אם כן נמנו עם מגיניה של עיר נצורה, למשל), בדרך כלל תושבי המקום, אם לא היו מעורבים בקרבות לא נפגעו. היות שהמלחמה התנהלה בחרבות וכד' הרי שלא היה לנו מצב של הפצצות מסיביות, למשל, שמכוונות אל האויב אך גם יוצרות "נזק משני" (collateral damage) כפי שמכנים האמריקנים הרג אזרחים בפגיעות "לא מכוונות" כמו שקרה בוויטנאם, בעירק וכעת באפגניסטן.

במאה ה-‏16 החלה אירופה להיכנס לתקופה טכנולוגית (בסין, למשל, הטכנולוגיה נתקעה אז ולא התקדמה), וזה שינה גם את אופי המלחמה. המלחמה נעשתה טכנולוגית יותר. הנקודה היא *ההאצה הטכנולוגית*, וההסתמכות על האצה זו לשם קניית יתרון בשדה הקרב, ולשם השגת הכרעה טוטלית.

(נכון, גם החרב היא טכנולוגיה, אבל בחשיבה הצבאית הקדומה היא נתפסת "יותר כמובנת מאליה" ולא דורשת שכלול. היות שהערה זו יכולה להזמין תגובות נזעמות מהאיילים שבשטח, אז אבהיר בדוגמא: קראתי לאורכו ולרוחבו את ספרו המפורסם של תוקידידיס "מלחמת הפלופונסים", ספר שעוסק כולו במלחמה בין הספרטנים והאתונאים במאה ה-‏5 לפנה"ס. תוקידידס עוסק בכל היבטי המלחמה שהיו ידועים בזמנו ומעיר הערות על כל רובדי החיים והתהפוכות הפוליטיות במשך 27 שנות המלחמה, אולם לא זכורה לי שום התייחסות מיוחדת אצלו לכלי המלחמה או לשכלולם. האם ניתן לחשוב על ספר הסטוריה שעוסק במלחמה מודרנית שמתעלם מהנקודה הזו?)

אסתי, אני מתחיל להאריך, ואין לי כוונה או הידע לכתוב מחדש את התזה של כריס. אני מקווה שבהערותי לעיל הצלחתי להחזיר מעט למרכז הדיון את החשיבות שיש לשכלול הטכנולוגי באופייה של המלחמה. שכלול זה נוגע לא רק לכלי הנשק אלא כמובן גם להיבטים נוספים כמו המדיה. המדיה התחילה להשפיע על מהלכים צבאיים ב"מלחמת וייטנאם" יותר מאשר כל מלחמה לפני כן, היא ערערה את הגיבוי של האמריקנים במלחמה. מעורבות המדיה במלחמה נתפסת כמאפיין מרכזי של המלחמה הפוסטמודרנית. היא משחקת תפקיד עצום במלחמה הנוכחית עם הפלסטינים. לא התעכבתי על נקודה זו בראיון עם פרופ' גריי כי היא נראתה לי מוכרת לכול, אולם כעת - אחרי שלל ההתקפות כאן על המושג "מלחמה פוסטמודרנית" כבר איני בטוח - ואסתפק כאן באיזכור ספרו המפורסם של ז'אן בודריאר, בעל הכותרת הפרובוקטיבית "מלחמת המפרץ לא היתה", המסביר איך המלחמה הזו נבדלת מכל קודמותיה בגלל צורת ייצוגה במדיה.

די, השעה מאוחרת, ואקטע את עצמי באופן שרירותי. אני מקווה שתשובתי הארוכה הועילה במשהו. מחר יום חדש ואפשר יהיה להמשיך.

להתראות,

שמעון
''מלחמת הפלופונסים'' 43782
אומנם לא קראתי את הספר, אבל אם היה אכן מוזכר בו חידוש טכנולוגי בכלי הלחימה, הייתי מתייחס אליו כצרוף מקרים מפתיע, לכל היותר. זאת מהסיבה הפשוטה, שככל שעובר הזמן, לא רק הטכנולוגיה מתפתחת ומשתכללת, אלא דומה כי אף קצב ההתפתחות שלה גדל. אין הדבר מאפיין רק את "המלחמות ה(פוסט)מודרניות", ואף אין לדעתי, מקום לחלוקה חוצצת שכזו גם בתחומים כללים יותר (כלומר טכנולוגיים-אזרחיים); בעיקר הודות לטבעה המונוטוני (כאן אני בעיקר מנחש, תוך הסתמכות על אינטואיציה, ובתקווה שההנחה לא תסתר) והקמור (או אולי קעור, אינני בטוח לגבי המושג הנכון – בכל אופן, כוונתי היא לפונ' דוגמת אקספוננט) של הפונ' המקרבת את ההתפתחות הטכנולוגית של התרבות האנושית לאורך ציר הזמן (שוב, אני מניח שהדבר נכון פחות או יותר משחר האנושות, אולם התאמה טובה אף יותר תתקבל אולי אם נתייחס להיסטוריה החל בימי-הביניים [באירופה] ועד היום).

כך שלמעשה, 27 שנים בתקופה המדוברת אינן מספקות את מדגם הזמן הדרוש לקביעה כלשהי אודות התפתחות הטכנולוגיה המלחמתית באותה תקופה. או במילים אחרות, אילו התפתחות הטכנולוגיה האזרחית באותה תקופה היה דומה (נאמר אותו סדר גודל) לזה של 400 השנים האחרונות, ורק קצב חלחולה של הטכנולוגיה לשדה הקרב היה איטי משמעותית (וזניח בהשפעותיו) היה בסיס להחיל קריטריון זה בתורתו של פרופ' גריי אף על מלחמות בעת העתיקה. מכיוון שאין הדבר נכון הדוגמה שנתת אינה מוכיחה דבר. גם בדוגמת הארכוף אתה, למעשה, סותר את עצמך, אם אכן חוללה המצאתו מהפכה.

בקריאה חוזרת של תגובה זו (שכתבתי), התעורר בי החשש שאולי הנקודה המרכזית לא הודגשה מספיק, כך שברצוני בעצם לומר, שלדעתי החלוקה איננה מוטעית (מן הסתם, הרי לא סביר שהדיוט יסתור עובדתית טענות של איש מקצוע), אלא פשוט שרירותית למדי. להמחשה נוספת אוסיף כי כפי שאני רואה זאת, אם ימשיך הפרופסור ברוח פנומנולוגית זו, לאחר הקטיגוריות האמורות הנפרשות על גבי 350, ו-‏60 שנה, סביר שתהיה הקטיגוריה הבאה קצרה עוד יותר, וההבאה עוד יותר ... עד שאף לא יהיה ניתן לסווג את התקופות (והמלחמות שבהן) כתק' היסטוריות למהדרין.
היחסים בין המלחמה לטכנולוגיה 43799
שוב אני נאלץ, שלא להסכים.
שימוש באמצעים של הרג המוני היו קיימים גם בעת העתיק, קונבנציונלים כמו הבערת העיר על תושביה או בלתי קונבנציונלים כמו הלוחמה הביולוגית במצור של המונגולים על קונסטנטינופול.
לעניות דעתי הלא מלומדת (איני הסטוריון), הדבר ששינה יותר מכל את שדה המלחמה היה המצאת הארטילריה. עד אז היו המלחמות מתמקדות במצור על עיר או מבצר עד לנפילתם או עד לשבירת המצור, מה שגרר פגיעה קשה בתושבי העיר הנצורה. כמובן שהיו גם קרבות אחרים כמו מארבים לכוח, שנע בין עיר לעיר לשם הטלת מצור או לשם פריצתו (לדוגמא, קרב קרני חיטין או הקרב עם הפלשתים בעמק רפאים ורוב קרבות המכבים) אבל רק אחרי הופעת התותחים ואובדן היכולת להחזיק מעמד כנגד מצור, התחילו הקרבות לעבור למישורים פתוחים והאזרחים הפסיקו להיות המטרה.
היחסים בין המלחמה לטכנולוגיה 43802
איזי,

הדוגמאות של הבערת עיר והדוגמה הנדירה והמוטלת בספק של שימוש בגוויות כנשק ביולוגי
(יש אומרים שזו אגדה אורבנית) עמדו לנגד עיני בתשובתי הלא-מלומדת לאסתי. כתבתי שם בפירוש: "צבאות מסודרים לא הרגו עפ"ר אזרחים כך סתם (אלא אם כן נמנו עם מגיניה של עיר נצורה למשל)" (בדוק!)

בעוד שהדגש אצלי היה "ברמת הכוונות" אתה בהערתך הפכת את השאלה לכמותית טהורה. מה שאתה טוען הוא שרוב הקרבות עד להמצאת התותח היו למעשה קרבות מצור, ולכן נפגעו תמיד אזרחים רבים. איני יודע באיזה אחוז מהמקרים הטענה הזו נכונה, (אני מדגיש שוב, גם אני איני מומחה לתולדות המלחמה), אולם אני יכול להזכר כעת בהרבה מלחמות שנערכו במשור פתוח, ודי לחשוב על חלק מהמלחמות המתוארות בתנ"ך.

כמובן שכשאלה כמותית, הדבר טעון בדיקה של מומחה, אך הערתך שהמצאת התותח העבירה את מרכז הכובד של המלחמה אל השדה הפתוח מעניינת ומסברת את האוזן במידת מה.
התנצלות והתחבטות 43899
בעצם השימוש במושג "פוסטמודרני" מחלק פרופ' גריי את ציר הזמן (ובמידה מסויימת גם את המרחב) לשלושה חלקים לפחות: חלק פוסטמודרני (כיום), חלק מודרני (מהמאה השש-עשרה לאמצע המאה העשרים) וחלק קדם-מודרני (כל מה שהיה לפני המאה ה-‏16. החלק הזה יכול להתחלק למיני-חלקים אחרים). גם את המרחב אפשר לחלק באופן דומה - ברור כי אירופה נכנסה לעידן ה"מודרני" הרבה לפני מקומות אחרים, וישנם מקומות (שבטים באפריקה) שעדיין לא הגיעו אל השלב הזה. מרבית העולם, עם זאת, נכנס לשלב הפוסט-מודרני (לפחות מבחינה צבאית) בבת-אחת, מסיבות של גלובליזציה: התקשורת והטכנולוגיה הפכו את ההפרדה לאזורים גאוגרפיים למסובכת יותר, ועכשיו כולם מעודכנים פחות או יותר באותה הרמה.

מלחמות קדם-מודרניות דומות במובנים מסויימים למלחמות פוסטמודרניות: אי-ההפרדה בין מטרות צבאיות למטרות אזרחיות (או יותר נכון, עצם קיומן של מטרות אזרחיות) ושיטות לוחמה מסויימות, כמו גם הנטייה שלא להגיע להשמדה מלאה של האויב. אם יש לך האפשרות להשיגו, אמליץ לך לקרוא את הספר "War Before Civilization" שלצערי איני זוכר כעת את שם מחברו.
שתי הערות בעיקר מפאת קוצר הזמן 43752
שווה לקרא את סיפורו של או הנרי "הקוסמופוליט" ולחשוב שוב על משפטך שמעון "קל להבין מדוע הוא טוען שאינו מאמין ברעיון הלאום".

הערה שניה
שווה לקרא אצל הובס כיצד הוא משתמש ב"מלחמה" כהוכחה לאמונה המצויה במוחו של כל בן אנוש בדבר שיוויון בני האדם.[ ליויתן, על הקהיליה עמ' 161 והלאה הוצאת מגנס תשנ"ג].(אני מבקשת לא לחשוד בי כאוהבת או מעודדת לוחמה, גם ולמרות הנאמר בלויתן. רק רציתי לציין כי קיימת חשיבה אחרת ראויה אף להתייחסות).

הערה שלישית למרות ההבטחה בכותרת:
המשפט "איני יודע לבטח, אולם דרום אפריקה ואירלנד מוכיחות שאנשים יכולים לשנות את דעתם, וייתכן שלתפנית המחשבתית בשני המקומות הללו תרמה ההבנה שהאלימות אינה יעילה" הוא שהיה נהיר וחשוב ביותר בעיני בכל הכתבה, הייתי רוצה לשמוע מאנשים כמו כריס הייבלס גריי, דברים משמעותיים יותר בנושא. והלוואי וירתם להשפעה במקומות בהם נדרשים אנשים לחשוב ולהבין זאת.
מה אמר הובס? 43770
מסקרן אותי איך ממלחמה יוצא שהאדם מאמין בשיוויון. אין לי את הספר, יש מישהו שיודע מה הובס אמר על זה?
מה אמר הובס? 43900
אינני בטוח למה בדיוק התייחסה איילה בדבריה, שכן ברשותי ישנו רק עותק באנגלית של הספר, אך אני מעריך שאוכל לנחש:

הובס טען שכל בני האדם שווים פחות או יותר. מכיוון שכך, הרי שב"מצב הטבעי" (כלומר, המצב לפני שנוצרה חברה של בני אדם), כל אדם ינסה לעשות כל שביכולתו כדי לשמור על עצמו ולקדם את ענייניו. "כל שביכולתו" כולל גם הרג של אחרים. מכאן הרי שכל אדם חי בחשש תמידי לחייו, והכלל "הקם להרגך השכם להורגו" עובד שעות נוספות. זהו המצב שהובס תיאר כ"מלחמת כל בכל". ראוי לציין שאין מדובר על הרג ללא הפסקה, אלא פשוט על מצב שבו כל אדם מודע לכך שחייו בסכנה. יתכן שיחלפו עשרות שנים ללא מעשה איבה, אך לאורך כל הזמן הזה, האנשים ישארו חשדנים כלפי שכניהם.

אם נתעלם מזינוקים לוגיים נוראיים שעשה הובס בהמשך דרכו, בנסיון להצדיק את המלוכנות, הרי שטענותיו הן שימושיות להפליא - בעיקר מכיוון שניתן להגדיל ולהקטין את אובייקט המחקר שלהן בכל עת. כך, למשל, טוען הובס שקבוצה של שליטים במעין "פרלמנט עריץ", נמצאת ב"מצב טבעי" בינה לבין עצמה - כלומר, מכיוון שאין חוק מעליהם, הרי שהם חושדים בכל עת אחד בשני.
דוגמא יותר מוצלחת הוא המצב בין מדינות שונות - גם כיום, אך בעיקר בתקופה ה"מודרנית" - מרבית המדינות פחות או יותר שוות, ולכן הן חיות בחשש בכל עת אחת מפני השניה, ואין כל מניעה מעשית לפריצת מלחמה ביניהן.
מה אמר הובס? 43904
תודה על הסבר. אבל יש לי עוד שאלה. ממה שאמרה איילה הבנתי שמהמלחמת כל בכל יוצא שיוויון וממך הבנתי את ההיפך, שבגלל שכולם שווים הם מתחרים אחד עם השני. מה שאתה אמרת נשמע יותר הגיוני אבל מה שאיילה אמרה נשמע יותר מסקרן. אז מה התשובה?
מה אמר הובס? 43932
לא יכולה להיות מלחמת כל בכל ללא שיוויון, ולכן מדובר פה על מתאם דו-כיווני. מבחינת גורם ותוצאה - השיוויון מוביל למלחמה, אבל מבחינת מתאם, אם יש שיוויון יש מלחמה (בהנחה שאין אמנה חברתית), ואם יש מלחמה, סימן שיש שיוויון.

השיוויון היה הנחת יסוד של הובס, ולכן לא יכול להיות שהמלחמה קדמה לו.
מה אמר הובס? 43934
שוב תודה. אתה חושב שהובס צדק? הנה יש לנו את המלחמה הזאת בין האמריקאים למוסלמים ומסבירים שזה בגלל שאין שוויון, שאמריקה חזקה כלכלית וצבאית והמוסלמים חלשים. זאת אומרת שאומרים שחוסר השיוויון זה הגורם למלחמה. הפוך מהובס, לא? (אם הבנתי מה שהסברת).
מה אמר הובס? 43958
לא כל מלחמה, כמובן, היא תוצאה של שיוויון. מלחמת כל-בכל היא תוצאה של שיוויון. אם כל המדינות בעולם היו נלחמות בכל המדינות האחרות בעולם, זה היה סימן לשיוויון בין המדינות (במצב של אי-שיוויון, לפחות חלק מהמדינות החלשות ינסו לאחד כוחות כנגד החזק, או, לחלופין, מדינות חזקות ינסו ליצור קשרים טובים עם המדינה החזקה, כדי שלא להיות מותקפות על-ידה: הסבר לקואליציה של ארה"ב).

חשוב לזכור שהמלחמה הנוכחית אינה באמת בין אפגניסטן לבין ארה"ב, אלא היא בין ארגונים שונים לבין ארה"ב. לכן כוחה של אפגניסטן אינו הוכחה לכלום.

עוד סיבה לכך שמלחמה מדגימה שיוויון, היא שבמצב אמיתי של אי-שיוויון, המלחמה תוכרע מהר. רק אם הכוחות שווים, פחות או יותר, יוכל להתקיים תיקו ממושך בקרב. אבל על זה הובס כבר לא דיבר. הובס דיבר באופן בלעדי על המצב הטבעי, של לפני הקמת החברה.
אזרחים מול חיילים 43783
ייתכן ומרבית הדברים שהובאו מפיו של הפרופסור הם בנאליים, אך כדאי לשים לב לנקודה חשובה: במלחמות ההוה והעתיד, אזרחים נתונים בסכנה יותר מחיילים. לחלק מן המגיבים זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל זה לא צריך להיות כך, לנוכח מה שמקובל בעולמנו כיום. בהקשר זה אתייחס לשתי נקודות:

1. הישראלים נוהגים לדאוג לחיילים הרבה יותר מלאזרחים. הורים שבנם משרת בשטחים, למשל, יתקשו להירדם בלילה ויעבירו שבועות וחודשים בחיים של חרדה מתמדת, וזאת למרות שכל אחד יודע שהסכנה הנשקפת להם, כמי שחיים בירושלים, תל אביב או אשקלון, גדולה הרבה יותר מלבנם המשרת בצומת תפוח. באינתיפאדה הנוכחית נהרגו כ200 ישראלים, ויותר מ75 אחוז מהם היו אזרחים. גם חלק מן החיילים נהרגו בתוך תחומי הקו הירוק כחלק מקהל שאיתרע מזלו להיות במסלולו של מחבל כזה או אחר (ראה הפיגוע באזור). אך לא רק הישראלים חשים כך. בארה"ב נהרגו רק לפני חודשיים אלפי אזרחים בעיר הכי "אזרחית" בעולם, ובכל זאת כולם מקפידים לציין שכאשר יגיעו שקי הגופות של החיילים האמריקנים מאפגניסטן תרד מייד התמיכה הציבורית במלחמה. נוצר כאן מצב פרדוקסלי: התרבות המערבית מוכנה, כבדרך אגב, לקבל את עובדת מותם של אזרחים במעשי אלימות (וחלקים ממנה גם מצדיקים מעשים אלה), אך נחרדת מאפשרות מותם של חיילים, שלכאורה אמורים להקריב את חייהם בהגנה על אזרחים.

2. בתקשורת ובדעת הקהל הבינלאומית קיימות עדיין המוסכמות שבמלחמה מותר לפגוע בחיילים אך אסור לפגוע באזרחים. שר ההגנה האמריקני ואנשי ממשל אחרים, בתדריכיהם לעיתונות, מבלים את רוב זמנם בהצטדקות כלפי טענות שפצצות אמריקניות פגעו באזרחים. איש אינו שואל האם באפגניסטן - ובעולם השלישי בכלל - יש דבר כזה שנקרא "צבא". איש אינו מציין שלמעשה הטליבן אינו צבא אלא מליציה של אזרחים שבמקרה נושאים בידיהם קלצ'ניקובים. גפ במלחמתנו מול הפלסטינים - האם עומד מולנו צבא? הטרור האיסלאמי הרי פועל באופן ישיר ומכוון נגד אזרחים. הגיע הזמן שהמערב יבין: במלחמות של ימינו נפגעים בעיקר אזרחים, וגם קצת חיילים.
הסגר והכתר 44666
גם צה''ל מפעיל את רוב עוצמתו במלחמה הנוכחית נגד אוכלוסיה אזרחית מתוך רציונל שזה מה שישבור את ההתנגדות הפלסטינית
האם מילים ללא כיסוי? 43823
שמעון,

ראשית,

ברכות על הראיון שכמדומני הוא הראשון שמופיע בפורמט מלא, אם כי כבר פורסמה תחלופת דואלית עם אותו המדען בעניין התורה והמדע.

מקריאת חלקו הראשון של הראיון עם פרופ' גריי עלו כמה הערות והארות.

א. פוסט-מודרניזם

למרות שכריס לא מייחס חשיבות גדולה להגדרה הזו, הוא טוען שחוסר הטוטאליות הוא מאפיין של מלחמות פוסט-מודרניסטיות. איך, אם כך מיישבת הראיה הזו עם ויאטנאם, למשל, שבה הלחימה בוייטנאם כן היתה טוטאלית ולא מוגבלת בזמן או במקום.

הפוסט-מודרניזם עד כמה שאני מבין אותו, בעקבות קו פרשת המים ההגליאני, שולל את רעיון המטא-נארטיב, את הסבר העל לשרשרת ההיסטוריה והנסיון לחזות את "סופה", היינו לקבוע מטרה להיסטוריה.

איך זה מתיישב עם הקביעה שלו שכן יש מטרה למלחמה, ולא סתם מטרה אלא נרטיב, או כמו שהוא קורא לזה "הצדקה עיקרית", אבל ההצדקה של איזה צד היא היותר "צודקת"?

ב. השגת שלום וביטחון

שוב וייטנאם. אני מבין את הראיה הרחבה שלו באומרו שאלו מטרות המלחמה. אבל האין מלחמת ויאטנם אלא פטה-מורגנה אידיאולוגי, קיבעון מחשבתי של קובעי המדיניות ופשוט היבריס וחוסר יכולת מנטלית של האחראים להודות בכישלון ובחוסר התכלית?

ז"א, לא מטרה ברורה של שלום ובטחון, אלא התנהלות אשלייתית גרידא.

למשל ההקלטות של ג'ונסון, הנשיא שתקע את אמריקה עמוק בוייטנאם, מודה שהוא לא יודע מה לעשות שם, ושר ההגנה שלו מק'נאמארה מודה שאין לו מושג מה קורה שם אבל צריך להגיד כמה שיותר פחות על זה.

או יומניו של ניקסון בו הוא צופה פעם אחר פעם בסרט "פאטון" וחוזר על המנטרה "אמריקה אף פעם לא הפסידה במלחמה ולעולם לא תפסיד כי עצם המחשבת על התבוסה שנואה על אמריקה".

ג קיבורג

אני יודע על החיבה שלך לנושא (ולראיה סידרת המאמרים המופלאה שלך) אבל האם באמת יש משהו יחודי בכלי הנשק המודרניים המצדיקים הגדרה כזו?

האדם יוצר כלים. בראיה המרקסיסטית, זה מה שמבדיל בין חית האדם לשאר החיות, הומו סאפיינס שווה הומו פאבר. אבל, מתוך יצור הכלים האדם גם יוצר את עצמו, התממשות הכוח היוצר שבאדם. ראיית כלי הנשק, וכמה מהתגובות מתחו את זה לאורך כל ההיסטוריה, כסימביוזה קיבורגית נראה לי כנסיון של שימוש במילה מיוחדת שאין מאחוריה שום תוכן.

האם יכול להיות שכוונתו פשוט להמחיש את סדר הגודל של מערכות נשק מודרניות והיכולת שלהם לתקשר בצורה ישירה יותר עם המנגנונים האנושיים השונים?
ראה גם תגובתי על הקושי הביולוגי העצום בהיתכנות מוח בקנקן.
דומני שיש כיסוי 43825
היי רון,

א. היכן פורסמה תכתובת דואלית עם פרופ' גריי בעניין התורה והמדע? (למיטב ידיעתי תורה אינה התחום שלו, אבל אולי אופתע).

ב. המלחמה בווייטנאם היתה אכזרית ואיומה, אך לא טוטאלית. הכיצד? המדד לטוטליות הוא יכולת ההרס של כלי הנשק המצויים בידך. אם אינך משתמש בכל מה שבידך כדי לנצח, ומוכן לסגת, אתה מוותר על הטוטאליות. תיאורטית יכולה היתה ארה"ב לנצח בווייטנאם באמצעות פצצות אטום, למשל, אך לא עשתה זאת. "ריח הנאפל"ם על הבוקר" הוא איום אך אינו נשק השמדה טוטאלי.

ב. אפשר לראות בהודאה של ג'ונסון שאינו יודע מה ארה"ב עושה שם סוג של התפכחות. זה נובע מההבנה והתיסכול שלמרות שבידך עוצמה צבאית אדירה אינך מממש שום מטרה מבחינה צבאית ואינך מכריע את האויב.

ג. אני מציע שאת הדיון על נארטיבים ומטא-נרטיבים נדחה להזדמנות אחרת. הנושא לדעתי חשוב מדי ורחב מדי מכדי שישמש כאן אוף טופיק, ואני גם חושב שרצוי שתהיה לו מסגרת דיון, לפחות בצורת מאמר (יש מתנדבים?) לעניין הקיבורג כבר נידבתי את עצמי בתגובתי לאסתי (לעיל). ובכל זאת, בתור מקדמה, חיפשתי עבורך חומר באינטרנט על פרוייקט white igloo שהזכרתי באחת התגובות לעיל; מצאתי רק שורות ספורות על הנושא ברשת (אולי מישהו יצליח יותר).
White Igloo היא, לדעתי, מערכת לוחמה קיבורגית שיש בינה לבין פרא עם מקל "הבדל מבדיל". אף טייס אמריקני לא ראה את המטרות (עקרונית אפשר במערכת כזו להשתמש במטוסים ללא טייס), יש לנו כאן מערכת שבה איש מהאנשים הפועלים בה אינו מחליט החלטות, רק המערכת הקיבורגית הכוללת "רואה" ומחליטה.
כיסוי בע''מ 43827
הלו שמעון,

א. התכוונתי למאמר אחר בנושא מדע-תורה שהיה מעין ראיון-דואלי וסליחה שגרמתי לבילבול

ב. האם עניין הטוטאליות הוא רק סמנטי או יש בו מהות. חצי מליון חיילים אמריקאים, שימוש בשלל אמצעי לחימה קיימים וכאלה שפותחו במיוחד לוייטנאם, כולל לוחמה ביולוגית, כימית, מחתרתית, שימוש במדינות שכנות - קאמבודיה. ומהצד הצפוני - הטלת כל משאבי האנוש שעומדים לרשותם למערכה. האם רק בגלל שלא הוטלה פצצת אטום הופכת המלחמה ללא טוטאלית?

ג'ונסון, מק'נמארה וניקסון אמרו מה שאמרו לא בדיעבד אלא תוך כדי המשך ההתעצמות והלחימה - בחינת הליכה בעיניים פקוחות אחרי השמאניזם (לפי הגדרתו של מיכאל בדיון על השירה) רק שהפעם זה שמאניזם עצמי. מה שמראה שמטרות הלחימה האמיתיות לא היו קיימות למעשה, לא שלום, לא בטחון ולא דומינו. רק אשלייה עצמית ויש שיוסיפו אינטרסים כלכליים של חברות הנשק. (האם ה-White Igloo מהווה הוכחה לכך?)

אשר למערכת האיגלו הלבן. מהלינק שצרפת הבנתי שהחלק האנושי בו הוא מאד מקרי. אם היו להם פאנטומים לא-מאוישים אפשר היה להשתמש בהם ואז המערכת היתה מכנית-אוטומטית לחלוטין. אני מבין שפרופ 'גריי לא התכוון ללוחם מסוג רובוקופ אלא להגדרה רחבה שבה מכונות ואנשים לוקחים חלק בתהליך קבלת ההחלטות ואולי גם בשלבי איסוף המידע והביצוע. עדיין נראה לי שעצם השימוש במילה קיבורג להגדרת מערכת כזו הוא מיותר ושלא ממין העניין, אבל אולי זה רק עניין של טעם, וכמו שכריס אמר לך, ההגדרה לא כל כך חשובה כל כל עוד מסכימים על התוכן המוגדר.
שמאניזם עצמי 43842
היי רון,

א. אני חושב שהבהרתי היטב מדוע מלחמת וייטנאם לא היתה טוטאלית ואין לי מה להוסיף.
(האטום הוא רק דוגמה, יכלו האמריקנים להרוס את כל וייטנאם ולהרוג את כל הצפון וייטנאמים גם בשיטות אחרות; נאפל"ם אפשר להטיל גם בצהרים ובערב).

ב. לדעתי הביטוי ששאלת ממיכאל "שאמאניזם עצמי" הולם יפה את התפיסה של כריס ש"בשני המחנות רווחת האשלייה שניתן לקיים שליטה על מהלכי המלחמה". ממש כמו שאמרת, לפי כריס, במלחמה הפוסטמודרנית מטרות המלחמה האמיתיות קיימות רק ברטוריקה אך לא במציאות ("לא שלום, לא בטחון, לא דומינו" כפי שציינת). על חוסר האפשרות לגבש מטרות מלחמה אמיתיות בזמננו ירחיב הראיון בחלקו השני; ובגלל חוסר אפשרות זה המלחמה אינה יעילה כהמשך המדיניות, לדברי כריס.
סליחה. 44090
אתפרץ לדיון הער באימרה של קראוס: "מלחמה מתחילה כי גנרל משקר לעיתונאי וכשהוא קורא את מה שהוא אמר בעיתון, הוא מאמין לזה".
וזה נכון גם למלחמת העולם הראשונה. מומלץ לקרוא את אביגדור המאירי בנושא.
פתאום נזכרתי משום מה 44631
שרציתי להגיב לדבריו של גרי על הדוגמא של דרום אפריקה, ונזכרתי רק עכשיו.

ובכן, הדוגמא של דרום אפריקה שונה מהותית בעובדה שה ANC לא היה ארגון טרור (כלומר, לרוב לא השתמש באלימות ובפרט, לא תקף מטרות אזרחיות), ולכן היה צפוי, שאם הדבר יהיה תלוי בANC (כפי שבסה"כ קרה), לא יסתיים האפרטהייד במרחץ דמים.

לעומת זאת, בינתיים, כל הארגונים הפלסטינים הדומיננטים בסכסוך הם ארגוני טרור, וכל עוד הם יהיו בעמדות השפעה, לא צפוייה האלימות להיפסק.
שאלת המו"מ, והסכם מדיני, כלל לא רלבנטית לסיום הסכסוך.
חי את נעוריו 46710
תקופת המעבר ממלחמת העולם השניה ועד לקריסת ברית המועצות יצרה מציאת גלובלית שבה התקיים מאזן אימה שאיפשר לפרופסור הנכבד לפתח תיאוריות שהיו נכונות לאותה תקופה. מבחינה הסטורית תיאוריות אלה משוללות יסוד והן נכונות כמו ש"הכלכלה החדשה" היתה נכונה. לאחר ה- 11 בספטמבר, חוזרת מקבילית הכוחות לפעול כפי שפעלה תמיד. החזק מושך והחלש נשאב פנימה. מלחמת העולם שהכריז בוש נגד הטרור העולמי גררה בעקבותיה ברית חדשה ובלתי צפויה בין ארה"ב ורוסיה ולא ירחק היום ונוכל להווכח בסדר העולמי החדש שיווצר. התיאוריה של הפרופסור שטחית, בלתי מבוססת ותתפוגג כאויר חם.
מכונות מחליפות ללוחמים 66200
שמעון,

מאמר שפורסם אתמול במדור המדע של הניו יורק טיימס עשוי לעניין אותך. יש בו סקירה על פיתוחי של מערכות נשק ולוחמה שכולן מתבססות על מאצעים לא מאויישים מתוך מטרה לצמצם ולהרחיק מעורבות אנושית משדה הקרב.

קולונל ליהי, ראש מנהלת פיתוח מל"ט קרב אומר שהאתגר הכי גדול הוא הנסיון לשילוב אדם/מכונה כך שהם ישתפו פעולה ומידע ויחליטו למי מהם יש סיכויי פגיעה טובים יותר.

לורן טומפסון, בכירה במכון לקסינגטון אומרת שמכונות לא יוכלו להחליף את היכולת החישובית העצומה של המוח האנושי, ולכן הם יהיו חשופים יותר להתקפה של מטוסי קרב מאוישים.

דר. פרנקלין רוז שעומד בראש מחקר לכלי רכב לא מאוישים, מעלה נקודה מאד מענינת. נסיונות לפיתוח טכנולוגיה שמתשלבת עם האדם באופן סמוי, תת-הכרתי, כמו תוספות לחוש הראיה או לשמיעה.

מכונות מחליפות ללוחמים 66222
מעניין את מה יתקפו בשדה הקרב העתידי. אם הכל ינוהל מהעורף והכוחות הלוחמים יהיו רובוטיים, נראה שהמטרות יהיו אוכלוסיה אזרחית. בסיסי הרובוטים יהיו ממילא תת קרקעיים, ופציעה של רובוט אינה מחייבת עוד 2-3 רובוטים להפסיק להילחם כדי לסייע לו.
מכונות מחליפות ללוחמים 66225
ואכן כך נכתב במאמר:
"האזרחים נמצאים בסיכון גבוה יותר מאשר הלוחמים."

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים