מלחמה נגד האיסלאם: סיכום ביניים ראשון 959
המלחמה נגד הטרור, עליה הכריז בוש לפני חצי שנה בלבד, התמסמסה והפכה ללא יותר מסיסמה. מה שלא התמסמס הוא האיום המוסלמי על העולם החופשי.

באוקטובר 2001 פרסמתי ב"אייל הקורא" מאמר בשני חלקים – "מלחמה נגד האיסלאם". המאמר התפרסם על רקע פיגועי הטרור הקולוסאליים בניו־יורק ובוושינגטון ב-‏11 בספטמבר 2001, שבוצעו על־ידי טרוריסטים מוסלמים בשליחותו של אוסמה בן־לאדן. במאמר הבעתי את דעתי שהמערב מצוי במלחמה כפויה נגד האיסלאם, מלחמה שאם יבחר המערב לברוח ממנה, מובטחת לו תבוסה הרת אסון. את המאמר הנוכחי אני כותב מתוך דאגה עמוקה שזהו אכן התסריט המתממש לנגד עינינו.

פיגועי ההתאבדות של ה-‏11 בספטמבר לא היו הפיגועים הראשונים ממין זה שבוצעו נגד יעדים אמריקניים. קדמו להם פיגועים שונים שהתבצעו במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים: פיצוץ במחנה הנחתים בביירות, פיצוץ המשחתת האמריקנית "קול" בשנת 2000, ועוד. כל הפיגועים הללו בוצעו מחוץ לגבולות ארצות־הברית, וכוונו נגד כוחות צבא. כמובן, גם מניין הנפגעים שהיו בהם נופל בהרבה מזה של פיגועי מגדלי התאומים והפנטגון. על כן ברור היה מדוע ההלם והתדהמה בהתרחשם של פיגועי ה-‏11 בספטמבר היו כה גדולים. לפתע פתאום התחוור לכל אמריקני (ולכל צרפתי, ואנגלי, וגרמני...) מה היקף כוח ההרס הפוטנציאלי הטמון בנכונותם של טרוריסטים להתאבד. עד כדי כך גדול כוח הרס זה עד כי אין הם נדרשים כלל לכלי נשק או לחומרי נפץ. הם יכולים להשתמש במטוס אזרחי תמים על מנת לגרום נזק ששום פצצה קונוונציונאלית לא יכולה לגרום.

הנזק שגרמו מתאבדי בן־לאדן היה משולש: רצח מספר עצום של בני אדם, יותר מבכל פעולת טרור בודדת בהיסטוריה; הרס רכוש בהיקף עצום בערך של מיליארדי דולרים; והרס של סממן תרבותי מרכזי באמריקה ובעולם כולו - מגדלי התאומים כמרכזו של קו הרקיע הניו־יורקי: אתר תיירות, מודל אדריכלי, נקודת נוף. כל אלה היו כמובן במסגרת כוונותיהם המוקדמות של הטרוריסטים, והם ידעו שלא יוכלו להשיג אותן אלא בפעולת התאבדות. בניינים בסדר הגודל של מגדלי התאומים אינם ניתנים למחיקה באמצעות חומר נפץ המופעל מן הקרקע (מה שנוסה כבר ב- 1993).

המסקנה שהיתה צריכה לחלחל בנפשם ובתודעתם של אזרחי המערב ומקבלי ההחלטות באמריקה ובאירופה היא מאד פשוטה: הטרור האיסלאמי ההתאבדותי הוא האיום החמור ביותר על ארצותיהם, חייהם ותרבותם. אף מדינה ריבונית אינה מציבה כיום איום ממשי כל כך מול פני המערב. יש רק איום אפשרי אחד גדול יותר: שילוב בין הטרור האיסלאמי לבין נשק גרעיני. כפי שאנו יודעים, כלל אין זה בטוח כי האיום הזה הוא תיאורטי בלבד. אין כוונתי לומר שמדינות המערב היו צריכות לגייס את צבאותיהן ולצאת למלחמה פיזית במוסלמים באשר הם, או במדינות מוסלמיות באשר הן, אך הייתי מצפה שבעקבות ה- 11 בספטמבר יתחיל במערב תהליך גיבוש עמדות מחודש, תהליך שייקח בחשבון את המציאות החדשה שזה עתה נתגלתה.

לצערנו הרב, תהליך כזה לא החל כלל. בכדי להמחיש זאת, אביא דוגמה קטנה: לפני זמן מה צפיתי במהדורת חדשות העולם של ה-CNN, בה דווח על המבצע הצבאי שישראל מנהלת בערים הפלסטיניות במקביל לגל פיגועי ההתאבדות שהפלסטינים מבצעים בעריה. בשבוע הפסח נרצחו כחמישים ישראלים בפיגועים אלה, ובהם שש משפחות שלמות (זוגות נשואים, אבות וילדיהם). מגיש החדשות של ה-CNN מדווח על האירועים, ובהתאם למדיניות הרשת הוא אומר כי הכוחות הישראלים נכנסו לערים הפלסטיניות "כתגובה למה שישראל מכנה פעולות טרור פלסטיניות" (What Israel calls Palestinian terrorist acts). כלומר, על־פי ה-CNN, שלכל הדעות אינה רשת החדשות העוינת ביותר לישראל, פעולות ההתאבדות הפלסטיניות במסעדות ובבתי מלון ישראליים, כולל זו שבוצעה בערב חג הפסח, הן פעולות טרור רק בעיני המתבונן.

ואם CNN נוהגת כך רק לגבי פעולות התאבדות המכוונות נגד ישראלים, הרי שה-BBC מתייחסת כך גם לפיגועי ה-‏11 בספטמבר בארה"ב. על־פי דיווח עיתונאי מלפני כמה חודשים (לצערי איני זוכר את מראה המקום המדויק) הונחו אנשי ה-BBC לכנות את הפיגועים בניו־יורק ובוושינגטון רק בשם "התקפות" (attacks) ונאסר עליהם לכנותם "התקפות טרור" (terror attacks). מדיניות זו של ה-CNN ושל ה-BBC נובעת, לטענת רשתות אלה, מראייתן את עצמן כרשתות בינלאומיות המחויבות באובייקטיביות גמורה כלפי כל הצופים בהן, ובין אלה ניתן למצוא גם רבים בעולם האנטי־אמריקני התומכים בפעולות ההתאבדות. במלים אחרות, הן לא נוקטות בשום עמדה מוסרית כלפי הפעולות הללו. ככל שזה יישמע דמגוגי ושחוק, אני לא יכול להתאפק מלחשוב כיצד היה פועל ה-BBC של היום בשנות מלחמת העולם השנייה; זאת, כמובן, בהנחה ששידוריו היו נקלטים בגרמניה, ביפן ובאיטליה...

נכון, האנשים העובדים ברשתות התקשורת הבינלאומיות ומכוונים את שידוריהן אינם מדגם מייצג של האוכלוסייה המערבית. רובם הגדול מחזיק בעמדות "שמאליות" באופן יחסי. ובכל זאת, עצם העובדה ששתי הרשתות הבינלאומיות החשובות ביותר בעולם מחזיקות במדיניות שכזו חודשים ספורים אחרי פיגועי ה-‏11 בספטמבר מראה שבעצם שוב דבר לא השתנה. דעת הקהל העולמית סבורה, אולי, שהפיגועים שבוצעו בארה"ב היו דבר מאד לא יפה, אך אותה דעת קהל מסרבת להבין את המקור לפיגועים אלה, מסרבת להאמין כי יכולים להיות עוד כמותם, ומסרבת להתייצב נגד פיגועים דומים כל זמן שהם אינם מתרחשים במדינות המערב עצמן.

ההיבט המדאיג ביותר של הבעיה טמון בעמדתה של ארצות־הברית. עוד לפני הפיגועים בניו־יורק ווושינגטון הייתה ארה"ב התומכת הגדולה ביותר של ישראל בעולם, ומקובל לחשוב שמדיניות ישראלית לא יוצאת אל הפועל לפני שהיא מקבלת "אור ירוק" מהממשל האמריקני. ובכל זאת, ההיחשפות הפתאומית והנוראה של האמריקנים לטרור המתאבדים המוסלמי ראוי היה שתשנה את גישתם אל הבעיה מן היסוד ולא רק תחזק את גישתם הקודמת. לשם ההשוואה אביא את הדוגמה של מלחמת העולם השנייה.

אחרי ההתערבות הצבאית הקצרה והמוגבלת במלחמת העולם הראשונה שבה ארה"ב לאחוז בהלך רוח בדלני הרואה בכל מה שקורה באירופה פחות או יותר כשווה ערך למה שמתרחש על המאדים. עלייתם של הקומוניזם, הפאשיזם והנאציזם באירופה, בפרק זמן קצר יחסית, רק חיזקה את האמריקנים ברצונם להתרחק מ"יבשת המשוגעים" הותיקה. בסוף 1939 פרצה המלחמה בין גרמניה לבין בריטניה וצרפת, וזאת לאחר שגרמניה כבר כבשה שתי מדינות אירופאיות אחרות: צ'כוסלובקיה ואוסטריה. בתוך מספר חודשים כבשו הגרמנים את צרפת והעמידו בסכנת כיבוש את בריטניה, תוך שהם מפציצים את לונדון מדי לילה. המלחמה השתוללה שנתיים ימים באופן הזה מבלי שארה"ב התערבה ולו בקצה ציפורנה.

בואו נעצור לרגע ונחשוב: האם אנו יכולים להעלות על דעתנו היום מצב שבו צרפת ובריטניה נכבשות וארה"ב עומדת מהצד? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לפני כששים שנה, אף כי ארה"ב הקפידה לתמוך פומבית בצד הבריטי־צרפתי במלחמה זו.

כך או אחרת, בדצמבר 1941 תקפה יפן את ארה"ב בהפצצת פרל־הרבור המפורסמת וכפתה עליה את המלחמה בהפתעה גמורה, שלפחות עד ל-‏11 בספטמבר 2001 נחשבה להפתעה האסטרטגית הגדולה ביותר בתולדות אמריקה. באותו יום השתנתה לחלוטין המדיניות האמריקנית. ארה"ב נכנסה למלחמה באופן פעיל, הן בזירת האוקינוס השקט והן מול גרמניה באירופה. נכון, גרמניה היא זו שהכריזה מלחמה על ארה"ב ראשונה (עד היום לא ברור מדוע עשה זאת היטלר), אך סביר להניח שבהיותן של גרמניה ויפן בנות־ברית הייתה ארה"ב נלחמת בגרמניה בכל מקרה.

במלים אחרות: העובדה שיפן וגרמניה היו בנות־ברית הביאה את ארה"ב מהר מאד למסקנה כי רק מיגורן של שתי מדינות אלה והבסתן בקרב יביאו לשלום בעולם. מלחמה ביפן בלבד הייתה מביאה לניצחון אמריקני באגפה המערבי של היבשת, אך באותו זמן סביר להניח שהיטלר היה משתלט סופית על אירופה ואז הייתה ארה"ב מתייצבת מול אגף מזרחי עוין המסכן אותה ישירות. על כן היה זה הכרחי להיכנס למלחמה טוטאלית בכל מדינות הציר (גם באיטליה) על מנת למגר את הסכנה לחלוטין. משנתקבלה ההחלטה, לא היססה ארה"ב מלהשקיע את כל שנדרש, בממון ובחיים, בהצלחת המשימה המפרכת.

ובחזרה לימינו אנו: מלחמתה של ישראל בערבים בכלל, והמלחמה המתנהלת בין ישראל לפלסטינים מאז ספטמבר 2000 בפרט, היו עד כה בגדר סכסוך אחד מני סכסוכים רבים המהבהבים על מסך המכ"ם האמריקני מזה שנים רבות. עבור האמריקנים, הטיפול בסכסוך זה, כמו בדומיו, הוא שילוב של אסטרטגיה קרת מזג, הנרקחת במכונים הרבים ליחסים בינלאומיים הפזורים על פני אמריקה כולה, יחד עם פוליטיקה פנימית וחיצונית (יהודי ארה"ב, יריבות מול אירופה וכו'). למרות שלאורך השנים נהרגו מספר אמריקנים בפעולות טרור ערביות, הרי שמעולם לא הגיעו עקבות הסכסוך היהודי־מוסלמי אל חופיה הבטוחים של אמריקה עצמה. פיגוע הטרור הגדול ביותר שבוצע אי פעם בארה"ב, עד שנת 2001, היה מעשה ידיו של אמריקני מבטן ומלידה: פיצוץ בניין הממשל באוקלהומה־סיטי, באפריל 1995. ב-‏11 בספטמבר 2001 השתנה הכל.

מכאן ואילך הייתי מצפה למדיניות אמריקנית המבוססת על הנקודות הבאות:

1. בעולם המוסלמי היום פועלות קבוצות טרור מסוכנות, המגובות על־ידי מדינות ומשטרים מרכזיים, המסוגלות לבצע פיגועי טרור בהיקף שלא נודע עד כה, כולל פיגועים בנשק לא־קונבנציונלי.

2. למרות הגינויים הפומביים לפיגוע מצד מנהיגים ערביים "מתונים" (כמו חוסני מובארק), הרי שאף זרם מרכזי בעולם המוסלמי – דתי או פוליטי – לא שלל את פיגועי ההתאבדות באופן עקרוני ובצורה גורפת. יתרה מכך, בפסגת מדינות האיסלאם שהתכנסה בראשית אפריל 2002 סירבו המתכנסים להכריז על פיגועי ההתאבדות כעל "טרור".

3. מאז פיגועי ה-‏11 בספטמבר מתחולל בישראל גל עצום של פיגועי התאבדות פלסטיניים, המקבלים גיבוי מכלל העולם הערבי והמוסלמי. בפיגועים אלה נרצחים אזרחים ישראלים היושבים בבתי קפה, בבתי מלון או סתם עוברים ברחוב.

4. מאז ה-‏11 בספטמבר התרחשו גם פיגועי טרור (חלקם פיגועי התאבדות) במוקדי סכסוך נוספים בעולם, ובראשם הודו־פקיסטן. הפיגועים כוונו תמיד מן הצד המוסלמי אל הצד הלא מוסלמי.

5. למרות ההצלחה הטקטית המסוימת של המלחמה באפגניסטן, ולמרות העובדה שמשטר הטליבאן חוסל לעת עתה, הרי שקריאת הקרב של בן־לאדן ממשיכה להדהד בעולם המוסלמי. למעשה, אחרי שמרבית המוסלמים גילו הסכמה שבשתיקה לפעולה נגד הטליבאן, הם מבקשים כעת מאמריקה שתגלה הבנה להמשך ביצועם של פיגועי התאבדות טרוריסטיים במוקדי סכסוך שונים בעולם.

6. סיכומו של דבר: מאז ה-‏11 בספטמבר גברה הלגיטימיות של פיגועי ההתאבדות בעולם המוסלמי כמכשיר להשגת מטרות פוליטיות, וארה"ב נכשלה ביצירת דה־לגיטימציה שלהם.

7. כל זמן שפיגועי ההתאבדות ימשיכו להנות מלגיטימציה כה גורפת בקרב מאות מיליוני מוסלמים בעולם, הם ימשיכו להוות את האיום האסטרטגי הגדול ביותר על העולם הלא־מוסלמי, ובעיקר על ארה"ב ובנות בריתה. המוסלמים יראו בסוג זה של פיגועים יותר ויותר כסוג של נשק הרתעתי, המאפשר להם לסחוט מאויביהם ויתורים פוליטיים: סילוק החיילים האמריקנים מהמפרץ; סילוק היהודים מפלסטין; סילוק ההודים מקשמיר, ועוד. נכון שעד כה אף אחת ממטרות אלה לא הושגה, אבל מצד שני יש לזכור שהשימוש ההמוני בפיגועי ההתאבדות הוא רק בראשיתו.

אי לכך, צריכה הייתה המדיניות האמריקנית של אחרי ה-‏11 בספטמבר 2001 לכלול את העיקרון הפשוט הבא: כל גורם, מדינה או ארגון בעולם שמשתמש בפיגועי טרור, ובעיקר בפיגועי התאבדות, על מנת להשיג מטרות פוליטיות, הוא אויב של ארצות־הברית. נקודה.

איך הייתה מדיניות כזאת יוצאת אל הפועל? האם מטוסים אמריקניים היו צריכים לצאת ולהפציץ מטרות פלסטיניות וקשמיריות? התשובה היא שלילית. הדרך ליישום מדיניות מעין זו היא ארוכה, סבוכה ומורכבת. אבל העיקרון הוא פשוט. לצערנו, ארה"ב עדיין לא הגיעה להחלטה העקרונית הזו.היא אולי נותנת "אור ירוק" כזה או אחר לפעילות ישראלית מוגבלת בערים הפלסטיניות, אבל היא לא עומדת מספיק בתוקף אל מול מנהיגות פלסטינית המפעילה במודע מתאבדים כנשק "לגיטימי" במלחמה, ומול מנהיגות ערבית המגבה זאת בפה מלא (ואין צורך להזכיר כי מרבית ארגוני הטרור האיסלאמיים בעולם ממומנים ישירות על־ידי המשטר הסעודי, בן־בריתה של ארה"ב). ואם כך נוהגת ארה"ב, אז כלל אין צורך להזכיר את העמדה האירופאית כלפי הסוגייה.

ובכל זאת, אני מקווה שלא יידרש פיגוע נוסף בסגנון מגדלי התאומים על מנת לטלטל את המערב הנוצרי עוד יותר ולהבהיר לו שאנו נמצאים במלחמה. מלחמה שאינה חשובה או משמעותית פחות ממלחמת העולם השנייה. ובניגוד למלחמה ההיא, הרי שכיום עלול האזרח האמריקני להיפגע בביתו ממש, על אדמת ארצות־הברית של אמריקה.
קישורים
מלחמה נגד האיסלאם - חלק א'
מלחמה נגד האיסלאם - חלק ב'
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  Wishful thinking ? • Yeruham Joyce • 3 תגובות בפתיל
  הגזמת! • מיכאל שרון • 3 תגובות בפתיל
  ארה"ב נטשה את אנגליה? • מיכאל שרון
  CNN • יאיר • 8 תגובות בפתיל
  הטרור כמנוף להשגים מדיניים • הקריבו המקוטב • 9 תגובות בפתיל
  בנימין נתניהו בסנאט האמריקאי • האנטילופה המתעדת
  קצת אוף טופיק אולי • אסתי • 43 תגובות בפתיל
  please translate to Inglish • M. Paz
  העתקה או פרסום מחדש? • דוד גוגל • 8 תגובות בפתיל

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים