סוריה וישראל מחדשות את שיחות השלום ביניהן 98
לפני שעות ספורות בישר הנשיא קלינטון על החלטתם של ברק ואסד לחדש את שיחות השלום בין ישראל לסוריה. זמן קצר לאחר מכן יצאה גם הודעה על הפסקת אש זמנית שהכריזה סוריה בדרום־לבנון, עקב חידוש השיחות. האם נפרצה הדרך לשלום בר־קיימא עם סוריה ולבנון?

"מהנקודה בה הופסקו השיחות". אבן הנגף של שיחות השלום עם סוריה טרם הוסרה, לפחות בפני הציבור. בנאומו של קלינטון, הוא נמנע מפירוט התנאים המוקדמים של המשא ומתן שיתחדש בשבוע הבא בין ישראל לסוריה, והמשיך להשתמש באותו ביטוי שמנע עד כה את חידוש השיחות.

הסורים, כידוע, טוענים כי בתקופת ממשלת רבין הועברה אליהם התחייבות ישראלית לנסיגה מלאה מהגולן. הן פרס והן נתניהו הכחישו את דבר קיומה של ההתחייבות. גם האמריקאים, שדרכם, לכאורה, היא הועברה, טוענים כי לא היו דברים מעולם. השאלה שאהוד ברק יאלץ לענות עליה מחר בבוקר היא, בפשטות מלאה - מי התקפל? האם אסד הסכים לוותר על טענותיו בדבר ההבטחה הישראלית ומוכן לבוא להדברות ללא תנאים מוקדמים, או שמא ברק עצמו הוא שהתקפל, והשיחות בשבוע הבא יפתחו בהצהרה על נכונותה של ישראל לנסיגה מלאה, או כמעט־מלאה, מרמת־הגולן?

על פניו, האפשרות השניה נראית בלתי־סבירה בעליל. האמינות המדולדלת גם כך של אהוד ברק לא תעמוד במכה שכזו - התקפלות מלאה אפילו לפני המשא־ומתן בנושא הגולן תביא לנפילה מיידית של ממשלתו ולחיסול כל סיכוי עתידי בפוליטיקה הישראלית. נכון שהישראלים נמנעו מלהצביע ל"דרך השלישית" בבחירות האחרונות, אך אין להסיק מכך כי העם אינו "עם הגולן", כפי שמיהרו לעשות כמה פרשנים ופוליטיקאים שמחים לאיד. אי ההצבעה ל"דרך השלישית" נבעה מחוסר אמון (מוצדק) באנשי המפלגה. הדרך שלה, למרות הכל, עדיין משקפת את דעותיהם של רבים בעם.

אהוד ברק גם יודע כי ויתור מלא מראש על הגולן יחסל כל סיכוי של הצלחה במשאל העם. אזרחי ישראל עשויים להסכים לוותר על הגולן בסופו של דבר, אבל הם לא יסכימו לעשות כן אם הם יאמינו כי הוויתור היה מהיר מידי, או אם יחשבו כי ניתן היה להשיג יותר. אהוד ברק צריך לתת פייט עכשיו - אולי רק פייט לעין המצלמות. אני לא אופתע אם השיחות יתנהלו במקביל גם בערוץ פתוח לתקשורת וגם בערוץ חשאי - כאשר בערוץ החשאי יגיעו להסכמות מהירות, ובערוץ הפתוח יתנו את הדרמה הנדרשת כדי לקבל את אישור העם. אכן, תוכנית שכזו תתאים לחשיבה הצבאית שביסוד ראיית העולם של ברק.

בראיון שנתן חיים רמון לחדשות ערוץ 2, הוא טען כי הנוסחה לחידוש השיחות היא כי כל צד יבוא עם מה שהוא מאמין מהווה את נקודת הפסקת השיחות, הצדדים יראו איזה נקודות תואמות בשני הצדדים, ושאר הסוגיות יוחזרו למשא ומתן. אם נאמין לרמון, הרי שישראל קיבלה בדיוק את מה שרצתה - דה־פקטו, מדובר במו"מ ללא תנאים מוקדמים. כל שנותר לגלות, הוא אם רמון דובר אמת.

פרשני ישראל נואשו מזמן מנסיונותיהם להבין את אסד. בעינינו האיש עדיין חידה. ברוח הפוסט־מודרניזם, ראו לנכון פרשנים מסויימים לטעון לאחרונה כי אולי בעצם עבדו עלינו כל הזמן הזה - אין שום דבר מיוחד או אניגמטי באסד. סתם עוד מנהיג עריץ ותוקפני, שישראל משמשת אותו כמוקד להסטת האגרסיות הציבוריות מעצמו והלאה. הם טענו כי הגולן בעצם לא ממש מעניין אותו, וכי הקונספציה הישראלית השגורה כאילו כל מעייניו מכוונים להשגת הגולן בחזרה לפני מותו, כהרגלן של קונספציות בישראל, הינה שגויה. עצם שאלת מותו המתמהמה של האדם הזה, שהוכרז ככמעט מת פעמים רבות, וכמת גמור לפחות פעמיים, אף היא מייאשת את פרשני התקשורת הישראלית. מעניין יהיה לראות כיצד יתמודדו נחום ברנע, חנן קריסטל ושאר הפרשנים עם ההתפתחות החדשה הזו.

בימים הקרובים, יש להניח, ידברו עוד רבות בנושא, והדיון הציבורי רק יתגבר עם חידוש השיחות בשבוע הבא. מספר שאלות צריכות לעמוד במרכז הדיון הציבורי שיתרגש עלינו כעת:

מהי נקודת חידוש השיחות?

באיזה אופן ישפיעו השיחות על סוגיית הנסיגה מלבנון? (כבר כעת הכריזה סוריה על הפסקת אש בדרום־לבנון. מתוך ההנחה הסבירה שידה של סוריה אוחזת בחוזקה בחוליות המחבלים בלבנון, ניתן לקבל את ההכרזה הזו כמשמעותית. כמו כן, כדאי לשים לב כי מעתה נפיצותה של דרום־לבנון תשמש ברומטר אמין להפליא לתחושותיה של סוריה באשר להתקדמות המשא ומתן.)

בהנחה שיושג הסכם - האם יש לקיים משאל עם, כפי שהבטיח ברק לפני הבחירות? אם כן - באיזה אופן יתבצע? האם קודם תחתום ישראל על ההסכם, ורק לאחר מכן תבקש את אשרור האזרחים, או שרגע לפני החתימה, תבקש ישראל "פסק־זמן" לעריכת המשאל?

וכמובן, שאלת השאלות - איזו צורה תהיה להסכמי השלום, אם וכאשר יחתמו? עד להיכן תגיע הנסיגה? לאיזה עומק יגיע השטח המפורז בצד הסורי? מי יאייש את תחנות ההתרעה, והיכן ימוקמו? מה יהיה סוג היחסים בין ישראל לסוריה אחרי חתימת ההסכמים? האם תחול נורמליזציה מלאה, או שמא יסתכמו השיחות בהפסקת־אש רבתי?

עוד ארוכה הדרך להסכמי שלום עם סוריה. למעשה, אנו רק בתחילתה. אהוד ברק עומד עכשיו בפני מצב חדש לגמרי מבחינתו - זו לו הפעם הראשונה שהוא יעמוד במשא־ומתן כאשר העם כולו מאחריו, מעודד אותו לכיוון הנכון. הפעם הראשונה שהאינטרסים של ישראל ברורים, ואינם חצויים. הפעם הראשונה שההחלטות שהוא צריך לעשות הן מדיניות ולא כלכליות־חברתיות. האופטימיות הזהירה שעליה הכריזו האמריקאים בתחילת היום, חייבת להמשיך וללוות את ברק לכל אורך הדרך, לחזק אותו במסעו לשלום, ולסייע לו להגיע אל צידו השני של המו"מ בהצלחה. ובעיקר צריך ברק לזכור כעת שבניגוד לכל העימותים שהיו לישראל בעבר עם סוריה - הפעם יש סיכוי שכל הצדדים יצאו מנצחים - ולכך עליו לכוון.

קישורים
חדשות ערוץ 2
האם יש לקיים משאל עם - סקר האייל הקורא
ההודעה על חידוש השיחות - חדשות ערוץ 2
ההודעה על הפסקת האש בלבנון - חדשות ערוץ 2
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  העם עם אדולן • אורי • 3 תגובות בפתיל
  החלטה מדינית בלבד? • אסף נמרודי
  על המשאל • הנרי קאו
  נסיגה - אין הבדל • רז אלקים
  שיפור עמדות לאחור • נועם שכטר • 3 תגובות בפתיל
  יום הולדת שמח דובי! • ירדן ניר • 2 תגובות בפתיל
הפסקה האחרונה היא פנינה 729706
ואולי, כדברי חז״ל, גם הוכחה לכך שדובי אינו שוטה.
הפסקה האחרונה היא פנינה 729713
לא הבנתי. מה הביא אותך להיזכר באטריות הקרות האלה?
הפסקה האחרונה היא פנינה 729714
דיונים נוספים (מבחר אקראי)

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים