תוכניתו של ערפאת 331
האמנם המהומות בשטחים אינן אלא "התפרצות זעם ספונטנית", או שמא יש לערפאת ואנשיו מטרה ברורה אליה הם חותרים?

כמה דברים הפריעו לי מאד בכל המהומות האחרונות. ראשית, נדמה כי הן אינן משרתות איש. שנית, ומוזר עוד יותר, די ברור כי הנהגת הרשות הפלשתינאית לא עושה דבר וחצי דבר כדי לשכך את המהומות - גם מול איומים ישראליים מפורשים. את ערפאת עצמו לא ראיתי בתקשורת, ואילו אנשיו מפריחים הצהרות חסרות בסיס בעליל: "המהומות תפסקנה רק אם ישראל תוציא את כוחותיה מהשטחים", דבר שברור לכל הצדדים שלא יקרה (בעיקר לאחר הנסיון העגום עם קבר יוסף).

מהי, אם כן, מטרתו של ערפאת? הבה ונבחן את מצבו עד לפני פרוץ המהומות: המשא־ומתן להסכם הקבע עלה על שרטון; הוא לא יכל לחתום על הסכם שיעניק לו שליטה במזרח ירושלים, משום שישראל לא היתה מוכנה להסכם שכזה; הוא גם לא יכל לחתום על הסכם שלא יעניק לו שליטה במזרח ירושלים, שכן מנהיגי העולם הערבי נשפו בעורפו, וחתימה כזו היתה נתפסת כתבוסתנות. דרך ללא מוצא.

ערפאת בהחלט מעוניין בהקמת מדינה פלשתינאית. הוא גם מעוניין בהכרה ישראלית (ומכאן, אמריקאית) במדינה זו. הדרך היחידה להשיג הכרה שכזו תהיה הכרזה על מדינה במסגרת הסכם. אבל על הסכם שלום, כבר אמרנו, הוא לא יכול לחתום. הוא לא יכול לחתום עליו גם אם למעשה אין הוא באמת רוצה את ירושלים (לא במחיר ויתור על המדינה, לפחות), כפי שאולי ניתן להסיק מהסכם ביילין־אבו־מאזן.

הפתרון? סוג אחר של הסכם.
למשל, הסכם שביתת נשק.

תוכניתו של ערפאת, כך נדמה לי, היא כזו: להוביל לפריצת מלחמה בקנה־מידה לא גדול בין ישראל לרשות; להכריז על מדינה, במהלך המלחמה או מיד לאחריה; לחתום על הסכם שביתת נשק עם ישראל, במסגרתו תכיר ישראל במדינת פלשתין.

אם הרעיון של הכרזה על מדינה באופן חד־צדדי במהלך מלחמת עצמאות, למרות התנגדות ממדינות אחרות, נשמע לכם מוכר, הרי זה משום שערפאת פשוט תולש עוד דף מספרו של בן־גוריון. ואם לבן־גוריון היתה מלחמה בלית־ברירה, הרי שערפאת נאלץ "לארגן" לעצמו את המלחמה.

כמה שאלות מתבקשות למקרא תיאוריה זו.

1. מדוע אין ערפאת פשוט מכריז על מדינה באופן חד־צדדי, ללא מלחמה?

משום שישראל (ולכן גם ארה"ב) לא תכיר במדינה זו. ערפאת זקוק להכרה אמריקאית כדי שיוכל לקיים את מדינתו.

2. אבל ברק איים בכיבוש מחודש של השטחים במקרה של הכרזה כזו. הרי ערפאת יכול לקבל את המלחמה שלו - ולהראות צדיק, משום שלאחר ההכרזה הפלישה תהיה ישראלית וחד־צדדית. האם הובלת ישראל למלחמה תוך תוקפנות ישראלית לא היתה עדיפה?

אולי. אבל האם ערפאת באמת יכל "לסמוך" על ברק שיפתח במלחמה לאחר ההכרזה על עצמאות פלשתין? במקרה כזה, לא היתה לברק תמיכה רחבה מבית לפתוח במלחמה, ואולי היה מחליט (לדאבונו של ערפאת) לא להכיר בפלשתין, אבל גם לא לפתוח במלחמה. הוא יכול היה, למשל, לפנות לקהילה העולמית ולנסות ולשכנעה שלא להכיר במדינה הפלשתינאית.

במצב הנוכחי, ערפאת מספק לברק עילה לפתיחה במלחמה, וגם תמיכה רחבה מבית במלחמה זו. דעת הקהל העולמית עדיין תיראה את המלחמה כאקט של תוקפנות ישראלית - מערך הסברה יכול לעשות מעט מאד מול תמונה של ילד־נגד־טנק.

3. מי מבטיח לערפאת שישראל תכיר בפלשתין בהסכמי שביתת הנשק?

אף אחד. אבל הוא עשוי לסרב לחתום על הסכם כזה ללא סעיף ההכרה. יש לזכור שהוא יגיע לחתימת הסכמי שביתת הנשק בתור הצד החלש, וסביר להניח שידע לנצל זאת. אם ישראל תסרב - מה תוכל לעשות? להמשיך במלחמה? כיצד תיראה ישראל בעולם אם תסרב לחתום על שביתת נשק?

4. מה לגבי ירושלים?

לאחר הסכמי שביתת הנשק, מדינת פלשתין לא תהיה במצב של שלום עם מדינת ישראל. האמנה הפלשתינאית תעמוד בעינה, ולא יחתם כל סעיף המצהיר על סיום הסכסוך - להיפך. ערפאת יזכה בתמיכה מלאה של העולם הערבי כולו, ויוצג כגיבור בעולם זה למרות שחתם על הסכם עם ישראל, ללא ירושלים. הרי ירושלים, ותמיכתו (או העדרה) של העולם הערבי בנקודה זו, היא, לדעתי, הגורם העיקרי שמנע את אופציית הסכם השלום.

5. האם יש לערפאת עוד משהו להרוויח?

כמובן. במהלך מלחמה, יתכן בהחלט שישראל תפנה התנחלויות. כבר נטען בעבר שיותר משההתנחלויות מהוות יתרון במלחמה, הן מהוות נטל - ישובים מבודדים שקשה להגן עליהם. "פינוי חירום" בזמן מלחמה (ועוד עם הליכוד בקואליציה) לא יתקל בהתנגדות כמו פינוי במסגרת הסכם שלום. כיבוש מחודש של השטח על־ידי לוחמה עשוי להראות כשגיאה אסטרטגית או כסיכון גדול מדי לחיי אדם. גושי ההתנחלויות הגדולים, והמקומות החשובים אסטרטגית, ישארו בידי ישראל; התנחלויות ה"דווקא" למיניהן תעלמנה.

אני בספק אם כיבוש ההתנחלויות באופן שכזה הוא אכן חלק מתוכנית מפורטת שהגה ערפאת, אולם זהו רווח שולי שהוא עשוי לזכות בו. גבולות פלשתין יקבעו דה־פקטו עם שכוך הקרבות, ממש כפי שקרה לגבי גבולות ישראל בשנת 48'.

6. מה לגבי ערביי ישראל?

אינני יודע אם ערפאת תכנן את הצטרפותם למהומה, או שהיתה זו יוזמה עצמאית. בכל מקרה, מעשיהם משחקים לידיו משום שהם מכשירים את דעת הקהל בישראל למלחמה כוללת.

באופן דומה, גם פעילות החיזבאללה סביר שאינה מתואמת - אולם היא בפירוש משחקת לידיו של ערפאת.

7. האם משהו יכול לעצור את המלחמה?

רק סובלנות מפתיעה מצידה של ישראל, שתחליט פתאום לפנות את השטחים (למעט אולי התנחלויות) כדי לצמצם את ההתנגשויות למינימום, ולא תבצע כל צעד שעשוי להיתפס בעולם כמלחמתי. הסיכוי לכך נראה לי כזניח.



ניתן גם לטעון שמלחמת־בזק מהווה מוצא נפלא מהסבך גם עבור ברק: הסכם עם הפלשתינאים, ללא חלוקת ירושלים, ועוד עם הליכוד בקואליציה (כלומר, כמעט ללא התנגדות מבית). אני מתקשה מאד להאמין שברק תכנן את ההסלמה הנוכחית, או אף ידע על תוכניתו של ערפאת, אולם יתכן בהחלט שכרגע (כלומר, בדיעבד) הוא מנצל את המצב ו"משחק את המשחק" עם ערפאת, משחק שתוצאותיו רצויות לשניהם.



כדאי לציין כי בניגוד לנסיונות ניתוח אחרים בהם נתקלתי באייל, אינני מנסה לנתח את דעתם וכוונתם של פוליטיקאים (ערפאת ואנשיו, במקרה זה) על־סמך תוצאות מעשיהם, אלא לנחש, תוך־כדי מהלך העניינים, מהן כוונותיהם הנסתרות, ולנסות לנבא בהתאם את המשך הדברים. על־פי התיאוריה הזו, המהלכים הבאים יהיו, כאמור - מלחמה, הכרזה על עצמאות פלשתין, והסכם שביתת נשק שיוביל להכרה ישראלית בפלשתין (נטולת ירושלים) ללא הכרזה על סיום הסכסוך. מוצא יעיל מאד, מבחינת ערפאת, מהסבך בו היה שרוי לפני פרוץ המהומות.

כמובן שאלף ואחד דברים עשויים לשבש את תוכניותיו של ערפאת. ויתכן גם יתכן כי אני שוגה שגיאה גסה בהערכת כוונותיו. אחרי הכל, אני מנסה כאן לנבא את השתלשלות העניינים, וכולנו יודעים למי ניתנה הנבואה לאחר חורבן בית־המקדש.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אכן תוכנית סבירה 10476
בשיחה שלי עם ערן בילינסקי כבר בסוף יולי אמרתי שצפוייה מלחמה, מאותם הנימוקים שהעלית כאן.
ברם, אני חושש שאם המלחמה תימשך עוד ימים אחדים, יחול מפנה חמור לרעה עם הצטרפותה של עיראק למלחמה.
הלוואי ואני טועה כאן, אך רק בעוד כמה ימים נדע זאת בוודאות.
מר מנדלסון תפסיק לפחד 10478
מר מנדלסון הרגע, בכל המלחמות השתתפו עיראקים, סעודים, תימנים וכל מי שאתה רוצה.

במלחמה לא קשורת ידיים לצה''ל, צה''ל ימחץ את האוייבים. רק שהפוליטיקאים הארורים לא יפחדו לתת לצבא להשיג מטרות אסטרטגיות לישראל.
תחכום שאיננו בנמצא, טל 10477
טועה הכותב הנכבד במאמרו המייחס תחכום למי שאין בהם טיפת תחכום.

ליתר דיוק, המתוחכם, הוא הנלעג. כך רבין "מוח אנליטי" שהתגלה שמוח מטופש מאוד, וכך החוצפן שקורא לעצמו חייל מספר אחד (התואר שמור למאיר הר ציון- האיש היחיד שקיבל דרגת קצונה ללא קורס קצינים ואשר הוגדר על ידי משה דיין כ"לוחם הגדול ביותר מאז בר-כוכבא")

העניין הינו פשוט גם אם המוח מסרב לקבל זאת: הערבים רוצים ה כ ל !

לא פחות. מתי כבר זה יגיע לתובנה?

גם ליהודים בגיטו היה קשה לקבל שהעם של גיתה מתכוון באמת להשמיד אותם. הוא התכוון להשמיד את היהודים, רק שחלק מהיהודים סירב להבין את זה.

כל כך פשוט. הערבים רואים בכל הארץ את ארצם. שומה עלינו להתעורר.

להתעורר למלחמה עם מטרות אסטרטגיות כגון פינוי/גירוש הערבים מישראל והרחבת גבולות ישראל ככל היותר. מלחמה שאין לעשותה מתוך רגשות ויצרים, אלה תוך כיבוש הרגשות ופעולה נחושה וקרת רוח תוך ספיגת האבידות ההכרחיות.
חזרה למטרות ולרוח של 48.

בן גוריון, קום.
יפה אמרת 10486
ישר כח על הדברים, שלפעמים לא קל לאמרם כאן.
הייתי רוצה להגיב בנושא צה"ל:
צבא ההגנה לישראל, מפרוץ המהומות, פעל כשידיו כבולות באזיקי פלדה. ההוראות היו לפעול רק על מנת להגיב או להגן, אך לעולם לא ליזום. עד עתה יחס ההרוגים ביננו לבין הפלשתינים הוא יותר מ אחד לעשר. וזאת לא בגלל שצה"ל יורה יותר או יותר מכפי שהוא אמור, אלא פשוט משום שצה"ל הוא צבא מאומן ומקצועי, שעושה את מלאכתו כמו שצריך. אצלנו - יריה היא יריה מוצדקת וכמעט כל יריה היא פגיעה. אצלהם - בזבוז מגוחך של תחמושת וירי חסר הגיון. זוהי סיבה חלקית לשם הרע שיוצא לנו בחו"ל. ארצות העולם בטוחות שצה"ל, צבא גדול וחזק, משתמש בכל כוחו כנגד הפלשתיני המדוכא. דוד נגד גולית. מה שאינו נכון - צה"ל לא משתמש אפילו בעשירית כוחו. פשוט הפלשתינים לא יודעים לירות.
רבותי, צה"ל צבא חזק. וישנה סיבה לכך שהוא כזה. והסיבה הזו עומדת לאשרר את עצמה. בפעולה צבאית - לא הייתי רוצה לעמוד בדרכו של צה"ל. כשתינתן ההוראה לצה"ל ליזום - להיות ערבי בתחום הרשות יקבל משמעות אחרת לגמרי.
תחכום שאיננו בנמצא, שי 10537
שלום, שי.

ההודעה שלך אווילית מידי, ולכן לא אתייחס לדברי הגבבה שהעלית כאן. הרשה לי רק להגיב על נקודה אחת בה הפגנת חוסר ידע בולט מהרגיל: מאיר הר-ציון הוא בהחלט לא החייל היחיד שקיבל דרגות קצונה ללא קורס. היו אחריו עוד אינספור כאלו, כאשר בצה"ל של היום הבולטים ביניהם הם האלוף משה "בוגי" יעלון (סגן הרמטכ"ל), אל"מ טל רוסו (מפקד חטיבת הנח"ל לשעבר) ואל"מ נעם תיבון (מפקד חטיבת חברון).
10487
קראתי רק את תחילת דבריך והפסקתי, כי ראיתי שאינך קורה את דבריי.
אני חזרת ואמרתי כל הזמן. מטרת העולם הערבי חיסול ישראל בשלבים. הם אומרים את זה כל הזמן אבל אתם מסרבים להאמין.
המהומות האחרונות שאפילו לדברי חלק מנציגיה הממשלה (ממשלת השמאל) תוכננו ותוזמנו מתחילתם וסופם ע''י הרשות הפלשתינית הן חלק מהתכנית הזאת.
אלף פעמים אמרתי שערפאת לא מתכוון לחתום על הסכם קבע גם אם נסכים לחזור לגבולות החלוקה.
אני מקווה שהפעם שגה ערפאת וביצע את המהלך הדרמטי מוקדם מדי, כך שאולי לאט לאט נשתחרר מהרעל הממית שזורם בעורקנו , נתעשת ונפעל לסיכול התכנית.
טווח 10491
אתה דן בתוכניות לטווח ארוך. אני דן בתוכניות לטווח הקצר/מיידי.
טווח 642867
שיטת הסלמי היא פתרונות קצרי טווח שמכוונים למטרה ארוכת טווח. על כן אנשלוביץ צודק לגבי הצעותיך. פתרון זמני שמקדם את שיטת הסלאמי (מדינה פלשתינית מוכרת בגבולות שביתת נשק) הוא פתרון מסוכן.

בינתיים התקדמנו 14 שנה ואנו רואים שיש פתרונות נוספים לפחות זמניים (כמו המצור על עזה) מלבד פתרון של הכרה דה פקטו במדינה פלשתינית שלא מכירה בזכותנו למדינה. ביל קלינטון גינה את ביבי לפני ימים אחדים באומרו שביבי הוא סרבן שלום (קלינטון השתמש במילים מכובסות אבל זו בדיוק היתה כוונתו); עוד חברים כמו ביל קלינטון ואבדנו.
545503
אילנה דיין: "סיפרו לי שצו השעה היה להגיד שהאינתיפדה פרצה בגלל ערפאת, למרות שדו"חות המודיעין הראו שזה לא נכון".
545507
קוראים אחרים שעלולים להתפתות ולעיין בקישורית: דיין בכתבה, כמו רב"י כאן, מפריחה האשמה עמומה ללא פרטים והוכחות.
545513
קוראים שעלולים להתפתות ולעיין בקישורית יוכלו להסיק את המסקנות ממה שכתוב שם לא פחות טוב ממך ומרב"י. בטח התכוונת לקוראים שעלולים להתפתות ו*לא* לעיין בקישורית.
ראה מאמר קודם 10495
מאמר קודם הכולל תחזית המתרחשת כבר כעת ניתן למצוא בכתובת:
המאמר פורסם בתאריך:
(יום שישי, 14/07/2000 שעה 14:29)

להלן קטע ממנו:

עראפת כמו עראפת כמו עראפת
גם אם תסתיים הפסגה הנדונה הימים אילו באיזשהו הסדר שישאיר את תיאטרון האבסורד המתרחש בשנים האחרונות בישראל על כנו, כדאי תמיד לזכור: עראפת עוד יזכר שהוא עראפת - אותו עראפת שהוזמן על ידי מלך ירדן דאז לשהות בירדן, ותוך זמן קצר מאוד כמעט והביא לנפילת הממלכה הירדנית. רק טבח ירדני במחבלי עראפת - ספטמבר השחור - 1970 מנע את השתלטות האחרון על ירדן שהזמינה אותו בשם הסולידריות הערבית. (בתפקיד האידיוט, לא למרבה ההפתעה, שיחקה מי אם לא מדינת ישראל, שהצילה את גדודי המחבלים שנסו מירדן בידים מורמות אל גבול נהר הירדן. במקום מנת עופרת חמה, קידמו את פניהם מנות לוף צהליות...)
זהו אותו עראפת שהוזמן (ברוב כסילותם) על ידי הלבנונים למצוא מחסה לאחר שגורשו הוא ומחבליו מירדן. עראפת גמל להם לפי טבעו: בתוך 5 שנים הייתה לבנון מ"שוייץ של המזרח התיכון" למה שמוכר לנו כעת - מלחמת הכל בכל שהוצתה על ידי עראפת, שכמעט וכבש את לבנון כולה. צבא סוריה נכנס לצפון לבנון (על מנת להציל את הלבנונים הנוצרים-מרונים מידי מחבלי עראפת), ועראפת הקים לו מיני-מדינה שנודעה בכינוי "פתח-לנד". רק מלחמת שלום הגליל אילצה את עראפת לנדוד שנית, הפעם תוך פיקוח הדוק של שלטונות תוניסיה שלמדו את טבעו הארסי של אורחם כפוי הטובה.
כעת, למי שהחמיץ את שתי ההצגות הללו, ישנו הדרן. הדרן שהינו רק שאלה של זמן. ישראל 2002 ?2001? או אולי ממש כבר מחר. בקרוב המציאות. הסרט אחר כך.
פרשנות לא מדוייקת 10498
אני חייב לתת את הקרדיט לפרשנות הכי טובה(ונכונה שחזתה במדוייק חלק מהאירועים) של אהוד יערי מהערוץ הראשון.

פרשנות לפיה לעראפת אין תוכניות מגרה והמצב שהיה נתון בו לפני היה כזה:
הוא יצטרך להתפשר בהר הבית ולא יקבל בו שליטה מלאה(הוא אפילו לא הגיב על הצעות הגישור האמריקניות לפיהם הוא יקבל ריבונות אזרחית ודגל בהר והביטחון יופקד ביבדי האו"ם), בגלל זה הוא נראה רע בעיני העולם הערבי והציבור שלו(שכפי שהזכירו מעוניין לא בשלום אלה בכיבוש מלא של ישראל), הלחץ הבינלאומי עליו הולך וגובר והוא נראה רע מאוד בזירה הבינלאומית.

מסקנה: אפשר לארגן מהומות אשר יעלו את מעמדו בין רגע ואולי אף יתנו לו להגיע למצב של הכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית.

אך ישנו פרט חשוב מאוד שנלמד בכל תקופת פעילותו בארגון הפת"ח: לעראפת אין תוכניות מגרה, הוא לא הצליח לתרגם הישגים צבאיים להישגים מדיניים ובכל פעם שהמצב מסתבך הוא מתחיל לארגן מהומות והעולם הערבי(שמורכב ברובו ממתנגדי כל נורמליזציה עם ישראל) מתחיל לצחצח חרבות.

אני לא ממש מבין באיזה אופן המהומות הללו משרתות את ברק אשר רק לפני מספר ימים היה נכעס ונזעף(והוא עדיין כזה) על עראפת בגלל החוכמולוגיה המטופשת שלו והתחמקותו בכל פעם שמצריכה וויתור או החלטה.
על לציין שתמיד נשמעו פה תגובות על התמקחותו הבלתי מתפשרת של עראפת כגון: "הוא מתכוון לסחוט כמה שיותר למרות זה מספיק לו", "ברק לא מביא לו מספיק".
אבל בסוף מסתבר שעראפת לא רוצה חצי לא רבע ולא כלום, הוא רוצה את הכל!!!

כל הארץ לעובייה ולרוחבה משכם עד ליפו.
לבנון 10520
ושוב, למרות הבדלים מהותיים בהיבט הצבאי, המצב הנוכחי דומה למדי למצב הלבנוני. ממש כשם שהחיזבאללה נחרד מהאפשרות של נסיגה ישראלית מלבנון, היות שזו תשמוט את הקרקע מתחת ללגיטימיות של פעולותיו האלימות (שדומה שעכשיו ברור שהנוכחות הישראלית בלבנון לא היתה המניע היחיד להן), כך גם הרשות הפלסטינאית חרדה מפני הכרזה על סיום הסכסוך באופן שיכבול את ידיה בעתיד. הסיבה לכך היא, שבלי שום קשר לשאלות ערטילאיות בנוסח "מה הערבים רוצים באמת", לא קיים קונסנזוס ערבי על מהותו של ההישג הטוטאלי הרצוי לצד הפלסטינאי בסכסוך. לאור זאת, לנוכח כל הסדר סופי עתידי, יהיו מי שיטענו שלא הכל הושג (מה שלא כן בצד הישראלי, למרות שלגביו קשה בהרבה להגדיר את ההישג הרצוי), ואת מה שלא הושג - יש לצאת ולהשיג, ולא רק באמצעים מדיניים (שגם הם מוגבלים מאד לאחר שהסכסוך מוכרז רשמית כלא-קיים).
במצב זה, כפי שטל כותב, עדיפים לצד הפלסטינאי הסדרי-ביניים בלתי-מחייבים (-אותו, לנוכח חוסר-סימטריה אינהרנטי), ואף שמירה על רמה מסויימת של אלימות בשטח לאורך זמן - אותה רמה שישראל יכולה לחיות איתה - ממש כפי שהיה בלבנון - מבלי להגיב בחריפות-יתר, וכך שאם כן תגיב - התוצאה תהיה הסדר-ביניים נוסף, שיהווה שיפור-עמדות מבחינתם של הפלסטינאים.
כפי שכתבתי כבר במקום אחר, ההתנהלות הישראלית מול אסטרטגיה כזו לא תהיה שונה מזו שראינו בלבנון. גם פעולות חד-צדדיות (שכבר ראינו 2 כדוגמתן בימים האחרונים) תנקטנה ע"י ישראל, מתוך תקווה לשפר עמדות בזירה הבינ"ל, אולם ללא הישגים משמעותיים בזירה זו.
שגיאה גדולה אחת 10536
שלום, טל.

הניתוח שלך היה יכול להיות נכון, אילולא שכחת שני פרטים משמעותיים: ערפאת שולט כרגע רק ב- 40% משטחי הגדה, כאשר רוב שטחי ה- A שברשותו אינם מחוברים טריטוריאלית, ומופרדים בחלקם הגדול על ידי גושים ישראלים. בנוסף, רוב רובם של משאבי המים של הגדה המערבית נמצאים היום בידי ישראל.

ניתן להעלות על הדעת מצב בו ברק יותיר, בתוך הסכמי הפסקת האש התיאורטיים שלך, את השארתו של "המעבר הבטוח" בין עזה לגדה. ניתן להאמין כי ברק יתן למדינה הפלסטינית את האפשרות לשלוט על מעברי הגבול של עצמה. אך בשום מצב לא ניתן להעלות על הדעת כי ברק יפנה, תוך כדי הפסקת אש עם אויב חלש מישראל בהרבה, יותר מ- 60% משטחי הגדה. דבר כזה יהווה התאבדות פוליטית עבורו.

שוב, מדינה שמשתרעת על 40% משטחי הגדה כלל אינה ברת חיים - על מנת לעבור בין גוש חברון לגוש בית לחם, לדוגמא, כל פלסטיני ייאלץ לעבור דרך לפחות שני מחסומים ישראלים. על מנת להגיע לאיזו שהיא יכולת קיומית, המדינה הפלסטינית תזדקק ללפחות 90% מהגדה המערבית, ולשליטה גדולה בהרבה במקורות המים שלה. מצב כזה, כאמור, לא יהיה אפשרי במצב של הפסקת אש. לפיכך, הניתוח שלך נופל.

מהי כן מטרתו של ערפאת? זוהי שאלה מורכבת בהרבה, ואני אנסה להשיב עליה על במה נפרדת. ניתן רק לאמר כרגע כי שורש הבעייתיות נעוץ בשאלה האם ערפאת, למעשה, שולט בשטח או שהשטח שולט בו. על פי המידע הקיים, נראה כי שתי התשובות נכונות.
שגיאה גדולה אחת 10539
יתכן ואתה צודק. רון בן-ישי, במאמר שפורסם היום ב''ידיעות'', טוען כי ערפאת נמצא במלכוד (כפי שטענתי אני), אולם לדעת בן-ישי מטרתו של ערפאת שונה - הוא מנסה לגרום לכניסת כוח בין-לאומי לישראל (דוגמת הכוח ששהה בקוסובו). גם במקרה זה התוצאה הסופית תהיה כמעט זהה - מדינה פלשתינאית ללא סיום רשמי של הסכסוך.
ברירת מחדל 10542
רק הערה סמנטית קלה,

המונח "מלחמת אין ברירה" הוא מזוייף. עבור הצד המתקיף, כל מלחמה היא מלחמת ברירה - הברירה השניה היא ... לא לצאת למלחמה!. קביעת "קווים אדומים" או "קאזוס בלי" מכל סוג הם בעצם הזמנה למלחמה (ע"ע מלחמת ששת הימים שתוכננה במשך כשש שנים - המערערים על קביעה זו מוזמנים לעיין בספר "שישה ימים, שש שנים").

גם לבן-גוריון היתה אלטרנטיבה - לא להכריז על מדינה ולתת לשיחות החשאיות שניהלו גולדה ושרת עם מצרים וירדן להמשיך, כדי שתוקם מדינה בהסכם. הוא בחר שלא. כמובן שבמסגרת מערכת האינדוקטריניזציה הישראלית הידועה גם בשם לימודי היסטוריה וחברה במערכת החינוך לא מלמדים את ההיסטוריה הזו. מטרתה לחנך פטריוטים גאים, לא לספק מידע.
וברוח ההערות הסמנטיות 10546
איך אתה משווה? לבן גוריון הייתה לגיטימציה בינלאומית להכרזת מדינה, תמיכה רחבה משני הגושים (ארה"ב ובריה"מ) והמדינה היהודית הייתה עובדה מוגמרת בשטח.
לעומת זאת, ערפאת המבקש להכריז חד-צדדית על מדינה פלשתינית לא נתקל רק בתגובה צוננת מארה"ב (צוננת בלשון המעטה - הם מוכנים להטיל עליו סנקציות מפה ועד הודעה חדשה), אלא אפילו מנהיגי מדינות ערב הזהירו אותו מלעשות כן. לערפאת אין שום לגיטימציה כפי שהייתה לבן גוריון.
וברוח ההערות הלגיטימיות 10548
מה הקשר בירה נשר?

אני אמרתי משהו על לגיטימציה? בסך הכל הארתי (או הערתי?) את עיניך במידה ולא היו מוארות לעובדה שהתנהל משא ומתן חשאי בין נציגים ישראלים ונציגי מצרים וירדן ואולי גם סוריה. בן גוריון החליט לחסל את הדיונים הנ"ל בהכרזה חד צדדית, ומערכת החינוך לא מספרת לך את זה. זהו.

כוונתי היתה להראות שהמלחמה המוצגת כ"אין ברירה" בין ישראל שזה עתה הוקמה לבין מצרים וירדן וסוריה הייתה מלחמת ברירה במובן מסויים ולא מלחמת אין ברירה כמו שלימדו אותך בתיכון.

וטוב שאתה מתעניין.
וברוח ההערות הלגיטימיות 10560
הבנתי את דבריך היטב, ודוקא יש ויש קשר רב.
אבל דבריך מעוררים בי תמיהה קלה - אתה בטוח שהיו שיחות ביננו לבין מצרים וסוריה לפני מלחמת העצמאות? אני חושב שאולי התבלבלת מעט, שהרי השיחות היחידות שהיו התנהלו ע"י ד"ר חיים ויצמן בזמנו עם נציגי הועד הערבי בישראל. מצרים בכלל הייתה שרויה בתוהו משלה בעת ההיא (זו הסיבה לתבוסה שלה במלחמת העצמאות) עם סוריה בכלל לא היה אפשר לדבר. אני מציע שתבדוק שוב, ואם אתה באמת בטוח אנא צטט פה את המקור שלך.
בכל מקרה, אני מאוד נהנה לשמוע על מסכת השקרים וסילופי העובדות של בתי הספר התיכוניים בארצנו, ועל תוכנית הלימודים השקרית והמגמתית שנלמדת בהם. אז מה כן נכון? אולי אתה מציע שנחליף ספרים לספרי הלימוד הפלשתינים, או אולי המצרים? שם בודאי כתובה *האמת*, שאותה צריכים תלמידי ארצנו ללמוד. תגיד לי אתה.

וטוב שלפחות מישהו מתעניין, אתה לא חושב?
וברוח ההערות המעניינות 10583
אין בידי את הרפרנסים המדוייקים כרגע (אני כותב מהטכניון) אך אשתדל לחפש. עיון בארכיון הארץ במוסף הספרים יעלה סדרה לא מצומצמת של ספרים בנושא - אחד מהם למשל הוא (אם איני טועה) "השלום שחמק" שדן דווקא בכישלון המשא ומתן עם הסורים בשנים 50-51 - או ליתר דיוק הכשלתו, על ידי בן גוריון. ויש כמובן אחרים.

אני גם רוצה להדגיש שאיני מקבל כמובן את ספרי הלימוד הפלשתיניים/מצריים/ירדנים/סורים/אוזבקיים שמלאים מצידם כנראה בסילפים והעלמת מידע רבים יותר. לימודי ההסטוריה בבתי הספר בכל העולם לא נועדו לספק מידע בלבד, אלא לספק מידע שהשלטון מעדיף שילמד - וכן, גם בישראל זה כך, וראה המאבק בין ה"היסטוריונים החדשים" לקו ההיסטורי הישראלי המסורתי. בקיצור *כולם* מסלפים, ובכוונה. רק אל תניח שאנחנו קדושים תמימים (וכמובן שגם הצד השני לא).

כל הוויכוח הזה מתעורר בגלל המשמעות הערכית שאתה מייחס להיסטוריה - השאלה "מי צודק?" מעניינת אותך. אותי לא.
אם אתה רוצה אני מוכן לפתוח דיון בשאלה הנ"ל - האם יש ללמד היסטוריה ניטראלית או מיתוסים שהם לא בהכרח מדוייקים כדי להשיג מטרה ערכית - עיין ערך "טוב למות בעד ארצנו".

והעקיצה הייתה לגבי האנונימיות - יש בי משהו שרואה בזה מעין חשש מסויים וריחוק. אתה מוזמן להישאר אנונימי ומתעניין אך אשמח אם "תצא מהארון"

והכי חשוב, תמשיך להתעניין, בטח תלמד משהו

ערן
וברוח היציאה מהארון... 10601
טוב, אז את הצעתך האחרונה קיבלתי גם קיבלתי.

באשר לשאר - אתה צודק אבל לא בנושא הנידון. נכון, היה מעין מו"מ (כמובן שהיה חשאי, כמו המו"מ של דיין עם המלך עבדאללה בתקופת מל' ששת הימים) עם סוריה אבל כפי שרשמת בעצמך, הוא התרחש רק בשנים 50-51. אמנם אני לא בטוח, אבל אני חושב שזו התקופה של כינון קע"מ (קהילה ערבית מאוחדת), ולחצים מצד קיצוניים מצריים הם שטירפדו כל נסיון הדברות בין הצדדים. הדברות עם מצריים החלה בשלב מאוחר אף יותר אם זכרוני איננו מטעני -ממש לפני ששת הימים, אז נותק שוב.

אתה צודק. קדושים תמימים אנחנו לא. ספרי ההסטוריה שלנו מלאים בעובדות *כפי שאנחנו רואים אותן*. ואלו עדיין עובדות. יש לזה גם חשיבות מסויימת - בשום מדינה לא תראה חומר לימודי המדבר בגנות המדינה. אפילו בגרמניה (!), שם נחקקו חוקים המחייבים את לימודי שואת העם היהודי, לא מדובר בעוולות גרמניה, אלא בעוולות הגרמנים שבצעו את הזוועות. ואלו, כידוע, כבר מתים ברובם.
נכון, לפעמים כשהאמת מכוערת אנחנו מעדיפים לעקוף אותה - לא במחיר של שקר, אלא במחיר של אמת אחרת במקצת. אמנם יפה ונכון מצדך לטעון ללמד עובדות כפי שהן התרחשו, אבל יש בזה נאיביות מסויימת. אי אפשר לעשות זאת, אני מקווה שאתה מסכים. כשדעתו של ילד מתעצבת, הוא נוטה להקצין עם כל דיעה שהוא מוצא לנכון. אם תראה לו את הפאן ה"לא צודק" הזה של הישראלי בסכסוך היהודי-ערבי, למשל, אתה עשוי לגדל דור של ילדים שמאמינים שאנחנו אשמים בכל העניין הזה והם לא, מה שבהחלט לא נכון, מופרך וטיפשי לחשוב. אני יודע שאני מדבר במונחים מופשטים של אשם ולא אשם אבל זו התפיסה.
מילא, אם היינו הטורקים והיינו מכחישים את הטבח בארמנים, אבל האי דיוקים שאתה מדבר עליהם הם כל כך מזעריים וחסרי חשיבות, שההסטוריה הסובייקטיבית נוטה לטייח אותם לצד מסויים, וזה בסה"כ טבעי מאוד.

קיבלתי את הצעתך (ההגיונית בסה"כ) בקשר לשם.
בנוסף, אמשיך להתעניין, אל תדאג, כל הזמן.
הרוח נושבת קרירה 10608
אההההם... סוריה הייתה רק דוגמא ששלפתי מהשרוול, היה משא ומתן של גולדה ושרת מול נציגים מצריים וירדנים על כינון מדינת ישראל *בהסכמה*, כבר דיברנו על זה איפושהו באייל, אני חושב שב"אנרכיה משולחת בעולם.." אחרי התגובה הלא-קטנה שכתבתי שם (אני מעיז להמר שזו הייתה התגובה הארוכה ביותר בתולדות האייל).

ואשר לתוכן, אין כזה דבר "עובדות כפי שאנו רואים אותן". עובדות הן עובדות ואינן נושאות עימן משמעות מוסרית. את המשמעות המוסרית אנו מוסיפים. כאשר אדם הורג אדם אחר מה שקרה הוא בדיוק זה - אדם אחד הרג אדם אחר. השאלה האם הוא הרג אותו בזדון או מתוך הגנה עצמית היא שאלה מוסרית ואינה נוגעת לעובדות. לכן, האמת גם אינה "מכוערת" - היא רק אמת. היא אולי מכוערת בעיניך דרך הסתכלות מוסרית מסויימת. כמובן שהמשפט "להחליף אותה באמת אחרת במקצת" הוא סתירה, אלא אם כן אתה רלטביסט - פוסט-מודרניסטי חובב נראטיבים.

ואחרי שנפטרנו מהפילוסופיה, באמת לעניין. אני שמח שאתה חולק איתי את הדעה שלימודי ההיסטוריה בכל העולם אינם אובייקטיביים. הם באים כדי לחנך להעדפת המדינה ולפטריוטיזם. ואני לא נאיבי ולא קורא בהכרח להחלפת השיטה. אני בסך הכל מבקש שבאיזשהו מקום, אולי רק באקדמיה, ננסה לברר בלי השלכות מוסריות, מה באמת קרה. כדי שנדע.

אשר לשאלת המינון - אני בן 26, והפעם הראשונה ששמעתי על ארועי כפר-קאסם בפרוץ מבצע קדש הייתה בגיל 17, וגם זה במקרה. דיר-יאסין - מונח ערטילאי עד לפני כ-‏5 שנים. היקף גירוש האוכלוסייה הערבית במלחמת העצמאות - רק במסגרת קורס אקדמי לפני כשנה. פרשת מאיר טוביאנסקי - לפני שנים מספר. ובודאי הערעור האחרון על מיתוס "מעטים מול רבים" של תום שגב שחולל סערה לפני כשנתיים.

ודרך אגב, עכשיו שחשפת את שמך, אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שאני מכיר אותך מאיפשהו. היית קצין בנ"מ? אתה מוזמן לענות בדואל
מלחמה? 10577
דבר אחד קטן לא ברור לי ואשמח אם מישהו יאיר את עיני. בשביל מלחמה, למיטב הבנתי, צריכים להיות שני צבאות שרוצים או מוכנים לצאת למלחמה.
אך בעוד שאני רואה צבא אחד, צה"ל, שנראה להוט לצאת ולהילחם, אני לא רואה שום צבא כזה בצד השני. השוטרים הפלשתינאים החמושים אינם צבא, בעיני לפחות. איפה כאן תהיה המלחמה? בין כוחות המשוריינים, ארטילריה חיל האוויר לבין נשק קל? אולי טבח יהיה כאן, אבל בטח שלא מלחמה.
חלום-מה 10584
ראשית, היה ראוי שתתנצל בפני קציני צה"ל שמשום מה מסרבים להמשיך להציג את חלק 2 של המחזה הטוב ביותר מעל מרקע הטלביזיה אצלך בסלון הממוזג, ולא חושבים כמוך שכשיורים עליהם אז מדובר באקט הזדהות משעשע ובלתי מזיק בעליל שלא ראוי לשם הבומבסטי מלחמה.

ברצון אאיר את עינך.
לפני 52 שנים פרץ עימות הידוע בין היתר בשם "מלחמה" בין צבאות הלהוטים להלחם: מצרים, ירדן, סוריה, עיראק (ועוד כנופיה "צבא ההצלה" של קאוג'י שנניח בצד) לבין כוחות שברובם חומשו בנשק קל בלבד. למרבה הפלא לא רק שהעימות הסתיים בניצחונם של אלו האחרונים, הוא אפילו זכה לשם "מלחמה" בספרי ההסטוריה.

אבל העניין מלבד סמנטיותו, רציני למדי. בשלב הנוכחי באם נכבוש את השטח, המלחמה תסתמן כטיול (למיטיבי לכת) לעומת זאת אם נמתין לפיצוץ הבא לאחר עוד סדרת וויתורים, המלחמה תהיה עם מדינה ריבונית לעזרתה יזעקו יתר שכנינו החביבים (מובארק אוהב ישראל שנזעק להשכין שלום על פי הרדיו) ואז תקבל מלחמה אמיתית. כבקשתך.
סימן שאלה גדול 10612
מר כהן היקר,

מאמרך הינו מהמעניינים ומהאנליטיים ביותר, אשר נכתבו עד כה בסוגייה האמורה, ועל כך הרשה נא לי לחזק ידיך.

נקודה מסויימת אשר אינה מובנת לי די צורכה הינה רצונם ומאוויהם של ערביי ישראל, נקודה אשר גם אתה בחרת שלא להתעמק בה יתר על המידה.

דומה כי איש אינו יכול לומר בביטחה כיצד חושבים וחשים הללו בימים טרופים אלו כיחידים או כקולקטיב, ואיש אף אינו מנסה נסיון של ממש לרדת לעומק התהום הרבוצה לה בתת המודע הקולקטיבי של
ערביי ישראל אלו - לא בימין, ובוודאי שלא בשמאל הישראלי.

בברכה

א. מאן
פחות מתשובה 10622
אני מצליח להיזכר עכשיו רק בשניים מתוך הנתונים שפירסמה מינה צמח מ"דחף" אתמול:
כשני שלישים מערביי ישראל ייתמכו ברש"פ במקרה של קונפליקט בינה לבין ישראל.
כשני שלישים מערביי ישראל מעידים כי יעדיפו שהישוב בו הם גרים לא יסופח למדינה הפלסטינאית אלא ישאר ישראלי.
הצעד הראשון 10706
ידידי,

תהליך השלום בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינאית אינו יכול להביא כלל להסכם שלום, כי אם להסכם היפרדות יסודי.

מדינת ישראל תיפרד משטחי 67, תפרק התנחלויותיה אחת לאחת, ותוותר על חלומותיה התנ"כיים בנוגע לשטחים אלו, כואב ככל שהדבר יהיה.

מדינת פלסטין תיפרד משטחי 48, תיסוג מדרישותיה ליישוב פליטים בתוככי הקו הירוק, ותוותר אף היא על חלומותיה כלפי שטחים אלו.

ירושלים רבתי תחולק באופן ברלינאי, ושטחי העיר העתיקה בתוך החומות יהיו לשטח ביינלאומי.

רצועת עזה תחובר במספר כבישי טראנזיט עיליים אל הגדה המערבית.

הצעד השני נותר בחזקת סימן שאלה - עתיד הריבונות בשטחי הקו הירוק, בהם גר רוב ערבי ישראלי מכריע, המזוהה רגשית ומוראלית עם מדינת פלסטין העתידית.

בברכה

א. מאן
הצעד הראשון 10715
לגבי הצעד הראשון, אני מסכים. עכשיו כבר ברור - צריכים למצוא פיתרון החלטי לבעיה. זה לא משנה, מבחינת התוצאות, איזה פיתרון - רצח עם או נסיגה מוחלטת משטחי 67' - כל זמן שסוף סוף נחליט מה אנחנו עושים ונעשה את זה. מן הסתם, הפיתרון השני הוא פרקטי יותר מסיבות ברורות - רובן מטעמים אנושיים, אבל גם מטעמי מנהלה וארגון. אפילו מכביה אנחנו לא מצליחים לארגן, אין סיכוי שנסתדר עם טיהור אתני.

לצעד השני יש פיתרון די פשוט - משאל. תקבע תקופה של עשר שנים (למשל) שבה יועברו השטחים הנ"ל לרשות הפלסטינית, ואחריה תערך הצבעה בכל ישוב בנפרד לגבי שיוכם הלאומי.

יופי. פתרנו את הכל. עכשיו אנחנו רק צריכים לשכנע שני עמים של פונדמנטליסטים דתיים מחרחרי מלחמה.
Kofi in the clouds 10627
The way things turn up now, Arafat and Barak are only side players in a drama managed by Clinton and by Kofi Annan.
I think that the hands of Barak and Arafat should better be tied to save further lives on both sides.

However, employing two mediators in parallel - Clinton and Annan - can create ego struggles - both want the credit for a peace agreement. Since they don't seem to be coordinated, the whole effort can break down. Let's hope this won't happen.
מעניין?? 10629
ערפאת הופך שולחן 10634
הסכם אוסלו התבסס על העקרון שלא יורים אלא מדברים סביב השולחן הדיפלומטי. למרות שעקרון זה הופר מדי פעם, הרי שבמשך שנות קיומו של "תהליך השלום" החלה לבצבץ התוצאה הסופית של התהליך, נשארו סימני שאלה מעטים בלבד באשר לדמות ההסדר הסופי (הביטוי לכך שהתמונה הסופית כבר הצטיירה פחות או יותר היו אמירות כגון: "עוד כמה אינצ'ים של הבנה והעניין סגור" או "שני הצדדים מכירים היטב את עמדותיו של האחר וכל שנדרשת היא החלטה סופית").

במהלך שקידם ברק בשנה האחרונה, פיסגת סיכום בקיימפ דיויד, התכוון ברק להציג על השולחן הדיפלומטי את חבילת ההסדר הסופי כדי שייראה לעין כול - ואז לומר לערפאת Take it or leave it! אם ערפאת מסכים, אז טוב, מצויין, הולכים למשאל עם וסוגרים עניין. אם ערפאת דוחה את חבילת ההסדר הסופי, פחות טוב, לא נעים אבל גם לא נורא. יהיה ברור קבל עם ועולם מי סרבן השלום וישראל תוכל ללכד את שורותיה -יצטמצם המרחק בין ימין לשמאל.

והמהלך הדיפלומטי של ברק המבריק אכן הצליח עד תום. תהליך אוסלו הגיע בקיימפ דיויד לתחנתו הסופית. אבל כשערפאת הביט בחבילת ההסדר הסופי הוא אמר "פויה", ההסדר הזה ממש לא מצא חן בעיניו. חודש שלם התרוצץ בעולם וניסה לבטל את רוע הגזירה. אבל לא רק האמריקנים, אלא אפילו הערבים והצרפתים ניסו לשכנע אותו לבלוע את הגלולה המרה.

ערפאת הבין שכללי המשחק של אוסלו שיחקו לרעתו. בשבועות שאחרי קיימפ דיויד עוד לא ידע מה בדיוק ייעשה (אפילו את ההכרזה על מדינה פלסטינית, לכאורה אקט חד-צדדי מתריס, הוא דחה. ערפאת הבין שמדינה מוגבלת שכזו בלי הכרה אמריקנית לא שווה כלום). הוא ידע רק דבר אחד - שהוא חייב להפוך את השולחן הדיפלומטי של אוסלו עם החבילה הנוצצת שהעמידו עליו ברק ובן עמי.

להפוך שולחן דיפלומטי זה לא עסק פשוט, השולחן יכול להתהפך עליך. ערפאת היה הופך את השולחן בכל מקרה, אבל עם מעט עזרה מידידים כמו אריק שרון והטלוויזיה צרפתית לא זו בלבד שהצליח להפוך את השולחן, הוא הצליח להפוך אותו על ברק.

הסכם אוסלו מת. אין סיכוי בעתיד הנראה לעין להגיע להסדר עם הפלסטינים ברמה שהיא מעבר להסכם שביתת נשק זמנית. להצעות האמריקניות להסדר כולל שמדברים עליהן היום בתקשורת אין שום סיכוי, לא רק משום שערפאת יסרב להן, אלא גם משום שאין רוב בישראל להסכמה על הסדר כזה. לאחר האנטיפדה שחוללו בשבועיים האחרונים ערביי ישראל אבדה הלגיטימציה למשאל עם שבו יש רוב הנסמך על קולותיהם. וגם חלק נכבד מהשמאל הישראלי לא יהיה מוכן להצביע עבור הסדר עם ערפאת - שכן, כפי שאומרים זאת בקיצור, הוכח שהוא אינו "פרטנר לשלום".

אז מה יהיה עכשיו?

כאמור, הנבואה נתנה לשוטים, אבל אפשר להצביע על אחדים מקווי החזית הבאים:

א. החזית העקרית כרגע היא החזית הדיפלומטית הבינלאומית. יש צורך דחוף לבקרת נזקים ושינוי מה של התדמית הישראלית במערב. כפי שכבר הדגשתי בתגובה אחרת, עוצמתנו הכלכלית והצבאית נשענת במידה רבה על קשרינו עם המערב ואסור לסכן אותם אפילו אם כולנו יודעים שהצרפתים בני זונות והבריטים לא ממש אוהבי ישראל (ולך תדע איזו מדיניות ינקוט הבן של ג'ורג' בוש אם ייבחר.)

למרבה הצער לא זו בלבד שלא יהיה קל לתקן את הנזק התדמיתי אלא שערפאת יכול להזיק בכל פעם שיוציא ילדים לרחובות כדי שצה"ל יפגע בהם.

ב. החזית הפוליטית הפנימית: התמוטטות תהליך אוסלו הביאה לכך שלברק אין יותר מה להציע מהבחינה המדינית, למעט עמידה איתנה על ביטחוננו וכו', ואת זה הימין יודע למכור הרבה יותר טוב מהשמאל. לכן, קרוב לוודאי שימיה של ממשלת השמאל ספורים. אם תחול רגיעה יחסית בפעילות העוינת של הפלסטינים, הימין לא יוותר על "הזדמנות הפז" שנקרתה לו ויפיל את ממשלת ברק.

ג. וקו החזית המשמעותי הבא העומד לפתחנו: "המדינה הפלסטינית". עם מות תהליך אוסלו ברור שערפאת "לא יקבל מידינו מדינה". גם הסיסמה של ביבי "יתנו יקבלו - לא יתנו לא יקבלו" מתה יחד עם התהליך. יהיה לפלסטינים רק מה שיצליחו להשיג בכוח - וכולנו יודעים שכוחם הממשי מועט.

יהיה מה שיהיה, ערפאת, הופך השולחנות הדגול, לא יזכה בימי חייו לראות דגל פלסטיני מתנוסס על הר הבית - לא משום שהקונצנזוס הישראלי מבוסס על דבקות בהר הבית, אלא משום שהישראלים, הימנים והשמאלנים כאחד, דבקים בעקרון מרכזי פשוט אחד: איש לא יחלץ מאיתנו ויתורים בכוח הזרוע. יש בנו את כוח העמידה, ואנחנו מוכנים לשלם כול מחיר, כדי להמשיך ולדבוק בעקרון יסוד הזה.
עקרונות היסוד 10823
עוד פעם?

איזה עקרון יסוד משונה מצאת כאן? אם יש משהו שמאפיין יותר מכל את הישראלים (כעם, לא בהכרח מנהיג זה או אחר), זה החסרון המוחלט של כל נדיבות של מנצחים, גדלות נפש, או סתם שכל ישר. כל מה שאי פעם השיגו מאיתנו, היה בכוח. הרי ללא האלימות, היינו ממשיכים להתייחס אליהם כאל ילידים גם עוד חמישים שנה.
אלימות? ערפאת יקבל א-פייג! 10831
אני מסכים, לצערי, שהעם היושב בציון אינו מצטיין בגדלות נפש. עם זאת, הסכמי השלום ,הן עם מצריים והן עם ירדן, לא נכפו עלינו באלימות אלא הבשילו רק לאחר שהצד השני הכיר בכך שמלחמה נוספת אינה אופצייה מבחינתו. ובאשר לפלסטינים,הגם שעבר זמן עד שהימין קלט שישיבתנו בשטחים פלסטיניים מאוכלסים מזיקה מכל בחינה, מנקודת מבטי, לא נדבנו אותם אלא נפטרנו מהם. ובנוגע לשטחים נוספים לרשות הפלסטינית, הרי שערפאת היה זוכה לקבל אותם לו התמיד בתהליך אוסלו, אבל האלימות שנקט לא תזכה אותו במאום. חכה ותראה אם זה יעזור לו. סבתא שלי היתה אומרת ''עכשיו, הוא יקבל א-פייג'' (אצבע משולשת ביידיש).
מי שלא לומד מההיסטוריה 10874
נידון לחוות אותה מחדש

להזכירך שלהסכם השלום עם מצרים קדם ההיבריס של 1968-73 אשר שיאו היה מלחמת יום כיפור אשר גבתה כ 3000 קורבנות ישראלים.
מלחמה זו הסתיימה אמנם 101 קילומטר מקהיר ,אך המצרים ניצחו בה משום שהשיגו את מטרתם המדינית.

היום ניתן לדעת שהסכמי 1975 ו 78 היו אולי ניתנים להשגה לפני 73 אם גולדה מאיר הייתה יותר פתוחה ואו דיין יותר נחרץ בעמדותיו בעניין נסיגה לקו המיצרים.
יש לי חדשות בשבילך 10875
גם מי שכן לומד מההיסטוריה נידון לחוות אותה מחדש.
(Kurt Vonnegut, Bluebeard)
או בניסוח אחר, ההסטוריה חוזרת פעמים, פעם ראשונה כטרגדיה ופעם שניה כפארסה.
לפני שלומדים מההיסטוריה ... 10909
לפני שלומדים מההיסטוריה צריך ללמוד היסטוריה!

וברי לכל מי שלמד היסטוריה שאת הוויכוחים ההיסטוריים שאתה מנסה לפתוח - מי ניצח במלחמת יום כיפור או מי אחראי לכך שלא נפתח מו"מ רציני לשלום מיד אחרי מלחמת ששת הימים - אי אפשר יהיה לסגור כאן. הנושא מורכב ומסובך מדי.

ובכל זאת, נקודה למחשבה: אולי גם המצרים היו סרבני שלום לא פחות מגולדה ונזקקו אף הם ללקח? אולי הלקח שלמדו המצרים ממלחמת יום כיפור שהסתיימה 101 קילומטר מקהיר הוא שהמלחמה הבאה יכולה להסתיים בתוך קהיר?
כל הכבוד 546243
מבין כל הנביאים אתה הכי קלעת .
מי מתנדב לתת תחזית ל10 השנים הבאות?
ואולי... 10755
אולי תוכניתו של עראפת היא להסלים את המהומות כך שיתפשטו גם לירדן, וךתבוע נתחי טריטורייה גם משם?
ואולי הוא בכלל חפץ להוריד את עבדאללה מכסאו?

לא בלתי סביר.
ואולי... 10756
מאד לא סביר.

אם הפלשתינאים ישתלטו על ירדן מוקדם מדי, הם יאששו את התזה של אריאל שרון, רחבעם זאבי ואחרים שירדן היא המדינה הפלשתינאית האמיתית.

לא. הוא יבחר בשיטת הסלמי: עזה ויריחו תחילה, ירושלים ועכו בהמשך, רבת עמון לקינוח.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים