 |
 |
מארת מדינתנו והליברטריאניזם כולו על רגל אחת - תגובה לא אישית |
141610 |
 |
 |
מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 20/04/2003 שעה 0:44) |
 |
בילינסקי,
איני יכול להתאפק, הגם שהדבר אולי גרוע מבחינתי האישית בזיקה למערכת האייל, אך האמן לי, תגובתי כאן אינה אישית ואינה מתיחסת למערכת כזאת או אחרת.
הרי לפניך הליברטריאניזם כולו על רגל אחת: המלחמה במגמה להגביל ייצור מועיל ואת קצב היצור של תוצרים מועילים, בשם הגבלות שרירותיות -הגבלות המנומקות תמיד באופן המצלצל לאוזן הגיוני (ולמעשה - צדקתני, תוך רטוריקה ריקה ברוב המיקרים הרלונטיים) , השתתת הגבלות שהינם המארה הקשה ביותר המרחפת על האנושות.
מי שגדל והתחנך בארץ הזו ונימנה על המעמד הבינוני עליון, הרי שברור לו, הוא חש בכל מאודו שיש להגביל יצרנות מעולה המיוצרת בקצב מהיר.
הוא ינמק זאת בתירוצים שונים לעצמו ולאחרים: יתרונות לא הוגנים; אינפלצייה של תוצרים ופיחות ערך; לעיתים אף, נוכח תחושתו הסתומה, אך המציקה והמענה ש"חייבים להגביל קצב הייצור של דברים נהדרים המיוצרים בשפע מהמם" הוא יטה להכחיש את הברור לעין כל - שמדובר בדברים בעלי איכות של מצויינות - ויטה להציגם כחסרי ערך, ואת האקט היצרני הוא יציג כפתולוגיה כלשהי או סוג של כפייתיות תוך היפוך משמעות.
זוהי מארת המדינה וכלכתה הקורסת, בילינסקי, הכלכלה שצמחה מאז 73 בקצב שנתי ממוצע של 1.3 אחוז. ועל זה צמחנו, את זה ינקנו, מזאת רובנו מושפעים שלא במודע אך באופן גורף, וזה מקור תחושתנו הסתומה שננסה לנמקה ולתרצה בכל דרך אפשרית המהדהדת רציונלית, תוך נברנות ודקדקנות-יתר וצדקתנות מגנה. |
 |
|
 |
|
