 |
 |
מלאות והאחדה, והטרנצנדנטי |
63548 |
 |
 |
מיכאל שרון (יום ראשון, 31/03/2002 שעה 10:26) |
 |
את הגישה המונוטאיסטית עלינו להבין כנגד הרקע הפגני של ריבוי ישויות אטומיסטיות מנותקות זו מזו בעולם/מרחב שהינו בבחינת כלי קיבול ריק (אטומיזם אפיסטמולוגי).
המונוטאיזם הינו תפנית כבירה בהתפתחות הרוח - גישה מאחדת עטירת-ריבוי תוך הפשטה. שכן ניתן ליצור גם הפשטות והאחדות דלות תוכן וטריביאליות, בהם קורס ריבוי אלמנטים ליסוד יחיד, אך שהינו ריק באינפורמטיביות.
למשל - "הכל מים" או "הכל-אש", על פי פילוסופים פרה-סוקרטיים.
ואילו המונוטאיזם חדור בתחושת הריבוי, בעולם של נוכחות אל חי, תוך אחדות טרנצנדנטית של הממשות המלאה הזאת.
ניתן, בהקשר זה לדבר על מונוטאיזם אפיסטמולוגי, כלומר אופן ההכרה המונוטאיסטי:
בעניין תפנית מאחדת/טרנצנדנטית זאת ראה הקישור הבא:
וכן:
ובעניין תפיסת הזמן המונטאיסטית, הרוויה בתחושת מלאות ההוויה מול עריצות צחיחה וריקנות ההוייה:
|
 |
|
 |
|
