בתשובה לערן בילינסקי, 10/10/00 21:37
וברוח היציאה מהארון... 10601
טוב, אז את הצעתך האחרונה קיבלתי גם קיבלתי.

באשר לשאר - אתה צודק אבל לא בנושא הנידון. נכון, היה מעין מו"מ (כמובן שהיה חשאי, כמו המו"מ של דיין עם המלך עבדאללה בתקופת מל' ששת הימים) עם סוריה אבל כפי שרשמת בעצמך, הוא התרחש רק בשנים 50-51. אמנם אני לא בטוח, אבל אני חושב שזו התקופה של כינון קע"מ (קהילה ערבית מאוחדת), ולחצים מצד קיצוניים מצריים הם שטירפדו כל נסיון הדברות בין הצדדים. הדברות עם מצריים החלה בשלב מאוחר אף יותר אם זכרוני איננו מטעני -ממש לפני ששת הימים, אז נותק שוב.

אתה צודק. קדושים תמימים אנחנו לא. ספרי ההסטוריה שלנו מלאים בעובדות *כפי שאנחנו רואים אותן*. ואלו עדיין עובדות. יש לזה גם חשיבות מסויימת - בשום מדינה לא תראה חומר לימודי המדבר בגנות המדינה. אפילו בגרמניה (!), שם נחקקו חוקים המחייבים את לימודי שואת העם היהודי, לא מדובר בעוולות גרמניה, אלא בעוולות הגרמנים שבצעו את הזוועות. ואלו, כידוע, כבר מתים ברובם.
נכון, לפעמים כשהאמת מכוערת אנחנו מעדיפים לעקוף אותה - לא במחיר של שקר, אלא במחיר של אמת אחרת במקצת. אמנם יפה ונכון מצדך לטעון ללמד עובדות כפי שהן התרחשו, אבל יש בזה נאיביות מסויימת. אי אפשר לעשות זאת, אני מקווה שאתה מסכים. כשדעתו של ילד מתעצבת, הוא נוטה להקצין עם כל דיעה שהוא מוצא לנכון. אם תראה לו את הפאן ה"לא צודק" הזה של הישראלי בסכסוך היהודי-ערבי, למשל, אתה עשוי לגדל דור של ילדים שמאמינים שאנחנו אשמים בכל העניין הזה והם לא, מה שבהחלט לא נכון, מופרך וטיפשי לחשוב. אני יודע שאני מדבר במונחים מופשטים של אשם ולא אשם אבל זו התפיסה.
מילא, אם היינו הטורקים והיינו מכחישים את הטבח בארמנים, אבל האי דיוקים שאתה מדבר עליהם הם כל כך מזעריים וחסרי חשיבות, שההסטוריה הסובייקטיבית נוטה לטייח אותם לצד מסויים, וזה בסה"כ טבעי מאוד.

קיבלתי את הצעתך (ההגיונית בסה"כ) בקשר לשם.
בנוסף, אמשיך להתעניין, אל תדאג, כל הזמן.
הרוח נושבת קרירה 10608
אההההם... סוריה הייתה רק דוגמא ששלפתי מהשרוול, היה משא ומתן של גולדה ושרת מול נציגים מצריים וירדנים על כינון מדינת ישראל *בהסכמה*, כבר דיברנו על זה איפושהו באייל, אני חושב שב"אנרכיה משולחת בעולם.." אחרי התגובה הלא-קטנה שכתבתי שם (אני מעיז להמר שזו הייתה התגובה הארוכה ביותר בתולדות האייל).

ואשר לתוכן, אין כזה דבר "עובדות כפי שאנו רואים אותן". עובדות הן עובדות ואינן נושאות עימן משמעות מוסרית. את המשמעות המוסרית אנו מוסיפים. כאשר אדם הורג אדם אחר מה שקרה הוא בדיוק זה - אדם אחד הרג אדם אחר. השאלה האם הוא הרג אותו בזדון או מתוך הגנה עצמית היא שאלה מוסרית ואינה נוגעת לעובדות. לכן, האמת גם אינה "מכוערת" - היא רק אמת. היא אולי מכוערת בעיניך דרך הסתכלות מוסרית מסויימת. כמובן שהמשפט "להחליף אותה באמת אחרת במקצת" הוא סתירה, אלא אם כן אתה רלטביסט - פוסט-מודרניסטי חובב נראטיבים.

ואחרי שנפטרנו מהפילוסופיה, באמת לעניין. אני שמח שאתה חולק איתי את הדעה שלימודי ההיסטוריה בכל העולם אינם אובייקטיביים. הם באים כדי לחנך להעדפת המדינה ולפטריוטיזם. ואני לא נאיבי ולא קורא בהכרח להחלפת השיטה. אני בסך הכל מבקש שבאיזשהו מקום, אולי רק באקדמיה, ננסה לברר בלי השלכות מוסריות, מה באמת קרה. כדי שנדע.

אשר לשאלת המינון - אני בן 26, והפעם הראשונה ששמעתי על ארועי כפר-קאסם בפרוץ מבצע קדש הייתה בגיל 17, וגם זה במקרה. דיר-יאסין - מונח ערטילאי עד לפני כ-‏5 שנים. היקף גירוש האוכלוסייה הערבית במלחמת העצמאות - רק במסגרת קורס אקדמי לפני כשנה. פרשת מאיר טוביאנסקי - לפני שנים מספר. ובודאי הערעור האחרון על מיתוס "מעטים מול רבים" של תום שגב שחולל סערה לפני כשנתיים.

ודרך אגב, עכשיו שחשפת את שמך, אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שאני מכיר אותך מאיפשהו. היית קצין בנ"מ? אתה מוזמן לענות בדואל

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים