בתשובה לאסתי, 12/11/02 17:54
בשם כל הדגים שבמיסיסיפי! 106596
אני איתך בעניין הזה (נראה לי). "כאן ועכשיו" זה לאו דווקא "המצב". זה יכול להיות סתם חוויית הישראליות, וחוויית היותנו מי שאנחנו. אנחנו לא על גדות המיסיסיפי, אנחנו לחוף הים התיכון. זה לא שחסרים לנו נופים, חוויות, מאפיינים ודימויים ישראלים/עבריים, שאנחנו צריכים לייבא את שמי מיסורי לכאן.
לא יודע, לי המילים "שמי מיסורי" לא עושות כלום. לא הייתי במיסורי, לא ראיתי את השמיים שלה ואין לי מושג מה זה אומר. אין לי שום אסוציאציות עם המקום "מיסורי". זאת, לעומת "שמי הים התיכון", למשל, או "שם הרי גולן" או "אוויר הרים צלול כיין" - לכולם יש משמעות פיזית עבורי, אפילו אם לא הייתי באיזשהו מקום (לא עולה לי שום דבר בראש כרגע), הרי שכישראלי יהיו לי אסוסיאציות מסוימות שיתקשרו לי למקום הזה (בין אם הן מציאותיות או לא). כשב"מאמי" שרים על "חור בדרום", או כשטיפקס שרים על "מעלה אבק", אני יודע על מה הם מדברים, ואני יכול להעלות תמונה שתהיה, פחות או יותר, אותה תמונה כמו רוב הישראלים. אז מה יש למשורר לחפש במיסורי? אין לו מה להגיד על מיסורי, ולי אין שום דרך להבין את מה שהוא כן מנסה להגיד.
כאן ועכשיו זה לא רק "המצב". לא כל רגע מחיינו אנו עסוקים במצב.
בשם כל הדגים שבמיסיסיפי! 106604
אתה לא רק הבנת את כוונתי אלא גם ביטאת אותה טוב ממני. תודה, דובי.

ולסיכום עניין ה"כאן": אם החוויה שבה עוסק השיר היא התאבדות בטביעה- מה רע בירקון? אפשר לטבוע בו לא פחות טוב מאשר במיסיסיפי.. :)
רק בשביל לחדד עד כדי מיאוס 106613
את נקודתכם - הייתי במופע Missouri Skies של ג'ון מקלחלין והשני בפסטיבל הג'אז במונטרו, שוויץ. הם חיממו את הקוורטט האגדי של ויין שורטר לפני קהל של מיליונרים אמריקאים בחופשה, ולמרות שעשיתי כמיטב יכולתי להנות מהרגע, לא ממש התחברתי. שכבנו על הפרקט בזולה כששני הזקנים התפייטו על הגיטרות זה לזה, האמריקקים מסביב התמוגגו בעיניים עצומות, וגם לנו היה נחמד לשמוע אותם מספרים לכולנו כמה כיף להם לנגן ביחד שוב. וזהו.

ויין שורטר לעומת זאת... גאון אמיתי, אגדה מהלכת, אין מילים לתאר את השלמות המוסיקלית של כל אחד ואחד מהנגנים בקוורטט שלו. תענוג למנוע עששת.
בשם כל הדגים שבמיסיסיפי! 106642
ריאיינו היום בטלוויזיה זמרת אחת בשם שפרה פרץ, ששרה שיר יפה למדי בשם "בית סבא". השיר נפסל להשמעה ברשת ג' בגלל בעיה אחת: הפזמון שלו מושר בערבית מרוקאית )מה שלא מפריע להם להשמיע שיר של שלמה ארצי שחלקו בשפה זו והשיר מהאירוויזיון של ש. חדד(. כשאני שומע דברים שנאמרים כאן שהם בסגנון "הרי גולן עושים לי את זה" אני שומע תביעה סמויה: "ראבאק, תכתוב על הרי גולן/על דברים מקומיים" ובלשון אחרת: כמשורר אסור לך לחלום על דברים שרחוקים מכאן, שנמצאים בארץ אחרת אולי בעולם אחר. תהיה רלוונטי רק לגיאוגרפיה של ארץ ישראל. אני מקווה שלא נגיע מכאן לחוקי כתיבה שיזכירו את הקריטריונים של רשת ג' אם כי עוד כמה שנים של לימור לבנת כשרת החינוך לא נהיה רחוקים מכך למשל שמשרד החינוך יתנה הכללה של משוררים בתכנית הלימוד, למשל, רק אם הם אכלו מאותו מסטינג עם רחל על שפת הכנרת ואולי בכלל נגיע לפואטיקה שתשתדל לחקות את "לא קלה היא לא קלה הדרך" ואת "הילדים של חורף 37" ותו לא).
מיטב השיר חלומו, גם אם הוא משתמש בארצות/ פלנטות אחרות כדי להמחיש את זה, והכנרת והטירונות בבסיס פשוט לא עושים לו את זה. שיר פוליטי/עדכני/רלוונטי יכול להיות יפה או לא יפה, אבל מטרתה של השירה כשל האמנות בכלל היא מעל לכל אסתטיקה ואם יש מישהו שעצם צלצלול השם "מיסורי" עושה לו את זה אז אם הוא מצליח להעביר את זה בכלים שיריים )ניגון, מטאפורות, אוירה( שיהיה לו לבריאות!
אגב תמיד כשאני שומע את השם "מיסורי" זה כה דומה בצליל אם כי לא בכתיב למלה misery שמשמעותה בין השאר: סבל, צער, עצבות, פורענות, ויש מן האוירה של כל זה גם בשיר הנ"ל.
בשם כל הדגים שבמיסיסיפי! 106647
אני לא רשת ג'. תודה רבה. הרי גולן לא עושים לי כלום, אבל אני יודע על מה מדובר. אני יודע איזו אסוציאציה *אמורה* להיות לי לביטוי הזה, אני יודע איזה נוף אני אמור לדמיין, ואני יודע (פחות או יותר) את ההסיטוריה הגלומה במקום הזה, שרלוונטית לשיר.
הבעיה היא לא בכתיבה "אוניברסלית". אין לי בעיה עם כתיבה אוניברסלית (כלומר, שלא מתייחסת לשום מקום, או למקום לא קיים - פלנטה אחרת), אלא עם כתיבה מקומית, אבל לא של המקום שלנו. אם מישהו היה כותב שיר על קריפטון, אז האסוציאציות של כל אדם בעולם המערבי תהיינה אותן אסוציאציות‏1, וכולנו נבין למה הוא מתכוון, פחות או יותר.
אבל הכותב לא לקח מקום אוניברסלי, או שמוכר לקהל היעד של השיר שלו - הוא לקח את מיסורי, שהיא, מה לעשות, חור, פור אול פרקטיקל ריזונז, שרובנו לא יודעים עליו כלום. אם הוא היה כותב על ניו-יורק, אז יש אסוציאציות ברורות לניו-יורק. אני כתבתי פעם שיר על לונדון, אונטריו (בקנדה), שנבע ישירות מהחוויות שלי כשהייתי שם. אבל הקהל הישראלי יתקשה להבין מה אני רוצה ממנו בשיר הזה, כי הוא טבוע עמוק מידי באסוציאציות האישיות שלי שמנותקות מאלו הנפוצות בחברה‏2.
פעם במדור התפרסם שיר בשם דוצ (דיון 1021), שכל כולו, כך מסתבר בדיעבד, אסוציאציות אישיות של הכותב, שאיש אינו יכול לפרשן נכון, כי אנחנו, מה לעשות, לא מכירים את נבכי נפשו, והוא לא נתן לנו מספיק רמזים לה. אממה? הקוראים יכלו לתת פרשנות משלהם לפי האסוציאציות האישיות שלהם לתיאורים בשיר. מה יעשה אדם שניגש לשיר על מיסורי, אבל מיסורי לא אומרת לו כלום? לא רק שאת כוונת המשורר לא נוכל לדעת, אלא אפילו לא נוכל לתת לשיר פרשנות משלנו. זאת הסיבה שרבים הרגישו מנוכרים מהשיר הזה. הוא לא נוגע להם, אין להם שום "קרסים" להתפס בהם כשהם מנסים להבין את השיר, והוא די חולף לידם בלי לגרות‏4.

זהו.

1 לא מדוייק, כמובן. סביר להניח שילדים שגדלו על סרטי סופרמן יחוו את התיאור אחרת מאשר אלו שלא, וילדים אמריקאיים שאספו את חוברות הקומיקס יחוו את זה שונה מילדים ישראלים. אבל באופן כללי - מספיק קרוב.
2 גם הקנדים לא יבינו על מה אני מדבר, כי זה כתוב מנקודת מבט ישראלית למדי‏3.
3 אם לומר את האמת, לא שיר משהו בכל מקרה...
4 אני אומר "להם" כי אני בכל מקרה אף פעם לא מבין שירה.
בשם כל הדגים שבמיסיסיפי! 106726
האם יוצא מכך שכדי להבין שיר חייבים להיות בעלי ידע גיאוגרפי, היסטורי וכו' רחב, במידה המשאירה את משתתפי ה"מיליונר" נכלמים. ומשום כך גם אין טעם לתרגם שיר ישראלי למשל כלשהו לשפה אחרת. ולא רק שיר. תמיד תהיתי לעצמי על פי איזה קריטריונים החליטה ועדת פרס נובל לתת את הפרס לעגנון, הם הרי בטוח לא קראו אותו במקור, וקשה לדעת איך ניתן לתרגם אותו בלא לאבד את הלשון המשנאית המיוחדת שלו. אבל אנחנו בשירה עסקינן, ואני חושב שבשיר עשויים להיות קריטריונים מלבד הקריטריון של הבנה, ההופכים אותו ליצור אסתטי בפני עצמו, למשל המצלול המסויים של השם 'מיסורי' שמזכיר misery ומתחבר עם ה'מיס' גם ל'מיסיסיפי' (מי יודע, אולי הוא חשב על איזה מיס בשעה שהוא כתב את השיר. לא מעט שירים מסתתרת אחריהם, גם באופן לא גלוי, בחורה). מי שמיסורי לא אומרת לו כלום עדיין יכול, אם השיר טוב, להיכנס לאווירה של 'מיסורי' — מיסורי שבנפשו של המשורר.
אני לא הייתי במיסורי, אבל כאזרח העולם המערבי והמדינה הרוצה להיות ה–15 בארצות הברית, שמעתי הרבה אמריקה בחדשות, בשירים, בספרות, בסרטים כך שבהחלט בצירוף שאר הגורמים בשיר מצטיירת לי איזה תמונה אמריקאית שיכול להיות שגם אני, לו הייתי מצייר לי מין תמונה כזאת, היה מתאים לי להכניס מסיבות אסוציאטיביות שם כמו מיסורי.
על שירים מכאן ומשם 106682
אחרי הדברים שלך ושל אסתי, ניסיתי למצוא כמה דוגמאות של שירים "משם" שעדיין ידברו אל הקורא "מכאן", ולמצוא את ההבדלים בינם לבין השיר הזה (שגם לדעתי חוטא באנונימיות נטולת האסוציאציות של המיסיסיפי).

ביל הורטון / אם הייתי כושי שמן על גדות המיסיסיפיhttp://stage.co.il/Stories/119284
השיר הזה משתמש במעט האסוציאציות שיש לנו (הקוראים הישראלים) - כושי מנגן במפוחית, שמש קופחת, התיפוף על הפח - אותן תמונות סטריאוטיפיות הנראות בסרטים. המקצב שלו גם מצליח לתת את אותה תחושה שאולי חסרה לקורא הישראלי, כאילו השיר עצמו מתופף יחד עם ג'ו.
בבית האחרון יוצר המשורר את הקישור לחוויה האנושית תוך ניתוק מהחוויה הספציפית ל"שם" ("אני לא כושי שמן על גדת המיסיסיפי... אין לי חבר שקוראים לו ג'ו...") - בסופו של דבר - שיר געגועים ("למה עזבת אותי, אישה?").

עופר גורדין / האגם ההואhttp://stage.co.il/Stories/147265
השיר עוסק ב"אגם ההוא בשוויץ". בניגוד לשיר הזה:
א) הוא משתמש באותן אסוציאציות בסיסיות מוכרות שיש לנו, הקוראים הישראלים, על שוויץ (שלווה, אגמים, הרי האלפים).
ב) הוא נותן תמונה שלמה, כך שגם מי שלא היה במקום חווה את האווירה הפסטורלית ("בשקט הזה, בשלווה הזאת / בין האלפים המושלגים האלה / פה פרה, שם פרה /...")
ג) הקישור לחוויה הישראלית (קישור של ניגוד) הוא ברור: ("עם הבתים האלה (הבונבוניירות) / שאין בהם ולו / קיר אחד מחורר / או איזו אנדרטה בצד הדרך"). ובעצם על הפער הזה השיר.

לאור גת יש סידרה שלמה של "שירי חו"ל" שהם מעין יומני מסע.
לדוגמא על ניו יורק: http://stage.co.il/Stories/26262
לונדון: http://stage.co.il/Stories/154349
פריז: http://stage.co.il/Stories/154534
סאן גימיגנאנו, איטליה: http://stage.co.il/Stories/154540
...
השירים מדברים בעד עצמם.

ויכולתי להמשיך עוד ועוד (אבל אני צריכה להיכנס לישיבה).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים