בתשובה לרותי בר-דוד, 18/10/00 9:24
אפשרות נוספת 10981
אם כך, אלוהים לא מי-יודע-מה הצליח. במשך רוב שנות קיומו של כדה"א, אפילו על פי התנ"ך, ואם אני לא טועה - הדבר נכון גם היום - רוב האנשים בעולם לא האמינו באל האחד של היהדות-נצרות-איסלאם. אז מה קרה ל"תחושה" האנושית הזאת? או שיש אותה רק ליהודים? (ונוצרים. ומוסלמים).
אפשרות נוספת 10986
מן המעט שאני יודע.

בפילוסופיה של בעיית הגוף והנפש (הבעייה הפסיכופיזית, כפי שלייבוביץ התייחס אליה),התיאוריה אשר פחות או יותר מקובלת כיום היא התיאוריה הפונקציונלית

התיאוריה הזו נובעת מתורת ההיתנהגות, ביהוויוריזם, ושתיהן הינם תיאוריות פיזיקליות מוניסטיות (איחוד הגוף והנפש, בניגוד לדוראליזם הפלטוני או הקרטזיאני אשר מניח שהנפש איכשהו ניפרדת מהגוף).

ביהוויוריזם מניח שכל תופעה ניתנת להסבר בקטגוריות של סיבה-תוצאה.
פונקציונלית בודקת גם את מה שנמצא בין הסיבה לתוצאה, מצב המעבר.

מכאן יכולה לנבוע תוצאה מוזרה. אם כל דבר מוגדר כתהליך של סיבה-מצב מעבר-תוצאה, ומכיוון שרצון חופשי מוגדר כהיתפרצות ספונטנית ללא סיבה, לכן יתכן שאין רצון חופשי.
לסוגיית הרצון החופשי 10991
סוקרטס כבר דן בבעיית הרצון החופשי (בדרכו הרגילה, הוא נטפל למישהו והתחיל לשאול אותו שאלות) וכמובן הראה את רוב הסתירות העולות ממכך (האם הרצון החופשי חופשי לעזוב אותנו למשל?) הדיאלוג מופיע בספר "הזמנה לפילוסופיה" של ד"ר יובל שטייניץ - דובי - אתה מוזמן להוסיף את הלינק המתאים לדיבוק או מיתוס
אפשרות נוספת 11024
אולי אלהים לא הצליח אם מודדים באחוזים, אבל הוא בוודאי הצליח אם מודדים במספרים מוחלטים (ואפשר לדבר גם על המימד האיכותי, אבל אולי זה יהיה קצת מוגזם).
אלהים ידע שיהיו אנשים שיאמינו. הוא יודע כל מה שיהיה, ואילו ידע שאף אחד לא יאמין, אולי הוא לא היה בורא את העולם.

ה''תחושה האנושית'' הזאת מתבטאת גם באמונה באלים רבים. אלא שהאנושות התבגרה במשך השנים, וכיום תפיסת האלהות היא הרבה פחות מאנישה, הרבה יותר נכונה (לדעתי).

אינני יודעת במה מאמינים רוב האנשים בעולם כיום, כאמור זה לא מאוד חשוב. ויש את התחושה הזו לא רק ליהודים וכו'. לא טענתי כך, אמרתי שיש דרך אחת נכונה. עבור כל אדם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים