בתשובה לעמית מנדלסון, 30/11/02 14:09
מאזן דמוגרפי בגליל? 110399
ראשית, הערה בנימה אישית במקצת - מזה זמן רב אני מוצא את עצמי קורא בענין את מאמריך ותגובותיך השונות מעל דפיו של אתר זה, ומוצא עצמי מתרשם לעיתים מזומנות מהיקף הידע שהנך מציג ומפגין וצורת הכתיבה. לכן אני מוצא לנכון לברך על שבחרת להגיב ולתרום לידיעתי את הפרטים השונים והמעניינים הללו.

ולענייננו. האם אתה סבור שהעברת ואדי ערה בשלמותו על כרעיו ועל קרביו לריבונות פלסטינית היא צעד מעשי מחד וכדאי מאידך בשל ההשלכות הטופוגרפיות שלו על גבולנו? עדיין לא גיבשתי דעה בנידון, וכן התבוננות מהירה במפת ישראל אינה מאפשרת למיטב הבנתי והתרשמותי לחוות דעה מבלי להביא בחשבון מספר נתונים מעבר לנושא הגיאוגרפי והטופוגרפי, כגון קרבת האיזור לריכוזי אוכלוסיה ישראלים ותשתיות מדינה כגון כבישים שמשמשים רבים מתושביה היהודים של מדינת ישראל בדרך קבע מזה שנים רבות.

איזור הגליל התחתון אכן מהווה מרכיב עיקרי של הבעיה. יש להשתדל שלא ליצור מצב שבו ישנו רוב יהודי מובהק בשני איזורים גיאוגרפיים שונים של מדינת ישראל, כשבתווך קיים שטח שבו המיעוט הערבי מהווה רוב מקומי בסדר גודל כזה שנותן בידו את הכוח לנתק בין שני חלקי המדינה באמצעים אלימים, בדומה לפרעות אוקטובר 2000 ואף בצורה חמורה בהרבה, שהרי היום ידוע שתשתיות טרוריסטיות של הרשות הפלסטינית וחיזבאללה חודרות ומחלחלות בהגדרה אל ריכוזי אוכלוסיה ערביים, וריכוזי אוכלוסיה אלה עשויים ליטול חלק פעיל למדי במתקפה רבתי עתידית על מדינת ישראל בידי ארגונים טרוריסטיים וצבאות סדירות כאחד על ידי ניתוק עורקי התחבורה מצפון לדרום ומניעת הובלה של כוחות ותגבורות צבאיות בין הצפון למרכז.

מהי הצעתך הפרודוקטיבית בנוגע לבעיה שתיארת באיזור הנגב הצפוני, למשל בהקשר של איזורים שאליהם יש לעודד מתנחלים שיפונו להתרכז ולהקים יישובים חדשים על פי שיקולים דמוגרפיים ואחרים, כמו למשל נסיון להנעת תהליך מזורז של דה-פריפריאליזציה של כל השטחים מדרום לאשדוד, במיוחד מדרום לבאר-שבע?

אגב, סיבה נוספת שלדעתי יש חשיבות מסוימת למתן עדיפות להתיישבות בגליל ולא בצפון הנגב היא בעיית השטחים הפתוחים. נכון לעכשיו אין למדינת ישראל עתודה כלשהי של שטחים שכאלה לצרכים צבאיים, תברואתיים כגון מזבלות, שטחים תעשייתיים ושמורות טבע, בסדר גודל דומה לזה שקיים בנגב בשום איזור אחר במדינת ישראל. אמנם מרבית השטחים הללו מתרכזים בדרום הנגב ובערבה ולא בצפונו (ולכן בין השאר ציינתי בפירוש דווקא את חלקו הצפוני של הנגב כאיזור שראוי לעודד מתנחלים מפונים להתיישב בו מחדש), אולם גם יצירת ריכוזי אוכלוסיה צפופים יותר באיזורים שכיום הם דלילים יחסית עשויה להשפיע בעקיפין על יכולת הניצול וההקצאה של שטחים למטרות שונות שאינן יישוב או תיירות באיזור הקרוב יחסית לשטחים הללו.
צפון הנגב 110413
גליל + ואדי ערה - אפריד לתגובה אחרת עקב האורך.

באשר לצפון הנגב, אפשר להתחיל בגיבוש הסכמים עם האוכלוסייה הבדווית. היום יש 7 עיירות, אף אחת מהן לא סיפור הצלחה, ועוד שלושה יישובים בהליכי אישור מתקדמים. זאת מול סדר גודל של כמה עשרות יישובים מאולתרים של האוכלוסייה הבדווית, שיוצרים תמונת מצב חמורה ביותר מבחינה דמוגרפית ומבחינה סביבתית. מול אזור התעשייה הכימית ברמת חובב חיה אוכלוסייה בדווית בתנאים סביבתיים מהגרועים ביותר בישראל. גם ליד המזבלה של דימונה, או מאחורי אזור התעשייה של ערד, לדוגמא.
יש לגבש, בשיתוף האוכלוסייה הבדווית, הכרה חוקית בסדר גודל של 10-15 יישובים בדוויים חדשים, לעמוד על כך שכל יישוב כזה יחליף את הסלאמס הקיים, ולהתחייב לפיתוח אזורי תעשייה משותפים למספר יישובים. המצב בו היישובים הבדוויים הקיימים נטולי תעסוקה, הפך אותם למוקדי פשיעה, גביית דמי חסות והברחות סמים ועובדים זרים.
במקביל, יש לנקוט יד קשה כנגד תופעות הפשיעה, ולנתב בכך את האוכלוסייה למקורות פרנסה חוקיים. הדבר יחייב פעילות רצינית לסגירת גבול מצרים בפני הברחות, ייתכן בסיוע מחסומי פתע ומארבים על הכבישים בהר הנגב.

לאור נכונות צה"ל כבר לפני כמה שנים לפנות את שדה התעופה הצבאי בתל מלחתה ("נבטים"), יש להשתמש בשדה זה - 20 ק"מ מזרחית לבאר-שבע - כשדה התעופה הבינלאומי השני של מדינת ישראל, עם חיבור מסילתי קצר (5 ק"מ) למסילה הקיימת באר-שבע - דימונה. בקרבת שדה התעופה יפותח אזור שירותים ותעשייה הקשורים לפעילות שדה התעופה. עם הוצאתה לפועל של תוכנית מגירה למסילת רכבת אשקלון - באר-שבע, יוכל שדה התעופה להיות עדיף על פני נתב"ג עבור כל האוכלוסייה מדרום לכביש קרית-גת - אשקלון, ומשוחרר ממגבלות טיסה לילית שמאפיינות את נתב"ג.
בצד הכביש מצומת שוקת לערד, ניתן להקים יישוב המיועד לעובדי שדה התעופה הנ"ל. יישוב זה יוגבל בגודלו כדי לא לפגוע בהתפתחות דימונה כעיר מחוז של כ-‏100 אלף תושבים (מול 40 אלף כיום). במסגרת הרחבת דימונה, אפשר להקים את בית החולים בדימונה, שנמצא על הנייר קרוב ל-‏20 שנים, ופיתוח אזור תיירות ומלונות בירוחם הסמוכה, הקשור לאתרי תיירות וטבע במרחב (המכתש הגדול, ערים נבטיות עתיקות, פארק ירוחם, ריכוזי פריחת חלמוניות, נרקיסים ואירוסים ותיירות מדבר).

סיבה נוספת - ומרכזית - לנטייתי להימנע ככל האפשר מהקמת יישובים יהודיים נוספים במרחב ב"ש - ערד - דימונה, היא רצון להימנע מפיצוץ עם האוכלוסייה הבדווית: פינוי בדווים ליישובי קבע כדי להקים יישובים יהודיים חדשים יתקבל בצורה גרועה מאוד באוכלוסייה הבדווית.
על כן, הנטייה שלי היא פיתוח עירוני, (בעיקר באר-שבע ודימונה, וקצת שאר הערים באזור), ותכנון בו היישובים הבדוויים החדשים יימצאו ברובם במרחק כמה ק"מ מהכבישים הראשיים- ולהשאיר את עורקי התנועה פתוחים.
במסגרת פיתוח זה, עיקר ההתפשטות של באר-שבע (גם לפי התוכניות הקיימות) יהיה לצפון-מערב. לשם כך, יש לסגור את מזבלת דודאים המפריעה להתפשטות העירונית. ציר נוסף יהיה לצפון-מזרח, לכיוון עומר ומיתר (באזור זה, ע"פ החלטת ממשלה, צפויים לקום עוד מספר יישובים חדשים, שלחלקם אני מתנגד).

כתמריץ להגדלת האוכלוסייה בנגב, יש להרחיב את תקנות שבס האוסרות בנייה צמודת קרקע באדמות מדינה ביישובים עירוניים במרכז הארץ, ולהחילן על כל המרחב שבין חיפה לאשדוד (כולל), יחד עם הרחבת מושג יישוב עירוני לצורך האיסור - תוך כדי מיצוב הנגב כאזור בו ניתן לגור בבנייה צמודת קרקע.
הדבר גם ימנע את האנומליה של עיירה כמו כפר-יונה, עם 11 אלף תושבים ותוכניות בנייה ל-‏40 אלף תושבים, ש-‏80% מהם אמורים לגור בבנייה צמודת קרקע - בזבוז שהמדינה לא יכולה להרשות לאזרחיה במרכז.

במסגרת זו, אפשר לשקול ברצינות גם הקמתם בצפון הנגב של מספר יישובים המיועדים לאוכלוסייה ערבית מצפון ומרכז הארץ, ולהחיל את תקנות שבס גם ביישובים ערביים במרכז המתקרבים למיצוי השטח הזמין לבנייה.

הרחבת באר שבע בצורה משמעותית לצפון מערב, יחד עם הרחבת היישוב להבים מול רהט, תשמור על שני עורקי התחבורה לבאר שבע מהצפון פתוחים.
עורק התחבורה מבאר שבע לכיוון מצפה רמון יישמר פתוח, עקב מגבלות סביבתיות המחייבות את פינוי האוכלוסייה בטווח של 5-10 ק"מ מאזור התעשייה ואתר הפסולת ברמת חובב, וכן טווח ביטחון ממפעלי תע"ש ברמת נוקד. פיתוח שדה התעופה בתל מלחתה, ומכלול תעשייה ושירותים סביבו, יאבטח גם את הדרך מבאר-שבע לדימונה, בעוד שלערד יישמר ציר מישור רותם - חתרורים, לאור קיומן של ארבע עיירות לאורך הכבישים לערד (לקייה, חורה, כסיפה וערערה בנגב).

מסילת רכבת נוספת תצא מדימונה דרך ירוחם אל מצפה רמון, וכן תיסלל סוף סוף המסילה לאילת - וממנה שלוחה אל מפעלי ים המלח. כן תיסלל מסילת רכבת לניצנה.
אזור ניצנה - קציעות יפותח כגוש התיישבותי, בהעדר אוכלוסייה בדווית וצורך לחזק את קומץ היישובים באזור.
כמובן שהדבר פוסל על הסף הקמת תחנת כח גרעינית באזור שבטה, שמימושה יהווה מכת מוות לפיתוח חבל ניצנה.
אני מתנגד, כבעבר, לשורת היישובים עליה החליטה הממשלה לאורך גבול מצרים בחולות חלוצה דיון 621, החלטה שהיא חסרת היגיון תכנוני. על היישובים המוצעים ליצור גוש התיישבות ברור, בו משתלבים ארבעת היישובים הקיימים בחבל ניצנה.

אני גם מתנגד למדיניות עידוד התיישבות בודדים בנגב. דיבורי ראש המועצה האזורית רמת הנגב על כ-‏60 חוות מצומת הנגב עד מצפה רמון הם מוגזמים בהחלט. אפשר לשקול הקמת 10-5 נקודות נוספות לאלו הקיימות, במקומות אסטרטגיים ורק לאחר מציאת בסיס כלכלי לחוות אלו.
יש ליישם החלטת ממשלה משנות ה-‏70', ולהעתיק את מפעלי תע"ש מאזורי רמלה, רמה"ש ואחרים למתחם הגדול ברמת נוקד (לשעבר "רמת בקע"), שהוקצה עבור תע"ש לפני יותר מ-‏20 שנים.

יוקצו שטחים לפיתוח תיירותי ושימור טבע באזור בקעת באר-שבע וערד, שהוא כיום בבחינת "לוח חלק" עבור המטיילים בארץ - למרות שבו נמצאות אוכלוסיות חשובות של אירוסים (אירוס שחום) וסביבו ריכוזי פריחה של נרקיסים וחלמוניות, ושרידים קדומים שרק שניים מהם כבר עלו על מפת הטיולים (תל ערד ותל באר-שבע).
ואדי ערה 110415
לגבי ואדי ערה:
מבחינה בטחונית, חשיבות השטח כנראה נמוכה יותר מזו של מורדות השומרון השולטים על גוש דן. לעומת זאת, השטח נשלט באופן מוחלט ע"י כפרים ערביים, שמאז 1948 היו הסמן הרדיקלי של האוכלוסייה הערבית בישראל.
אום אל פאחם גובלת בקו הירוק מחד, ובכביש ואדי ערה מאידך. תוכניות בנייה מאושרות הולכות לקרב עוד יותר את אזורי המגורים העירוניים לכביש הראשי.
מבחינה טופוגרפית, הקשר של ואדי ערה לישראל (עמק יזרעאל והשרון) טוב יותר מהקשר לשומרון, עקב רכס הר אמיר שמדרום לואדי ערה.
עורק התחבורה משמש בעיקר לקשר ממישור החוף לעפולה, בית-שאן ונצרת עילית, כמו גם ליישובי העמקים. מנגד, לאורך ואדי ערה יש כיום 3 יישובים עירוניים ערביים - אום אל-פאחם, ערערה (שאוחדה עם ערה) וכפר קרע.
יישוב עירוני נוסף שברצוני להעביר לרשות (אך לא ברצף עם ואדי ערה) הוא בקה אל-ע'רביה. בשטחים אלו יש יותר מ-‏100 אלף נפש. מנגד, יש בשטח 2 יישובים יהודיים בקו הירוק - מושב מי-עמי והעיירה קציר. עקב מיקומם, ניתן לשמור על אופציה למסדרון צר מדרום לואדי ערה המשאיר את השניים בריבונות ישראלית, אך הדבר יגרום בעיות אבטחה באם האוכלוסייה תיהפך עויינת, ומוטב יהיה לפנותם במסגרת הסכם חילופי שטחים.
אפשרות שחשבתי עליה כבר מזמן, היא כריית מנהרה באורך כ-‏20 ק"מ, ממבואותיו המערביים של ואדי ערה לכיוון צומת מגידו. בתמורה להשארת שטח המנהרה (מתחת לקרקע) בריבונות ישראלית, תאפשר ישראל מנהרה דומה מאזור תרקומיא (הר חברון) לבית חנון (חבל עזה).
במנהרה זו (ייתכן מספר מנהרות צמודות) יועברו כביש דו מסלולי מהיר, מסילת רכבת, קווי חשמל ומים ואולי תשתיות נוספות.
מציקים לי ואני מסיים להלילה.
ואדי ערה 110536
עמית,

תודה על שתי התשובות המפורטות והמחכימות.
חוששני שמעבר לכך אין לי מה להוסיף. הידע שלי בנושאים הנידונים אינו רב כפי שהייתי רוצה שיהיה.
הו, ואדי ערה (שאלת טרוויה: מי שר שיר זה בעברית ובאיזה מנגינה?) 110554
כן, אך עד שיתחילו לחפור אחת ממנהרות אלה יהיו כבר:
רכבת תחתית וחמישה איים מלאכותיים בתל אביב.
ב. ראש ממשלה מזרחי מטעם הליכוד.
ג. מזרח תיכון חדש.
ד. מס הכנסה שכולם אוהבים.
ה. האייל האלמוני יצא מאלמוניותו.
וכל אחד מוזמן להוסיף.
הו, ואדי ערה (שאלת טרוויה: מי שר שיר זה בעברית ובאיזה מנגינה?) 110568
אפשרות ה' נראית לי הסבירה ביותר.
עם זאת לגבי אפשרות א' - מאיר שטרית הודיע אתמול שיתמודד על ראשות הליכוד לבחירות שאחרי הקרובות. (בנוסף לסילבן שלום ואולי שאול מופז, שכנראה גם יעמידו את עצמם).
ואדי Xרה 110578
רעיון נהדר
יחפרו מדינה לפלשטנים מתחת לאדמה במנהרות וחללי מגורים ואלו היהודים יקבלו את ארץ ישראל של מעלה.
איך לא חשבו על זה קודם.
ואדי ערה 110709
אאז"נ מתנגדים רוב תושבי המשולש לסיפוח למדינת פלסטין אם תקום, ורוב עוד יותר גדול מכלל אוכלוסית ערביי ישראל. אבל אין לי שום ספק בכלל שאתה מכיר את הנושא הרבה יותר טוב ממני. לכן:

1. איך אתה רואה את ההכנות והביצוע של תוכנית העברת אוכלוסיה כזו על רקע התנגדות האוכלוסיה עצמה?

2. מה אתה רואה כהשפעות הסבירות או האפשריות של העברת אוכלוסיה כפוייה כזו על הנאמנות למדינה של שאר האוכלוסיה הערבית שלא תועבר?

______________
עדי סתיו, בהחלטה להפסיק לזהם את האייל בשטויות ולהתחיל לכתוב לעניין.
ואדי ערה 110710
התנגדות תושבי המשולש קיימת וידועה. יותר משהתנגדות זו מרמזת על נאמנות למדינה, היא מרמזת על חשש מהרשות הפלסטינית ורצון להמשיך וליהנות מהיתרונות הכלכליים (היחסיים) של חיים בישראל, בלי לשלם את המחיר.
אין המדובר בגירושם, אלא בשינוי הגבולות. איש לא ייעקר ממקומו, ולכל היותר יפונו תושבים יהודיים בשני יישובים בשטח.

אני מוכן גם להתחייב לא להפקיע קרקעות לצורך תיחום הגבול החדש, ואם תופקענה כאלו יוכלו התושבים לקבל פיצוי קרקעי מאותן אדמות מדינה שנמצאות בשטח ותעבורנה אף הן לתחומי הרשות.
מה בדיוק הם יעשו? שיוכיחו לי שהם רוצים להיות ישראלים ולא לחתור תחת יסודות קיום המדינה. הרי אם ייצאו לשרוף דגלים ולזרוק אבנים, הם יחזקו את הלגיטימיות של הדרישה להתנתק מוואדי ערה. אני לא רואה את תושבי ואדי ערה נוהרים בהמוניהם לעבור ולגור בחדרה כדי להישאר אזרחים ישראליים.
זו שאלה מעניינת: האוכלוסייה ברובה לא רואה את עצמה כישראלית (אלא פלסטינים אזרחי ישראל), אך לא רוצה לשלם את המחיר על החלטותיה.
האם נראה עתירה להאג בדרישה מישראל לשמור על ואדי ערה בריבונות ישראלית?
תרגיל אפשרי במקרה כזה (אך לטווח רחוק) הוא של פרישת האוכלוסייה היהודית בישראל ממדינת ישראל. זה נשמע היום מופרך לחלוטין, אך אני לא פוסל אפשרות בעוד 30-20 שנים למצב בו, כדי לשמור על רוב יהודי, ובהתנגדות האוכלוסייה הערבית לניתוקה מישראל, תתנתק האוכלוסייה היהודית, ותכריז על מדינה בגבולות מקוצצים משמעותית, אך יציבים מאוד מבחינה דמוגרפית.

בהנחה של התנגדות האוכלוסייה, ניתן בשלב הראשון להסתמך על כביש יקנעם ותשתיות לאורכו. תשתיות העוברות דרך ואדי ערה ינותקו בקצה אחד, כך שישרתו את תושבי האזור בלבד. ישראל תודיע על תקופה מסויימת מוגדרת (4-5 שנים) במהלכה תמשיך לספק חשמל ומים לוואדי ערה, והבהרה שעד תום התקופה תצטרך פלסטין העצמאית לספק תשתיות ליישובים אלו.
אני מוכן גם להקצות סיוע כלכלי למשך תקופת המעבר הנ"ל, שיאפשר ליישובים להתארגן לעצמאות כלכלית. בתקופת המעבר, יתאפשר מעבר עובדים יומי ללא הגבלה (כמו היום) מיישובי ואדי ערה לישראל, דרך נקודות ביקורת. כבר היום ממילא כל פעם שיש חשש לפיגוע, מוקמים מחסומים ביציאות מוואדי ערה.

מהלך ההתנתקות, יביא לזעזוע רציני במפה הפוליטית של האוכלוסייה הערבית בישראל. בעוד שזה לא ישפיע במיוחד על אלו הנאמנים לישראל (דרוזים, בדווים), הדבר ימלכד לחלוטין את האוכלוסייה הערבית האחרת: ככל שיביעו התנגדות אלימה לרעיון, כך תגבר התמיכה בציבור היהודי בישראל ברעיון להתנתק משאר האוכלוסייה הערבית גם כן.
לדעתי זה הסיכוי הטוב ביותר מחד לבלום את השפעת התנועה האיסלאמית, שמוקד כוחה ביישובי המשולש, ומאידך להביא לחשבון נפש בקרב האוכלוסייה הערבית לגבי מידת נאמנותה למדינה. המצב בו ציבור גדול בישראל מזדהה עם מדינה עויינת, מסוכן לישראל, ובפרט כאשר אין היום כמעט ביקורת בציבור הערבי-ישראלי על הרשות הפלסטינית. מדוע מעולם לא שמעתי על הצעה שערביי ישראל ינהלו את הר הבית תוך התחשבות ברגשות יהודיים? במקום זה, כצפוי, קיבלנו השתלטות של התנועה האיסלאמית על הר הבית, והריסה שיטתית של כל שריד קדום למוחמד בהר הבית.
ומדוע אין היום מנהיג ערבי ישראלי שמתייצב בגלוי כחלק מהשמאל הישראלי ואומר שאין מה לדבר על זכות השיבה?
הציבור הערבי-מוסלמי בישראל מזדהה היום יותר מאי-פעם עם הפלסטינים, ונאמנותו למדינת ישראל הולכת ודועכת (ולמרבה הצער גם הממשלה לא עושה דבר לשמר את הקיים).

במקביל לשינוי הגבולות, בכוונתי לדרוש שירות לאומי חובה מכל האוכלוסייה בישראל - גם חרדים וגם ערבים. זה לא חייב להיות שירות בצה"ל, ומבחינתי זה יוכל להיות גם שירות קהילתי ביישוב עצמו, בכפוף לקריטריונים מוגדרים.
מי שיסרב לשירות לאומי כזה, אינו צריך להיות אזרח המדינה.
אין לי ספק שיהיו לא מעטים בקרב ערביי ישראל שלא יאהבו זאת, ועדיין חשוב לציין שהסמן הרדיקלי נמצא בוואדי ערה.
אלו שלא יהיו מוכנים לשירות לאומי אזרחי, יוכלו להישאר במקום מגוריהם אך ללא זכויות אזרח בישראל. במקביל, יש לתת שוויון זכויות מלא לכל אזרחי ישראל.
ואדי ערה 110714
חשבת על הסכנה, שאם תיתן את ואדי ערה, ערביי נצרת והנגב ירצו גם?
ואדי ערה 110717
סביר לדעתי שהם לא ירצו לאור המצב ברשות הפלסטינית.
אם הם כן, אוכל להציע להם אוטונומיה מסויימת ואפשרות לאזרחות פלסטינית, כאשר השטח בריבונות ישראל, בדומה לאוטונומיה הבאסקית.
ואדי ערה 110821
אם ערביי הגליל והנגב לא ירצו בגלל המצב ברשות הפלשתינית, מדוע שערביי ערה כן ירצו?
ואדי ערה 110722
הטינה שחשים אזרחי ישראל היהודים כלפי הערבים כיום אינה בעיקר בגלל אלימות אלא בגלל בדלנות. אני לא רואה למה התנגדות לתוכנית העברת האוכלוסיה תראה לציבור היהודי כבדלנות. תחשוב על הרטוריקה: "זורקים אותנו לכלבים", "גזענות", "ישראל מפקירה את אזרחיה הערבים למרצחי ערפאת" וההדים שאלו יעוררו באוזני הציבור הערבי בישראל, הציבור היהודי בישראל, והקהילה הבינלאומית. אחר-כך תחשוב על הצורה שיצטיירו בתקשורת פעולות הנקם של הפלסטינים בערביי ואדי ערה המתונים יותר "המשת"פים" בהמשך. נראה לך שהשמאל הישראלי יוכל לעמוד מנגד? אני לא יודע אם אני אוכל, ואני שמאל מתון מאוד. בכל אופן, אם מבצעים העברה כזו כדאי לעשות אותה בחטף, כי האוכלוסיה המיועדת להעברה תנסה להתנגד מצד אחד, ולצבור נקודות אצל המדינה הפלסטינית מצד שני. מה שמטריד אותי לגבי האוכלוסיה הערבית של הגליל והנגב היא שהם ירגישו שמקומם במדינת ישראל כבר לא מובטח, ולכן כדאי ללכת על בטוח ולצבור את הנקודות הנ"ל מראש. זאת אומרת – יכול להיות שהעברת אוכלוסיה דווקא תאיץ את מגמת הבדלנות הערבית בישראל ולא תבלום אותה.
ואדי ערה 110725
אופס. התגובה האחרונה כמובן שלי.
ואדי ערה 110728
התנגדות לתוכנית העברת האוכלוסייה תיתפס כניסיון להחזיק את החבל בשני קצוותיו. מחד רצון ליהנות מהחיים הטובים ומאידך אי נכונות לקיים את החובות האזרחיות. אין המדובר רק בשירות לאומי, אלא גם בשמירה על חוקי המדינה וגילויי אזרחות טובה. מדוע כל כך הרבה מתאבדים חודרים דרך ואדי ערה?

אם האוכלוסייה בוואדי ערה היתה מגלה איכפתיות, היה ניתן לבלום כמעט כליל חדירת מתאבדים באזור זה ע"י דיווחי אוכלוסייה מקומית על חשודים בשטח, גם בלא גדר הפרדה מגלומנית ויקרה. אני יכול לציין רק מקרה אחד בשנה האחרונה, בו דיווח תושב אום אל פאחם על מתאבד (ונפצע קשה), ולפי "הארץ" גם לא זכה לעודף אהדה בעירו לאחר מכן.

כמו כן, הייתי מציין שבעוד שהסתובבתי לא מעט, גם לבד, בנצרת ובגליל, מעולם לא נכנסתי ואפילו ברכב ליישובים הערביים בוואדי ערה, מעבר לכביש הראשי. מצב זה מאפיין לדעתי לא מעטים בציבור היהודי בישראל, שמסתובב ברחבי הגליל כחלק בלתי נפרד מישראל, אך מדיר רגליו לחלוטין מוואדי ערה. במידה רבה האזור אינו מתפקד כחלק ריבוני של מדינת ישראל ולמעט קומץ שוטרים ופקחים רוב מכריע באוכלוסייה לא נכנס לוואדי ערה. (מצב דומה אגב מתפתח בצפון הנגב באזורי האוכלוסייה הבדווית, או בשכונות הסלאמס של לוד ורמלה - אך הגיע לשיא בוואדי ערה, עוד לפני הסכם אוסלו).

מי שירצה לשמור על אזרחותו הישראלית, יוכל לעשות זאת - אך ייאלץ לעבור לגור בתחומי ישראל, ואם הוא בגיל המתאים לעשות שירות לאומי כפי שציינתי בתגובתי לעיל. אינני רוצה בגבולות סגורים כפתרון ארוך טווח. כך שכל מי שחושב שהוא עלול להיות בסכנה כתוצאה מההתנתקות יוכל לעבור לתחומי ישראל.
התהליך חייב להיות מלווה בשוויון זכויות מלא לאלו הנשארים ומקבלים על עצמם נאמנות לישראל. אם יושאר המצב הקיים של קיפוח מובנה, סביר שכדבריך תועמק הבדלנות הערבית.
ואדי ערה 110819
עמית,

ברשותך מספר שאלות:

א. עד כמה פרקטית או רצויה לדעתך העברת המשולש אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל? נראה שלגבי טירה וקלאנסאווה זה די מסובך (גם הודות לכביש חוצה ישראל שנוא נפשך...) אבל לגבי טייבה זה נראה פשוט למדי ואף רצוי ביותר מסיבות בטחוניות ופליליות כאחת. כבונוס אולי ניפטר מאחמד טיבי (בהנחה שהיו"ר שלו יחפוץ בו).

ב. מה לגבי ישובי קו תפר בין המשולש לואדי ערה (ג"ת, ברטעה, באקה אל גרביה)?

ג. על מה אתה מתבסס בקביעה שהסמן הרדיקלי הוא בואדי ערה? הלא התנועה האיסלמית אינה פעילה רק בעירו של השייח ראאד סאלח. נראה לי שאזור לב הגליל (סחנין, עראבה, בעיינה ועוד) בעייתי לא פחות ומבחינות רבות מהווה מדינה בתוך מדינה עם נוכחות אפסית של זרועות אכיפת החוק. כמו כן, גם בל"ד של עזמי בשארה היא גנרטור רב עוצמה של חשיבה רדיקאלית. דומני שמקור כוחה העיקרי בגליל.

ד. איזה מסר תעביר העברת ואדי ערה לערביי הגליל היודעים היטב שניתוקם הפיזי מישראל בלתי מעשי לחלוטין? בעיקר את זה שמדינת ישראל רואה בהם גיס חמישי והיתה נפטרת מהם בחפץ לב.

אגב לגבי ואדי ערה כדאי להזכיר כי האזור לא נכבש במלחמת העצמאות אלא הועבר לשליטת ישראל בהסכמי שביתת הנשק עם ירדן (משיקולים תחבורתיים אסטרטגיים). בחוכמה שלאחר מעשה אפשר לראות בכך טעות חמורה ובכיה לדורות.
ואדי ערה 110880
א1. ניתוק טייבה אינו מסובך, אולם ליישוב יש חשיבות אסטרטגית עקב מיקומו מעל מישור החוף. עם זאת, לא אתנגד להעברת טייבה שבעורפה אין התנחלויות.
עקב גושי התנחלויות, אין בכוונתי להיפרד מאזור כפר קאסם (הגם שאזור כפר קאסם וכפר ברא הוא מוקד נוסף של התנועה האיסלאמית).
א2. לא ניפטר מאחמד טיבי, שגר בשנים האחרונות בירושלים ולא בטייבה.

ב1. ברטעה מבחינתי היא חלק בלתי נפרד מגוש ואדי ערה (למרות ששם כן הייתי).

ב2. אם פיספסת, דיברתי במפורש על העברת באקה אל-ע'רבייה - ואפשר גם את ג'ת.
ג. בעיני, האיום של התנועה האיסלאמית מסוכן יותר מכל גוף חילוני. מצב ה"מדינה בתוך מדינה" בגליל מרוסן משהו בכך שיש נוכחות ישראלית רבה, מי שגר בגוש שגב נוסע הרבה דרך עראבה, סח'נין ודיר חנא. תושבי נצרת עילית נוסעים כל הזמן בדרכים הראשיות בנצרת, ויש גם תיירות מחו"ל בנצרת, כפר כנא ואחרים.
ככל הידוע לי, מוקד הפעילות הוא בואדי ערה: אזור שאוכלוסייתו הערבית מוסלמית ב-‏100%, ועובר הקצנה דתית חריפה. כבר התרחשו כמה פיגועים ע"י תושבי האזור, עוד לפני מלחמת הימים הנוראים, וזכורים לדיראון עולם למשל הרצח הכפול ביער מגידו (1999) וליל הקילשונים (1992).

ד. על ההתנתקות בוואדי ערה להיות חלק ממכלול צעדים. אם היא תבוא לבד, זה המסר היחיד שיועבר.
היא צריכה לבוא עם צעדים אחרים, המבהירים נכונות המדינה לדף חדש עם אזרחיה הערבים. לא נתייחס למה שהיה בעבר, וניתן שוויון מלא, אם מעתה ואילך יגלו את הנאמנות האלמנטרית למדינה (שוב, לא דווקא שירות צבאי. אפשר שירות לאומי קהילתי). מי שלא רוצה, יוכל להישאר כתושב אך לא כאזרח. (מבחינתי, זה נכון גם למגזרים ואנשים אחרים שאינם מוכנים להשתתף בנטל).

ה. לגבי הסכמי שביתת הנשק - תקף גם עבור שאר היישובים הערביים לאורך הקו הירוק: המשולש הדרומי, סנדלה ומוקייבלה. במשולש הדרומי - כפר קאסם, טירה, קלנסואה, נראה שהיה הכרח בשליטה על שטח זה להגנת מישור החוף.
ואגב, זה לא היה כל כך מרצון טוב: ישראל תיכננה, במרץ 1949, את מבצע "שן תחת שן" לכיבוש צבאי של ואדי ערה עם נסיגת הכוחות העיראקיים. פקודת המבצע בוטלה ממש ברגע האחרון.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים