בתשובה לניצה, 03/12/02 22:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש בדבריך בעייתיות. כשאת אומרת "מנהיגי הליכוד או העבודה הם בעצם המועמדים היחידים לראשות הממשלה", את מדברת על המצב המעשי, ולא על המצב החוקתי-עקרוני. ואם מדברים על המצב המעשי, אז לפייגלין אין סיכוי מעשי להבחר לראשות הליכוד (ומכאן, גם לא לראשות הממשלה). וזה לא מקרי, כמובן; יש קשר די ברור בין שלוש העובדות: (1) פייגלין שונה ב"מהותו הפוליטית" מהחתך הטיפוסי לליכוד (או לפחות למנהיגיו), (2) לפייגלין אין סיכוי מעשי להיבחר לראשות הליכוד, ו-(3) לכל מפלגה שמייצגת את פייגלין בצורה טבעית יותר, אין סיכוי מעשי להוציא מתוכה ראש ממשלה. אז באיזה מובן הועילה ריצתו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הריצה של פייגלין בתוך הליכוד, מועילה בכך שהאלטרנטיבה שהוא מייצג מובאת כאלטרנטיבה שילטונית. זה אולי רק פסיכולוגיה, כי כמו שאתה אומר, אין מניעה חוקתית שראש ש''ס או ראש המפד''ל יהיו ראש הממשלה. אולם ה''ראש'' שלהם, ושל הציבור, לא עובד כך. הם, פסיכולוגית דואגים רק לסקטור שלהם תוך התחברות חלקית לאחת ממפלגות השילטון. מפלגות הימין ''קיצוני'' כגון האיחוד הלאומי, הן בעצם תואמות החלק הימני של הליכוד מבחינה אידאולוגית. לא רואה הבדל עקרוני ביניהם, מלבד ה''פסיכולוגיה'' של המוכנות לקחת אחריות מעשית על ביצוע האידאולוגיה הזו, ואת זה בדיוק משה פייגלין רוצה לשנות. האמירה שלו, בכך שהוא מוכן להתמודד על ראשות הליכוד, היא שהוא מוכן להעמיד את האידאולוגיה שלו למבחן מעשי. בכך הוא מקדם אותה לדרגת אלטרנטיבה ממשית. כמובן שהתהליך עוד יקח זמן, אולם עצם הריצה בתוך הליכוד, מתחילה להצעיד את האלטרנטיבה הזו בדרך להיות תחליף לגישת ''אוסלו'' הקיימת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |