בתשובה לניצה, 03/12/02 22:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המצב שאת מתארת לא היה שונה בצורה מהותית לפני הבחירה הישירה. למעשה, דווקא המעבר לשיטת הבחירה הישירה נתן *יותר* סיכוי למועמד של מפלגה קטנה לזכות בראשות הממשלה. למה? משום שאם קרה המקרה ואיש שמאל מובהק כמו אריק שרון נבחר למועמד של הליכוד לראשות הממשלה, יכולות המפלגות הימניות יותר להתאחד ולהציג מועמד ימני אמיתי, שבהחלט עשוי למשוך קולות ממצביעי הליכוד. אם כל כך הרבה אנשי ימין העדיפו להצביע "רק לא ביבי" ב-99', למה לא לתת להם אופציה ימנית אמינה יותר? אין שום סיבה שמועמד כזה לא יצליח לקחת מספיק קולות ממועמד הליכוד כדי לעלות לסיבוב השני, אז יצביע הימין כולו לו, וכך הוא יוכל לנצח. לעומת זאת, בשיטה הקודמת (והנוכחית), פיצול כזה של קולות הימין בין שתי מפלגות ימין גדולות לא יביא לסיבוב שני, אלא יביא להקמת ממשלה ע"י העבודה. לפיכך, הטיעון שלך נראה לי שגוי מיסודו, ונועד להסתיר את המטרות האמיתיות - השתלטות עויינת על הליכוד תוך הסתמכות על התרבות הפוליטית הנתינית שקיימת בארץ1. בלינק שניתן למעלה למתקפה של הר-שפי על השר שטרית, אמר שטרית שיש מקום לשינויים בחוקת הליכוד כדי למנוע תופעות כאלו. יתכן בהחלט כי הגידול הטפילי הזה החל כבר במלאכת ההשמדה העצמית שלו, ועד מהרה יתנער ממנו הליכוד. עוד כמה התבטאויות כאלו, וכבר תמצא הדרך להעיף אותם, כראוי. 1 רעיונות כמו "בית לא עוזבים" - אנשים שההורים שלהם הצביעו עבודה, ולכן הם יצביעו עבודה, או אנשים שהם ליכודניקים שרופים ש"גם אם ערפאת יעמוד בראש הליכוד" יצביעו עבורו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שמשה פייגלין הוא "טפיל" לליכוד על מה הוא נסמך? מבחינת הפעילות בשטח, רוב הפעילים הפוליטיים של הליכוד בכל מערכות הבחירות האחרונות, הם אנשי "הימין הקיצוני". בהפגנות בהן נאמו שרון וביבי המארגנים והנוכחים היו ברובם המכריע בעלי פרופיל של "ימין קיצוני". גם מבחינה דתית- כמי שנכחה בכמה הצבעות של מתפקדי הליכוד, אני יכולה לומר בביטחון שאחוזים ניכרים מהם דתיים. סקר (שהובא בהצופה) מצא ששלושים ושניים אחוזים ממצביעי הליכוד מגדירים עצמם כדתיים- (דבר המסביר את מספר המנדטים הנמוך של המפד"ל יחסית למספר האנשים הדתיים באוכלוסיה). מי שמסתמך על התרבות הנתינית של מצביעי הליכוד, הם דוקא ראשי המפלגה המושכים שמאלה, תוך ניצול הנאמנות העיוורת כמעט של המצביעים למפלגתם ולראש ממשלה מכהן וכו' (הסקר שהובא קודם בדיון, האומר שרוב מצביעי הליכוד הם בעד מדינה פלשתינית, הראה זאת רק דרך האמון העיוור כמעט של מצביעי הליכוד בזה העומד בראשם. השאלה שנשאלה שם לא היתה "האם אתה תומך במדינה פלשתינית כפתרון לסכסוך", אלא "אם ראש הממשלה שרון יעשה זאת, האם תתמוך...." כלומר כרכו בשאלה על המדינה הפלשתינית, גם את האמון בראש הממשלה. ובליכוד התרבות הנתינית היא כנראה חזקה מאד...) מי שהעלה את הרעיון של הצטרפות לליכוד בפעם הראשונה בפני משה פייגלין היו דווקא אנשים רציניים ביותר מותיקי הליכוד... הם העלו בפניו את הרעיון, מאחר והרגישו שראשי המפלגה שלהם מובילים אותה רחוק ממטרותיה ומהאידאולוגיה שלה. במקום שהליכוד יהיה אלטרנטיבה לתהליך אוסלו, הוא אימץ אותו אל ליבו, אמנם אפשר לתרץ זאת בטעמים שונים, אולם ברור שרוב מצביעי הליכוד לא עברו את הטרנספורמציה הזו, ואך הגון הוא להציב בפניהם מישהו שיבטא את האידאולוגיה שלהם. מלבד זאת אפילו טכנית, פייגלין לא יכול לבצע "השתלטות עויינת", אלא אם יפקוד יותר משלוש מאות אלף איש..... אם הוא לא יזכה במשך הזמן באמונם של אנשי הליכוד ה"ישנים" הוא לא יצליח שם. אין צורך בשום שינויים בחוקת הליכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשתלטות העויינת לא צריכה שפייגלין יגיע לראש הליכוד. למעשה, הישג כזה יהיה בגדר טפיל שהורג את הנשא שלו - כי כמות המצביעים לליכוד בראשות פייגלין תהיה קטנה מאשר המצביעים לליכוד בראשות ביבי. ההשתלטות העויינת מתבטאת בהכנסת חברי כנסת מטעם הפייגלין - ולשם כך יש לו די והותר כוח. איך זה השתלטות? פשוט מאוד. אף אחד, אבל *אף-אחד*, מאנשי פייגלין בליכוד, כולל פייגלין עצמו, לא מתכוון להצביע לליכוד בבחירות הקרובות. אף אחד. הם יצביעו, יש להניח, לאיחוד הלאומי. בזה שהם הכניסו נציגים לתוך הרשימה של הליכוד, למעשה, הם תופסים טרמפ על מצביעי הליכוד האמיתיים, וגוזלים מהם מנדט אחד. במידה מסויימת, זה כאילו הם מצביעים פעמיים - פעם אחת למפלגה המועדפת להם, ופעם אחת למועמד שלהם ברשימת הליכוד. אם נאמין לסקרים שמנבאים לליכוד 40 מנדטים בבחירות הקרובות, זה אומר שיש כ-20 מנדטים בעלי ניעות גבוהה - כלומר, הם יכולים לצוף גם למפלגות אחרות. העובדה היא שעל פי אותם סקרים, אותם 20 מנדטים לא צפו אל מפלגות הימין וחזרה, אלא לש"ס, העבודה, מפלגת המרכז ואלוהים יודע איפה עוד. אם הם היו רוצים מפלגת ימין קיצוני, דבר אינו מונע מהם להצביע ימין קיצוני. אתם חושבים שהליכוד הפך לשמאלני מדי? הרימו קול צעקה, הוכיחו לציבור באותו ובמופתים ששרון אינו אלא יוסי שריד בלבוש סבא חביב, וקראו לו להצביע למפלגה שלכם. הצעד של פייגלין, אף כי הוא חוקי, הוא מסריח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן נראה לי שפספסת את משמעות התהליך אותו פייגלין מנסה להוביל. פייגלין אומר מתחת כל עץ ועל כל גבעה, שהוא יצביע ליכוד ויעודד את אנשיו לעשות כן, (גם כאשר הוא במקום הארבעים ואחת, והצבעת אנשיו תכניס קרוב לודאי את פנינה רוזנבלום ולא אותו...). אני מאמינה לו לחלוטין. אם הוא היה רוצה להרויח עוד חבר כנסת ל"ימין הקיצוני" על חשבון מצביעי הליכוד, היה הרבה יותר פשוט וישיר לעשות מסע הסברה נרחב בין מצביעי הליכוד הפוטנציאליים. חבר הכנסת האחרון שינטוש את הליכוד לטובת מפלגה ימנית יותר, יהיה פייגלין. הוא הרי היה שם בימין, והוא מבין את היתרונות שבשמירה על ה"תום האידאולוגי", אולם גם מודע לחסרון המכריע של חוסר הרלוונטיות המעשית. כאשר אתה במפלגת "ימין קיצוני", אתה בתפקיד הכלב הנובח כאשר השיירה עוברת. לדעתי הסירחון שאתה חש כאשר אתה חושב על צעדו של פייגלין, נובע רק מחוסר ההרגל בשינוי סדרי בראשית הללו. אנו רגילים לחשוב שככל שאתה יותר אידאולוג אתה פחות פרגמטי. להיות שייך למפלגת שילטון זה כמעט בהגדרה- להיות פרגמטי. ולכן לא נראה הגיוני שפייגלין, הקיצוני באידיאולוגיותו יכנס למפלגת שלטון. השינוי המחשבתי שהוא, והציבור שהצטרף אליו עבר (לא בקלות, ורק אחרי שהפך צרוד לחלוטין מהנביחות חסרות התועלת) הוא ההבנה שאם אתה באמת מאמין באידיאולוגיה שלך, הרי אתה צריך לנקוט צעדים פרגמטיים לחלוטין כדי לממש אותה. נכון שזה מסוכן. אתה יכול להכשל, ואז יתברר אולי שכל מה שהאמנת בו לא נכון. אבל זה בעצם המבחן האמיתי- האם אתה מאמין באידיאולוגיה שלך עד כדי שאתה מוכן להעמיד אותה למבחן המעשי? רק אם התשובה היא כן, אתה הופך לאלטרנטיבה רלוונטית. אז, זה עניין של זמן, הסברה, ועבודה קשה, עד שאלטרנטיבה זאת תבוא אמנם למבחן אמיתי של המציאות. אם אתה לא לגמרי מאמין באידיאולוגיה שלך, אתה דואג להשאר בעמדה הבטוחה במפלגה קטנה, שמה לעשות, על אף שאתה כל כך צודק, אף אחד לא מוכן ליישם את התאוריות שלך. מלבד זאת, התרשמתי שאתה מתפעל מצורת שלטון של שתי מפלגות משמעותיות המתמודדות זו כנגד זו, בלבד. האם אין בצעדו של פייגלין התקדמות לקראת מצב כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי אמרתי שאני רוצה שיטה דו-מפלגתית? אני דוגל בשיטה הפרלמנטרית היחסית של ישראל, ואינני חושב ששיטה דו-מפלגתית תהיה טובה לישראל. להפך. טוב, אם פייגלין כן או לא יצביע לליכוד, אנחנו לא נוכל לדעת. אז נאלץ שלא להסכים בנקודה הזו. מכיוון שהדיון נעשה עקר בעקבות החלטת מרכז הליכוד (שמסתבר שלא מסכים עם כל מה שאמרת על מי הוא הליכודניק האמיתי), אסיים רק בכך: אם בגין היה חושב כמוך, הוא היה מנסה להכנס למפא"י, ולא נאבק במשך שלושה עשורים חסר-שנה אחת, במטרה להפוך את המפלגה השולית שבשולית שלו לכוח הכי חזק בפוליטיקה הישראלית. מי שאומר שמפלגה קטנה לא יכולה להפוך סדרי עולמות בישראל, צריך להזכר בסיפור עלייתו של בגין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |