בתשובה לניר יניב, 22/10/00 23:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האפשרות השניה שהעלית היא אכן כוונתי, אותה הבנת היטב אולם המשמעות חמקה מעינך. מכיוון שההגיון מקורו א-לוקי, הטענה שטענת כלפי רותי שהאמונה איננה הגיונית היא חסרת משמעות. אתה יכול לטעון שבמערכת התכונות שלך אמונה זו מיותרת, אמירה כזו איננה נכונה אולם גם אם נוותר על הוויכוח על נכונותה, היא פשוט מצביעה על מוגבלות מסויימת של הגיונך. למה הדבר דומה, נניח שאני אטען שהקידמה היא דבר קלוקל הרה נזקים ואני טוב לי עם עורות דובים לחלצי, עם נבוט על כתפי, ועם מפוח קנים להדלקת אש במערתי מרווחת. לא זו בלבד אלא שאני מסביר לך שהקידמה ששיכנה אותך בדירה מרווחת עשתה אותך פגיע לרעידות אדמה, שהתלות שלך בסופר השכונתי לא נותן לך כלים משופרים במיוחד להתמודד עם שואה גרעינית תוצא הקידמה וכו'. האם צודק מי שיטען שזה מספיק לו? יתכן. האם הוא מוגבל מאוד יחסית אליך? בוודאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מושג האלוהים מעלה מספר בעיות לוגיות. עבור המאמין לא אמורה להיות בעיה בכך משום שהאל אינו אמור להיות כפוף לאף חוק כולל חוקי הלוגיקה המאוד מגבילים. האדם המאמין, כששוטחים בפניו בעיה לוגית כזו, מערפל את הניסוח שלה כך שחוסר ההגיון לא יזעק ובכך פותר את העניין (זה במקרה הטוב. במקרה הרע הוא שולח אותי לישיבה ללמוד או צועק עלי שאני חוצפן שאני בכלל מעז לערער במחשבתי על אמיתות בסיסיות כאלו שקיימות כבר מאות שנים). לאדם המנסה לעצב את תפיסת עולמו על פי מידה מסוימת של הגיון וההגיון שלו קרוב להגיון המתמטי, תהיה בעיה להכניס גורם כל כך משמעותי שאינו מתיישב עם אותו הגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מושג האלוהים" אכן מעמיד סתירות כאלו ואחרות מכיוון שהאלוהים איננו מושג. "תפיסת האלוהים שלנו" לא מעמידה אף סתירות שאינם קיימות ממילא. העובדה שהמציאות מוגבלת היא נתון אמפירי שאני מניח שמוסכם גם עליך. אותה מוגבלות באה לידי ביטוי בצרות צרורות גם אם תתעלם מהאמונה. קח כדוגמא את הטענה "כיצד יתכן דבר שאין לו ראשית" או ממבט שונה "מה היה לפני הכל". אתה יכול כאחד שמתכחש לאמונתו לטעון שאמונה לא פותרת במקרה זה מאומה שכן על מה שאתה משיב במשיכת כתפיים "אני לא יודע" הדתי אומר בבטחון "אלוהים" אולם זו אמירה מעורפלת וחסרת משמעות. האם לדתי ישנם יותר צרות לוגיות ממך? בהחלט לא. אבל זה לא רק שהדתי לא הפסיד הוא גם הרוויח המון (אבל לך תסביר את זה לאיש מערות) תראה עד כמה מוגבלת התפיסה החילונית במקרה זה, הרי שאלה כזו כה קל לנפנף בעובדה הפשוטה שהמושגים "לפני" "ואחרי" הם תלויים בזמן וזמן זה דבר חסר משמעות חומר בצפיפות השואפת לכלום. אלא מה שתשובה כזו מכניסה את המשיב למלכוד חדש והוא מהי הסיבה _העצמית_ המחייבת את הזמן והחומר להתחיל להתפשט, וזו חתיכת שאלה שאסור לעסוק בה בעולם חילוני או בלשונך "תהייה בעיה להכניס גורם כל כך משמעותי שאינו מתיישב עם אותו הגיון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפיסת האלוהים מעלה כמה בעיות שלא היו קיימות בלעדיה. בעיית האל היודע הכל מראש מול זכות הבחירה שלי למשל היא דבר שאינו יכול להתיישב עם הגיון מתמטי. המאמין פותר את העניין הזה במשפט סתום (הכל צפוי והרשות נתונה) ומכנה את מי שמעיז שלא לקבל דברי אלוהים חיים אילו כאמת צרופה, איש מערות. לאתאיסט אין בעיה כזו משום שבתמונת העולם שלו אין אלוהים, הכל נקבע מראש וגם רצון חופשי זו רק אשליה מכיוון שהמוח שלנו הוא בעצם מערכת כימית חשמלית שכפופה לחוקים דטרמיניסטיים. בעיית מגבלת כוחו של אלוהים. האם אלוהים הכל יכול, יכול להמציא בעיה שהוא אינו מסוגל לפתור? האם אלוהים יכול לענות על השאלה שבמשפט הקודם בצורה מפורשת? ושאלות יותר קונקרטיות כמו איך זה שאלוהים נתן שתהיה שואה או איך אלוהים נתן שאדם כמו הרב ליברמן ייהרג במהלך ניסיון לקדש אותו בעוד שכופר כמוני יכול לשבת ליד המחשב במקום העבודה שלו ולהעלות מחשבות כפירה כאלו במוחו. או למה אלוהים יצר את אדם הראשון כשידע שהוא ישמיד את רוב צאצאיו במקום להתחיל את האנושות ישר מנוח ולחסוך את הניסיון הכושל שנמחק במבול. הידע שלי בתורת היחסות הוא מאוד מוגבל ולכן אני לא אכנס להגדרות הפיזיקאליות של מושג הזמן והקשר שלו עם המרחב הגיאומטרי אבל רק בשביל ידע כללי זמן הוא ממד ולא חומר בצפיפות אפסית. אני לא יודע מדוע החל היקום להתפשט. מדובר במגבלה של הידע האנושי והידע הפרטי שלי שהוא חלקי לו (יתכן שמתישהו בעתיד המגבלה הזו תעלם אבל גם יתכן שלא). המדע כיום מתמקד בלנסות להבין מה קרה בשברירי השניות שאחרי אותה נקודה סינגולרית שמכונה המפץ הגדול שכרגע היא מהווה גבול ואין בידינו שום דרך לקבל אינפורמציה על האירועים שקור לפניה. אני משער שכשתהיה הבנה טובה יותר של תמונת היקום סביב אותה נקודה, יוכלו המדענים להתחיל לחקור את המפץ עצמו (למרות שכיום זה נראה בלתי אפשרי) ואולי אפילו להעלות השערות לגבי מה שהיה לפניו. זו אינה שאלה ש*אסור* להתעסק איתה זו פשוט שאלה שעדיין אין לנו את הכלים להתעסק איתה (ויתכן שלעולם לא יהיו). בכל אופן לא מדובר בהתנגשות לוגית עקרונית אלא במגבלה על הידע האנושי, וכאלו יש רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הכל סיפור. פעם שאלתי את עצמי עד כמה יסודי היה טל כהן בבנותו את האתר והאם הוא קישר את השדה בטבלת ההודעות לטבלת המאמרים באופן שההודעה לא תקלט באם לא קיים מאמר בעל אותו id את התגובה שלחתי למאמר הנושא מספר מזהה שחשבתי שיהיה הבא בתור, תחת השם "התנצלותי הכנה". לא יודע מה מה עלה בגורלה של אותה הודעה אבל עד היום מתנקמת בי המערכת באופן מוזר בייחסה לי שם זה. אז התנצלותי הכנה. ולענינינו: שאלת הבחירה והידיעה היא דוגמא מצויינת למה שטענתי. הרי הידיעה הא-לוקית היא דבר חסר תפיסה עבורנו, לכן שאלת הידיעה והבחירה היא למעשה שאלת הבחירה והבחירה או האם קיימת בחירה אמיתית. גם הדטרמיניסט המובהק שיסבור שלא קיימת למעשה בחירה מתנהג כאילו היא קיימת בכך שהוא מטיל אחריות על האדם למעשיו (ולא רק בתורת הפחדה לשאר "שאילולי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" אלא גם בבחינת "תשלום חובו לחברה"). כלומר התכחשותך לידיעה הא-לוקית לא פתרה לך שום פרדוקס שהופל על הדתי. שאר השאלות שהצגת די מביכות אותי חשבתי שהצלחנו להתקדם טיפה מעבר לתפיסה אלילית. הם בדיוק השאלות באתר חופש שהם חסרות משמעות לאחר ההבנה שאין לנו תפיסה במהות הא-ל. הם לא קשות לדתי דווקא שאלת האם אלוהים יכול שלא להיות יכול היא הצגה דתית של פרדוקס גבולות האינסוף, שאלת הטוב והרע היא שוב נסיון להכניס את אלוהים לפנקס "תוצאות התצפית שלך". שאלת חוסר התוחלת שביצירת מה שיהרס אורבת לא פחות לפתחך מלפתחו של האל. מדוע אתה טורח ליצור מה שממילא יהרס? בחייך דורון, ברור שהזמן הוא מרחב כשאני מדבר על התפשטותו אני מתכוון שתנועה במרחב זה באופן שאתה בעצמך מייחס ליקום (כלומר למרחב הקלאסי) שגם הוא בסך הכל מרחב (יתכן שלא אולם בייחס לזמן וודאי שכן) אני לא יכול לכתוב זאת בנחרצות מכיוון שהכשרתי לא מספיקה אולם לאחר קריאה של כל ספרי המדע פופולארי בפיזיקה (בעברית) שקיימים בשוק אני מגיע למסקנה הברורה שישנה שאלה קריטית ממנה מתעלמים כל הפיזיקאים בהתמדה. השאלה פשוטה ביחס למה אתה מודד את כל אותם התכווצויות והתרחבויות, לפני שאתה רץ וקופץ לדבר על 10 ו26 מרחבים תעצור שניה ותחשוב וכל אותם המרחבים ביחס למה נמדדים זו שוב שאלה שאסור לשאול בעולם חילוני זו שאלה הקיימת בכל מקרה אולם כמו שאר השאלות שהבאתי אולם רק לדתיים הרשות להנות ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הבחירה, יש הבדל בין בחירה של אדם חילוני לזו של אדם דתי. אדם דתי חי כאילו הוא אמור לתת את הדין בפני האל על הבחירות שלו החילוני לא הדבר שקובע את פעולותיו של הדטמיניסט הם חוקי הטבע ולא אל כשההבדל העקרוני הוא שלאל יש רצון ולחוקי הטבע אין, והאל שופט כשחוקי הטבע רק קובעים. זו הסיבה שאני יכול לקבל את עניין אשליית הרצון החופשי הבעיה שלי היא בדיוק עם המשפט "אין לנו תפיסה במהות האל". אם אין לנו תפיסה במהות האל אז איך אנחנו יודעים שהוא טוב? איך אנחנו יודעים שהוא רוצה שנעשה דברים מסוימים? איך אנחנו יודעים שהוא בכלל קיים? איך אני יכול להתייחס לגורם מהותי בי כאשר אני לא מסוגל לתפוס מהו? בכל אופן כמה שאלות מהסוג הזה העליתי בפני כמה אנשים דתיים אחד מהם שהיה נכון יותר לדבר ולחשוב הצליח אפילו לתת תשובה שהניחה את דעתי לאחת מהשאלות הללו אבל לרוב התשובה היא בסגנון שלך, אין הבנה. דבר שאני מפרש בתור עזוב אותך משאלות קשות. אני רוצה לתקן אותך כעניין השאלות שאסור לשאול בעולם החילוני. אין שאלות כאלו. אתה יכול לשאול הכל. לפעמים שאלה כזו תעיד על כך שאתה לא מבין דבר בסיסי יותר ואז אם יש לך מורה טוב הוא ימצא דרך לענות לך (ואם יש לך מורה רע או מורה שמתבייש להגיד שהוא אינו יודע הוא ינסה להציג אותך כטיפש) ישנן שאלות שהמדע לא יודע את התשובה להן. אבל אין כזה דבר שאלה שעקרונית אי אפשר לשאול. בעניין הייחוס להתרחבות של היקום, אם הבנתי את השאלה שלך נכון, אז התשובה היא שהתרחבות הכוללת של היקום ניתנת להשוואה עם אורכי גל של קרינות ע"י מדידת אפקט דופלר (ה red shift). כמו כן ניתן למדוד עיוותים נקודתיים (עד כמה ששמש היא נקודה עבורך) באמצעות שינוי מסלול האור (מה שקרוי עדשות כבידה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזו בעיה בסיסית והיא שאנחנו לא משדרים על אותו תדר. מה שאתה מפרש כהתעלמות היא הצגה פשוטה של תפיסת עולם לא אלילית. דווקא מי שהצליח לרצותך בתשובותיו לא דיבר על א-ל, אלא על אליל. נחזור לפיזיקה אולי דרכה אני אצליח להבהיר את הנקודה. כדי למדוד כל דבר, יש צורך בכלי מידה כלשהו כלומר ערך מוחלט(*) ביחס אליו ניתן להבחין בשינוי. בא נחזור רגע לתפיסת עולם של המאה ה19. כאשר עצם מסויים נע אזי הוא שינה את מיקומו ביחס לשני סכומים מוחלטים שלושת המרחבים הידועים, שהם אז נחשבו לאין סופיים, והזמן. אולם בתפיסת עולם של ימינו נניח ואנו טוענים שהיקום מתפשט, ביחס למה הוא מתפשט? הרי היקום עצמו כולל את המרחב-זמן ביחס אליהם מדדנו הכל איזו משמעות יש לאמירה "היקום מתפשט"? שים לב שעוד מימדים לא מוציאים אותנו מהבעיה הבסיסית הזו שכן גם עליהם ניתן לשאול אותן שאלות בדיוק. (*) למרות שמנקודת מבטנו אין הרבה משמעות למיקום של דבר ביחס לאין-סוף, בפועל זה המיקום המשמעותי היחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה הבסיסית היא שאתה יוצא מתוך דעה קדומה לגבי אתה לא יודע לאיזו שאלה קיבלתי איזו תשובה אבל ברור לך שהתשובה היא בעלת אופי אלילי. כמו כן אתה מסרב לענות לשאלה הבסיסית שיצאנו ממנה איך אתה יכול להאמין ולבסס את תפיסת עולמך על דבר שאתה לא מסוגל להבין ועדיין להחזיק בדעה שתפיסת העולם הזו היא דבר הגיוני? בעניין הפיזיקה. אני לא רוצה להיכנס לדיון טכני שמין הסתם יתארך מעבר לכל פרופורציה בעניין הפיזיקה גם מכיוון שזה לא מעניין אף אחד (וכבר ראיתי התייחסויות שליליות לדיון הארוך ומיגע מידי שניהלתי עם סמיילי בדוח על מצב התבונה) וגם מכיוון שהידע שלי בנושא קוסמולוגיה הוא מוגבל למדי. לפי מה שאני מבין (אני לא מקור מידע אמין בנושא הזה ויכול מאוד להיות שאני מדבר שטויות), הגודל הקבוע הוא מהירות האור וסביבו ניתן לבצע המרות בעזרת לוליינות מתמטית ממרחב למרחב קצת יותר מנופח. הייתי מציע לך אם אתה באמת רוצה לדעת ולא רק לנופף בעניין כהוכחה לחוסר אמינותו של המדע, לפנות לספר שעוסק בתורת היחסות הכללית כדי להבין טוב יותר את עניין עיוותי המרחב והזמן. הבעיה היא שקשה למצוא ספר שמסביר את הדברים בצורה ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים פשוטים מאוד. נניח שהייתי שואל אותך מדוע אינך משתמש בדלק נטול עופרת, הרי זה ברור שהנחת העבודה שלי היא שאתה משתמש ברכב מנועי ולא נניח באופניים. באותה מידה השאלות ששאלת אותי על הא-ל בשום פנים ואופן לא מתיישבות עם האופן שבו אנו תופסים (או מדוייק יותר איננו תופסים) אותו. מה שניסיתי נואשות להראות לך שגם אתה מבסס את תפיסת עולמך על דברים בלתי מובנים לא פחות, ואני חושב שאפילו הצלחתי קצת. המשך התייחסותי לנקודה זו אצל ניר למטה. ראשית אני לא תוקף את הפיזיקה, אני פשוט מנסה להראות לך שאתה בדומה לדתי חייב להתעלם מפרודוקסים קיומיים שלהם אין כל מענה במסגרת הפיזיקה מכיוון שזה ככל הנראה לא תפקידה. לפתרון שהצעת- נניח שאתה צודק לגבי מהירות האור (לא נראה לי) קבוע מהירות האור משמש להמרות בין גדלים כלשהם אך איננו יכול להיות גודל עצמי כלומר לשמש למדידת גודל מוחלט של המרחבים עצמם. תודה על העצה לקחת ספר כאמור אני לקחתי כמה וכמה כאלו אודה לך אם תמליץ לי על אחד טוב, ולצורך זה אני מוכן אפילו לנסות להתמודד עם אחד באנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא במידת המרכזיות של הדברים. אני לא יודע כיצד החל היקום להתקיים. אני גם לא יודע כיצד נוצרו החיים אבל אני יכול לקיים תמונת עולם די ברורה בלי לדעת את הדברים הללו. היא אמנם מעורפלת בשוליים (וגם בנקודות רבות באזור המרכז) אבל זה לא נורא מפריע לי כי החלקים המקיפים אותי שבהם אני משתמש בחיי היום יום הם שלמים וברורים. לא מדובר כאן בפאראדוקסים אלא באי בהירויות ואי ידיעה. האלוהים הוא גורם מרכזי בתמונת העולם של האדם הדתי כל דבר שקורה בחיי בכל רגע קשור בצורה כלשהי אליו ולכן אי התפיסה אותו מפריעה לי הרבה יותר להכניס אותו לתוך תמונת העולם שלי ולשמור אותה בהירה. לצורך ההמחשה, לא מפריעה לי העובדה שאני לא יודע מי יושב כרגע בכיסא 14 שורה 3 באולם 2 של קולנוע לב בתל אביב. אבל היה לי מאוד קשה לבסס תפיסת עולם המבוססת על הידיעה הברורה שכל מה שקורה לי הוא תוצאה של הרצונות של אותו אדם. בעניין התרחבות היקום, אני לא רוצה להכנס לדיון מהסוג הזה גם כי אני לא סמכות בנושא וגם כי חבל אז אני לא אענה לך ואסתפק בהבטחה לנסות להשיג המלצה על ספר בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. הקושי שתיארת כעת הוא קושי אמיתי והגורם הפסיכולוגי לעבודה זרה, מחד ולכפירה מאידך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם מקורו של ההגיון (המתימטי) הוא באלוהים, אין זה נוגע כלל למדת ההגיון שבאמונה באלוהים - דבר עליו רמזתי קלות בתגובתי האחרונה.לכן טענתי שרירה גם קיימת - ללא קשר לתכונותי האישיות. האנלוגיה שלך לא נכונה, לדעתי - אני כלל לא מדבר במונחים של היות האמונה "מיותרת". טענתי פשוטה: האמונה באלוהים המתואר בתנ"ך (והרבה אלים אחרים) אינה מתיישבת, בשום פנים ואופן, עם אותו תת-ענף של המתימטיקה הקרוי "לוגיקה". יכול אדם לבחור באחת מהגישות - אלא שאז יהיה עליו לוותר על השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבינתותי. האם המשפט הבא נכון במבחינתך: "מלפפונים כפי שהם גדלים בחממות בואדי ערה אינם מתיישבים בשום פנים ואופן עם אותו תת ענף של המתמטיקה הקרוי....." כלומר בהנחה שהאמונה היא תכונה הקיימת בכל מקרה איפה נקודת ההשקה עם הלוגיקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו התחכמות מיותרת מעט, אבל בכל זאת אנסה לענות לך. על מנת להקדים תרופה למכה - אנא עשה מאמץ להבין את הכוונה שמאחורי הדברים, ולא "לתפוס אותי במלה" או להתנצח לשם ההתנצחות. טוב? אם כן: יכול אדם לבחור בגישה זו או אחרת על מנת לפרש את האירועים הקורים סביבו ולהחליט כיצד לנהוג. לזאת, בעיקר (אם כי לא רק), אני מתכוון באמרי כי האמונה אינה מתיישבת עם ההגיון. זו "נקודת ההשקה" שאתה מחפש. אדם מאמין לא יכול לנהוג ע"פ ההגיון בלבד, היות והוא מכניס גורם זר ולא הגיוני מעצם הגדרתו לכל שיקול ומסקנה. שים לב בבקשה: "לא הגיוני" = "לא עומד בקריטריונים של אותו תת ענף של המתימטיקה הקרוי לוגיקה". לא שום תואר גנאי או בוז - אי עמידה בקריטריונים - זה הכל. מדוע לא עומד? ובכן - הכבירו כאן כבר מילים לעייפה בנושא - נתמצת אם נומד כי "כל יכול" ו-"כל יודע" הם שורש הבעיה. אגב - שוב - אין אני טוען להגיון מושלם מצידו של הלא-מאמין, ולא לכוון זה אני מנווט את הדיון. אני מנסה להראות כי לדעתי, כדרך לראיית עולם ולקביעת דפוסי התנהגות, האמונה באלוהי התנ"ך אינה מתיישבת עם הלוגיקה - ותו לא. אשמח אם תנסה לענות לי באחת מהדרכים הבאות: 1. הראה לי כי האמונה מתיישבת עם ההגיון, במובן בו הדגמתי כרגע, ולכן אני טועה. 2. הראה לי כי האמונה עדיפה על ההגיון (נמק הסבר פרט), ולכן אין ההגיון רלוונטי לדיון. 3. מה שלא יהיה - בלי מלפפונים, טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נחדד את הבעיה לשיטתך. אתה טוען שהאמונה: 1. גוררת הבנה שונה של אירועים שההגיון הצרוף היה תופס אותם אחרת, אולם הבנה זו *סותרת* את הבנת ההגיון. 2. גוררת התנהגות שונה מההתנהגות ההגיונית במצבים שונים. לגבי הטענה הראשונה אני שולל אותה מכל וכל ואשמח לקבל דוגמא בה הטענה באה לידי ביטוי. הטענה השניה היא שגויה ביסודה ההגיון איננו גורר התנהגות. הרצון הוא זה שגורר התנהגות וההגיון הוא כלי בידי הרצון כדי לשפוט האם אכן התנהגות מסויימת תשרת את הרצון. באופן זה האמונה היא דומה יותר לרצון וההגיון (ולבטח המושג 'לוגיקה' בה אתה אוהב להשתמש פשוט נחלץ לעזרתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית - תודה על התגובה העניינית. ובכן - כן, ניתחת יפה את טענותי (למעט השגה אחת - ראה למטה) - וכעת אנסה לאששן. לפני כן, עוד חידוד קט: לא "האמונה" אם כי "האמונה באלוהים" - הבדל חשוב. מדוע? כיוון שאני טוען כי הגדרת האלוהים כ-"כל יכול" ו-"כל יודע" היא זו שאינה עומדת בכללי ההגיון, ומכאן כל השאר. אם כן: 1. הבנה קלאסית הנובעת מאמונה, ואשר סותרת את הבנת ההגיון הצרוף: "השנה שנת בצורת כיוון שחטאנו לאלוהים." 2. הגיון ואמונה אינם "גוררים" התנהגות אלא מהווים פקטור - שיקול - בבחירת הפעולה. אם להצמד לדוגמא שלמעלה: המאמין, על מנת לפתור את עניין הבצורת (רצון), ינסה (מן הסתם) להתפלל וללמוד ביתר שאת. הרציונאל (קיצור ל-"אדם הפועל באופן לוגי") יברר היכן נתן להשיג יודיד הכסף. אגב - המילים "הגיון" ו-"לוגיקה" נרדפות, ואני משתמש בשתיהן רק לשם גוון. לסיום, אני מעוניין לשאול אותך שאלה (מתוך תקווה שהדיון לא יסטה לכוון פוליטי, וימשיך להתמקד בשאלה המעניינת אותי): נניח מצב היפותטי (אני חוזר - היפותטי) בו אתה יודע *בוודאות* כי אם תתן את הר הבית כולו לפלסטינים, להיות בשליטתם המלאה ולעשות בו כטוב בעיניהם, יסתיים הסכסוך כאן ועכשיו, ונחיה בשלום מעתה ועד עולם - הם בגבולם ואנו בגבולנו, ללא כל תביעות נוספות, שום דבר. כל מלחמות האיזור יסתיימו, לא יהיה חיזבאללה, יהיה שלום עם סוריה ולבנון ושגרירות עיראקית בת"א - הכל עקב נתינת הר הבית. לא מדובר בהבטחה - מדובר בידע ודאי המבוסס על עובדות בלתי נתנות לערעור (באותו תרחיש היפותטי). מה תאמר לזאת? מה יאמר ההגיון הצרוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי הבה ננהל דיון נפרד לגבי כל אחת מהנקודות: 1. נניח לצורך הדיון שהבצורת אשתקד היתה על פי המאמין כי חטאנו, ועל פי מי שאינו מכיוון שפרפר מסויים לגם מלא מחושיו ליקר טוב ומשק כנפיו השפיע לרעה על עב זה או אחר. האם ההנחות סותרות? בפירוש לא. כדי שתהיה סתירה מוחשית בין העובדות אנו צריכים שהחטא יגרור העלמות מאגרי הליקר במושבת פרפרים פלונית ולא היא. על כן שני העובדות יכולות להתקיים בצוותא. ובאותו אופן דרכי הטיפול אינם סותרות. המאמין יכול להתפלל ולתקן את דרכיו מיד לאחר שיזמין בדואר רשום כמות מספקת של יודיד הגשם (וישיב הרוח). כלומר הדוגמא בה נקטת איננה דוגמא טובה לסתירה בין האמונה לבין הלוגיקה או לסתירה בין התנהגות המאמין להתנהגות זה שאינו. 2. התשובה לשאלתך כפי שאתה לבטח יודע היא לא באלף רבתי. אולם להגיון הצרוף אין מה לומר בנושא זה מהסיבה הפשוטה שההגיון הצרוף כדי להכריע מבקש ממך שתגיד לו מה אתה *רוצה*. המאמין יגיד לו: "אני רוצה לבנות את בית המקדש יותר ממה שחשוב לי לחיות עד התפגרותי הצפויה בשקט יחסי". "אם כן", יגיד לו ההגיון, "לך על הר הבית. ואתה, מה אתה רוצה?" ישאל ההגיון את זה שאינו מאמין. "אני? אני רוצה לחיות את חיי בשלווה." ישיב זה. "אם כך, אין שום צורך בהר הבית אתה יכול לוותר עליו בשקט". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. סותרות ההנחות גם סותרות. מדוע? א. היות והנחת היסוד של המאמין (ע"ע אל כל יכול וכו') אינה עומדת הכללי הלוגיקה. הסתירה לא חייבת להיות ישירה - הנחת יסוד אחת שאינה עומדת בכללים הריהי מעמידה את כל התיאוריה מחוץ לתחום. ב. אם להמשיך את חוט ההגיון מ-א' - הדוגמא שהבאת נהדרת בהראותה דרך הסקת מסקנות שהנה דמויית הגיון אך *אינה* כזו בשום אופן. נתון שיקול X לוגי, שיקול Y לא לוגי. צירוף שיקולי X ו-Y הנו... לא לוגי, כמובן. הלכו הפרפרים והלך הליקר. צער רב מצטער אנכי על כי אין בידי דוגמא פיסית מספקת כרגע - חולה אנכי וראשי סחרחר עלי, כמו גם בטני. קוראים מזדמנים מוזמנים לעזור כאן - לפחות עד שאחלים... 2. מותר האדם מהבהמה. אין בנו רק רצון - יש בנו גם את היכולת לשקול, לבדוק, לחשוב ולהחליט, ולהתגבר על הרצון הקמאי. אנשים הנכשלים בהתגברותם על רצון קמאי זה - אלה הגונבים את שור חברם או אונסים את אשתו - אנשים כאלה מטופלים ע"י המדינה באופן הולם. אבל הייתי מעדיף לעזוב את הנושא הזה, כיוון שקיבלתי את התשובה שרציתי, ולפוליטיקה אין לי כח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. צירוף השיקולים X + Y לא נתן לנו שיקול נוסף C שהוא איננו לוגי אלא פשוט נתן לנו שני שיקולים האחד לוגי והאחד לא ואין אחד סותר את חברו. אני מאחל לך רפואה שלמה מהקב"ה יחד עם המלצה להתנהג בצורה שתתרום לבריאותך על פי הבנתך הרופאים ובכלל. האם ההמלצה והתפילה סותרות זו את זו? בשתבריא תטרח להבהיר לי את הנקודה כי לא ממש הצלחתי להבין אותך. 2. אכן נאום יפה אם כי מעט לא רלוונטי. הרצון יכול להיות רצון בהמי נחות ויכול להיות נעלה. הצד השווה לכל הרצונות שהם רותמים לעזרתם את ההגיון ההגיון איננו מכתיב התנהגות מצד עצמו הוא כלי גרידא בשימוש הרצון. אם כן תמהני כיצד תשובתי סיפקה אותך (אלא אם כן רצית סתם בלי קשר לדיון לדעת את עמדתי בסוגיה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, לאחר עיכוב קל - הנני: 1. נראה כי אנחנו מפרשים באופן שונה את המושג "סתירה" - וליתר דיוק - "סתירה לוגית". האיחול שלך אינו סותר ישירות את עצתך ללכת לרופא, אבל אם ננסה לשימו במסגרת לוגית ולפרקו למרכיביו, נראה כי הוא אינו עומד בה. כלומר - זוהי סתירה שבבסיס הדברים. אני מעוניין להדגיש שוב מספר נקודות: א. אין אני מעוניין לנסות לקבוע אם אלוהים "קיים" - אני מכריז רק על אי-תאימות הגדרתו ללוגיקה, תוך קבלת האפשרות כי דוקא האחרונה היא זו שאינה "נכונה". ב. סתירה, לצורך העניין: טיעון X וטיעון Y אינם מתיישבים במסגרת אותה מערכת חוקים. ג. כאשר השיקולים שלך מערבבים הגיון ואי הגיון (שיקול C שלך) הרי שהם אינם עומדים יותר בתנאי מערכת הגיונית. הסתירה לא חייבת להיות ישירה, אך ניתוח הסיבות להחלטה יראה אותה בבירור. 2. אכן, רציתי לדעת את עמדתך בסוגיה. באשר להתנהגות - ההגיון יכול ומכתיב אותה, אצל חלק מאיתנו. לא תמיד, לא לחלוטין, אבל בחלק גדול מהמקרים. רותי הזכירה באיזו תגובה (שאיני מצליח למצוא כרגע) כי טל כהן שלנו מאמין באלוהים, ואיתגרה אותנו - האם טל אינו הגיוני? ובכן - עד כמה שאני מכיר את טל, הוא בהחלט הגיוני - הוא לא נותן לאמונתו באלוהים לשנות את התנהגותו הבסיסית. אדם בוגר (וזוהי, תתפלא, אמונתי שלי) לא זקוק לאלוהים כדי לדעת שגניבה, רצח, אונס או עושק הם דברים לא רצויים ולא מוסריים. אולם אמונה זו היא (כמעט ככל דבר אצלי) ברת החלפה. זהו סוג מחשבה שהדת מתעבת מעצם היותה - עצם הרעיון שנתן להחליפה - ולכן יש לה מנגנוני הגנה הדומים יותר מכל לוירוס מחשב - קיבוע (והגית בו יומם ולילה), והפצה (והגדת לבנך). סתם חומר למחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין ספק שאנחנו מפרשים באופן שונה את המושג סתירה כמו את המושג לוגיקה. הגדרותי שלי אגב הן המוסכמות. הפירוש שאתה נותן להגדרת המושג לוגיקה הוא פירוש אינטואיטיבי אך שגוי. אני מייעץ לך לחזור לדוגמת הפרפר והחטא שם נתתי דוגמא מתי שתי הנחות הן סותרות. השתדלתי בכל כוחי לאורך כל הדיון לרדת לפרטים ולתת דוגמאות מכיוון שמשפטים כלליים ובלתי מחייבים מהסוג שאתה נוקט "אבל אם ננסה לשימו במסגרת לוגית ולפרקו למרכיביו" לא יכולים להוות נקודת מוצא לדיון כל שהוא. אם אתה מסוגל אכן לשים אחת מהדוגמאות בהם השתמשנו במסגרת לוגית תוך כדי פירוק למרכיבים, ובכך לאשש את טענותיך אתה מוזמן לעשות כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפירוק למרכיבים הוא זה שבבסיס הדיון - משם התחלתי: לשם פירוט: כל טענה המכילה את אלוהים, כהגדרתו בתנ"ך, כבסיס/שיקול אינה יכולה להכלל במסגרת הלוגיקה, כיוון שאותה הגדרה של אלוהים כוללת את המושגים "כל יכול" ו-"כל יודע", שאינם לוגיים (וכבר הודגם והובהר כיצד - הבה לא נדוש בזה שוב). כלומר, כל דוגמא שתרצה המתבססת או כוללת את אלוהים, מכשתפורק ותגיע, במסגרת הפירוק, לאותו ענף בעץ הלוגי, תקרוס. לוגית. אוי. אני לא רואה מה לא מחייב בזה. הטיעון מאד מדוייק: אלוהים ולוגיקה אינם מתיישבים בכפיפה אחת. נראה לי, אגב, כי יש דמיון מסויים בין כך ובין "אלוהים אינו מתקיים, אלא אנו מתקיימים בו" שראיתי היכנשהוא כאן - טיעון מעניין ביותר. הפירוש שלי ל-"סתירה" מדויק למדי, חושבני. דוגמת הפרפר שלך היא רק מקרה פרטי. השאלה המעניינת העולה בדיון (פרט לעניין "כמה תגובות יכול מאמר להכיל לפני שהמערכת תקרוס?") היא שאלת הרצון וההתנהגות שהעלית. אני טוען כי אם ננתח התנהגות ע"פ רצונות בלבד לא נגיע רחוק - אני רוצה X, אני עושה X. ללוגיקה ו/או לאמונה, כך נראה לי, חלק חשוב בהתנהגות. וגם כאן עולה טיעוני הקודם: התנהגות הכוללת את אלוהים כפקטור הנה בבסיסה לא לוגית - *למרות* שתוצאותיה יכולות להראות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הנקודה. אף טענה הנשענת על אמונה לא נצרכת לא-לוהים. המאמין מבין שגם טענות כפירה נצרכות לא-לוהים שכן הוא בלתי תלוי בטענותנו ומחשבותנו. לכן אף מאמין שינקוט בעמדה כלשהיא בדיון לא יתלה את טענותי בא-לוהים. טענות האמונה טוענות לנכונות מכיוון שהם המציאות. בדיוק כפי שמשק כנפיו של פרפר או אלף יגרור בצורת (דוגמא גרועה אבל נתמיד בה כדי לא לסבך) כי ניתן להצביע על תלות של מזג האוויר באותו משק, החטא שלנו *בעצמו* עלול לגרור אותה מכיוון שניתן להצביע בבירור על תלות דומה. אמנם זו טענה שלא מובנת לך מפני שהיא לא תואמת את האופן שאתה רואה התנהלותו של היקום עד כה. חוסר התאמה שכזו הוא כשל לוגי במידה וניתן להפריכו (החטא גורר העלמות מאגרי ליקר. בניגוד לטענה שישנם שנים בהם חטאנו ולא היתה בצורת שכן טענתנו איננה שהחטא גורר *בהכרח* בצורת (לו בכלל טענו משהו בנידון)) כל עוד לא ניתן להפריכו הוא פשוט לא מסתדר בראיית העולם שלך, מהוה הסבר שטחי, מהווה הסבר לא מספק, מהווה הסבר מעצבן וכו', אולם לא כשל לוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב - עניין קיומו או אי קיומו של אלוהים אינו (אני מקווה) חלק בויכוח. אבל - מה זאת אומרת "אף טענה הנשענת על אמונה לא נצרכת לאלוהים?" - אלא למה? אם אתה אומר "חטאנו ולכן הבצורת" - אלוהים מהווה חלק ממערכת הטיעונים שלך, מה שהופך אותה ללא לוגית בבסיסה, וכו' וכו'. כמו גם בדוגמת הפרפר - אם כי היא בעייתית במקצת. נניח - "פרפר" = "תופעת טבע מוכרת וברת מדידה". עכשיו: ההיקש *"פרפר" גורם ל-"בצורת"* עומד בכללי ההגיון. נוכל לפרקו ולראות, שלב אחר שלב, צעד *הגיוני* אחר צעד, איך גרם הפרפר לבצורת. אבל כאשר אתה אומר *"אלוהים" גורם ל-"פרפר"*, הפירוק הראשון של "אלוהים" לא יעמוד בכללי הלוגיקה, ויהי ערב ויהי בוקר. לכן ההיסקים דומים, אך לא זהים. השוני הקט הזה - עליו אני מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להסביר. גם אם טענת המאמין היא: "חטאנו לא-ל ועל כן מצאונו כל זאת", הוא לא טוען שהחטא גרר תגובת נגד א-לוקית (יותר ממה שהמציאות כולה היא ממילא כזו) זה מכיוון שהפועל "תגובה" איננו בר משמעות כשהוא מיוחס לא-לוקים. כוונתו היא שהמציאות בנוייה באופן בו החטא גורר את אותם פעולות. בדיוק כפי שאתה תטען שתנועת כנפי פרפר ולכן גם תנועת חלקיקי יסוד, משפיעה באופן מסויים על יתר חלקי המציאות, הוא יטען שהחטא משפיע אולי באופן פחות אינטואיטיבי. מהותית ההסבר האמוני במקרה זה הוא עלום בדיוק כפי שהסברך שלך עלום. השוני בינכם (לא תמיד) הוא שאתה פירקת את התופעה למספר רב יותר של גורמים ראשוניים, שהסברך שלך משמעותי מכיוון שהוא מאפשר צפי וכן הלאה טיעונים שנשחקו פה. ההצגה של השפעת כנפי הפרפר כברת התחקות אחר כל שלביה, היא שגוייה. ישנו השלב הבסיסי ביותר בו ניתן וצריך לשאול שאלות כמו "מהו בדיוק החוק שגורר התנהגות מסויימת של החלקיק"? -נניח שהכח החזק שוכן בפרוטונים וניוטרונים (איפה בדיוק?), מה גורם לפרוטונים "לזהות" אחד את השני? אלה לא שאלות שעדיין לא נמצאה להן תשובה, הן שאלות מהותיות הנכונות תמיד עבור כל תאוריה. נ.ב. למרות שהכותרת קשורה לרוב לנושא הדיון או לתגובה האחרונה, היא לא בהכרח מקיימת את החלק הראשון של המשפט יותר ממה שהיא קשורה לשירים מזדמנים שמתנגנים ברמקולי מחשבי בשעת התגובה. אני פשוט נוקט בדרך נלוזה זו על מנת להעלות את הרייטינג של הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרגע שאמר המאמין "חטאנו לאל ועל כן..." נגמר העניין. אין זה משנה אם היתה או לא היתה תגובת נגד (או - בקיצור - נסתרות דרכי ה'). מרגע שאלוהים הוא חלק מהשיקול, אין זה שיקול לוגי. לעומת זאת - אם היתה הטענה "חטאנו ולכן..." - נתן בהחלט, במסגרות לוגיות מסוימות, להחשיב אותה כנכונה. ו - כמובן - יש הבדל גדול ביותר בין אמירת "אינני יודע" לבין "אלוהים עשה זאת" (שעל זאת אוכל להגיד לאומר - מי שמך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי תורת הקבלה האלוקים ברא את העולם על פי התורה, שהיא ''תוכנית הארכיטקט'' של העולם ולכן כאשר אנו איננו מתנהגים כשורה, פשוט זה כמו ילד קטן המכניס את היד לאש, ומקבל כויה, לא בתור עונש אלא פשוט אי אפשר ללכת נגד הטבע, כאשר ידוע ש''טבע'' בגימטריה ''א-להים'' ולכן אשרינו מה טוב חלקנו להיות עם אלוקים ''באותו ראש'', כביכול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע גם ש''אלוהים'', בגימטריה, זה ''טובע''. וואלה יופי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית פה נקודה מעניינת ולכן אני מתערב בויכוח (למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא אגיב יותר למאמר הזה. 307 זה כבר באמת מוגזם ורוב בתגובות לא קשורות בכלל לנושא המאמר המקורי). קודם כל, למי שלא יודע, אני אנסה להסביר מהו הכוח החזק. הכוח החזק הוא הכוח ש"מדביק" את חלקיקי גרעין האטום (פרוטונים ונויטרונים) זה לזה. הוא חזק בהרבה מכל שאר הכוחות האלמנטריים הטבע ולכן הוא יכול להתגבר על כוח הדחייה החשמלית בין הפרוטונים (שבמרחקים הללו היא גדולה מאוד) אבל הוא דועך באופן מעריכי כך שפעולתו מוגבלת לגופים שהמרחק שלהם הוא קטן מאוד (מרחקים הקיימים בתוך גרעיני אטומים ולא מעבר לזה). בגרעינים גדולים (אורניום למשל), יכול להיווצר מצב שבו בגלל הדעיכה המעריכית השפעת הכוח החזק קטנה מזו של הדחייה החשמלית. במצב כזה, הגרעין מתפרק (פירוק רדיואקטיבי). זו הסיבה שגרעינים גדולים ואיזוטופים שונים שמכילים יותר נויטרונים מהרגיל הם פחות יציבים ונוטים להפוך ליסודות אחרים לאורך זמן. עכשיו נניח שאני אתן לך 4 אקסיומות ישנם 4 כוחות ,חזק, חלש (כוח נוסף מתחום הפיזיקה הגרעינית שאין לי מושג מה הוא עושה), גרביטציה והכוח החשמלי. ועל בסיס 4 הכוחות הללו אני אתן לך מערכת משואות שבעזרת ניתן לנתח כל אירוע שקורה בעולם (ברור שניתוח של כל אירוע ייקח כמה שנים). למשל אתה נותן סטירה למישהו. זו תוצאה של התכווצויות של שרירים מסוימים של הזרוע שלך שנגרמו כתוצאה ממערך של פולסים חשמליים שהגיעו לאותם שרירים כתוצאה ממערך המטענים החשמליים במוח שלך שהוא נגזר ממצבו החשמלי של המוח שלך חלקיק שניה קודם לכן + השפעת גירויים חשמליים שהגיעו ממערכות שונות בגוף כמו למשל החושים. האם בכל התהליך הזה אתה מוצא מקום שבו האל או הנפש יכולים להתערב בלי לשבור את חוקי הפיזיקה (אם לדעתך האל או נפש האדם פועלים בניגוד לחוקי הפיזיקה בכל פעם שאתה ממצמץ, הרי שאתה מוזמן למדוד את האנורמאליות הזו ולהגיש את התוצאות לועדת פרס הנובל אני מבטיח לך שתזכה). מלבד ניסוח החוקים הבסיסיים איפה עוד יכול האל הטוב להשפיע? הרי כל השפעה לו אמורה להתבטא בפעולה שאינה כדרך הטבע וככל שאמצעי המדידה משתפרים והידע שלנו את חוקי הטבע משתפר אנחנו עדים לפחות ופחות פעולות כאילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לחלוק עם שני הקוראים את תחושות התסכול על כך שהתגובה שלי לא נקלטה במערכת. גיליתי זאת עכשיו באקראי, וכשיהיה לי כח אני אשחזר אותה, בגירסא לייט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל: גרמתי לנזק במערכת שהשפיע במשך 48 השעות האחרונות בצורה סמי-אקראית (אחת לשבע, ליתר דיוק. באופן לא-דטרמיניסטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, הספקתי לרוץ מספיק מהר אל ה-bit-bucket ולשחזר את התגובה. שאף אחד לא יגיד שלא דואגים לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שאתה מעלה היא שוב נקודה פסיכולוגית אולם לא קושי מהותי. כדי להכיר בזאת אפשר להפוך את הנקודה מכמה כיוונים. הבה ננקוט בפשוט יותר, רק אבהיר מכאן ולהבא למען הנוחות מחד ולהסיר בלבול מאידך, כי השימוש בפעלים ושמות הפעולה המיוחסים לא-ל הם משלים גרידא, שנמשלם הוא האופן שבו אנו תופסים את הא-ל. אתה שואל האם הא-ל יכול להתערב מעבר למה שהוא קבע מראש, ובכן מנקודת מבטנו קיימת הפרדה ברורה בין מה שעכשיו ובין מה שאז אולם מנקודת מבט משוחררת מזאת, א-לוקית, בלתי גבולית, אין (לכאורה- כלומר לצורך דיון זה בלבד) הבדל בין רגע הבריאה בו "היה לו חופש פעולה" לבין מה שאחר כך. כלומר השאלה האם ברגע זה יכול האל להתערב היא למעשה השאלה מדוע האל בחר לקבוע חוק מסויים ולא אחר, שהיא מקבילה מדוייקת לשאלה ששוב איננה נחלתו של המאמין דווקא: למה הזברה לובשת פיג'מה (למה החוק הבסיסי ביותר הוא כזה ולא אחר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי את תשובה מס' 2 של משה, הרי שהן המאמין והן הלא-מאמין פועלים באופן הבא: א. קובעים מטרה (מצב רצוי). ב. משתמשים בהגיון ואולי בכלים נוספים על מנת להשיגה. אם כן, תפקידו של ההגיון הינו בשלב ב' בלבד. אינני מבין מדוע לא כדאי להשתמש בהגיון גם בשלב א', על מנת לוודא שאין סתירות פנימיות בהגדרת המטרה. למשל, האם המאמין יכול לשאוף לעולם אידאלי שבו שתיים ועוד שתיים הם חמש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להשתמש בהגיון בבחירת המטרות שלי? אני יכול, בשלב ב', להשתמש בהגיון כדי להבין שהמטרה שלי היא בלתי מושגת, ולוותר. לדוגמא: שלב א': יו, אני מת לשכב עם (דוגמנית העל ו/או השחקנית המועדפת עליך, וסליחה עם הבנות). שלב ב': (מסתכל במראה) אה. טוב, לא חשוב. אהם. כן, טוב. המטרות שלנו נובעות מתוכנו, לפני שעברו סינון כלשהו - החלומות שלנו, אם תרצה. הסינון הוא חלק משלב ב', בו יכול לפעול גם ההגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים להצגה הזו של הדברים, אבל אז שוב לא תוכל לטעון שמטרתך היא לשכב עם דוגמנית על. זו אינה מטרה יותר - עכשיו זה חלום. ההבדל בין מטרה לחלום הוא שאת מטרותיך תנסה להגשים במעשים לאור היום בעוד שאת החלומות תממש מדי לילה בעודך במצב מאוזן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה מטרה, אבל, לאור המציאות האכזרית (שלא לדבר על המראה), היא נעזבה. גם ויתור זו פעולה שאפשר לעשות לגבי מטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה הצער אני נאלץ להסכים איתך לגבי המציאות האכזרית לאין שיעור. אבל האם דינם של השלום המושלם באזורנו ושל בית המקדש השלישי להיות גם הם מטרות שההגיון מחייב לוותר עליהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מצויינת. לגבי בית המקדש השלישי אני אתקשה לענות, כי מעולם לא ראיתי בו מטרה, ואינני מבין מדוע מישהו יחפוץ בו. לגבי השלום המושלם באזורינו - דומני שכדאי להמשיך ולכוון אליו (ולא רובים, אם אפשר. גם לא טנקים), אם כי אכן אני מתקשה לראות באיזה אופן ניתן להשיגו. בכל מקרה - מאיפה הבאת את השאלות הללו, ואיך הן קשורות במשהו למה שדיברנו עליו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תסתכל כמה תגובות למעלה תראה את הדוגמא שנתן משה לגבי תפקידו של ההגיון בחיי המאמין ובחיי הלא-מאמין. לכאורה, כל אחד מהם בוחר לו מטרה (מטרות טיפוסיות: בניין בית המקדש מצד אחד, והשלום הנצחי או התאחדות עם בתולת ז'ורנלים כלשהי מצד שני), ולאחר מכן נכנס ההגיון לתמונה כמין משרת פסיבי המסייע להשגת המטרה. הטענה שהבאתי היתה שההגיון יכול להסיק שמטרה מסוימת אינה ברת השגה ולפסול אותה מכל וכל, שאז היא חדלה להיות מטרה והופכת, כפי שהדגמת בצער, להיות חלום. בעניין בית המקדש (מטרה או חלום?) עדיין חסר לי הסבר של משה שיפרט אם הכוונה לפרוייקט ארכיטקטוני מרהיב ותו לא, או שמא יש כאן עניין במשהו מעבר לזה, כפי שמרמז השורש ק.ד.ש. אולי זה מפני שהמושגים הגיון וקדושה (או לחליפין, טומאה) נראים לי מנותקים לחלוטין זה מזה ואינני מבין כיצד ניתן להשתמש בתכנונים הגיוניים על מנת ליצור או לבטל קדושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן כי ההגיון יכריע ששאיפה כלשהי איננה ברת השגה, ברת השגה אולם: בסבירות נמוכה, אחר כך, במידה ויתקיימו תנאים מסויימים וכו'. בהתאם לכל אילוץ יכתיב ההגיון התנהגות שונה החל מוויתור דרך השגה חלקית וכלה בהשגה מדורגת, הצד השווה לכל התכתיבים הם שהם "ביצוע המשימה לאור המטרה". התנהגות אנושית שעובדת שונה, כלומר מעצבת את השאיפות בהתאם למציאות (כמובן שזו מראית עין בלבד. למעשה קיים רצון בסיסי המכתיב גם דרך התנהגות שכזו) נקראת פרגמטיזים ולצערנו היא שולטת בקרב מנהיגי מדינתנו מימין ומשמאל. הדוגמא שנתת היא גרועה שכן בהחלט יתכן שבכפוף לתנאי היסק נאותים תתקבל התוצאה 5 מצירוף 2+2. כלומר הן המספרים 5 ו2 והן פעולת החיבור הם סמלים גרידא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהדוגמה שלי בעייתית, שכן היא מתייחסת למטרה שמורכבת אך ורק מסמלים, כלומר ישויות שכל קיומן בתוך ראשי בני האדם. חסר כאן היזון חוזר שיבוא ממציאות אובייקטיבית כלשהי. באותה מידה, אם כן, נאלץ לפסול מטרות שכרוכות בהקמת מבנים קדושים כגון בית המקדש, מפני שגם המושגים קודש וחול מקויימים אך ורק על ידי בני אדם. ולחליפין, האם ניתן להסביר באופן הגיוני כיצד עצם רגיל הופך לקדוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לא הבנתי את ההקבלה שבאה לידי ביטוי בצמד המילים "באותה מידה". אני מתעלם מההקבלה ומנסה להסביר כיצד הבנתי את שאלתך: "מכיוון שהמושג קודש הוא מושג מופשט לא קשור למציאות, ממילא שאיפה לממש אותו במציאות היא שאיפה חסרת תכלית וממילא ההגיון יפסול אותה." אז ככה: לכאורה יש לעשות הבחנה בין מה שהוא סובייקטיבי ולכן יש מקום לחשוב שאין לו קיום מלבד במוחות בני האדם (נניח מחשבה), לבין מה שיש לו קיום אולם קיום מופשט בלבד (מלאך לצורך הדיון). בפועל שני ה"דברים" יחד עם מה שהוא אובייקטיבי (לכאורה) לחלוטין כגון מסך המחשב ממנו אתה קורא את התגובה, הם חלק ממכלול אחד של מציאות שקיימים קשרי גומלין ענפים בין חלקיה. ניתן לחשוב על מציאות זאת כעל מימדים, לא במובנם הפיזי, שתודעתנו מסוגלת לתפוס מספר מוגבל מהם בעת ובעונה אחת, אולם מכיוון שסופרי המד"ב הפכו את המושג על ראשו אני מעדיף לנסות לחפש את ההקבלות במקומות שיהיה קל להבחין בין משל לנמשל. כלומר למושג "קודש" בהיותו חלק מאותה מציאות כללית יש קשר גם למציאות הפיזית. רק אסייג את דברי באבחנה שהכושר לחיות במציאות "אחדותית" כזו, כלומר לתפוס את המציאות מצידה הכולל את כל חלקיה, הוא כושר שבגלל כל מיני סיבות נעשה נדיר בזמננו ועל כן לעיתים העניין מופקר ביד נוכלים מסוגים שונים אולם עדיין שאיפתנו היא כמובן לחזור למצב בו הנבואה תהיה חזון נפרץ יחד עם תיקון מוסרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |