בתשובה להאלמוני המקורי (מהדיון ההוא), 09/01/03 1:56
אני חושש שלא 119602
אני לא יודע למה בדיוק התכוונת ב"סיטואציה כמותה לא נראתה מעולם", אבל אם אתה מתכוון לכך שלשתי המפלגות הגדולות אין גוש חוסם - היה גם היה. לפחות פעמיים: 84' ו-‏88', לפני שהמפלגות החרדיות הפכו רשמית לחלק מהימין. התוצאה ידועה: ממשלות אחדות. הנושא החשוב, וצריך לזכור את זה, הוא מי היא מפלגת הציר, כלומר, ברצף ימין-שמאל, איזו מפלגה מחזיקה בחבר הכנסת החציוני, ה-‏60 במספר. המפלגה הזו היא מכתירת המלכים. בכך שש"ס ויהדות התורה נטשו את המרכז הפוליטי ועברו במוצהר ימינה, הן איבדו את המקום היחודי הזה שהיה בידיהן כבר כמעט 20 שנה. עד לא מזמן, הליכוד הייתה המועמדת הברורה להחזיק במקום הקריטי הזה, אך המצב כעת, עם קריסתה של זו וזינוקה של שינוי מאידך, יש סיכוי ששינוי תחליף אותה. לכן, זהו אינטרס של שינוי לקדם עכשיו, מלבד עצמה, גם כל מפלגה שנמצאת משמאל לה: על כל מנדט שיורד לגוש הימין ועובר לגוש השמאל, שינוי נדחקת ימינה יותר על הגרף, לכיוון הכיסא החציוני, זה שאי אפשר להרכיב ממשלה בלעדיו.

אם נתאר את הרצף (של המפלגות שעוברות את אחוז החסימה לפי סקר ידיעות, הבינוני בין השלושה) כך:

האיחוד הלאומי-מפדל-ש"ס-יהדות התורה-ליכוד-ישראל בעליה-שינוי-עבודה-עם אחד-מרצ-ערביות

הרי שמי שעומד על המקום החציוני היא דווקא ישראל בעליה. שלושה-ארבעה מנדטים שיעברו מהימין שמאלה דרושים לשינוי כדי לעמוד בעמדה הרצויה. הסיכוי, דומני, אינו גבוה. מצד שני, ישראל בעליה בהחלט עשויה לחבור לשינוי בדרישה להקמת ממשלת אחדות חילונית.
אני חושש שלא 119759
התכוונתי לכך שמפלגה לא דתית-חרדית היא לשון המאזניים. שמתי סימן שאלה כי לא הייתי בטוח לגבי ד"ש ב77 והתעצלתי לבדוק. לפי מה שאני רואה עכשיו, בהנחה שאני מפרש נכון את התוצאות (אין לי זכרונות מאותה תקופה), הליכוד היה יכול באותן בחירות להקים ממשלה גם בלי ד"ש או חלקים ממנה‏1.

(כפי שאתה בוודאי יודע) תוצאות בחירות 88 הובילו גם לממשלה ימנית צרה.

מה עושה את סקר "ידיעות" ל"בינוני בין השלושה", ולמה "עם אחד" נמצאת אצלך משמאל לעבודה?

1 אגב, מה מנע מהליכוד להקים ממשלה של 61, ב84? זה שהם לא רצו להיות תלויים בכהנא?
אני חושש שלא 119798
לא זוכר מה קרה ב-‏77' (מסיבות לגיטימיות: עוד לא נולדתי אז), ואם תסלח לי - אני קצת עייף, אז אין לי כוח ללכת לבדוק באתר הכנסת כרגע. תזכיר לי מחר.

בשנת 90 הקים שמיר ממשלה עם החרדים, כידוע לך, ולא ממשלת ימין צרה (אז החרדים נחשבו מרכז). את ממשלת האחדות הוא לא היה חייב להקים, כמובן. היא הוקמה כדי להמנע מהדרישות המופרזות של החרדים בתחילת הקדנציה, שניתנו להם, ברובן, עם הקמת הממשלה הצרה. אותו דבר קרה ב-‏84.

הסקר של ידיעות הוא בינוני מבחינת התוצאות שהוא נתן לליכוד - 28, לעומת 27 בהארץ ו-‏30 במעריב. עם אחד משמאל לעבודה... אמממ... זה הימור, למעשה. קשה לדעת איפה הוא עומד מבחינת הסוגיות המדיניות. לצרכינו, זה לא משנה אם הם משמאל או מימין לעבודה.
אני חושש שלא 119819
כן, שמתי לב שאתה עייף. אחרת אני בטוח שהיית עולה לבד על הרעיון שאני לא ממש צריך אותך כדי לבדוק באתר הכנסת. למעשה, זה בדיוק מה שעשיתי לפני שכתבתי את הודעתי הקודמת. אחרי שעשיתי את זה, כתבתי: "לפי מה שאני רואה עכשיו, בהנחה שאני מפרש נכון את התוצאות (אין לי זכרונות מאותה תקופה), הליכוד היה יכול באותן בחירות להקים ממשלה גם בלי ד"ש או חלקים ממנה".

להגדרתי, ואני מניח שגם לפי ההגדרה המקובלת, הממשלה שהקים שמיר ב90 הייתה "ממשלת ימין צרה". האם לדעתך ישנו איזשהו קו קסום אשר מעבר לו פתאום הפסיקו החרדים להיחשב "מרכז", והפכו להיחשב "ימין"? לדעתי לפחות, היה מדובר בסוג של הכרה שחלחלה, למשל אחרי שב88 הציעו המערך והליכוד כמעט את אותם הדברים לחרדים והם בכל זאת בחרו בליכוד. ב92 רבין כבר הציב את המטרה של גוש חוסם עם מר"צ והערבים, מכיוון שהיה לו ברור שאם אחרי הבחירות הוא יהיה תלוי בחרדים (גם אם העבודה תקבל 10 או 15 מנדטים יותר מהליכוד) פירושו של דבר שהוא הפסיד.

לדעתי, החשיבות העיקרית (בהקשר הזה) בסקרים היא כמות המנדטים לה זוכה גוש הימין, ולא דווקא כמות המנדטים בה זוכה הליכוד. עפ"י הפרמטר הזה סקר "ידיעות" הוא דווקא הקיצוני ביותר לימין, כשגוש הימין זוכה בו ל63 מנדטים.
אני חושש שלא 119944
היה יכול, אבל היא הייתה תלויה בשברירי מפלגות והייתה לה בעיה קשה של לגיטימציה. אל תשכח שהיה חשש גדול לגבי עצם האפשרות המעשית להעביר משטר בישראל. מבחינת בגין, ד"ש שימשה, לכל הפחות, כעלה תאנה של ממסדיות.

לדעתי אותו קו קסום החל להווצר ב-‏90', והוא הלך והתחזק, אם כי אפילו ברק סמך על החרדים משל היו איזו מפלגת מרכז חסרת אידיאולוגיה. הממשלה של שמיר הייתה ממשלת ימין-חרדים. נכון שמאז הצירוף הזה הפך לביטוי אוטומטי, אבל לפני כן הוא לא היה ברור מאליו. יש כאן חשיבות גדולה להקמתה של ש"ס - וחשוב מכך, להגעתו של דרעי לעמדת המנהיגות. לדרעי היו שאיפות אלקטורליות הרבה יותר נכבדות מאשר קודמו בתפקיד, והוא ידע טוב מאוד איפה נמצא קהל היעד שלו.
אני חושש שלא 119998
לגבי הפסקה השניה, צריך לעשות הבחנה. גם לאחר שב88 "חלחה ההכרה" שכל עוד לחרדים תהיה את האופציה הם יבחרו בימין, עדיין לא וויתרו בשמאל על החרדים. המטרה הייתה רק להגיע למצב שבו לא תהיה להם האופציה. "אז" אמרו בשמאל "הם יבואו אלינו על ארבע בגלל שכידוע כל מה שמעניין את החרדים הוא כסף (=הקצבות ממשלתיות)". בשיטה הישנה/חדשה להגיע למצב בו לא תהיה לחרדים ברירה פירושו להגיע לגוש חוסם של 61 חכי"ם ומעלה. כשרבין הגיע לגוש כזה הוא אכן הצליח להכניס אל ממשלתו את ש"ס לתקופה מסויימת, אם כי זה ללא ספק היה קשה בהרבה ממה שצפו בתחילה (מה עוד שיהדות התורה בכלל לא נכנסה לממשלה).
בשיטת הבחירה הישירה, המצב נהיה פשוט יותר, מכיוון שהמקבילה לגוש החוסם, היה נצחון בקרב ה"אחד על אחד", של מועמדי 2 המפלגות הגדולות, דבר שגם ביטל את התלות בכל מיני עלים ירוקים, ובשברי רסיסים של פלגי מפלגות ערביות. כשברק ניצח את נתניהו בבחירה הישירה, הוא אכן הצליח להכניס אל ממשלתו (שממילא החזיקה מעמד רק זמן קצר) את המפלגות הדתיות.
לכן ישנו דווקא הגיון מסוים, לדעתי, ביחסו של השמאל אל החרדים "משל היו מפלגות מרכז חסרות אידיאולוגיה [בתחום המדיני]". זה נכון שהן לא לגמרי חסרות אידיאולוגיה מדינית (טוב, הן כן, אבל המצביעים שלהן לא), אבל מפלגה ימנית לא תצטרף לקואליציה של העבודה בשום תנאי‏1, בעוד מפלגה חרדית כן יכולה להיכנס לממשלה כזאת בתנאים מסוימים.

1 בעצם השוואה בין יהדות התורה והמפד"ל קצת הורסת לי את התיאוריה. שתיהן לא נכנסו לממשלת רבין, שתיהן נכנסו לממשלת ברק ויהדות התורה פרשה ממנה קודם. בכלל, אני לא יודע אם ההודעה הזאת כל-כך מעניינת, אבל כבר כתבתי אותה אז שתישאר.
אני חושש שלא 120350
למיטב זכרוני (ולהבדיל מהעורך הראשי, אצלי הסניליות היא תולדה של גיל) מנחם בגין הקים קואליציה ללא ד"ש לאחר בחירות 77, קואליציה אשר זכתה לאמון הכנסת. ד"ש הצטרפה מאוחר יותר.
אם כך, לשם מה צרף מנחם בגין את ד"ש לממשלתו? משתי סיבות: האחת ה"פרקטית", להרחיב את הבסיס הקואליציוני של ממשלתו (לד"ש היו אז 15 ח"כים). השניה, ה"פסיכולוגית", היתה אותה סיבה שהביאה אותו למנות את משה דיין כשר החוץ בממשלתו: באותה תקופה היתה למנחם בגין ולתנועת החרות תדמית של תנועה קיצונית אשר תביא את ישראל למלחמת גוג ומגוג כנגד העולם הערבי, והעולם בכלל. בגין היה זקוק (או הרגיש צורך) לתדמית הלגיטימית (כלומר "מיינסטרימית") של אנשים כמשה דיין, יגאל ידין, מאיר עמית ואחרים.
אני חושש שלא 120402
משום מה כשכתבתי את הודעתי זאת לא ראיתי את תגובה 119944
שלוש נקודות מעניינות: 120057
1. עם אחד משמאל לעבודה? ממתי?
2. כל הסקרים האלו נערכו לפני אישור טיבי ובל"ד, ובכולם עומדות המלפגות הערביות על 7-8 מנדטים, לעומת 10 בכנסת הנוכחית (וגם בסקרים הראשונים). אם מדובר (כפי שנראה) בבוחרים ערבים שהחליטו להחרים את הבחירות עם פסילת טיבי ובל"ד, ייתכן שעם האישור הם יחזרו, ואז זה אומר שמצב גוש הלא-ימין אפילו טוב יותר ממה שנראה.
3. בשלושת הסקרים 'עלה ירוק' לא עוברת הפעם את אחוז החסימה, למרות שהיו כבר לא מעט סקרים בהם היא עברה. המסקנה היא שהמפלגה מרחפת קרוב מאוד לאחוז החסימה, והפירוש הוא שאם 'עלה ירוק' תעבור, גוש הלא-ימין יגדל אפילו יותר.
120063
1. כבר שאלתי, דובי ענה שלצרכינו (=צרכיו) זה לא משנה (תגובה 119798).

2. לא נכון. בסקר של "מעריב" מקבלות המפלגות הערביות 11-12 מנדטים (מתוכם מנדט "אחד בספק" לבל"מ, שכמובן שווה משהו רק על הנייר).

3.שוב, אם קראת רק שני סקרים למה לדבר על שלושתם? ב"מעריב" "עלה ירוק צוברת תנופה ומגיעה לסף אחוז החסימה". סוג של ניסוח גרוע שכנראה מנסה להסביר שעל פי הסקר שלהם "עלה ירוק" עוברת את אחוז החסימה, אחרת, אני לפחות, לא מוצא דרך להסביר את התפלגות סך כל המנדטים על פי הסקר שלהם. ראה כאן: תגובה 119757
120144
3. צריך לזכור משהו חשוב: בסקרים כאלה, אחוז הסטייה הוא כ-‏4 אחוזים. אחוז החסימה הוא 1.5. ההבדל בין עובר ללא עובר הוא מזערי מכדי שאיזשהו סקר יוכל לחשב כראוי את הסיכוי של מפלגה כלשהי לעבור את אחוז החסימה.
עוד משהו לזכור 120257
טעות הדגימה למפלגות כל-כך קטנות היא בערך 1%, ולא 3-4% - תגובה 113260.
סלח לו ששכח. הוא סנילי. 120288

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים