בתשובה לעדי סתיו, 12/01/03 17:05
שניים אוחזין בעדי 120467
סמיר זקי, ראש המחלקה לניורוביולוגיה קוגנטיבית באונ' קולג' שבלונדון מתמחה בחקר האמנות מנקודת מבט של המוח והנפש. הוא כתב על התפקידים הביולוגיים של האמנות* ועל הבסיס הביולוגי של יצירות אמנות. הוא אומר שאמנות, בדומה לפעילות אנושים אחרת, כמו מוסר, חוק ודת, כפופה ותלויה לאופן הפעילות המוחית.

אמנות היא צורה של מידע וידע, ולמרות שאין לנו הרבה ידע ניורולוגי על תהליכי היצירה או הערכה של יצירת אמנות, יש בסיס ידע די רחב שמאפשר פורמליזציה של התנהגות מוחית ביחס לאמנות ואסתטיקה. הוא מתכוון בעיקר לאמנות ויזאולית אבל טוען שניתן להניח הנחות דומות בקשר למוסיקה או שירה כתובה. הוא מראה איך אפשר לחשוף את המקור הניורולוגי של יצירות אמנות, כפעילות מוחית בעלת מאפיינים מסוימים, כשהכוונה היא ליכולת של המוח לעצב קונספציות, מושגים.

למעשה, היכולת הזו היא רק תוצר לוואי של יכולת מוחית בסיסית של, יכולת של הפשטה, שנובעת מאחד מהתפקידים העיקרים של המוח, הדרך בה המוח אוגר וצובר מידע. כך פועלת מערכת מידע יעילה.

למשל, יצירות שנובעות מתשוקה עזה, מאהבה רומנטית שהיא אחת מהרגשות העילאיים והמורכבים ביותר שאנחנו מסוגלים להם. במוח של האמן נוצרה מורכבות של אידיאל האהבה כתוצאה מהחויות שהוא עבר, ממה שהוא קרא ושמע בחייו. המידע הזה, אהבה-תשוקה-רומנטיקה עובר תהליך הפשטה ויצירה של אידיאל מושגי במוח האמן. כל כמיקרים הספציפיים שקשורים בחויה רומנטית, כולל הסביבה, הטבע, הצבעים, הקולות, עוברים תהליך שהופך אותם למושג מופשט שנשמר במוח של אמן, כאוסף מידע מתויג.

אותו הדבר קורה למשל כשהמוח יוצר הפשטה של "קו", מכל הקוים המסוימים שהוא רואה או מדמיין, ושאפשר לתאר אותם מנקודת מבט של פעילות מוחית של תאי עצב, לא תאור נפשי-פילוסופי.

האמנות היא מין מחיר שהמוח משלם על הצורה היעילה בה הוא מעבד ואוגר מידע. ז"א בניגוד למשל ל_פילוסופיה_ של אפלטון, שחשב שדברים נגזרים מהפשטות אידיאלים, הדעה ה_ניורולוגית_ היום היא שקורה בדיוק תהליך הפוך - הפשטות נגזרות מדברים קונקרטיים. התזה שלו אומרת שמושג מופשט נוצר ממקרים בודדים שונים אבל לפעמים נוצרת חוסר התאמה בין המושג המופשט שהמוח יוצר לבין מקרה מסוים. האדיאל שהמוח סינתז משורה של דברים וחויות בודדות לא "מתלבש" בדיוק על חויה מסוימת, שיש לה מאפיינים מעט שונים. הקונפליקט הזה בין המידע המופשט ובין המידע המסוים נפתר על ידי מה שאנחנו קוראים לא אמנות. המוח מנסה ליצר את האידיאל המופרע על ידי נסיון לקונקרטיזציה אמנותית. העניינים מסתבכים כשאנחנו מסתכלים על אמנות שנוצרת כתוצאה של שיתוף פעולה בין מוחות שונים, כמו ריקוד או מוסיקה שהם בד"כ יצירה קולקטיבית.

לא התכוונתי לכתוב משהו כ"כ ארוך אז אני אפסיק עכשיו.
___________

*אני מצטער אם כמה קוראים יחשבו שבזה שמנסים לחשוף את המימד הפיזיקלי בסיסי של חויות "רוחניות", כאילו החויות האלו מתגמדות ויש סכנה לאותו דבר שנקרא "רוח האדם". בעצם, אותה רוח האדם איננה אלא אידיאל מופשט נוסף שנוצר על ידי פעילות מוחית... (הכוונה לתגובה 119115 של גילית או לתגובה 120285 של אלינה).

אני חושב שדווקא ראיה לא מצועפת יכולה להוביל להתרגשות והתפעמות הרבה יותר גדולה, אבל מה כבר אני יודע?
שניים אוחזין בעדי 120505
אין לי הרבה מה לענות כאן חוץ מלהודות על התגובה. אז תודה, רון.
שניים אוחזין בעדי 120516
''הקונפליקט הזה בין המידע המופשט ובין המידע המסוים נפתר על ידי מה שאנחנו קוראים לו אמנות''.

לא הבנתי איך הוא פותר (ואם אמנות היא הדרך היחידה לפתור זאת, או שהיא רק דוגמה לצורת הסתכלות מסוימת). אודה לך אם תסביר.
שניים אוחזין בעדי 120727
תן לי קצת זמן
שניים אוחזין בעדי 120728
תני, תני. סליחה ומחילה...
אמנות? הצחקת אותי 121555
עברתי פעם נוספת על הטקסט ונסיתי למצוא איזה תימצות של הרעיון של פרופ' זקי.

הוא מתבסס על הידע (הלא מלא) שישנו כיום על פעילות מערכת הראיה. למשל, תאי עצב מסוימים באזור הראיה העקרי אחראיים על זיהוי של קוים ישרים. הזיהוי הזה לא תלוי בעוצמות של אור או בגוונים של צבע. תאים כאלה רגישים רק לקוים אנכיים לא משנה מה מקור הגירוי, כל קו, שפת שולחן, או אפילו עפרון שמופיע אנכית מול העיניים. התאים האלה מבצעים הפשטה של "אנכיות" מגירויים של כל מני מקרים בודדים ושונים.

באותה מידה (ועכשיו אני מדלג על הרבה שלבים) הוא מניח שהמוח עושה הפשטה גם של מושגים מורכבים יותר, למשל מושג אמוציונלי כמו אהבה. מכיוון שעיסוק עיקרי של המוח זה מידע, הצורה הזו של סינתזה של הרבה מקרים וחויות בודדות למושג מופשט היא טכניקה יעילה של אגירת אינפורמציה.

אז, שורה של ארועים מסוימים גורמים למוח ליצור מושג מופשט. אבל, באותו הזמן, המוח משתמש באותו מושג מופשט ומנסה להשוות אותו לרצף של ארועים חדשים. לפעמים ישנו מצב שבו המושג הזה לא מתאים בדיוק לחויה או גרוי ספציפי חדש. נוצר פער בין מה שנשמר בזכרון לבין המידע החדש. לפעמים זה יכול להוביל פשוט ליצירת מושג חדש. אבל לפעמים ההתנגשות הזו בין קונצפציות שנוצרו במוח לבין חויה מיוחדת (דבר שבעצם קורה כל הזמן), כשהיא קוראת במוח של מישהו בעל תכונות יצירתיות (שהמנגנון שלהם לא כל כך ידוע), מובילה ליצירת אמנות.

האמן, האדם שיש לו יכולות כאלה, מנסה ליצור באמנות את המושג, את הקונספט שנוצר במוחו ושהוא לא יכול להתאים אותו למה שהוא באמת חווה. למשל, אם בשנים שהוא גדל, למד, חווה, שמע מאחרים ויצר לעצמו (זה לא תהליך מודע, אגב, אלא אוטומטי) מושג "אהבה". אבל בחיים שלו, בהם הוא נפגש עם אנשים הוא מגלה שבעצם הוא לא יכול לממש את מה שהוא תופס כאהבה, זה יכול להוביל אותו לנסות ליצור את מושג האהבה שבמוחו בתוך יצירת האמנות.

אני רק רוצה להזכיר שהבסיס להנחה הזו הוא לא פסיכולוגי אלא ביולוגי.

אני מקווה שלא הוספתי בילבול על בילבול.

______________
אז עכשיו הלכה לנו גם האמנות. אין "רוח האדם" רק מערכות ביולוגיות אוטומטיות, עיוורות ואטומות. שויין.
אמנות? הצחקת אותי 121595
מעניין, אבל "הבסיס להנחה הזו הוא לא פסיכולוגי אלא ביולוגי"?

יש כאן בסיס "ביולוגי", בדיבור על הנוירון המגיב לתבנית מסוימת. אבל זה כבר הבסיס של רוב הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. אני לא רואה מה הטעם לומר את המשפט המצוטט.
אמנות? הצחקת אותי 121603
לא הבנתי למה אתה שואל. רק רציתי להדגיש שזקי הוא נירוביולוג ולא פסיכולוג ולכן הוא מתבסס על צורת הפעולה של ניורונים. אבל אני לא חושב שהציטוט הזה כל כך משנה.
אמנות? הצחקת אותי 122247
תודה על ההסבר.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים