בתשובה לעדי סתיו, 13/01/03 23:06
שניים אוחזין בעדי 121005
הממ, האם המוח הוא מערכת שתושפע דרך אפקט הפרפר מאי-ודאות קוונטית? אולי דווקא הארגון שלו (בנוירונים וכו') ייטה לדכא פרפרים?

המודל שלי הוא שבב מחשב: היחידות הפונקציונליות הבסיסיות שלו - טרנזיסטורים - הן קטנות מאוד, ואפילו מתבססות על אפקטים קוונטיים. ובכל זאת אנו נוטים להסתכל עליו כעל משהו דטרנימניסטי וניתן לחיזוי מושלם. והיחידות הפונקציונליות הבסיסיות של הנפש, כך אנסה לטעון מייד, הן עוד יותר גדולות, ומן הסתם עוד פחות רגישות לאי-ודאות קוונטית.

אני מקווה שנכון להניח ש"המיתוג" של הרצון עובד ברמה של "לוגיקת נוירונים" (כולל סינפסות, וכאלה). מבלי שיהיו כרוכים בעניין אטומים בודדים, שלא במסגרת תפקודם הנורמלי של הנוירונים והסינפסות. ונוירון הוא הרי דבר שנחשב די דטרמיניסטי, אאל"ט. עכשיו כשאני חושב על זה, הייתי יכול להתחיל כאן את תשובתי לקושית היונה של ליאור: גם אם ברמה קוונטית יתכנו למצב נתון כמה תוצאות אפשריות, ואפילו במערכות מקרוסקופיות עם מספיק חלקיקים, אז ברמת הנוירון לא; ואם הרצון הוא תוצאת פעולתם של נוירונים ותו לא, גם אם ברמות מסובכות להחריד של היררכיות, אז ההחלטה של היונה כן נובעת חד-ערכית ממצבה ההתחלתי.

אבל זה לא כל כך פשוט; נוירון, אני ממשיך לנחש מתוך בורות בביולוגיה, הוא דטרמניסטי בפונקצינליות שלו, אבל כמערכת ביוכימית הוא לא בהכרח מאוד אמין. אולי בהסתברות של אחד לאלף, או אחד למיליון, הוא יוציא פלט "לא נכון". אם כך, אז בנקודה זו אני שוב יורד רמה: מה שגורם לטעות, אני מניח, הוא לא אי-ודאות קוונטית, אלא כשל ביוכימי; איזו תעלת יונים שנסתמה בטרם עת. ואם כך, אז ידיעה מושלמת של המצב הפיזיקלי (ואפילו עד כדי אי-ודאות קוונטית), תספיק כדי לחזות בודאות את הכשל. עדיין אנו מקבלים יכולת עקרונית לחיזוי מושלם - עם הסתברות טעות שאינה אפס, אבל מאוד מאוד קרובה לכך.
שניים אוחזין בעדי 121177
אאז''נ, ''החלטה'' של סינאפסה לתת או לא לתת פולס היא אנלוגית ותלוייה בכמה גירויים היא מקבלת מהנוירונים שמסביבה, כך שהמערכת כולה היא כאוטית ועובדת בעזרת התפרצויות ואיזונים. אבל מעבר לכך אין לי עוד הרבה מה להוסיף בעניין. אולי אנשי מדעי החיים באייל (או למצער, בני-זוגם) יוכלו לסייע לנו לפתור את הקושיה.
שניים אוחזין בעדי 121221
אתה צודק, אני חושב. אני חוזר בי מהטענה ליכולת ניבוי דטרמיניסטית על-פי הפונקציונליות של הנוירון, ונסוג למה שאמרתי באשר לטיפול בכשלים של הנוירון: בתמיסה שיש בכל סינפסה יש מספיק אטומים, אני מניח, כדי לשטח עד דק כל פרפר קוונטי.
זה אומר כולה שלי 121307
בלי לדעת הרבה על אופן הפעולה של נוירונים, לא נראה לי סביר שהם מושפעים מאפקטים קוונטיים. כדי לעסוק בשאלה בלי לצאת לשוק ולספור לסוס את השיניים, אפשר לחשוב על בעלי חיים בעלי מח קטן; ההצדקה העיקרית לקיום מערכת עצבים מרכזית היא היכולת לאכסן אינסטינקטים ולתרגם קלט חושי להתנהגות. לשם כך צריך מערכת יציבה; נראה שהיתרון האוולוציוני מנוירונים רגישים (שימנע גויעה ברעב אל מול שתי ערמות זרעונים) בטל בששים בחסרונות של החלטות שגויות בנסיבות אחרות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים