בתשובה לליאור גולגר, 30/12/02 22:14
Rטרוספקטיבה 121337
לאור הפתיל שבעקבות תגובה 121005, אני רוצה להתנגד ישירות להנחה שלך שלסיבה נתונה תיתכן יותר מתוצאה אחת, כשאתה מפעיל אותה על מוח היונה.

הנחה שנראית לי הרבה יותר סבירה היא, שבהינתן מצב התחלתי נתון של המוח (תיאור פיזיקלי מלא); אם אנו שואלים כמה תוצאות אפשריות יש, לאחר 3 שניות נניח (זמן סביר להחלטה), *ברמה הנוירונית-פונקציונלית* (ומכאן - מספר ההחלטות האפשריות של היונה), התשובה תהיה: המון, אבל אחת בהסתברות קרובה מאוד מאוד ל-‏1.
Rטרוספקטיבה 121342
ראשית, אני מקווה שבכ''ז תסכים איתי בנקודה אחת - שאין לנו (לך ולי, ולכל אחד) כל יכולת לדעת אם לסיבה אחת תיתכן תוצאה אחת או יותר. זאת מן הסיבה הפשוטה שאנו חווים את הזמן באופן חד-כיווני מן העבר אל העתיד, ובפרט לא מסוגלים להישיר מבט אל העתיד ולומר כמה אפשרויות אנחנו רואים. אמנם הרבה בעיות בפיסיקה מנוסחות בצורה סימטרית בזמן כך שניתן להפוך את חץ הזמן ולקבל את מאורעות העבר ממאורעות העתיד, אך זו תוצאה ספציפית למקרים מפושטים אלה.

בזמן ששתקתי לי כאן בצד ניסיתי לחשוב על גילויים מובהקים יותר של רצון חופשי. תחילה נזכרתי בקוביה ההונגרית ההיא שמראים בתשדירים הלא ברורים של צו פיוס. ניתן לתכנת רובוט לסובב קוביה הונגרית על פי אלגוריתם דטרמיניסטי או באופן אקראי למדי, אבל רק יצור מפותח עם רצון חופשי מסוגל באמת לשחק עם קוביה הונגרית בציפייה לפותרה. גם המחשב 'כחול עמוק' מסוגל לנצח את שנינו ביחד בשחמט, אבל הוא לא יכול לרצות לשחק או לקבל מיגרנה באמצע ולבקש הפסקת סיגריה. לבסוף, כלב שנובר בשיחים ומוציא מקל כדי שתזרוק לו אותו מפגין רצון כן לשחק איתך. שום דבר במציאות הפיסיקלית לא מאלץ אותו לרצות לשחק איתך, גם אם נוכל למנוע ממנו טכנית את היכולת לשחק במקל אם נוציא את כל הג'אנק מהאיזור.
אם יורשה לי לאפיין את הדיון מהצד לרגע, נדמה לי שכשמסתכלים על הבעיה בהצגת שני התסריטים שלך, אני זה שצריך להתפתל בכסא כדי למצוא הסבר מוטל בספק. לעומת זאת, כששואלים 'מה מאלץ את הכלב לנהוג דווקא כך ולא אחרת', אתה זה שצריך להזיע דם מטאפורי כדי לתרץ מה במציאות הפיסיקלית מונע מהכלב לרצות כל דבר אחר מלבד לשחק במקל כאן ועכשיו ולא שם ואח''כ.
Rטרוספקטיבה 121370
למה אני צריך להזיע במיוחד בדוגמת הכלב, אם יש בכלל שמץ של הגיון בפיזיקליזם של הרצון?
אם הרצון הוא משהו שמתחולל במוח, והמוח הוא פיזיקלי, אז מצב המוח שלו הוא מה ש"מאלץ" אותו לרצות לשחק במקל, כשם שחוק הכובד "מאלץ" את האבן ליפול.

(אני קצת מרגיש שאנחנו משחקים במקל וכלב, ומתחלפים בתפקידי האיש והכלב.)
תנו לחיות לנבוח 121376
זה שאני יושב בשקט ולא מפריע לכם, לא אומר שאפשר לקחת ממני אפילו את התפקיד השולי שנטלתי בתגובה 119868.
אולי גם אני לא צריך להזיע במיוחד 121609
אתה אומר שהמוח הוא דטרמיניסטי, דובי אומר שהמוח לא דטרמיניסטי, אולי הוא יוכל לזרוק פה איזה טיעון מקורי. דובי?

_______________
ליאור, דחף את הכלב והמקל למבחן ב"המח והמחשב" בניסיון נואל לחפות על אי בקיאות בחומר. נראה מה ילד יום.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים