בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/02/03 8:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה לך ולeasy על התשובות. אכן, העלות של הבטחת כניסה קרירה לאטמוספירה בעזרת כח המנוע גבוהה מאוד. חבל שאי אפשר למתן את תהליך הכניסה לאטמוספירה ולהשתמש באויר הדליל לשם דרוגה. ואולי ניתן? בעצם די שהמעבורת תוכל, בכח המנוע, לא ליפול במשך כחמש דקות, לפי החישוב שלי, בזמן שהאויר הקלוש עושה את רוב העבודה ומאיץ אותה בהדרגה לכיוון סיבוב האטמוספירה. כיוון אחר, אם המגע עם האויר כל כך אינטנסיבי, עד כדי הרתחת המעבורת, מדוע לא ניתן להשתמש בכנפונים כדי לשלוט על השינוי בגובה, בעזרת כח העילוי שלהם? למישהו יש רעיונות נוספים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי שאלתך בסוף, אני מקווה שאיני חורג מגבולות הידע שלי (וכרגע המומחים שלי לא בטווח), אך נראה לי שהתשובה היא זאת: אם שמת לב, אנשי המקצוע שמתארים את כניסתה של המעבורת לאטמוספירה מדברים על משהו שדומה לזריקת אבן לתוך מים בזויות שונות. גם אילן רמון ז"ל, כששוחח עם שרון סיפר שהוא רואה את האטמוספירה ואת העובי הדק שלה. כלומר, לא מדובר במודל שבו יש שינוי צפיפות הדרגתי (למרות שתיאורתית אולי יש גם כמה מולקולות אויר בגובה 200 קילומטר שהוא גובה מסלול ההקפה של החללית), אלא מדובר בגבול שהוא יותר בעל אופי מדרגתי בין הריק והאטמוספירה. החללית מגיעה לגבול הזה במהירות גבוהה, והמצב באמת דומה למצב של אבן שנזרקת למים. גם אם לאבן יש כנפונים שמתאימים להיגוי במיים, אין בכך כדי למנוע מצב רגעי שבו האבן נמצאת במהירות גבוהה בתוך המים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |