בתשובה לגלעד דנבום, 08/12/00 21:26
פרשנות 12975
שלום גלעד, כמה השגות והבהרות.

ראשית, לא ברור לי מהיכן קישרת את הביטוי "ביסוס סוציולוגי"
(ואולי כי אני לא מבין בסוצליולוגיה כל כך) להנחות היסוד שלי - פרט,
הרחב והדגם.

אשר לתוכן הנחות היסוד. חזרתי והדגשתי במקומות רבים כי הנחות היסוד
האלה *חיוניות* לכל מחקר מדעי במסגרת המדע המודרני. כל הנחה אחרת
תוביל לתיאוריה שאינה עומדת במבחן ההפרכה, למען האמת, הדעה הרווחת
לגבי התנהגותם של פוליטיקאים לא עומדת בעצמה במבחן ההפרכה בגלל
אלמנט הטעות למשל, שכפי שאני חוזר ומדגיש משמש כמעין קלף שליט (נמאס
לי מג'וקר, חזרתי לשורשי הברידג' שלי) ש"חותך" כשצריך. כתבתי כבר
פעמים מספר שאין לאף אחד יכולת לסווג החלטה מסויימת כ"שגויה"
באופן מוחלט. עניין ה"שגיאה" או ה"טעות" לא יכול להיות מבוסס על
המציאות בלבד. טעות, בהקשר שלנו, חייבת להיות מבוססת על הבנת המציאות
וההנחות המוקדמות. ננסה לבחון את הדוגמא הבאה: האם אדם שמתאבד עושה
טעות? התשובה אינה מוחלטת. אי אפשר לומר "כן" או "לא". נשאלת
השאלה האם אותו אדם רוצה לחיות, או בצורה מדוייקת יותר, האם ערך
החיים חשוב לאותו אדם או שהוא מעדיף "הבל הבלים הכל הבל" – לעבור
לעולם הבא. לכן, כל קביעה שמעשה מסויים הוא "טעות" תלויה בצופה -
החוקר, כלומר, באופן מפתיע, מסתבר שפתאום יש לנו תיאוריה שתלויה
בחוקר – הזו תאוריה מדעית בעיניך? הרי לכל חוקר יש הנחות מוקדמות
שונות. ייתכן שלחוקר אחד זכויות האדם יהיו הערך החשוב ביותר ולחוקר
אחר דווקא מנהיגים חזקים. באופן שכזה לא נוכל להגיע אף-פעם להסכמה
(וזו,לדעתי, הסיבה העיקרית לוויכוחים הפוליטים) על הבנת המציאות,
קרי — הבנת הפוליטיקה – כיוון שכרגע ההבנה תלויה בהנחות המוקדמות
שלנו, ועל שיפוט ערכי, שזהו בכלל אסון מדעי. אני שמח להזכיר בעקיפין
כאן את מאמרו המשובח של שמעון גלבץ על הדבורים העמלות, בו הוא מראה
כיצד הרצון שלנו לשפוט גורם לנזקים כאשר אנו מייחסים משמעות ערכית
למונחים מדעיים. לכן, אם אנו רוצים להתיחס לפוליטיקה ברצינות ובאופן
מדעי, עלינו *לנתק* עצמנו (ככל האפשר, וזה קשה) מאותו רצון לשפוט.

מופרך? כל המדע המודרני הוא מופרך, מעין "שקר מועיל" שכזה. מדוע
כאשר זה נוגע לעצמים דוממים אנשים מוכנים לנסח חוקים מופרכים אבל
כאשר זה נוגע לבני-אדם נעמדים כולם על הרגליים האחוריות (אגב, עושים
זאת גם מכאניסטים גמורים)? דוגמא שכבר הבאתי (אני חושב) החוק השלישי
של ניוטון – חוק ההתמד – גורס, כי כל גוף שלא פועלים עליו כוחות
ימשיך באותן מהירות ומגמה עד לאינסוף. הרשה לי לחדש לכולם – אין
כזה דבר בעולם, בעולם תמיד פועלים כוחות ואין אינסוף. הפיקציה הנ"ל
מאפשרת לנו להבין את המציאות כסטייה מהחוק. אני שב ושואל, מדוע אתה
אוסר עלי להחיל פיקציות דומות, שגם הן, כמו החוק השלישי של ניוטון,
חיוניות ליכולת לחקור באופן מדעי? האם יש פגם (כפי שאתה רומז
בהבדילך בין מדעי הטבע ה"טהורים" להגדרתך למדעים שעוסקים בחקר
האדם) בשאיפה למחקר מדעי (ואני מדגיש מדעי, כיוון שאז עליו לעמוד
בקריטריונים מדעיים, בניגוד לדעה הרווחת בקרב הציבור על פוליטיקה
שאינה מדעית בעליל מסיבות שפרטתי)? אני חושב שלא. איני מוצא שום
סיבה טובה מדוע זה לגיטימי וזה לא, ולדעתי כל טיעון שתביא ינבע
מאיזו המחה מוקדמת שלך (שאותה יהיה עלי לגלות) ולא משום הוכחה
אובייקטיבית.

ולנקודה השניה. אפשר להסתכל משתי נקודות מבט שונות. נקודת מבט אחת
תהיה כזו שאומרת שהציבור הוא גם כן רציונלי ולא טועה. דוגמא לכך
יהיה הניתוח הבא:
מי מהציבור שתומך בתגובה קשה מול הרשות הפלשתינית תומך למעשה בהבאת
כוחות האו"ם שיגיעו ויצרו חייץ בין ישראל ויישות הפלשתינית וכך
יקימו דה-פאקטו את המדינה הפלשתינית בלי הסכם עם ישראל. כלומר, הציבור תומך בפוליטיקה של ערפאת (להבנתי).
נקודת המבט השניה תניח שהציבור אינו מודע לפוליטיקה האמיתית (לכך
רמזתי במאמר "הפוליטיקה הסמוייה מעין") ולכן אנשים לא באמת תומכים
בתגובה קשה מול הרשות הפלשתינית כדי להקים מדינה פלשתינית. מה שקורה
בפועל הוא שהפוליטיקאים "מגייסים" את ציבור לתמוך במטרות שהוא
בעצם לא מבין, ויכולות להיות הפוכות לגמרי מהמטרות שהציבור חושב
שהוא תומך בהן.
אני מעדיף את נקודת המבט השניה אבל שתיהן לגיטימיות ולא סותרות.

את "שאלת ההכשרה" נשאלתי כבר, ותשובתי היא כזאת. אני לא מתעסק
במעבר מ"הומו סאפיינס" ל"הומו פוליטיקוס", גם אני ואתה, לו
נעסוק בפוליטיקה מספיק זמן, נתרגל לחשיבה מונחית מטרה, ולהתאמת
הנימוקים לקהל השומעים - לציבור אליו אנו פונים. להלן דוגמא נוספת
ששמעתי מפרופ' בלבן:
אם וביתה בת השנתיים מסתובבות בקניון, לפתע רואה הילדה מטריה שמוצאת
חן בעיניה ומבקשת מאימה שתקנה אותה. האם מסרבת ומסבירה שבבית ישנה
כבר מטריה, הילדה, שמאד רוצה את המטריה, עונה "המטריה בבית
מקולקלת" (ואגב, המטריה בבית לא מקולקלת).

מה היה לנו כאן? לילדה יש מטרה, היא רוצה את המטריה השהיא רואה
מולה, אבל היא יודעת שכדי לקבל אותה אימה צריכה לקנות אותה מהחנות.
אבל מה, כבר בגילה המופלג, מבינה הילדה כי אימה היא מין יצור מוזר
שכזה, שלא קונה שני דברים זהים מסיבות השמורות עימו, אבל יש מקרה
יוצא דופן שבו היצור המוזר הזה כן קונה שני דברים זהים - כאשר אחד
מהם מתקלקל. כלומר, אם הילדה תשכנע בצורה רציונלית את אימה שיש צורך
לקנות את המטריה הנ"ל, למשך, כיוון שזו שבבית מקולקלת, אזי היא
תשיג את המטרה שלה – המטריה החדשה. אם ילדה בת שנתיים יכולה להתאים
את הנימוק לשומע, מדוע שאנשים מבוגרים שעוסקים בדברים מעשיים לא
ישתמשו בכלי זה כדי לממש את הפוליטיקה שלהם?
למה בכל זאת הדיכוטמיה קיימת? לא יודע וזה לא נושא ה"מחקר" שלי.
בפועל, אני מראה השכם והערב כיצד הנימוקים (קרי האידאולוגיה) אינן
הסיבות האמיתיות לפוליטיקה (תחת הנחות היסוד המדעיות שלי, שאני
מקווה שביססתי בחלק הראשון של התגובה) אלא הנחות מוקדמות ומטרות
אחרות, שיכולות גם להיות כמעט הפוכות לאידאולוגיה המוצהרת.

ועוד נקודה בהקשר ה"הכשרתי", יש לנו בהחלט מקרים לא מעטים של מעין
"חניכה" של פוליטקאים צעירים על ידי פוליטיקאים מבוגרים. אני יכול
למנות את "נערי בן-גוריון" למשל (פרס, קולק ונבון) ולעומתם את
"נערי ספיר" - רבין, שרון וויצמן. גם בנימין נתניהו הגיע
לפוליטקה כבן טיפוחיו של מישה ארנס, ואהוד ברק היה בן טיפוחיו של
רבין וגם לא סתם דבק הכינוי "הפודל של פרס" ביוסי ביילין. ישנם
פוליטקאים שכנראה מזהים אנשים צעירים ומבטיחים ולוקחים אותם תחת
חסותם כדי ליצור דור המשך לפוליטיקה שלהם, ואני בטוח שזה נעשה הרבה
יותר ממה שאנחנו יודעים. אשר לצבא (וגופים אחרים, כלכליים בעיקר),
אני בהחלט סבור (גם ציינתי את זה פעם) שהם גם מודעים לפוליטיקה הזו.
הזכרתי פעם את תמיכת קרן המטבע הבינ"ל בבניית נמל בעזה ולא איזורי
תעשייה משותפים לעומת הדעה ההפוכה לגמרי של הבנק העולמי, אני חושב
שניתן להחיל את הדיכוטומיה שנתתי גם על שני האירגונים הללו ולראות
שהם משני צדדים מנוגדים של המתרס. אני יכול גם להזכיר את אלוף פיקוד
הדרום הפורש יום-טוב סמיה, שהסביר היום ב"יומן" בערוץ 1 מדוע
הססמא "תנו לצהל לנצח" היא חסרת ערך ואף פוגעת (כלומר, הוא תומך
בקו של ברק)

ושתי הערות לסיכום. ראשית, אני דווקא שמח לעסוק בתיאוריה ולא רק בדוגמאות, מי יודע, אולי אצליח לשכנע את עודד להתערב בדיון. שנית, אין לי שאיפות פוליטיות (וכמו פוליטיקאי טוב, או לחילופין כמו
יום-טוב סמיה שפרש היום, אוסיף "ביינתיים" ( (8-
תיקונים ותוספות 12978
כמה תיקוני עריכה קלים לתגובה לעיל - בשני מקומות לפחות נשברה השורה במקום שגוי(בעיות IE...). ויש במקרה אחד לפחות אות שנשמטה מתוך מילה (ככה זה כשכותבים בארבע לפנות בוקר...).

נקודה נוספת שאתה (גלעד) חוטא בה הוא הרמיזה הערכית כאילו לשיטתי הפוליטיקאים הם מעין "אוברמנשן" - אנשים עליונים שכאלו. וזו שוב חזרה למאמר של שמעון גלבץ על הדבורים העמלות. לשיטתי, הפוליטיקאי כאובייקט מחקר הוא יצור רציונלי ואילו הציבור אינו כזה. כל יחוס של משמעות ערכית לאמירה הזו אינו מדעי משסיבות שפרטתי בתגובה לעיל.
תיקונים ותוספות 13006
1. בניגוד לחלקיקים או תאי דם שהתנהגותם נקבעת על פי חוקים פחות או יותר דטרמיניסטיים ואין להם שיקול דעת, לבני אדם, לפחות כל זמן שאנחנו לא נכנסים להיבטים פסיכו פיזיים, יש שיקול דעת והם מחליטים החלטות בעצמם. זו הסיבה העיקרית שמונעת ממך להתייחס אל בני האדם בכלים דומים לאילו שבהם אתה מנתח התנהגות חלקיקים.
2. אדם שמחליט להתאבד ומתאבד, יתכן שהוא עושה טעות ויתכן שלא. מה לגבי אדם שגורם לתאונת דרכים בניסיון לעקוף מישהו שנוסע לאט. האם אתה יכול לומר שהוא ביצע החלטה למות או להרוג מישהו מכיוון שערך ה"להגיע בזמן" גבוה בעניו מערך החיים (מצב נפשי "מניאק") או שהוא טעה באופן ביצוע העקיפה.
3. כשאתה מסתכל על החוק השלישי של ניוטון בלי לבחון את החוקים האחרים אתה מפספס את המשמעות שלו. החוק השלישי מוכל כבר בחוק השני (ללא כוח הגוף יתמיד במצבו = תחת כוח 0, הגוף ישנה את מהירותו בקצב 0). הסיבה שהחוק כן נכנס לשלשה המפורסמת היא שהוא שולל הנחות בדבר גורמים נוספים מלבד החוק הראשון והשני המשפיעים על תנועת גופים. ניוטון לא התייחס לגופים שלא פועל עליהם שום כוח אלא לכך ששום גורם מלבד כוח לא יכול להשפיע על מצב של גוף (או במילים אחרות, אין אלוהים, אבל זה כבר דיון אחר).
4. מה שאתה רואה כשיתוף פעולה (גבולות פתוחים סחר חופשי וכו') הרב הגורמים אחרים רואים כהחלפת הכיבוש הצבאי בכיבוש כלכלי. סחר חופשי = ישראל תמשיך לייצא לרצועה מוצרי תעשיה ותמשיך לקנות מוצרים חקלאיים. גבולות פתוחים = פלסטינאים יוכלו להמשיך להוות כוח עבודה זול בארץ.
הבנק העולמי, מעודד השתלטות כלכלית על מדינות העולם השלישי ע"י מדינות העולם הראשון. קרן המטבע מעודדת בניית כלכלה עצמאית בראשות הפלסטינית.

וחוץ מזה הצהרות בסוף תגובה צריכות להיות קצרות.
תיקונים ותוספות 13571
1. אדרבא ואדרבא, ואתה עוד טוען שהגישה האידאולוגית הנוכחית של הציבור לפוליטיקה עדיפה על הגישה המדעית שאני מציג? נו באמת...

2. אני יכול לומר על העוקף דברים רבים. למשל, שאין לו ידיעה שלמה של המציאות (מי נוסע בנתיב הנגדי), שהסיכוי שלו להיפגע להבנתו קלוש וברוב המקרים הוא מצליח לעקוף, או אפילו שערך החיים חשוב בעיניו פחות ברגע העקיפה. הסברים יש לי למכביר.

3. אני חושב ד"ר יובל שטייניץ יחלוק עליך בקביעות הנ"ל (טיל לוגי-מדעי לאלוהים). אגב, לחיפאים, הוא נותן היום הרצאה במרתף 10 על הפילוסופיה של הדמוקרטיה בשעה 20:00.

4. חזרת להסבר אידאולוגי, שאינו תקף מבחינתי כיוון שאינו מעשי. באותה מידה אתה יכול לטעון כי על היהודים בארה"ב לפעול להקמת מדינה יהודית בניו-יורק כדי להשתחרר מעול הכיבוש האמריקאי. או שעל הגיבעונים מספר יהושוע היה להלחם בכל מחיר בשבטים הישראלים ולא להעדיף להיות חוטבי עצים ושואבי מים. בקיצור, הטיעון שלך הוא רגשי ולא מעשי. ופוליטיקה מבחינתי היא מעשית.

וחוץ מזה, הצהרות וגו'? לא הבנתי.
תיקונים ותוספות 13576
2. פעולות של כל אדם, ובכלל זה פוליטיקאי, מבוצעות מתוך ידע חלקי. את הידע החסר משלים האדם בעזרת ניסיון קודם וניחושים אינטליגנטיים או לא. בנוסף על ההחלטות והפעולות משפיעים גורמים כמו האישיות שלו, אמונות טפלות ודעות קדומות ערכים וסדרי עדיפויות. הזנחה של כל הגורמים הללו ובנוסף, התעלמות מהשאיפות האישיות ומהעניין המפלגתי, והסתמכות על מטרות מדיניות בלבד בניתוח הפעולות הפוליטיות זה פשטני ומתחמק.
3. אני לא קראתי את הספר המדובר האם הוא היה חולק עלי בעניין קיום האלוהים או בעניין משמעותו של החוק השלישי של ניוטון?
4. אני לא רואה בהסבר שנתתי עניין אידיאולוגי יותר מהקונפליקט בין "המזרח התיכון החדש" לבין "להיפרד לשלום מהפלסטינים" שאתה הצגת. בסך הכל הראיתי חלוקה לדרכים מדיניות שמתיישבת טוב יותר עם החלוקה למפלגות. וקרובה יותר לאידיאולוגיה הרשמית של כל אחת מהן.
תיקונים ותוספות 13578
2. פשטני ומתחמק? אחרי שהדגמתי לא אחת מדוע אין ביכולתך להסתמך על האידאולוגיה ואתה חוזר לנימוקים אידאולוגים אתה קורא לי פשטני ומתחמק? I beg to differ. אני בסך הכל אומר שלאור מציאות ומטרות, בדרך כלל רוב בני האדם נוקטים בדרך הנכונה, וכפי שירדן פעם כתב, לא יתכן שהם טועים בתכיפות האימתנית שאנו מייחסים להם כל הזמן. *זה* לא יעלה על הדעת. מה, כולנו מבינים משהו שהם לא מבינים? אם כבר אזי זה להיפך. סביר יותר להניח שהם מבינים משהו שאנחנו עדיין לא הבנו. זו ההנחה הצנועה שלי, בניגוד להנחה ההפוכה הרהבתנית משהו.

3. גם וגם. קריאה מומלצת. וחוץ מזה, המנ*%ק הבריז... יש הרצאה של אתאיסט במקום.

4. אוהו, הבדל עצום. אם תקרא בעקביות את מה שאני כותב תראה שיש הבדל ניכר בין מזרח תיכון "חדיש" למזרח תיכון של השתלבות. במזרח התיכון ה"חדיש" קל יותר לשמור על "אי-יציבות" מסויימת שלטון דיקטטורי יחסית ואוכלוסיה ענייה ומפגרת, מה שמעלה את מחירי הנפט ומחזק את יצואניות הנשק והטכנולוגיה הגרעינית המסורתיות (צרפת, רוסיה, סין). המזרח התיכון ההשתלבותי דווקא מעודד דמוקרטיות ואוכלוסיה מתקדמת יותר. מה שמשרת את היצואניות של סחורות אזרחיות דווקא - מדינות אחרות בשוק האירופי המשותף (גרמניה, בריטניה), יפאן המתאוששת ממשבר כלכלי, ארה"ב כמובן.
ואני מקווה אם תגלגל את המסך כמה תגובות למעלה תוכל לראות אילו אמצעים היו גורמים שונים מוכנים לנקוט כדי להשיג את המטרות הללו (שהם מגוייסים אליהן) - דוגמא – הנמל בעזה.
תיקונים ותוספות 13580
אני לא מבין למה זה מפתיע אותך שלפחות אחד מתוך כלל הציבור, עם ידע בדיעבד, לא יכול להגיע למסקנות יותר מוצלחות מאשר פוליטיקאי אחד מסכן שיושב בתוך מערכת עצומה של לחצים מידיים.
תוספתן 13592
אני לא טוען שלא יכול. אני טוען שאופן החשיבה שונה. הדבר דומה למשל לאופן בו אתה תסתכל על חוזה משפטי לעומת עורך דין/כלכלן (יש לי פשוט דוגמא אישית טרייה). כאשר אתה מסתכל על חוזה אתה רואה הרבה אותיות קטנות וגדולות ולא מצליח להבחין בין עיקר לטפל. לעומתך, עורך דין שיבחן חוזה יבחין (אם הוא עורך דין טוב) מיד בכל הנקודות המשמעותיות באמת בחוזה הנ"ל, כיוון שאופן החשיבה שלו וההסתכלות שלו שונה. ניסיון פוליטי מקנה מעין "אופי חשיבה" מעשי שכזה (לטענתי) ששונה מאופן החשיבה האידאולוגי הרגיל. אני שב וחוזר להנחה הצנועה שלי שמה שאני מבין, הפוליטיקאי, שיודע באמת מה עומד על הפרק, הבין לפני.
תגובה מאוחרת 40652
3. מדבריך משתמע כאילו ניוטון סבר שאין אלוהים, ולא היא. שמעתי שהנ"ל פרסם יותר מאמרים תיאולוגיים ממאמרים מדעיים. מוכר לי גם סיפור על ויכוח תיאולוגי שניהל ניוטון עם חבריו הכופרים.
תגובה מאוחרת 40656
אתה כנראה צודק. ההערה בדבר אי קיומו של אלוהים, למרות שהיא יכולה להגזר מהגישה של ניוטון לפיזיקה, היא דעתי האישית בלבד ולא הייתי צריך לשלב אותה בתגובה.
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40657
קיומו או אי קיומו של אלוהים אינו יכול להיגזר מן הפיסיקה, גם לא מזו הניוטונית. (כלומר, הכרעה בסוגיית הקיום אינה יכולה להיגזר מן המציאות, וכלא-פילוסוף אני מרשה לעצמי לקפוץ ולייחס זאת גם לפיסיקה, למרות אנושיותה).
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40681
א. קיומו של אלוהים יכול להגזר מהמציאות. מספיקות כמה התגלויות וזהו.
ב. אי קיומו לא יכול להגזר מכלום בשל טבעו החמקמק. אלוהים הוא דבר שבהגדרה אינו ניתן להגדרה ולהבנה ולכן לעולם לא ניתן להפריכו. מה שנותר לנו לבחון זה את השפעתו על המציאות.
ג. ניוטון לא הכלניס את ההשפעה האלוהית על המציאות לתיאוריות שלו.
ד. ניוטון כנראה, לקח את כל עבודתו בערבון מוגבל, ההנחה שכל מה שאנחנו מנסים לעשות כאן זה בסך הכל משחק ואלוהים יכול לבוא ולטרוף את הקלפים מתי שרק בא לו, מרחפת ברקע והוא לא מצא צורך לציין אותה בתיאוריה שלו.
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40746
"אלוהים הוא דבר שבהגדרה אינו ניתן להגדרה ולהבנה"

ננסה: אלוהים הוא ישות כל-יכולה בעלת רצון ומודעות.
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40754
הביטוי ''כל יכול'' מכיל סתירות פנימיות (למשל שאלת האבן).
המושג רצון משנה את משמעותו בצורה קיצונית כאשר מייחסים אותו למי שהוא כל יכול (כלומר רואה את העתיד ויכול לממש כל רצון מייד) אבל אין לי את הסבלנות לנסות לנסח את הקושי הזה. אולי מחר אם אני אזכור.
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40757
"שאלת האבן"‏1 ניתנת לעקיפה, למשל: אין אבן כזו. הוא יכול ליצור אבן כזו, אך אינו עושה זאת.
בכל אופן, אינני מתכוון לשאלה באם קיומו של אלוהים הוא שאלה המגיעה לבסוף לידי סתירה. אני מאמין שאין אלוהים, ויכול להתווכח על כך עם כל מי שמקבל את הגדרת אלוהים כפי שניסחתי אותה. אני מאמין שגם התאיסטים וגם האתאיסטים יסכימו על כך שזוהי ההגדרה המשקפת את אמונת התאיסטים, ומכאן ואילך ניתן לנסות להתמודד איתה.

ממתין למחר.

1 למרימי הגבה, השאלה היא: האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יוכל להזיז?
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40768
ומה עם האגנוסטים?
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40781
אכן, הצהרתו של דורון יערי: "אלוהים הוא דבר שבהגדרה אינו ניתן להגדרה ולהבנה" היא מהות האגנוסטיקה.

יורשה לי לציין שהאגנוסטיקה נראית לי התחמקות.
האם אלוהים קיים?
תאיסט - כן.
אתאיסט - לא.
ספקן - אינני יודע.
אגנוסטיקן - השאלה חסרת משמעות.

אני, ללא ספק, אתאיסט. אני *מאמין* שאין אלוהים. בניגוד למה שכתב מר יערי, אין כל נס שישכנע אותי שיש אלוהים. אני מודה שזוהי אמונה ולא הוכחה.

האגנוסטיקן איננו מובן לי לחלוטין. ניסיתי להגדיר את אלוהים, ולדעתי - הצלחתי להגיע להגדרה שתתקבל, אסוציאטיבית, על דעת הקהל, פרט לאגנוסטיקנים. הסיבה לכך היא שהאגנוסטיקנים *מאמינים* שההגדרה חסרת משמעות. הם לא הסיקו אותה ממשהו. חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שהם אפילו הלכו והקימו לעצמם כנסיית אגנוסטיקנים, המנסה לפנות לכל מאמיניה: http://www.agnostic.org/
ואם בכלל להיות קרציה מניאקית 40836
זה קצת יותר בעייתי. אם יכולה להתקיים אבן כזו הרי שניתן לשאול את השאלה אחרת.
האם אלוהים יכול להזיז אבן שתכונותיה הן ...(כאן צריכות להיכתב תכונות האבן שאלוהים יכול לברוא למרות שבוחר שלא לעשות זאת).
אם הוא יכול לברוא אבן כזו הרי שיש לי מה לכתוב מקום שלוש הנקודות ומצאתי דבר מה שאלוהים לא יכל לעשות.
אם לא קיימות התכונות הללו הרי שהוא לא יכול לברוא אבן שלא יוכל להזיז.

פעם, בשיחה עם חוזר בתשובה שמעתי פתרון אחר לבעיה הזו שמבוסס על הרעיון שהמציאות מבוססת על אלוהים ומוגדרת על פיו. על פי הגישה הזו אבן היא בהגדרה דבר שאלוהים יכול להזיז (או לעשות איתו כל דבר אחר שהוא רוצה). הגישה הזו מעבירה את הבעיתיות לשאלה (האם אלוהים יכול לברוא דבר שהוא יכול להזיז שלא יוכל להזיז) ו''מנקה'' את אלוהים אבל זה דורש הגדרה חדשה לאלוהים שתהיה הרבה יותר מקיפה ותגדיר בעצם גם את המציאות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים