בתשובה לברקת, 24/11/02 12:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פסקה מתוך כתבתה1 של סמדר שפי, על תערוכה חדשה של רפי לביא. "התערוכה נפתחת ביצירות של לביא מהשנה האחרונה. בולט במיוחד ציור בכחול-קובלט עמוק, ועליו סימונים בגוון שונה של כחול ובקווים לבנים. הכחול הקטיפתי הוא צבע שאינו מופיע בעבודות קודמות של לביא, לכל הפחות לא באלה מוצגות בתערוכה. נראה שעבודה זו, כמו העבודה האדומה המוצגת לצדה, גם היא חדשה, מסמנות את הכיוון שאליו לביא מתכוון לפנות בעתיד. סוג כזה של אמירה, המודעת למה שיהיה אחרי הרטרוספקטיווה - אחרי מה שאמור להיות הסיכום האולטימטיווי - מתאים מאוד ללביא." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, כחול-קובלט! ועמוק! האיש הזה גאון בקנה מידה אוינברסלי, מי היה מאמין שמישהו מסוגל להגיע לפסגות כאלה של מקוריות והעזה? והדיאלוג עם העבודה האדומה המוצגת לצדה: איזה קונטרסט, איזה עומק ספקטרלי, איזו הרמוניה של ניגודים ודיסהרמוניה קונסטרוקטיבית של אחדות. מרשים ביותר. צודקת הגב' שפי, ללא ספק זאת "אמירה המודעת למה שיהיה אחרי הרטרוספקטיווה", מישהו יכול בכלל להעלות בדעתו שלא? הייתי מוסיף אפילו שהאמירה מודעת גם למה שיהיה אחרי מה שיהיה אחרי הרטרוספקטיווה, וכן שהרטרוספקטיווה מודעת למה שיהיה אחרי העבודות האלה (עבודות בשחור ולבן, אלא מה?), אבל דומני שאלה נקודות טריוויאליות מכדי להזכירן. כה לחי, מר לביא, יישר כוח, גב' שפי, מה היינו עושים בלעדיכם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |