בתשובה לבועז, 22/02/03 21:15
יש קיצוצים שיהפכו את ישראל למקום יותר נחמד לחיות בו 131360
אתה מעמיד על שתי כפות המאזניים שתי סיטואציות: האחת, "אם אני בטוח שתיאטראות לא יסגרו" (קרי: שום תיאטרון לא ייסגר). השניה: "לסגור את התיאטראות במדינה" (קרי: כולם ייסגרו).

המצב הסביר בעיני הוא באמצע: תיאטרון אחד או שניים יסגרו, כאלה שכבר היום הם על גבול ההישרדות הכלכלית. האם זה קביל בעיניך?

חשוב לציין שאם נסגר תיאטרון, יש להניח שהאמנים היותר מוכשרים שעבדו בו ימצאו עבודה בתיאטרון אחר (אמנם על חשבון אמנים פחות מוכשרים מאותו תיאטרון). זה כמובן "קירוב מסדר ראשון" בלבד: הוא מתעלם מכך שלא בקלות מפטרים עובד כדי לשכור עובד חדש טוב ממנו (וטוב שכך, אני חושב); והוא מתעלם מיחודיותם של תיאטראות מסוימים, שאולי נותנים עבודה לאמנים מצוינים באותה נישה של התיאטרון שלהם, שאולי לא ימצאו את עצמם ללא הנישה. ולמרות זאת, התהליך קיים. הקיצוץ בתרבות יפגע ב"כמות התרבות", אבל פחות יפגע ב"איכות התרבות", אם מודדים את הטופ של כל תחום. ואם מדברים על חשיבות התרבות לדמותנו כמדינה, ולאטרקטיביות של המדינה לאזרחיה, זה גם חשוב.
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131376
מה עניין ה"אטרקטיביות של המדינה לאזרחיה" והפקות שאינן מסחריות? כי הרי לאלו ממילא יגיע רק פלח מצומצם ביותר באוכלוסיה.
מדוע ש"תרבות" ללא צרכנים תזכה למימון המדינה?
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131456
אני מניח שכוונתך המדויקת היא לא "תרבות ללא צרכנים", אלא "תרבות שלא מצליחה להתקיים רק על צרכניה". אני לא יודע; אני משאיר לבועז (או למי שירצה) לענות.
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131589
דווקא לא.
התכוונתי לתרבות ללא (או עם מעט מאוד) צרכנים.

בואו נמדוד כמה צרכני מוזיקה פילהרמונית יש בארץ, וכמה מתקציב המדינה זורם לתחום. בואו נבדוק כמהצרכני תיאטרון יש בארץ, וכמה המדינה משקיעה בתחום. וכן הלאה.
ואחרי שנמדוד את כל אלו, האם נוכל להיישיר מבט לחרדים בעיניים, ולומר - "אתם סחטנים"?

למה על הספרים שלי אני צריך לשלם מחיר מלא? ועל סרטי הקולנוע שאני צופה בהם? ועל המוזיקה שאני צורך? אני משלם מחיר מלא ובלתי מסובסד על הדיסקים, ועל ההופעות.
אני פחות תרבותי ממישהו?

אז כן, שיקצצו להם בתיאטרון. אני לא אסבול מכך.
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131593
התיקון שלי היה קטנוני, אבל אני עומד מאחוריו. המספר האבסולוטי של הצרכנים הוא לא המדד הקובע, כי יכול להיות שהקהל הקטן של המוזיקה התזמורתית הוא מספיק נחוש ועשיר כדי לקיים תזמורות סימפונית או שתיים גם בלי תמיכה ממשלתית. אני מניח שלא תתנגד לכך. נדמה לי שאתה פשוט תוהה על ההצדקה לתמיכה ממשלתית כלשהי, ואם כך אז הניסוח שלי יותר מדויק.

מכל מקום, תשובתי לא השתנתה...
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131604
המספר האבסולוטי הוא המדד היחיד שיכול לקבוע.

למה לא נמציא צורת אומנות חדשה?
אני אומן יוצר. מקדיש את חיי לאומנות. זה עתה השלמתי את יצירתה של סימפוניית עיסוי. אני לוחץ על נקודות הרמוניות בגוף המטופל במקצב ובמתאם שיוצרים תחושת עונג. לא סתם מסאג', אלא עיסוי שיש מאחוריו תפישת עולם כוללת. שיש מאחוריו משמעות, ומטרה.

לרוע המזל, אני לא יכול לטפל ביותר ממטופל אחד ביום. בכל זאת, 5 שעות של עיסוי נמרץ זה לא דבר קל. וללא תמיכה ממשלתית, לא אוכל להקדיש את עצמי לאומנות שלי.
כל מטופל ומטופל שעברו תחת ידי טוענים שהתעלות שכזאת מעולם הם לא חשו. לא מדובר בפיקציה. זוהי אומנות טהורה.

אתה עדיין איתי?

האם מאחר והמספר האבסולוטי של הצרכנים לא קובע, על הממשלה לתגמל אותי על היצירה שלי, שנהנים ממנה 250-300 איש בשנה בלבד?
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131677
בכלל לא הבנת את התיקון שלי. אני לא אמרתי שכן צריך לתת למישהו תקציב ממשלתי (וגם לא אמרתי שלא). האם צריך לדעתך לתת תקציב ממשלתי לאמנות שיש לה צרכנים? למה? אם לא - לא לתת לאף אחד - אז יוצא ששורד מי שיכול להתקיים על כספי צרכניו. זה היה התיקון שלי.
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131610
גם הספרים, סרטי הקולנוע והמוסיקה שאתה צורך (כל עוד מדובר בהפקות מקור) נהנים מתקציב התרבות. אין סיבסוד לכרטיסי הפילהרמונית או לתיאטרון, כמו שאין סבסוד לכרטיסי הופעות של מוסיקאים פופולרים; עם זאת, המדינה נותנת מענקי מחיה לאמנים יוצרים, כמו גם משתתפת בתשלום שכרם של נגני הפילהרמונית או בתקציב השנתי של התיאטראות. כיצד זה משפיע על המחיר שאתה משלם? אין לי מושג. אבל כרטיס לפילהרמונית עדיין עולה פי 3 או פי 4 (נדמה לי - אני באמת לא מעודכנת) ממחיר כרטיס קולנוע או מחיר הופעה של להקת רוק, כך שלא ברור לי מהיכן מגיעה התלונה שלך.

"בואו נבדוק כמה צרכני תיאטרון יש בארץ" - נראה לי מדד מאוד מוטעה לתקצוב תרבות. לפי המדד הזה, הדברים היחידים שיתוקצבו יהיו מוצרי תרבות המונים.
בוא אפילו נרחיק לכת ונדבר על מחול: אפופידס ציין קודם שאנחנו מדינה בעלת אחוז גבוה של מופעי מחול ביחס לגודל האוכלוסיה, ונדמה לי שיותר אנשים הולכים לתיאטרון מאשר למופעי מחול, כך שכאן, לשיטתך, בהחלט קיים תקצוב-יתר. עם זאת, הרשה לי לאכזב - אחותי היתה רקדנית באנסמבל בת-שבע, והמשכורת החודשית שלה היתה נמוכה ממשכורת המינימום במשק, נמוכה מהקיצבה החודשית של חרדי ממוצע, והיא עבדה מעל 10 שעות ביום. או במילים אחרות - הם לא חיים כמו מלכים על חשבונך, אל תדאג. (הערת אגב - האנסמבל מחוייב מול משרד החינוך להופיע בבתי-ספר במהלך שנת הלימודים. לדעתי הם עושים עבודת קודש.)
לא אמרתי שהם חיים כמו מלכים. 131679
לא אמרתי גם שהם לא עובדים קשה. אבל הם כן חיים על חשבוני. כמו עובדי המדינה. וגם בין עובדי המדינה אני מעריך שהרוב אכן עובדים קשה.

הם חיים על חשבוני. לא זה מה שמטריד אותי. אני מוטרד מצרכני התרבות, אלו שרואים הצגות על חשבוני.
אני מוכן לשלם על ההצגות והאופרות שלהם, אם הם ישלמו על הספרים שאני קורא, ועל המוזיקה שאני שומע. בינתיים זה לא קורה.

לא, אני לא מאמין שמרבית הספרים שאני קורא, גם ''ספרות המקור'' בינהם, זכו לתגמול ממשלתי כלשהו. אני די בטוח שלא. גם המוזיקה שאני צורך, קשה לי להאמין שזכתה לעידוד. ''מוזיקה פופולרית'', הם קוראים לה. הלוואי והיא באמת היתה כזאת.
הקולנוע כן. כן מושקעים כספים ממשלתיים בסרטים, ולא בהכרח בהתאמה לאיכות התוצר הסופי.
מוזרה גישתך.. 132125
"עובדי המדינה חיים על חשבוני?" - במה אתה עוסק, אדוני המרושע? ודאי אוכל להראות לך מישהו שאתה חי על חשבונו, בהיגיון כזה. אדם שחי ממשכורת עבור עבודה קשה ודאי שאינו חי על חשבון אף אחד.

איזה ספרים אתה קורא? כי אני בטוח שאוכל למצוא ביניהם זוכי פרסים שונים שמחולקים ע"י הממשלה.
בודאי שכן. 132300
אם אני מעסיק מישהו - הוא חי על חשבוני.
מי המעסיק של עובדי המדינה?
בודאי שכן. 132301
אתה נותן לו כסף, והוא נותן לך עבודה.
באותה מידה אפשר לאמר שאתה חי על חשבונו.
למה? 132590
את הכסף אני מקבל מהבוס. בכסף אני קונה אוכל, מים, גג, מסיכת אב''ך.
למה? 136074
ואת העבודה שלך, בדרך זו או אחרת, הוא ממיר בחזרה לכסף. בכסף הוא קונה יותר אוכל, יותר מים, גג גבוהה יותר, דשא יותר ירוק ומסיכת אב"ך יותר בטיחותית מזו שאתה תקבל אי פעם.

אז מי פה חי על חשבון מי?
נדמה לי שעל כך נאמר 136155
זה נהנה וזה לא חסר.
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131686
האם מעסיקיה של אחותך הועמדו לדין פלילי?
נקודה שאני לא מבין לאורך הדיון. 131658
אי אפשר להשוות בין הדברים:
בנושא של החרדים אתה מדבר על מיליארדים.
בנושא של תרבות אתה מדבר על עשרות מליונים.

אף אחד לא היה קורא לחרדים סחטנים אם התמיכה בהם היתה במספר "עילויים" (משהו מקביל למספר הסטודנטים לתארים מתקדמים במדעי הרוח שמרבלים מלגת קיום), גם אם לא היו הרבה צרכנים לפרשנויות ההלכה שהם מפיקים.

לפי הטיעונים שלך, אני לא מבין למה אתה מסכים בכלל שיקציבו שקל אחד לתרבות.
יכול להיות שאתה חושב שהממשלה לא צריכה בכלל לתמוך בכלל בשום דבר כגון תרבות, ספורט ומדע, ולתת לשוק החופשי ולצרכנים להחליט לאילו מהדברים האלו יש זכות קיום.

אם זה מה שאתה חושב, אז תאמר את זה. אם לא, אז כנראה שבכל זאת אתה מאמין שצריך להקציב כספי מדינה לתמוך בדברים כאלו ע"פ שיקולים איכותיים שלא בהכרח מתואמים עם מספר הצרכנים.
כמות יוצרת איכות, לפעמים. 131432
כאשר לקטנים אין כסף, גם לגדולים לא יהיה כסף, לשחקנים מתחילים יהיה קשה מאוד להתחיל את דרכם, ומשה איבגי הבא יחליט שהוא מעדיף ללמוד ראיית חשבון. האיכות תיפגע בסופו של דבר, השאלה היא כמה.
כמות יוצרת איכות, לפעמים. 131592
"כאשר לקטנים אין כסף, גם לגדולים לא יהיה כסף". למה?
אם יסגר תיאטרון קטן או שניים, סביר שחלק מהקהל שהיה הולך לראות בו הצגות ילך במקום זאת להצגות של התיאטראות ששרדו, כך שלאלו יהיה טיפה יותר כסף (לא בהשוואה למצב ללא מיתון וללא קיצוץ; רק בהשוואה למצב בו הקטנים שנסגרו לא היו נסגרים).

לשחקנים מתחילים יהיה קשה יותר להתחיל את דרכם, נכון. "קשה מאוד" - לאו דווקא. למה שהעליה בקושי תהיה יותר מ-‏11% (עד כמה שאפשר לכמת את הקושי)?

"משה איבגי הבא יחליט שהוא מעדיף ללמוד ראיית חשבון". לא יודע; אנו בסך הכל מקצצים 11% מההזדמנויות לשחקנים חדשים, ולכן סדר הגודל של שחקנים ש"יתקצצו" מראש לא צריך להיות יותר מ-‏11%. לפי אותו הגיון של הודעתי הקודמת, גם הקיצוץ הזה הוא לא אחיד בתחך האיכויות; אם משה איבגי הוא כשרון משחק באמת חד פעמי, ובולט מראש, הוא עדיין אמור למצוא מקום. נכון שנפסיד כמה כשרונות פוטנציאליים שלא היו בולטים מספיק מראש; זה כואב, אבל לא קטלני. גם במצב היום אנו כנראה מפספסים כמה איבגים, שהלכו ללמוד ראיית חשבון בגלל שתקציב התרבות היה מוגבל עוד לפני הקיצוץ.

אני מסכים איתך שכמות יוצרת איכות, לפעמים; אבל הכמות היא תמיד שרירותית. נניח שהתקציב הקודם הוא 50 מיליון (באיזשהו מטבע, כדי להיות בטוח), שיש 15 תיאטראות, ו-‏4000 אמנים מתפרנסים מהם. ונניח שלאחר הקיצוץ התקציב יהיה 44 מיליון, שני תיאטראות יסגרו, ורק 3500 אמנים יוכלו להתפרנס מתיאטרון. זה כואב; אבל מי אמר מלכתחילה שהמספרים "הנכונים" הם 50 מיליון, 15 ו-‏4000? אם מלכתחילה התקציב היה 44 מיליון, האם המשמעות היתה שכל הזמן הזה היינו בחורבן תרבותי?
כמות יוצרת איכות, לפעמים. 131656
באינדוקציה אתה יכול להמשיך כך ולהראות גם תקציב של 0 שקלים הוא מספיק.
כמות יוצרת איכות, לפעמים. 131673
רגע, אני לא טענתי ש-‏44 מיליון זה מספיק. לא טענתי שום טענה פוזיטיבית בכלל, אבל אם אתה כבר שואל, אני לא חושב שיש "מספיק" ו"לא מספיק". כמה שיותר, יותר טוב, נדמה לי, בכפוף לתחרות עם דרישות אחרות לאותו תקציב. האם יש מינימום שמתחתיו אסור לרדת? לא יודע. מדינה בלי אמנות תהיה מקום עצוב בשבילי לחיות בו, אבל גם עם אפס תקציב ממשלתי תהיה כמות מסוימת של אמנות, במימון פרטי או ללא רווח. האם כמות מספיקה? כאמור, לא יודע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים