בתשובה לLG, 13/03/03 16:02
נימוקים בסגנון ''צריך להתפרנס'' 135370
אין מוצר מצליח שאינו עונה על צורך קיים אלא מייצר אותו. זו שטות שהגיע הזמן לשים לה סוף. הרי בדיוק בשביל זה קיימים משרדי הפרסום: כדי להעניק למוצר ערך מוסף שיאפשר לו לענות על צרכיו של הצרכן הפוטנציאלי. כבר הסברתי את זה למעלה: דרך פרסום מוצלח, מקבל מוצר תדמית מסוימת, לפיה אלו הצורכים את המוצר הזה הם X. לאדם יש צורך *קיים* להראות בחברה כאילו הוא X (מוצלח, עשיר, מגניב, חכם, מתוחכם וכיו"ב), ולכן הוא רוכש דווקא את המוצר הזה ולא מוצר מתחרה. נניח שהמוצר המדובר הוא בגד מסוים. בגד בסיסי ממלא את הצורך של האדם בכסות לגופו. בגד ממותג ממלא את *גם* את הצורך בכסות, ו*גם* את הצורך להיות (או להראות כאילו הוא) X.
הפרסום, אם כן, הוא חלק מתהליך הפרסום.
לא ראיתי עד היום שום מוצר שלא עונה על צורך קיים, אלא שהוא המציא את הצורך הזה.
אתה חושב שאם לא היו בגדי מותגים ילדים לא היו מוצאים דברים אחרים שיחלקו אותם לקבוצות, כך שילדים מסוימים יהיו אומללים?

מושג הזהות אינו תלוי בבעלות על רכוש, אבל בהחלט קבוצה מגדירה משמעותית אצל כל אדם היא השתייכותו המעמדית. לא רק לפועלים יש תודעה מעמדית, גם למעמד הבינוני ולמעמד העליון יש תודעה מעמדית.
לא רק זה - אנשים רוצים להראות כאילו הם במעמד גבוה יותר ממה שהם באמת. למה לקנות בגדים יקרים זה רע, אבל חתונות אקסטרווגנטיות שמכניסות את הורי הזוג לחובות עצומים, רק כדי שיראה כאילו לא חסר להם כסף, זה בסדר? הנה, לא היה מעורב פה שביב של מותג, כל הטמטום הוא תוצרת הבית.

יש מקום להקנות כל מיני ערכים לאנשים, השאלה היא מה המחיר של הקנייתם. אני חושב שתלבושות אחידות, למשל, הן גם כלי גרוע מבחינת ההשלכות שלהן, וגם כלי גרוע מבחינת אי-יכולתן להשיג את המטרה.
אני לא יכול לחשוב על כלי כלשהו שכן יצליח "לחנך" אנשים לפחות קונפורמיות - זה הרי נסיון אוקסימורוני.
''הפרסום, אם כן, הוא חלק מתהליך הפרסום.'' 135373
עם זה אפילו סמילי יסכים.
הוא יסכים לקבל את זה כמאפיין,לא כהגדרה. 135385
נימוקים בסגנון ''צריך להתפרנס'' 135428
הטענה שכל מוצר עונה על צורך קיים היא שטותית בדיוק כמו הטענה שכל מוצר יכול בפוטנציה לענות על כל צורך. אם אין שום קשר בין הצורך הבסיסי לבין מה שאמור לענות עליו - והרי אנחנו יודעים שהנובו-ריש שקונה מכונית ענק נוצצת לא מפסיק להרגיש נחות אחרי הקניה - הרי אין מקום לדבר על צרכים ברבים, אלא על צורך אחד בלבד, שכל מוצר יכול לענות עליו, וזה כנראה, by default, הצורך לבעלות על משהו.

אחרת, תסביר בבקשה מה הקשר האובייקטיבי, שאינו תלוי פרסום, בין המוצר לבין הצורך הנפשי שעליו הוא עונה.

חתונות אקסטרווגנטיות הן רעה חולה ממש כמו מותגים יקרים. והעובדה שאנשים מגדירים מזה מאות שנים את זהותם גם על פי הרכוש שבבעלותם בשום פנים לא אומרת שכך צריך להיות. גם המלחמה קיימת משחר ההיסטוריה. אז מה?

הקשר בין זהות לבין בעלות על רכוש הוא רע. נקודה.

אי אפשר לחנך אנשים להיות אינדיבידואליסטים, אבל אפשר לחנך אותם לחשיבה ביקורתית כדי שיהיו מה שע.ב. בדיון אחר כינה "קוראים נבונים". אנשים כאלו לא יתרשמו מהשטויות שמלעיטים אותם המפרסמים, כי הם יבינו שלמפרסם אין שום שאיפה לענות על הצרכים/מצוקות שלהם אלא להעצים אותם כדי שיקנו עוד ועוד ועוד. זה דומה לרופא שבכוונה הופך את מחלת הפציינט לכרונית כדי להרוויח עליו כמה שיותר.

האפקט הגרוע באמת הוא ההשטחה של העולם הרגשי. החיפוש אחרי זהות היה תמיד אחד הכוחות החזקים שהניעו את ההתפתחות האינטלקטואלית של האנושות, בעיקר במדעי הרוח כשאנשים שהרגישו לא שייכים פיתחו תיאוריות שנתנו לגיטימציה לחריגות שלהם (פוקו עולה לי בראש, אבל יש בוודאי עוד רבים). כשיוצרים עולם שבו אנשים מאמינים שמספיק לפתוח את הארנק ומיד מרגישים טוב, הדחף ליצור עולם אינטלקטואלי עמוק ומשמעותי יותר פשוט נעלם.
אבל בכל זאת 135590
יש מקום לאופטימיות כי יש קבוצת שוליים הולכת ומתעצמת של פרסומאים שחותרים בחשאי תחת יסודות המקצוע ומחדירים נקודות מבט ציניות ואפילו אמנותיות במסווה של מסרים שיווקיים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים