בתשובה לדובי קננגיסר, 13/03/03 19:28
נימוקים בסגנון ''צריך להתפרנס'' 135428
הטענה שכל מוצר עונה על צורך קיים היא שטותית בדיוק כמו הטענה שכל מוצר יכול בפוטנציה לענות על כל צורך. אם אין שום קשר בין הצורך הבסיסי לבין מה שאמור לענות עליו - והרי אנחנו יודעים שהנובו-ריש שקונה מכונית ענק נוצצת לא מפסיק להרגיש נחות אחרי הקניה - הרי אין מקום לדבר על צרכים ברבים, אלא על צורך אחד בלבד, שכל מוצר יכול לענות עליו, וזה כנראה, by default, הצורך לבעלות על משהו.

אחרת, תסביר בבקשה מה הקשר האובייקטיבי, שאינו תלוי פרסום, בין המוצר לבין הצורך הנפשי שעליו הוא עונה.

חתונות אקסטרווגנטיות הן רעה חולה ממש כמו מותגים יקרים. והעובדה שאנשים מגדירים מזה מאות שנים את זהותם גם על פי הרכוש שבבעלותם בשום פנים לא אומרת שכך צריך להיות. גם המלחמה קיימת משחר ההיסטוריה. אז מה?

הקשר בין זהות לבין בעלות על רכוש הוא רע. נקודה.

אי אפשר לחנך אנשים להיות אינדיבידואליסטים, אבל אפשר לחנך אותם לחשיבה ביקורתית כדי שיהיו מה שע.ב. בדיון אחר כינה "קוראים נבונים". אנשים כאלו לא יתרשמו מהשטויות שמלעיטים אותם המפרסמים, כי הם יבינו שלמפרסם אין שום שאיפה לענות על הצרכים/מצוקות שלהם אלא להעצים אותם כדי שיקנו עוד ועוד ועוד. זה דומה לרופא שבכוונה הופך את מחלת הפציינט לכרונית כדי להרוויח עליו כמה שיותר.

האפקט הגרוע באמת הוא ההשטחה של העולם הרגשי. החיפוש אחרי זהות היה תמיד אחד הכוחות החזקים שהניעו את ההתפתחות האינטלקטואלית של האנושות, בעיקר במדעי הרוח כשאנשים שהרגישו לא שייכים פיתחו תיאוריות שנתנו לגיטימציה לחריגות שלהם (פוקו עולה לי בראש, אבל יש בוודאי עוד רבים). כשיוצרים עולם שבו אנשים מאמינים שמספיק לפתוח את הארנק ומיד מרגישים טוב, הדחף ליצור עולם אינטלקטואלי עמוק ומשמעותי יותר פשוט נעלם.
אבל בכל זאת 135590
יש מקום לאופטימיות כי יש קבוצת שוליים הולכת ומתעצמת של פרסומאים שחותרים בחשאי תחת יסודות המקצוע ומחדירים נקודות מבט ציניות ואפילו אמנותיות במסווה של מסרים שיווקיים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים