 |
כפי שהבהרת יפה, "תיאוריה גדולה" המכילה טענות על "החברה" ועל "נפש האדם" היא בדרך כלל פרדיגמטית, וכמעט לא ניתן להפריכה. ההתעסקות הארוכה במספר הפרדיגמות האלו שכנעה את הסוציולוגים שזהו מבוי סתום, והם החליטו (ברובם) להסתפק לכל היותר בתיאוריות "מקומיות" המסבירות/מתארות חברה ספציפית או התנהגות מסוימת באותה חברה, באופן שאולי אינו אומר משהו "גדול" אבל כן מביא תועלת כלשהי, לפעמים שימושית.
פה ושם יש עדיין תיאוריות 'בינוניות', שלא עוסקות בחברה כולה אלא באספקטים מסוימים שלה. בתחום שאני עוסק בו, סוציולוגיה של התרבות/ סוציולוגיה של המדע, יש למשל מספר תיאוריות משנות הששים על מערכות של מרכז ופריפריה, ויש את תורת הרב-מערכת של איתמר אבן-זוהר (ישראלי) שהיא יותר קשורה לספרות מאשר לסוציולוגיה. ניסיון אחר הוא הסוציוביולוגיה של אדוארד וילסון, שבדיוק מנסה להעמיד חלק מהסוציולוגיה על בסיס ביולוגי. אבל הרוב הגדול של הסוציולוגים לא מאמינים אפילו בתיאוריות 'בינוניות' כאלו, כי לדעתם הן יוצרות השטחה של המקרים הספציפיים כדי להתאימם לתיאורייה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש